המצב הטבעי והצדקת המעבר למצב המדיני:
א. הסדרת הענישה
ב. הסדרת הקניין
יש את אותו מבנה כמו הובס, אבל ורסיה אחרת. מצב הטבע אצל לוק הוא מצב אידילי, שבו באופן עקרוני בני אדם חיים חיים לא תוקפניים, כל אחד מממש את תוכניות החיים שלו מבלי לפגוע בזולתו. לדעת לוק אנו יצורים טבעיים באופן מהותי, ומוסריים באופן מהותי. אצל הובס החוקים הטבעיים היו מוגבלים אל מול בית הדין של המצפון, הרי אצל לוק החוקים הטבעיים חלים בדיוק כמו חוקים מוסריים אחרים במצב החברתי (לא תשקר, לא תגנוב…) במילים אחרות, במצב הטבע, קיימים חוקים חברתיים מוסריים.
אצל הובס כל דבר בהעדר מחסום חיצוני היה חופש. אצל לוק יש הגבלה של חופש- מותר לי לעשות כל דבר שמתחשק לי לעשות כל עוד אינני פוגע בזכויות הטבעיות של האחר. אצל הובס, הייתה זכות טבעית אחת שמקיפה הכול, אצל לוק יש זכויות טבעיות רבות, אבל לא בלתי מוגבלות. הן נעצרות בכל פעם שיש התנגשות עם הזכות הטבעית של האחר. אצל הובס התנגשות הובילה למלחמה אצל לוק זה מוביל לארגון החברה.
השוויון במצב הטבע הוא נורמטיבי, שקשור לזכויות הטבעיות, כולנו נבראנו בצלם האל עם זכויות טבעיות, שלהן יש כבר חיוב במצב הטבע. קניין במובן הרחב: חיים חירות וקניין.
בדמוקרטיה האנגלית, השתתפו בהליך הפוליטי רק בעלי זכות קניין, ולכן קניין הייתה מראש ההגדרה של אזרח חופשי. כאשר יש לך קניין אתה מממש את הזכות האזרחית.
מדוע צריך מדינה?
אם כל כך יפה המצב הטבעי, מדוע אנו צריכים מדינה? הרי הפעל פוליטית יש בה תמיד מחיר. לוק אומר באופן מפתיע משהו שנראה לנו שולי, וכלל אל דרמתי. החוקים הטבעיים כוללים גם זכות אחת נוספת- הזכות להעניש. להעניש את מי שמפר את החוקים והזכויות הטבעיות של האחר. יש ללוק בניגוד להובס, תפיסה שעונש זה דבר טבעי, ולא רק מעוגן על ידי חוק ובית משפט. מי מעניש? לוק אומר שבאופן עקרוני, לא רק לנפגע יש הזכות להעניש אלא לכל אדם יש הזכות להעניש. אם אני רואה את א' מכה את ב' אני מרגיש זכות טבעית להעניש. לוק אומר שזה בסדר, כפי שבמשפט האזרחי כיום המדינה מענישה ולא הנפגע. הבעיה היא שאם אני מעניש אותו, מישהו נוסף יכול להעניש אותו, ואז העונש לא מידתי. מי שהכי מועמד להעניש זה הקורבן עצמו, אבל הקורבן עצמו דווקא נמצא בעמדה רעה כדי לקובע את מידת העונש, והנטייה של הקורבן זה להעניש ענישת יתר. גם זו הפרה של זכותו הטבעית של העבריין לקבל רק את העונש המגיע לו. כך נוצרת בעיה של הסדרת הענישה, וזו הסיבה הראשונית למעבר אל אמנה חברתית.צריך סוכן מרכזי של ענישה- המדינה. היא בעלת הסמכות היחידה של ענישה בחברה.
כשלוק מדבר על ענישה, הוא מתכוון ל:
א. פיצוי- לקורבן
ב. הרתעה
בתיאוריות אחרות אנו מכירים עוד תכליות:
ג. גמול retribution – גם אם אין פיצוי או הרתעה. בנתא'ם ניסה להסיר את היסוד הזה ממערכת החוק הבריטית
ד. רפורמה של העבריין- בעזרת העונש לשפר את מידותיו.
[…] השנייה היא התכלית של האמנה החברתית, אצל הובס ולוק התכלית של האמנה החברתית היתה ליצור לגיטימציה של […]