על הממשל המדיני/ ג'ון לוק
לוק על החברה המדינית או האזרחית:
על פי לוק לאחר שברא האל את האדם הוא קבע "לא טוב היות האדם לבדו", לכן יצר מניעים חוקיים של צורך, של נוחיות ושל נטייה כדי ליצור חיי חברה, הוא נתן לו חוכמה ושפה ע"מ להעשיר את חייו החברתיים.
החברה הראשונה הייתה בין איש לאשתו, וממנה באה החברה בין הורים ובניהם ובמרוצת הימים נוספה על כך החברה בין אדון למשרתו.
שלושת מיני החברה האלה עשויים להתמזג יחד. כל אחד מהם בפני עצמו או כולם יחד לא יגיעו לדרגה של חברה מדינית כמו שנראה אם נתבונן בתכליותיהן השונות, בקשריהן ובתחומיהן השונים של כל אחד מהם.
בין אדם ואשתו- נוצרת ע"י אמנה רצונית בין איש ואישה, עיקרה הוא שיתוף וזכות הדדית, כרוכים בה גם תמיכה וסיוע הדדים ואף שיתוף של עניינים. זה משמש לא רק לחיזוק דאגתם וחיבתם זה לזה אלא גם לצורך צאצאיהם המשותפים, אשר להם הזכות לכך שהוריהם יזינו ויפרנסו אותם כל עוד אינם יכולים לעשות זאת בעצמם.
תכלית ההתחברות בין זכר ונקבה הוא גם המשך קיומו של המין, וכמובן שתתמיד גם לאחר ההולדה. האדם מחויב להתחבר לזמן ממושך יותר מאשר היצורים.
"מי לא יעריץ את חוכמתו של הבורא הגדול אשר נתן לאדם את הכושר לא רק לספר את צרכיו בהווה אלא אף לאגור לימים יבואו, וגם עשה את הדבר ההכרחי שתהיה חברת איש ואשתו מתמדת יותר מחברת זכר ונקבה בקרב שאר הנבראים".
יש לשאול מדוע לא, כמו כל אמנה רצונית אחרת, תהיה גם אמנה זו מוגדת על סמך הסכמה ותנאים מסוימים.
חוכמת האיש ואשתו הנה שונה, לכן לא ימנע לעיתים שיהיה להם גם רצון שונה. ההכרעה הסופית חייבת להיות ע"י אחד מהם, טבעית שזה יהיה מנת חלקו של הגבר.
בידי האישה חזקה מלאה ואמיתית על מה שהוא עפ"י החוזה זכותה המיוחדת, לבעל אין שליטה על כך כמו שאין לאישה שליטה על חייו. שליטת הבעל אינה דומה לשליטת מלך בעל שלטון יחיד מוחלט, במקרים רבים האישה חופשייה להיפרד ממנו כשהדבר מאושר עפ"י החוזה ביניהם, בין אם הם עשו את החוזה או בין שהוא בתוקף מנהיגיה או חוקיה של ארץ מגוריהם.
על אדם להשיג תכליות נישואין לא רק במצב הטבעי אלא אף במשטר מדיני.
בין אדון ומשרתו- אדון ומשרת הם שמות ישנים אך הם מסמנים בעלי מעמד שונה מאוד, כי גם אדם חופשי יכול להיות משרתו של איש אחר תמורת שכר מסוים. לאדון כוח סמכות זמני לא מעבר לחוזה שביניהם.
יש גם מין אחר של משרתים- עבדים. הם שבויים שנלקחו במלחמה צודקת ועפ"י הזכות הטבעית כפופים הם שלטונם המוחלט של אדוניהם ולשרירות רצונם. בני אדם אלו איבדו את זכותם לחייהם ובכך גם את שאר זכויותיהם כבני חורין ואת נכסיהם, לא אפשרי שבמצב זה יחשבו לחלק כלשהו מהחברה האזרחית.
כדי לאמוד את ההבדל שבין משפחה או כל חברה אחרת של בני אדם לבין חברה מדינית עלינו לתהות על מהותה של החברה המדינית.
האדם נולד חופשי לחלוטין שלו זכויות שוות ליהנות מהחוק הטבעי במידה שווה כמו לכל אדם אחר- הסמכות לשמור על קניינו (על חייו, על חירותו, על נכסיו ), לשפוט ולענוש עבירות על החוק מאחר שאין חברה מדינית יכולה להתקיים בלי שתהיה לה סמכות לשמור על קניין, לכן יש לענוש.
לחברה המאוחדת לגוף אחד, יש לה חוק קבוע ומשותף ובתי דין שאפשר לפנות אליהם ושבידם הסמכות לפסוק בסכסוכים ולהעניש עבריינים, הם משתייכים יחד לחברה אזרחית. אך לאלה שאין להם אפשרות משותפת כזו עודם שרויים במצב הטבעי כי במקום שאין שופט כל אחד מהחברה הוא שופט לעצמו וגם המוציא לפועל את פסק הדין.
כל מי שהצטרף אל חברה אזרחית ויתר על סמכותו להטיל עונשים על עבירות על החוק הטבעי. זהו המקור לסמכות המחוקקת והמבצעת של החברה האזרחית.
כל מקום שמספר כלשהו של בני אדם מתאחד לחברה אחת אשר מוותרים על סמכותם לבצע את החוק הטבעי ומוסרים אותם בידי הציבור- רק שם מצויה חברה מדינית ואזרחית.
הרשות המחוקקת מחוקקת בשביל הפרט חוקים לטובת הכלל של החברה אשר הוא חייב לסייע לביצוען, הן בבחינת תקנות שהתקין לעצמו.
שלטון היחיד המוחלט, אשר יש חושבים אותו לצורת הממשל היחידה בעולם, אין זה נכון כיוון שבחברה אזרחית לפרט יש בחירה והוא זה הנותן לממשל את הכוח למשול.
כמו כל שאר צורת הממשל בעולם גם במשטר של שלטון יחיד מוחלט יכולים הנתינים לפנות אל החוק ואל השופטים כדי שיכריעו בסכסוכים וימנעו אלימות. כל מי שתומך בשלטון שלו ואת התועלת האישית שממנה הוא מפיק ממנו או את מעמדו, נוטה בדרך הטבע למנוע מאלה שעובדים עבודות פרך לתועלתו מלהשמיד זה את זה, אדונם דואג להם לא מפני שהוא אוהב אותם אלא מפני שהוא אוהב את עצמו התועלת שהם מביאים לו.
בני האדם שנטשו את המצב הטבעי וכוננו חברה הגיעו להסכמה שיהיו כולם, פרט לאחד, כפופים לחוקים, ואותו יחיד ישמור בידו על החופש של המצב הטבעי, שיגביר את השלטון שבידו. אם החברה האזרחית מוצאת שאין להם למי לפנות לסעד ומגן, הם נוטים לראות עצמם כנתונים במצב טבעי ביחס ליחיד הזה. מכיוון שיש לדאוג לביטחון בתוך החברה האזרחית אשר בשבילו יוסדה החברה האזרחית ובגללו הצטרפו אליה.
אם קם איש טוב, דגול ובולט, שאר האזרחים יתנו לו את כוח הסמכות הטבעי באופן של הסכמה בשתיקה. אם נולדו לאותו שליט ישר יורשים בעלי אופן שונה מזה שוב לא יוכלו לחיות חיי בטחה ושלווה וגם לא לראות את עצמם כמאוחדים בחברה אזרחית עד שתימסר הסמכות המחוקקת לגופים קיבוציים (סנאט, פרלמנט), באורך זה נעשה כל יחיד במידה שווה כפוף לאותם החוקים אשר היה לו חלק בחקיקתם. בקרב החברה האזרחית אין שום אדם פטור מחוקיה.
על הממשל המדיני \ ג'ון לוק – סיכום