אתונה בימי גדולתה/ אלכסנדר פוקס:
אתונה בימי גדולתה זהו ספר אשר נכתב על ידי אלכסנדר פוקס, היסטוריון (יהודי) של התקופה ההלניסטית והיוונית הקלאסית. ספר זה מתאר את המוסדות המדיניים והפוליטיים ביוון העתיקה. במקראה מופיעים שני הפרקים הראשונים של הספר.
פרק ראשון – הדמוקרטיה האתונאית בהתפתחותה
התהוות הפוליס – פוליס היא עיר מדינה, כלומר מתפקדת כקהילה פוליטית אוטונומית. תחילתה בחברה השבטית אשר התקיימה ביוון בתקופה הקדומה. בסיס הקשר בחברה זו היה משפחתי או כתוצאה מנישואין. בהדרגה חל מעבר מחיי נדידה לישובי קבע. בישובי הקבע נבנה ארמונו של מלך השבט במקום גבוה ושימש גם כמקום מקלט לנשים ולטף בזמן קרבות וביזות. בתחילה שמו של ארמון המלך נקרא פוליס ולימים המלה פוליס ציינה את היישוב העירוני כולו. העיר שימשה עיר-מקלט, מרכז מסחרי ופולחני וכן מרכז מדיני קבוע בו מקום אסיפת מועצת השבט. תוך כדי התפתחות העיר, גידול האוכלוסייה ופריחת המסחר, גדל סחר החליפין אשר הביא עימו סכסוכים בין התושבים. עקב כך הוקמו מוסדות משפטיים וכך נעשתה הפוליס למרכז חוק ומשפט.
לסיכום- פוליס החלה כארמון-מצודה, לאחר מכן ציינה את היישוב העירוני כולו והפכה להיות מרכז פוליטי, משפטי וכלכלי. כפרים שהיו בקרבת ערים, לא היו בעלי קיום פוליטי משלהם אלא של העיר הסמוכה.
משטרה הפוליטי של אתונה בהתפתחותו – במאה השביעית לפנה"ס החלו תמורות כלכליות בערי המדינה ביוון. משק החליפין פינה מקומו למשק הכספים והנפגעים העיקריים מכך היו האיכרים. כתוצאה מכך נאלצו האיכרים להלוות כספים מהאצילים במסגרת תנאי החזר שהיו בלתי הוגנים, ונוצר סכסוך בין שני המעמדות. הבורר שנבחר כדי לפשר בסכסוך היה אדם בשם סולון שהנהיג מספר רפורמות חשובות- א. סוציאלי- כלכלי- ביטול משכונות קרקעיים, כלומר, אם איכר לא יכול להחזיר את כספי ההלוואה, אדמתו לא תמושכן לטובת האציל. ב. פוליטי – חלוקת מעמדות ממוסדת לצורך קביעת החובות והזכויות ביחס ישר לרכושו של האזרח. ג. חוקי- משפטי – חוק ומשפט גלויים לכל, שקיפות מלאה.
אלו העקרונות שבעתיד יהיו הבסיס לדמוקרטיה האתונאית.
החוקה של קליסתניס – בתקופה שבין סולון לקליסתניס עולה שלטון טירני ביוון שזהו משטר אוטוקרטי בו שולט שליט אחד על עיר. קליסתניס נלחם בטיראנים והביא לבריחתם של האריסטוקרטים מאתונה. מטרתו של קליסתניס הייתה להרחיב את הדמוקרטיה האתונאית כפי שהחל סולון. קליסתניס הנהיג מספר רפורמות- הוא ביטל את ארבעת השבטים המסורתיים, שהיו מבוססים על קשרי משפחה והובילו לטיראניה מלכתחילה, ובמקומם חילק את האזרחים לעשרה שבטים לפי אזורי המגורים שלהם (הדֵמֵה). כמו כן, ייסד קליסתניס גופים מחוקקים בראשות אזרחים שנבחרו בהגרלה, במקום על-פי קרבה או ירושה. הוא סידר מחדש את מוסד המועצה (הבּוּלֵה) בת ארבע-מאות החברים שהקים סולון בשעתו, ומאז היא הורכבה מחמש-מאות חברים, חמישים מכל שבט מעשרת השבטים החדשים שיצר. תפקיד המועצה היה להציע חוקים למליאת האזרחים, שהתכנסה באתונה ארבעים פעם בשנה. המליאה יכלה לקבל את הצעות החוק, לדחות אותן, או להחזירן למועצה בדרישה לתיקונים. גם את הרכב בתי-המשפט עדכן קליסתניס, כך שמדי יום ביומו נבחרו בין 201 ל-5001 שופטים-מושבעים, עד 500 מכל שבט.
מקליסתניס עד פריקלס– שלטון העם באתונה השתכלל והתפשט במשך שני הדורות שלאחר קליסתניס. בתקופה זו חלו שינויים גדולים בממשל:
א. פיתוח השיפוט העממי- העם האתונאי קיבל לידו את הסמכות המשפטית העליונה.
ב. ביטול השפעת האריאופאגוס- ההנהלה המדינית שהייתה שריד מהתקופה האריסטוקראטית ועל כן בוטלה.
ג. פתיחת משרת ה'ארכון' לאנשי המעמדות הנמוכים- משרה בכירה בממשל.
ד. הנהגת שכר בעד שירות מדיני- השתתפות פוליטית יומיומית, כמו אסיפות, הדיינות בבתי משפט וכדומה תוגמלה באמצעות שכר.
פרק שני – מוסדות הדמוקרטיה האתונאית
בדמוקרטיה האתונאית לא נראית הפרדת הרשויות בשלטון, שהיא מיסודותיה של הדמוקרטיה המודרנית. העם האתונאי היה הריבון, מקור הסמכות, אולם לא רק מקור הסמכות, כבדמוקרטיות בנות-זמננו, אלא אף נושא הסמכות בפועל. העם האתונאי באסיפתו היה הרשות המחוקקת, המשפטית והאדמיניסטרטיבית העליונה. אף על פי כן, מובן מאליו כי אסיפה שבה משתתפים אלפי אזרחים, אינה מסוגלת לנהל בפועל את כל ענייני המדינה, ולכן נוצר הכרח להעביר תפקידים מסוימים למוסדות אחרים. בפועל, כל מוסדות המדינה- המועצה, בתי-המשפט, ועדות הפקידים, היו מיופי-כוח מטעם האסיפה ונתונים לפיקוחה.
אסיפת העם – גבר אתונאי, בן להורים ממוצא אתונאי, היה לאזרח משהגיע לגיל 18 וניתנה לו האפשרות להשתתף באסיפה הכללית ('אקלסיה') בגיל 20 לאחר ששב מאימוני הצבא. תושבי הכפרים המרוחקים היו באים לאסיפה רק כשעניינים חשובים, או עניינים הנוגעים להם במיוחד, עמדו על הפרק, וכן אף לא כל תושבי העיר נטלו חלק פעיל וקבוע באסיפה הכללית. בכינוסי האסיפה הכללית השתתפו אלפיים עד שלושת אלפים אזרחים; תחילה הייתה האסיפה מתכנסת אחת ב- 36 יום (היא עשירית השנה האזרחית באתונה), אולם במאה החמישית תכפו הכינוסים, לרגל ריבוי ענייני המדינה, והועמדו על ארבעה כינוסים במשך שלושים ושישה יום. בהשכמת הבוקר התחילו תושבי העיר, אנשי נמל פיראייווס ותושבי הכפרים, נוהרים לגבעת הפניכס, הסמוכה לאקרופוליס. לאחר שהתיישבו על ספסלי-אבן החצובים בסלע, היה פותח יושב-ראש המועצה את ה'אקלסיה'.
זכות הדיבור וההצעה באסיפה הכללית עמדה לכל אזרח אתונאי, אך תמיד הייתה קבוצה של 'דברנים' מפעילי המפלגות, והמון העם היה שומע, מתרשם ומצביע.
סמכותה של האסיפה הייתה לא-מוגבלת. לידיעתה ולהחלטתה הובאו חמישה ראשי-תחומים בסמכויות האסיפה ובפעולותיה: א. מינוי מוסדות אדמיניסטרטיביים ופיקוח עליהם; ב. פוליטיקה חיצונית וביטחון; ג. ענייני כספים; ד. שיפוט; ה. תחיקה.
האסיפה הכללית הייתה הן מקור הסמכות והן מקום הסמכות, אולם חלק מסמכויותיה הפקידה בידי מוסדות מצומצמים יותר. אחד מהם- מועצת המדינה ('בולי') המוסד המדיני החשוב ביותר.
המועצה- המועצה הייתה מורכבת מחמש-מאות נציגי השבטים האתונאים. כל אזרח אתונאי בן שלושים ומעלה היה זכאי להציע את מועמדותו לחברות במועצה, ומתוך מכלל המועמדים נבחרו חמש-מאות איש בהטלת גורל. שנת שירותה של המועצה התחלקה לעשר 'תקופות' ('פריטאנייה') של 36 יום כל אחת. התחומים העיקריים בפעולת המועצה היו: (א) הכנת חומר לאסיפת-העם והדרכת האסיפה בעבודתה; (ב) תפקידי אדמיניסטראציה; (ג) תפקידי שיפוט ושיטור; (ד) תפקידי תחיקה..
בתי המשפט – מספרם הכללי של השופטים המושבעים היה ששת אלפים איש – המספר שהיה דרוש באסיפת-העם לשם קבלת החלטה חוקית בכמה סוגי עניינים חשובים. השופטים היו מתחלקים לעשרה בתי-דין, כל אחד בן חמש מאות שופטים. החלוקה התבצעה על-פי סוגי המשפטים: בתי-דין לענייני מסחר, לענייני זרים, לעסקי-ימאות וכו'. בראש בתי-המשפט עמדו ה'ארכונטאים' וראשי המשטרה ('ועדת האחד-עשר'). רק דיני-נפשות מצד אחד, ועניינים אזרחיים פעוטים מצד שני, לא הובאו בפני בתי-דין של מושבעים: דיני-נפשות נידונו על-ידי חמישה בתי משפט בעלי אופי דתי למחצה, שהחשוב בהם היה ה'אריאופאגוס', ועניינים אזרחיים פעוטים באו בפני בתי-דין של בוררות בתחומי ה'דימוס' והשבט.
לא היה השיפוט עניין צדדי בחיי האדם היווני, אלא עניין העומד במרכזם, ולא נפל שלטון העם בבתי-הדין בחשיבותו משלטונו באסיפת-העם. ואמנם, העם האתונאי בסמכותו המשפטית היה אדון הרכוש והחיים.
המשרות המדיניות – החוליה האחרונה במערכת השלטון המדיני באתונה היו המשרות המדיניות ('ארכאי'), שעיקר תפקידן בהוצאה לפועל. כדי להבטיח את שיתוף כלל-האזרחים במשרות המדינה, ננקטה באתונה שורת אמצעים, בנוסף על מתן פיצוי כספי בעד שירות מדיני.
א. רוב המשרות המדיניות נקבעו בהטלת גורל – שיטה שמנעה השתלטות של בעלי-השפעה ובעלי-היכולת אך יחד עם זאת מנעה מהמוכשרים לתפקיד לקבלו. ב. זמן שירותו של הפקיד הוגבל, בדרך כלל, לשנה אחת. ג. לרוב המשרות אפשר היה להיבחר פעם אחת בלבד.
העליונה שבמשרות שנקבעו בגורל הייתה זו של ה'ארכונטים', המצביאים ('סטראטגוי') היו החשובים שבנושאי-משרה שנבחרו אישית.
[…] אתונה בימי גדולתה/ אלכסנדר פוקס […]