סיכום: כתונת איש המחנות \ אבנר טריינין

כתונת איש המחנות / אבנר טריינין

כתונת הפסים של יוסף, הבן האהוב, שהעידה על היותו הבן הנבחר והמועדף משמשת בשיר אנאלוגיה ניגודית לכתונת הפסים שלבשו היהודים במחנות הריכוז בזמן השואה. התקבולת הניגודית מעלה את שאלת הבחירה: אם העם היהודי הוא העם הנבחר, מדוע נרצחו בניו בזמן מלחמת העולם השניה?

הכתונת הופכת למושג בעל שתי משמעויות: אהבה ובחירה לעומת אימה ומוות.

ההשוואה והשוני בין הסיפור המקראי והשיר יוצרים אירוניה שמודגשת בעזרת המילה "לא" שחוזרת 7 פעמים בשיר.

המספר המקראי נוקט עמדה סלחנית יותר מאשר הדובר בשיר.

המשורר רואה ומציג את הדברים בדרך שונה מזו של הסופר המקראי. המשורר מתאר את הדברים בדרך סמלית, הוא נאחז בלבושם של אנשי המחנות בתקופת מלחמת העולם השנייה תוך עימות כתונת איש המחנות וכתונת הפסים שהעניק יעקב ליוסף . באמצעות העימות המשורר מנסה להנחיל את רגשותיו לקורא, מבלי להתמודד ישירות עם הנושא.

המסר בשיר "כתונת איש המחנות"

נושא השואה מואר בשירנו בדרך סמלית, המשורר נאחד בפרט אחד- כתונת הפסים אשר מסמלת את הקונפליקט בין הטקסט המקראי לשיר בשל הקונוטציות המנוגדות לפרט זה.

באמצעות קונפליקט זה המשורר מנסה להבהיר לנו את הרגשתו מבלי להתמודד ישירות עם הנושא.

המסר אשר מנסה היוצר להעביר לנו הוא שעד השואה ידענו מהם מוסכמות העולם, הערכים והנורמות. אולם השואה בלבלה את סדר הדברים.

קשה להאמין שדווקא במזרח אירופה אשר בה התרבות הנאורה מתבססת על דמוקרטיה, שוויון בין אדם לאדם, עולם הומני אשר טוב לחיות בו, דווקא שם תפרוץ השואה.

לאחר תקופה נוראה זו נותר העולם ללא ערכים וללא נורמות- מצב מזעזע. השיר מעלה את שאלת הבחירה- האם העם היהודי הוא העם ה"נבחר" והאהוב ואם כן, מדוע נרצחו מיליוני בניו בשואה?! המשורר מדגיש את השוני בין התשתית המקראית של השיר לבין המקור המקראי.

דרך העברת המסר:

• דרך העברת המסר בה נקט המשורר היא מובלעת ונרמזת, הפאתוס מרוכך והלשון הכמו-מקראית מחפה ומקהה את עוקץ המתח הדרמטי. אע"פ כאשר עוברים על השיר וקוראים אותו שמים לב לכאב הנשקף מבין השורות.
• היסוד הבולט בשיר הוא היסוד הסיפורי ומסתמן בשירו של טריינין הנותן אותותיו גם במבנה הסימטרי של השיר וגם בשמירה על חריזה כמעט קבועה. כל בית ממשיך את קודמו והשימוש המרובה בו' החיבור מדגיש את תחושת ההמשכיות. המבנה הסימטרי והרצף בסיפור אינם מהווים אלא מסגרת כשם שהרקע המקראי מהווה מסגרת חיצונית.
• ניתן לראות בשיר זה התרסה קשה מאוד כנגד האל על כך שלא מנע את רצח העם היהודי בתקופת מלחמת העולם השניה, הבאה לידי ביטוי בשימוש בשם יוסף ובצורת הכתיבה המנוגדת לתנ"ך.
• גרעינו הפנימי של השיר מתחיל מן המקום שבו נגמר הסיפור המקראי שכן הדברים אשר התרחשו עומדים בניגוד להתרחשות המקראית.

לסיכום:

הסיפור המקראי ממחיש לנו את רעיון ההשגחה האלוהית ורעיון הגמול.

לעומת זאת, השיר ממחיש לנו את האשמת האל במה שקרה – רצח היהודים בתקופת השואה.

קונפליקט זה מסתמן ע"י שימוש בסגנונות כתיבה שונים, עמדת המחבר כלפי האל, וההקשר של כתונת הפסים שכן היא הפרט המרכזי גם בשיר וגם בטקסט המקראי.