קרל מרקס – "האידאולוגיה הגרמנית" (226-227, 238-241).
בתחילת ספרו "האידיאולוגיה הגרמנית" מציג קרל מרקס את הנחות היסוד שעליהן מתבססת גישתו. הראשונה היא שההיסטוריה האנושית בסיסה קיומם של יחידים אנושיים חיים. ומתוך כך גם ההנחה כי מה שמבדיל את האדם מהחיות הינה התודעה. ובני אדם מתחילים להבין זאת רק כאשר הם מתחילים לייצר את אמצעיי מחייתם. בעצם האדם הוא מה שהוא מייצר.
מרקס טוען שהבסיס לעידן שבו יהיו מהפכות הוא הקונפליקט המצוי בין המצב החברתי, התודעה וכוח הייצור.כאשר את כוח הייצור מרקס רואה בכך שחיינו נעשו עניין של קניין ושליטה (החל מהתא המשפחתי בו האישה והילדים הם קניינו של הגבר). קרל מרקס רואה בכל שבחברה התעשייתית האדם נהייה משועבד לעבודתו ולמקצועו במקום שזה היה להפך שכן בחברה שבה כוח הייצור היינו מקצועי נוצר מצב שלפיו לאדם יש התמחות אחת והוא תלוי בה יותר מאשר בעצמו.
כמו כן רואה מרקס במדינה, סוג של כלי על מנת לשלוט בעוצמה החברתית, ובעצם לשמש לקבוצה שלטת לכפות את רצונה בעם על ידי הנחלת רעיון מרכזי למוסד המדינה ורתימת העם תחת מוסד זה. ובעצם לנטרך את העוצמה החברתית שכן הם רואים בה כוח שפועל עליהם במקום כוח שנוצר על ידם.
בעצם מרקס טוען ב-האידיאולוגיה הגרמנית שהדרך לבטל ניכור זה היא על ידי התפתחות האדם והתודעה, יצירת האנשים כנעדרי קניין בעולם של עושר, ומחסור. בעצם ע"י השילוב הזה יתפתחו התנאים לניכור שייווצר שיוביל את ההמון לשינוי. שינוי שיבוא בדמות הקומיניזם – תנועה ממשית המבטלת את המצב הנוכחי.
ובעצם מרקס מראה ב-האידיאולוגיה הגרמנית על חשיבותה של החברה האזרחית, היא המשמעותית ושעד כה חברה זאת התבזבזה שכן היא נבלעה בצילה של "המדינה" ורק אחרי הניכור הכוח הטמון בחברה האזרחית הוא שיוביל למהפך התודעתי והמעשי בדמות הקומינזם.