דמוקרטיה ייצוגית:
בדמוקטיה ייצוגית האנשים בוחרים נציגים שייצגו אותם בתהליך הפוליטי שיקבלו החלטות מחייבות בשמם. יש תפיסות שונות. יש תפיסה המדברת על הנציג כציר (delegate) ויש תפיסה של הנציג כנאמן (trustee). תפיסת הציר אומרת שאני שלחתי את הח"כ והוא צריך להתנהג לפי דעת הקהל ששלח אותו, לפי משאלי דעת קהל, לפי דעת מצביעי המפלגה שלו. התפיסה השניה אומרת שאנו בוחרים בנאמנים שיעבדו לטובתנו, הם לא צריכים לעשות כל הזמן את מה שצריך לעשות. הם באים אלינו כל כמה שנים ואנו בוחרים בהם מחדש או מחליפים אותם. בסופו של דבר, חייבים תפיסה של הנציגים כנאמנים משום שהאזרחים לא בהכרח יהיו בעד העלאת מסים או הורדת שירותי הרווחה אך זה לטובתם.
בבסיס הדמוקרטיה הייצוגית יש את מושג הייצוג כנוכחות (presence) או כרעיונות (ideas). אם בודקים נוכחות, נחפש בפרלמנט ייצוג מסוים לנשים, למיעוטים וכדומה. לעומת זה יש ייצוג של רעיונות, שאומר שהפרלמנט לא צריך לשקף את המאפיינים של האנשים אלא לשקף אותם מבחינה רעיונית. מנקודת הראות הפמיניסטית עדיף גבר פמיניסט מאשר אישה שוביניסטית. יכולה להיות חפיפה בין הדברים וגם בין הפער ביניהם.
דמוקרטיה מודרנית ייצוגית כוללת את כלל האוכלוסיה הבוגרת והבחירות הופכות להיות מכניזם מרכזי בדמוקרטיה. המכהנים במשרות ציבוריות לא נבחרים בצורה מקרית, אין רוטציה. הדמוקרטיה המודרנית כוללת את הרעיון הליברלי של השלטון המוגבל. גם הדמוקרטיה שהיא שלטון העם היא מוגבלת. אסור לרוב להיכנס או להתערב בתחום הפרט. יש מאבק על הגדרת תחום הפרט, אך עצם ההכרה שיש תחומים שאפילו לרוב אסור לעסוק בהם, זה מאפיין דמוקרטיה ליברלית.
רעיון זה לא היה קיים בדמוקרטיה האתונאית משום שלא היתה קיימת הבחנה בין התחום הפרטי לציבורי אם כי גם ביוון היו מגבלות. עם התפתחות הדמוקרטיה הייצוגית התפתחו תיאוריות שטענו כי דמוקרטיה זו עדיפה לא רק משום שיש אילוץ טכני של קיום בחירות אלא מסיבות ענייניות. ניתן להבחין בשני קוים עיקרים:
א. הקו האליטיסטי- הבחירות יאפשרו את אלו שיש להם עניין בכך, מי שיש לו ידע ויכולת. זה נימוק בעייתי אך הוא לא מופרך לחלוטין.
ב. הקו הליברלי- רעיון הייצוגיות מאפשר את הגבלת השלטון. העם בוחר נציגים והוא יודע שהשלטון עלול להשחית אותם, אז הוא מגביל אותם מראש, ע"י החוק.
