מדירה לדירה – ש"י עגנון – סיכום: חלק ד
הטיול והחזרה לדירה הישנה:
המספר ב"מדירה לדירה" מחליט לשכור את הדירה החדשה, ויוצא לטיול של ימים ספורים בארץ ישראל. בטיול זה הוא מגיע לקיבוץ שבו ישנה הבת של בעלי הדירה החדשה. המספר מתלהב מאורח החיים המיוחד בקבוצה, ואף אומר על האנשים: "ששים בעבודתם ושמחים בבניין ארצם ובניהם ובנותיהם בריאים ונקיים. ועיניהם לא לקויות." שימו לב – העניין עם העינים הלקויות מרמז לנו לעיניו הלקויות של התינוק. חבריו הקבוצה הם מעין אנטיתזה לתינוק החולני והמוזנח. המספר אומר שאולי היה מצטרף בעצמו לקבוצה, אילולי היה מבוגר. אבל זה סתם תירוץ! המספר לא רוצה לגור בקיבוץ מפני שהקיבוץ, בדיוק כמו הדירה החדשה, מסמל את ההסתגרות מפני החיים הריאליים, את הבידוד המקפיא וה"שלו", את הבריאות הסטרילית עד להחריד, שמזכירה את המוות והחידלון. המספר כמובן עוד לא יודע שזו הסיבה שהוא לא רוצה לגור בקיבוץ, הוא יבין זאת רק כשישוב לדירה ששכר. הוא אכן חוזר, ובדרכו חזרה הוא מפנטז על השינה הקרובה שלו, שהרי הוא עייף מהטיול שלו. הוא אפילו מהרהר: "זה שנים ברבה רואה אני את תכלית האדם בשינה". כלומר, יש כאן מן דיסוננס בין מה שהוא אומר למה שהוא מרגיש בתת מודע. הוא אמנם אומר שהוא כמה לשינה טובה, למנוחה ושלווה, אבל בעצם הוא מתגעגע לדירה הישנה, לחיים הסואנים והשוקקים של החולי והזוהמה. כאשר הוא והסבל שלו מגיעים לדירה, הסבל אומר: "לשלווה שכזו שהייתה כאן בראשונה לא נזכה עד לביאת המשיח" (עוד ביטוי שמזכיר לנו את הגבול הדק והעדין בין שלווה למוות). ושימו לב מה קורה עכשיו למספר: "נפל בי ליבי פתאום והבטתי על אסקופת הבית…נקיה וצחה עמדה האסקופה…אבל אותו תינוק לא ישב שם ולא קפץ עליי ולא נתלה בי ולא פשט את ידיו כנגדי. דמומים נעו צלילי הפרחים על האסקופה וכל תינוק לא היה שם". כלומר; האסקופה ריקה ומיותמת בלי התינוק, שהמספר נתקף געגועים אליו (זוכרים מה מסמלת האסקופה? את הדילמה בין רשות הרבים לרשות היחיד! ובכן, יש כאן מעין הכרעה. היא מתגעגע לתינוק = הוא בוחר ברשות הרבים). הוא חוזר אל הבית הקודם, שם מחכה לו, מי אם לא, התינוק: "על אסקופת הבית שכב התינוק מלוכלך בפצעים" שימו לב עד כמה התינוק הזה מעורר חלחלה: "ריסי עיניו מעורים זה בזה ומין לפלוף ירקרק חיפה עליהם" (כלומר הריסים שלו דבוקים ומחוברים בג'יפה ירוקה!) הם מתחבקים, והפעם המספר רואה בבירור את הבבואה ביניהם, את האנלוגיה שקיימת בין שניהם. (אם כי התינוק כמובן לא רואה, כי עיניו מכוסות ג'יפה). המספר הולך לחדרו הישן והמזוהם. הוא מעיד: "מחמת רוב האבק לא נראתה שם האשפה". הלכלוך והרעש הנוראי מבחוץ לא מפריעים לו הפעם. הוא אומר שהקולות החיצוניים הולכים ומתעמעמים, בעוד שהוא שומע רק את "בת הקול של התינוק". הסיפור נחתם במילים: "עשיתי את אזני כדי שאשמע עוד".
מדירה לדירה – חלק א: האקספוזיציה
מדירה לדירה -חלק ב': המעבר לתל אביב – הדירה החדשה והתינוק
מדירה לדירה-חלק ג: הדירה החדשה – מאפייניה ומשמעותה
מדירה לדירה – חלק ד: הטיול והחזרה לדירה הישנה