אי שוויון בחברה הישראלית

שני סוגי אי צדק (פרייז'ר)

  • אי שוויון במשאבים: אי צדק סוציו אקונומי.

דוג' בטענה של מזרחים: יש יותר מזרחים בעיירות פיתוח – אי צדק במשאבים.

  • אי שוויון ואי צדק בהכרה: שקיפות (חוסר הכרה). דומיננטיות תרבותית (תיוג).

דוג' לכך היא בטענה של מזרחים: אתם (האשכנזים) רואים אותנו כתרבות פרימיטיבית – אי צדק בהכרה (תיוג שלילי)

הדרה יכולה להיות על בסיס הכרה או על בסיס משאבים.

אי שוויון: מהם השסעים החברתיים שהובילו להדיר קבוצות בחברה? ואיזה מימד משמעותי יותר: אי השוויון בהכרה או במשאבים? (מהגרים, מזרחים, הומו-סקסואלים, ערבים ישראלים, נשים וכו')

אי שוויון של יהודים:

  • יש העדפה של האירופאיות מעל העולם הערבי (עפ"י המאמר של שנהב).
  • האדם ממוצא ערבי (המזרחי), כשהגיע לחברה הישראלית, היה צריך לעבור שינוי ולהפוך לאירופאי. סאלח שבתי (כסרט לכשעצמו) היה סוג של הכרה במזרחים. הממסד לפניו לא הקשיב להם. הייתה הנחה רווחת שאין למזרחים מה לתרום לחברה הישראלית המתפתחת (הדרה על בסיס הכרה).
  • הדרה ע"ב משאבים: הושמו בעבודות פחות טובות, קיבלו משכורות נמוכות, פתרונות דיור במקומות פחות טובים.
  • מאמר של עזיזה כזום: היהודים בגרמניה וצרפת, החלו לחכות את האירופאים הנוצרים כשהיו במולדתם. עלו ארצה והחלו להדיר את הקבוצות האירופאיות הנחותות יותר (הגרמנים הדירו את המזרח אירופאים: בעיקר פולין, והצרפתים את יוצאי מדינות ערב) היו לחצים להעביר את היהודים ה"נחותים" רפורמציה ולהגדיל את הזהות האירופאית שלהם.

נושא המחקר של עזיזה:

עד איזו מידה האוריינטליזם והחלוקה הדיכוטומית בין המערב למזרח השפיעה על החברה בישראל? למה יש בכלל אי שוויון אתני? תשובה של עזיזה: כי יש

סאלח שבתי – מבט ראשון על הדדיכוטומיה האתנית.

סוף העולם שמאלה – מבט שני. (יש הפרדה בתוך המזרחים: יש מזרחים שעברו מערביזציה, ויש מזרחים ששימור על ה"סטיגמה" המזרחית הקלאסית.

  • · 3 תקופות בשיח (האקדמי בעיקר) על אתניות: מודרניזציה, אפליה ומבנה חברתי.

א.      מודרניזציה: הנרטיב הגורס שיש אי שוויון בין המזרחים לאשכנזים בישראל בגלל שלמזרחים הון אנושי קטן יותר (סאלח שבתי לא עשה כלום, וגם אם כן הוא היה סנדלר), ככל שהזמן יעבור ההון יגדל. לא חל שינוי והמזרחים המשיכו להיות מודרים. – ע"ב משאבים, ולא ע"ב הכרה. (סאלח שבתי)

ב.      אפליה – האשכנזים (שהגיעו לפני קום המדינה) מפלים בכוונה את המזרחים. (סוף העולם שמאלה)

ג.        הבניה חברתית (מ1987) – הפערים בין האשכנזים למזרחים, נוצרים על ידי החברה עצמה, גם היום. מחד, יש תהליכי צמצום הפערים על ידי התערות בחברה ומאידך, עדיין יש דינמיקות המדירות מזרחים.

דיכוטומיזציה כתהליך

  • בשנות ה-60, רב האנשים התחתנו בתוך הקטגוריות הרחבות (מזרחים עם מזרחים, אשכנזים עם אשכנזים).
  • הדיכוטומיזציה נבעה מחלוקת משאבים בלתי צודקת, ושמרה על קפאון כך שיצרה שני קבוצות חברתיות. אתרים תרבותיים שחילקו בשנות ה-50 את החברה שני קבוצות, עפ"י ייצוגם:

א.      הותיקים בממסד ייצגו את המהגרים שהגיעו בשנות החמישים כמחולקים לשני קבוצות (מזרחים ואשכנזים).

ב.      רפרזנטציה בתקשורת: הותיקים ייצגו את היהודים שהגיעו בשנות החמישים כשני קבוצות.

ג.        ספרים של ילדים.

ד.      כתבי עת רפואיים.

ה.      עבודה אקדמית.

  • דוגמאות לחלוקת משאבים בשנות ה-50 – על בסיס הדיכוטומיה לקבוצות בחברה ולא על בסיס הפוטנציאל האנושי של הפרטים:

א.      שיכון (עיירות פיתוח, מעברות)

ב.      משרות ומשכורות (שמו מזרחים בעיירות פיתוח כי היו שם מפעלים ושם היו להם משכורות נמוכות, לאשכנזים נתנו את הבעלות והמשרות הטובות)

ג.        מקומות במערכת הפוליטית

מדוע הותיקים (האשכנזים) היו מעוניינים בהדרה במשאבים ובהכרה שיצרה את הדיכוטומיה?

על פי  הדעה הרווחת במחקר הסוציולוגי, כי הם היו מעוניינים להקים את מדינת ישראל כמדינה מערבית.

נתונים: עיראקים כמו אשכנזים. (מפקד האוכלוסין של שנת ה-61, כדי לבחון את הנתונים אחרי תקופת הסתגלות)

מדד ההחזר על ההון האנושי/ משכורות בהתאם להשכלה (עפ|"י שנות לימוד): המרוקאים והתימנים מופלים לרעה. העיראקים קיבלו משכורות כמו האשכנזים.

כמות שנות הלימוד: אשכנזים – הרבה יחסית, אחרי זה עיראקים, אחרי זה מרוקאים ותימנים.

  • ההסבר לתופעת ה"עיראקים המצליחים": הגיעו עם המנהיגות שלהם לארץ ישראל. 70% מהעולים לארץ גרו בעיראק בערים מרכזיות (הרב בגדאד), היהודים היו מאוד מפותחים ומאורגנים בעיראק. היו הקבוצה הגדולה ביותר שהגיע מהמזרח.
  • יחס האשכנזים הותיקים לעיראקים: עם כך, האם הטענה שהותיקים האשכנזים הפלו לרעה את המזרחים במתכוון? עם כך, למה לא להפלות את העיראקים שהם האוכלוסייה הגדולה ביותר שעלתה ארצה. ובכל זאת מרוקאים ותימנים מקבלים פחות…
  • תוצאות המחקר לא משתנות גם עם לוקחים את מקום המגורים ואת שנת העלייה.
  • היפוטזה אלטרנטיבית: הייתה אפליה נגד כולם, ובכלל זה גם העיראקים, אבל הם – שלא כמו האחרים – הצליחו להתנגד לאפליה ולנצח אותה.
  • הפרכחת ההיפוטזה לעיל: אם הם הצליחו להתנגד לאפליה, נצפה לראות במרכז הארץ, איפה שהעיראקים חזקים: העיראקים מסתדרים כמו האשכנזים. בפריפריה, איפה שהעיראקים חלשים ולא היה להם כח, נצפה לראות עיראקים חלשים שמקבלים משאבים כמו מזרחים: אך לא כך הדבר.
  • נשווה את העיראקים למצרים: המצרים היו חזקים מבחינה חברתית וכלכלית והיו בעלי כח קהילתי כמו העיראקים. אבל המצרים עלו ארצה בטפטופים, הם היו בארץ ללא כח קהילתי. וכמו כן, נמצא שהעיראקים והמצרים הם זהים. המצרים הם כמו האשכנזים.
  • אפליה מובהקת של האשכנזים נגד המזרחים (כולל עיראקים ומצרים) אם נמדוד את השמה של המזרחים בעיירות פיתוח, נראה שהייתה אפליה ברורה של כולם (המערב (האשכנזים במרכז, והמזרח (המזרחים) בותיקים).
  • החל מסוף המאה ה-18, עם הנאורות של מערב אירופה, התחילה שרשרת של אפליות בין מערביים יותר ומערביים פחות: היהודים הגרמנים והצרפתים ניסו להראות לנוצרים שהם יכולים לעבור את השינויים התרבותיים כדי להתקבל ולהיכנס לקהילה הנוצרית המערב-אירופאית. יהודים גרמניים וצרפתיים תפסו את עצמם כפרימיטבים, בגלל האוריינטליות, וניסו "להתמערב" ביחס לנוצרים שחיו איתם. הגרמנים והצרפתים, לאחר המערביזציה, הסתכלו על מזרח אירופה, ראו אותם כאוריינטלים נחותים וניסו למערב אותם. היהודים המזרח אירופאים, הסתכלו על היהודים המזרחים כאוריינטלים נחותים וניסו למערב אותם.
  • הותיקים האשכנזים (המזרח אירופאים ברובם) רצו לבנות מדינה מערבית. הם לא ראו את עצמם כמערבים מספיק: העלייה ארצה הייתה הזדמנות להמשיך את ההתמערבות. מפחד זה, העדיפו המזרח אירופאים את על מה שהוא מערבי על האוריינטלי. האוריינטלי לא היה רע, אך הוא היה מפחיד.
  • 600,000 יהודים ותיקים, קיבלו 1,000,000 יהודים חדשים בשנות ה-50, כשחצי מהם הגיעו מהמזרח (דיברו ערבית), עבור המערביים זה היה איום משמעותי ומפחיד. ויחד עם זאת רצונם לקבל את המזרחים למדינה, הם קיבלו את כל המזרחים שנראו כמה שיותר אירופאים.
  • חבילת האוריינטליות: נשים רזות, מתחתנים בגיל מוקדם, דיברו בקול רם מדי/
  • חבילת המערביות: שפות: צרפתית, אנגלית, בית ספר הוא לא חדר או ישיבה, משפחה: נישואין מאוחרים, בעל ואישה באותם הגילאים ובעלי חינוך דומה, מעט ילדים יחסית, אין מיתה של ילדים בגיל קטן.
  • מרוקאי: מדבר צרפתית, מכיר את הספרות הצרפתית (יכול בקלות להציג את עצמו כמערבי)
  • הטענה של עזיזה: ההדרה לא הייתה נגד מזרחים, אלא נגד מזרחים שנראו מזרחים.
  • הקוים של המזרחים לא עלו כל עוד המזרחים לא הציגו מערביות. אין שום אפליה נגד מזרחים שהציגו מערביות. עיראקים, או מצרים או מכל עדה אחרת: כל עוד הציגו מערביות, הם זכו לשוויון בשכר, לתנאים דומים וכד'.
  • עידון הטענה: הנטייה הבסיסית היתה לאפלות את המזרחים, אחרי שהמזרחים הציגו מערביות, הם זכו לקבל תנאים טובים יותר.

סיכום

  • למה יש דיכוטומיזציה בין האשכנזים למזרחים?

יש חלוקת משאבים ע"ב הקטגוריות הדיכוטומיות.

למה? לא בגלל הרצון של האשכנזים ליצור מונופול על המדינה, אלא כדי ליצור מדינה מערבית. הם שמו את המאפיינים המזרחיים בצד וקידשו את המערביות בנפרד.

האפליה הייתה עמוקה בקבוצות שלא יכלו להציג מערביות: כמו התימנים (אף אחד מהתימנים לא דיבר שפה מערבית) וכמעט לא הייתה קיימת באוכלוסיות שהציגו מערביות (העיראקים).

  • העיראקים והמצרים לא עברו כמעט אפליה במשאבים, אבל הם בהחלט עברו אפליה של הכרה.
  • בישראל, התפיסה המגדירה את האתניות כמשהו תרבותי, מכילה בתוכה דינמיות מסויימת: שינוי אתניות תרבותית היא לגיטימית. אנשים יכולים לשנות את התרבות שלהם, וזה לגיטימי. (אפילו היום עדיין יש נטייה לדחות את המזרחי)
  • ראה גם סיכום מאמר: אי שוויון חברתי בישראל \ אמיר בן-פורת

ראו גם:

המחירים והסכנות של אי שוויון כלכלי

עוד דברים מעניינים: