תורת המידות: קאנט- תורת האזרחות הכפולה

תורת האזרחות הכפולה

יצור טבעי מול יצור תבוני

האזרחות הכפולה
תבונהטבע
חירותשעבוד
רצון, מניענטיות
כפיפות למחשבת חוקיםכפיפות לחוקיות
נומינאליפנומנאלי

אצל בני אדם אי אפשר לחשוב על רצון בלי אובייקט. האובייקט תמיד מלווה את הרצייה אנושית. העובדה שלרצון שלנו יש תמיד אובייקט, זה תוצר של היותנו יצורים טבעיים. האובייקט של הרציות נקבע על ידי המנגנונים הפסיכולוגיים והפיזיולוגיים שמאפיינים אותנו כיצורים חברתיים ביולוגיים.

תורת האזרחות הכפולה- לכל אחד יש אזרחות כפולה. מצד אחד יצורים תבוניים מצד שני טבעיים. אזרחות זאת, יוצרת את המנגנון הטבעי שמפעיל את הרצייה אך גם המנגנון הפורמאלי שגורם לזה להיות מנגנון תבוני, מוסרי. מאחר והמוסר נמצא אך ורק בתבונה, ולכן כל היסוד הטבעי, לא מדבר רק על בני האדם. באופן אמפירי לא מכירים יצורים תבוניים אחרים, יכול להיות שהם קיימים. יצורים עם מנגנון טבעי אך עם אותה תבונה. קאנט אומר שאם יש יצורים כאלה הם חלק מהמשפחה המוסרית. אלוהים לדעתו הוא יצור תבוני אך על טבעי ואל טבעי. אין לו רציות ותשוקות, הוא ישות תבונית טהורה, ולכן המוסרי חל עליו לא פחות מאשר על בני אדם.

רצון מול נטיות

העובדה שבני האדם אזרחים בשני עולמות גורמת לקונפליקט. לעיתים יש התיישבות, אך קונפליקט כזה מתקיים לעיתים והרצון המוסרי מתגבר על הנטיות הטבעיות. לאלוהים יש רצון קדוש, כל מה שהוא רוצה הוא באופן אפריורי תבוני, ואין מאבק, הוא יצור רציונאלי טהור. הוא מכונן את העולם על פי רצונו, הוא לא מוגבל על ידי המושאים. ליצור שאינו מוגבל על ידי העולם, המושאים לא מהווים מכשול בעבורו ולכן רצונו הוא רצון טהור.

כפיפות לחוק מול כפיפות למחשבת החוקים

בטבע (שיעבוד)  יש כפיפות לחוק, ובתבונה (חירות) כפיפות למחשבת החוקים. חירות לא פרושה לעשות מה שמתחשק, זה זורק אותנו חזרה לעולם הנטיות, חירות היא כפיפות לחוקים שאנו בעצמנו יוצרים, מעצבים את העקרונות של העולם שלנו. אי אפשר לברוא חוקיות אך אפשר לברוא את האופן שבו עושים את הפעולה. "אוטונומיה" היא לא פחות חוקיות מאשר החוקיות הטבעית. לוגיקה- רק מקורה הוא פנימי לתבונה, אני הוא זה שחושב את החוקים, לא כפופים לחוקי טבע אלא מנסחים את החוקים. במקרה של האתיקה, אנו יוצרים את החוקים שאחר כך כופים אותם עלינו, אם אנו רוצים להיות יצורים מוסריים .

פנומנאלי מול נומינאלי

פנומנאלי- תחום הטבע, נומינאלי- תבוני. האדם מתמזג בין שני התחומים, אך לא ברור כיצד. אך ברור שכל אחד מאיתנו יצור תבוני ויצור טבעי. היסוד הנומינאלי בא לידי ביטוי בתחום ההכרה לדוגמא בלוגיקה ובמתמטיקה. מדע בתחום ההכרה כמו פיזיקה זה כבר עניין טבעי.

תחום המוסר הוא התחום היחיד שאנו יכולים להצהיר עלינו כפרקטיים, תבוניים בלבד, בלי כל יסוד טבעי. לכן התחום המוסרי הוא כפי שאפלטון אמר "יהלום זוהר".

עמ' 27- חנווני שמחליט לא לרמות את לקוחותיו החלשים, הוא בסדר, אבל האם הוא פעל באופן מוסרי? נסתכל ברצון הטוב, מה המניע מאחורי ההחלטה לא לרמות. יכול להיות שהוא הותנה על ידי חינוך פרוטסטאנטי אדוק וזה לא מוסר אלא חינוך, אולי בשל המוניטין הטוב של יושרה שיביא לקוחות נוספים.

מתוך חובה

בהתאם לחובה

בניגוד לחובה

בלשון כמעט טראגית קאנט שואל כיצד נדע שאדם עשה משהו מתוך חובה? איך נדע את המניע? זה לא קשור בתוכן החוק. התשובה היא שלא נדע לבטח אף פעם. אפשר לעשות תרגיל היפותטי, "האם הייתי נותן צדקה כאשר אין לי את מי להרשים במעשה?". צריך לעשות באופן ישר את הדיון הזה.

יש אידיאל רגולטיבי, לא קריטריון לשיפוט. הדרישה החזקה של המוסר היא בשיפוט מוסרי ולא בשיפוט חוקתי, וזה עניין שצריך לשאוף אליו. קאנט אומר שאדם רגע לפני מותו לא יכול להיות בטוח שעשה ולו מעשה מוסרי טוב אחד. רק אלוהים יודע אולי. זה מודל שצריך לחתור אליו, אך לא עניין חוקתי שיפוטי.

אפשר לשפוט האם זה בניגוד למוסר אך לא האם זה רק מעשה טוב או מוסרי.

אימפרטיב(ציווי) = חובה = חוק. החובה והחוק הם אותו הדבר כאשר החובה זה האופן שבו החוק מופיע בפני יצורים שהם גם טבעיים. אם יצור הוא תבוני טהור לא צריך להכיל עליו חוקים. בני אדם שהם גם וגם, יש להפעיל עליהם חוקים כי הטבע מתנגד לתבונה. כדי להפעיל את השיקול התבוני אנו צריכים לקבל אותו כתורה כפויה. לעשות משהו מהנה זה לא ציווי, זו לא חובה, זה חוק.

אזרחות כפולה- חובה

אזרחות תבונית- חוק

ע' 33- "חובה היא הכרחיותה של פעולה מתוך הכרת כבוד לחוק".

חוק מוסרי עליון- אימפרטיב קטגורי (ציווי קטגורי בפני יצורים תבוניים טבעיים, אין זה משנה כי אנו לא מכירים יצורים תבוניים שאינם טבעיים).

א. נוסח הכללה– עמ' 37- "לעולם אין לי להתנהג אל אם כך שאוכל לרצות גם כן כי הכלל המעשי שבידי יהיה לחוק כללי". כלל מעשי maxim, שעל פיו המעשה נעשה. פעולות אנושיות יחידאית לא יכולה להיחשב רציונאליות או בלתי רציונאליות. מה שנותן לה את המימד הרציונאלי זה יסוד כללי שקשור למבנה. אלו כללים תכליתיים לרוב.
א1. נוסח חוק הטבע- ע' 79 "עשה מעשיך כאילו יהיה הכלל המעשי של פעולתך על ידיד רצונך לחוק טבע כללי". תבדוק אם הכלל המעשי היה יכול להפוך לחוק טבע כללי, רוצים לבחון את עצמו אם היינו יכולים כמו אלוהים ליצור את החוקים של המציאות, האם היינו יכולים להפוך זאת לחוק טבע.
דוגמאות:
הבטחה-  אם אני אבטיח הבטחה ואפר אותה, אם אכליל זאת לחוק כללי אז למעשה אהרוס את מוסד ההבטחות והוא לא יתקיים יותר. ולכן עליי לקיים הבטחה כי אני מצפה מאחרים לקיים אותן.

שקר- הכללה של מקסים השקר מביאה לכך שכל העולם ישקר. אם רק אני משקר וכל העולם לא, אני נהנה מההפקר, אני לא מוסרי וכל שאר האנשים מוסריים. יכול להיות שמבחינה תועלתית זה עדיף, אך אם כולנו נשקר אף אחד לא ירוויח מהשקר כלום.
במובן הזה עקרון ההכללה בנוסח חוק הטבע ומן שהעיקרון של החיוב הרציונאלי המוסרי הוא עקבי אוניברסאלי. כל יצור רציונאלי יכול לקבל את הדרישה שאנו דורשים מעצמנו.

"בוקר וערב פעמיים נקה את השיניים", כך לימדו אותי בבית הספר העממי.

"זוגות צעירים שאין להם כסף, דירה, בלילה אחד שורפים כסף בחתונה, ועל מה?"

תורת המידות והמדינה – סיכום

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: