דרי – הליברליזם ופרדוקס האסירים :
השקפת העולם הליברלית רואה ב"שוק חופשי" דגם רצוי לחברה האנושית: כאשר צרכנים וספקים רבים, הפועלים ע"פ אינטרס פרטי, סוחרים זה עם זה בחופשיות, נוצר שיווי משקל. הליברליזם לא שולל את המדינה ומוסדותיה, אלא שואף לצמצם את מעורבותם הישירה בתהליכים חברתיים, תוך הנחה שהחברה תגיע לשיווי משקל.
הביטוי לגישה זו ניתן בחברה האמריקנית עד המשבר בשנת 1929, בו התברר כי לא ניתן לשקם את הכלכלה ללא סיוע המדינה. זוהי המחלוקת בין הרפובליקנים המבקשים לצמצם את מעורבות המדינה בכלכלה, והדמוקרטים התומכים במדיניות סעד, ובין כלכליות המערב והמזרח. שאלת יכולת המערכת לפתח מנגנוני ויסות עצמיים שיביאו את הפרטים לפעול לטובת הכלל מהותית מנקודת מבטו של הליברליזם.
שדה המרעה הציבורי
ויליאם לויד פרסם את פרדוקס שדה המרעה הציבורי, לפיו הבקר ניזון משדה מרעה ציבורי (דהיינו ההוצאות פר בהמה הן אפסיות). המסקנה ההגיונית היא שכדאי להגדיל את העדר, אך כיוון שכולם מגיעים למסקנה, מתפתח תהליך של רעיית יתר.
הארדין מביא מספר דוגמאות לתהליכים בהם בדומה, הפעולה ע"פ דגם האינטרס הפרטי אינה מביאה לשיווי משקל: בגידול האוכלוסייה, זיהום אוויר, ציד לווייתנים, ומרוץ חימוש גרעיני. לטענתו אין אפשרות לפיה תושבי הכפר ימנעו באופן וולונטרי את רעיית היתר, שכן מי שיענה לקריאה הוולונטרית להגבלה עצמית, יקטן כוחו היחסי למי שלא יענה לקריאה. רק אכיפה חיצונית תגביל את רעיית היתר, ולפיכך על הליברליזם להשתחרר מהדעה הקדומה לפיה פיקוח הוא שלילי מעיקרו.
הפרדוקס של שיתוף הפעולה
"בעיית האסירים" היא משחק בין שחקנים בהם כל אחד יכול לשתף פעולה או להונות את השני. אם רק אחד ירמה, הוא יקבל ניקוד מקסימלי, אך שיתוף פעולה הדדי מביא לתוצאה גבוהה לשניהם. בעיית האסירים לכאורה נובעת מבעיה בקומוניקציה, ואם השחקנים ידברו ביניהם הם יסכימו לשתף פעולה. אך גם לאחר חתימת הסכם, הדילמה נותרת בעינה: האם לכבדו או לאו? בעיית האסירים משקפת את המצב בין מעצמות העל במרוץ החימוש, בו המחיר של מצב בו מרמים אותך, גבוה מנשוא, ועל כן המרוץ נמשך.
התחרות של אכסלרוד
החוקר אכסלרוד ערך ניסויים שעסקו בבעיית האסירים, תוך שהוא בוחן האם גם במסגרת רחבה בה מתקיימת אינטראקציה עם הרבה פרטים, משתלם ליחיד לא לשתף פעולה עם האחרים ולנצל אותם באופן עקבי? הניסוי המורכב להחריד, כלל עימות של אסטרטגיות שונות של התמודדות עם "בעיית האסירים", למעין משחק על, ובדיקה איזו אסטרטגיה הניבה תוצאות טובות יותר. 8 האסטרטגיות שהרוויחו הכי הרבה היו "ידידותיות", דהיינו לא רימו ראשונות. 7 האחרונות היו "בלתי ידידותיות".
מסקנות ולקחים
מה ניתן ללמוד מכך על התנאים לשת"פ במציאות החברתית והמדינית? שלושה תנאים מצביעים על שוני בין התחרות של אכסלרוד לתהליכים מדיניים וחברתיים. ראשית, אי תלות בין אינטראקציות שונות: דהיינו, אם א' מרמה אותך, הסנקציה צריכה להיות מופעלת רק עליו ולא על ג'. אי תלות שלא תמיד קיימת במציאות. שנית, במשחק של אכסלרוד קובעת התוצאה הסופית ולא ניצחון בהתמודדות ספציפית. בעולם החברתי-מדיני לעיתים, המפסיד יוצא מהמרוץ. שלישית, העדרן של קואליציות מאפשר זאת: השוק החופשי חופשי, כל עוד אין בו קרטלים (נקודה בה גם הליברליזם מוותר על התנגדותו לפיקוח).
התחרות השנייה
אכסלרוד יזם תחרות נוספת כדי לקבל אסטרטגיות יצירתיות חדשות, לראות איך פועל מי שיודע על תוצאות התחרות הראשונה, ולראות האם יצליחו האסטרטגיות שהצליחו בתחרות הראשונה, בשנית. גם מתחרות זו עלה כי הידידותיות משתלמת. אכסלרוד טוען, כי שת"פ יכול לצמוח בעולם של אגואיסטים ללא סמכות מרכזית, ע"י קומץ יחידים הבונים על הדדיות. עם זאת, בתחום המורכב של יחסים בינלאומיים, הבעיות הריאליסטיות מחייבות התחשבות בגורמים רבים שאינם מתבטאים בבעיית האסירים.
הבעיה בפני מנהיגי מדיניות היא שבמישור החברתי והפוליטי אי אפשר לסמוך על ניסוי וטעייה ואין זמן להמתין עד שהתהליכים הספונטניים יגיעו למלוא ביטויים.
הסופר-רציונליות
הופשטטר הציע גישה רציונלית משלימה לזו של אכסלרוד, האמורה ליישב את פרדוקס המרעה הציבורי, ולתת בסיס לליברליזם קיצוני, המאמין שבכוח התבונה להוביל את האדם בדרך הישר, בלי כפייה. העיקרון המנחה של הגישה הוא שמבחינה רציונלית אנשים אינם נבדלים מהותית, בכל הנוגע לתהליך שיקול דעת. כל אדם הוא מדגם מייצג של החשיבה האנושית.
רציונליות זאת היא "סופר רציונליות". גישה זו מיישבת את פרדוקס המרעה, שכן כל איכר יניח ששאר האיכרים ינהגו כמותו, ולכן יגביל את הבקר. בבעיית האסירים יש רק שתי אופציות: ששניהם ירמו או ששניהם ישתפו פעולה, ושיתוף הפעולה עדיף. אם מישהו ירצה להתחכם ולרמות, עליו להניח שגם השני יעשה זאת, מה שמשיב אותנו לאותה תוצאה. אז למה המצב כ"כ רע? אליבא דהופשטטר, בני אדם אינם נוהגים בדרך רציונלית שמשמעה סופר רציונליות.
הופשטטר ערך ניסוי כאשר הציב הגרלה בה הפרס מחולק למספר שולחי הגלויות, וכל משתתף יכול להגדיל את סיכויי הזכייה ע"י שליחת גלויות רבות. היו קוראים ששלחו כ"כ הרבה גלויות עד כי סכום הפרס נהיה אפסי. אם כן, הליברליזם עדיין אינו בר השגה.
גישתו של אכסלרוד היא אמפירית, הוא בוחן את ההתנהגות האנושית במצבים פשוטים, ומבנה תיאוריה בעלת משמעות חברתית-מדינית. הופשטטר נוקט בגישה נורמטיבית, ואומר כיצד על האדם לנהוג על מנת להיות רציונלי.
[…] דרי – הליברליזם ופרדוקס האסירים […]