תיאוריה ביקורתית: פרויד ומרקס

תיאוריה ביקורתית

פרויד ומרקס

  • למרקס הייתה סוציולוגיה אך לא הייתה פסיכולוגיה בעוד לפרויד הייתה פסיכולוגיה אך לא הייתה סוציולוגיה. שני ניסיונות עקרוניים לשלב את התיאוריות של פרויד ומרקס: מרקוזה ופרום.
  • מרקוזה: אנחנו לומדים ממרקס כי הדיכוי קשור בתרבות הנוצרית. בספרו "ארוס והציויליזציה" טוען מרקוזה כי מרגע היוולדה של התרבות הנוצרית היא הייתה עוינת למיניות. אנו לומדים מפרויד על צמיחת הסופר אגו כרשות פנים נפשית המדכאת את דחף החיים. פרויד זיהה את דחף החיים עם הצרכים האירוטיים ומכאן אנחנו לומדים על הדיכוי. האויב שמרקוזה מסמן הוא ישו.
  • אריך פרום: מצביע על העובדה שהסבר כמו של פרויד של התפתחות התינוק נותן מקום לסוציאליזציה בעיצוב אופיו של היחיד (כיוון שזה לא רק הדחפים שמעצבים את האופי אלא הדרך בה נוהלו עודפי הדחפים). השאלה איזה מידה ואיזה מינון של דחפים יהיו בנו תלויה גם בשאלה באיזה אופן נוהל עודף הדחף. הניהול לא תלוי רק בילד אלא גם בהוריו. הדברים נכונים על כלל השלבים. בשלב האנאלי הילד לומד להפנים כללים מבחוץ באופן מובהק ולכן השלב האנאלי הוא התערבות מובהקת של "סוכני הסוציאליזציה" המשליכה ישירות על מבנה האופי. בתיאוריה של פרויד יש משהו שפותח פתח לעולם החברתי המסוים להשפיע על התפתחותו של האופי. פרויד הניח שבאופן גנרי כל הילודים עוברים את אותו התהליך בערך באותה צורה. פרום טוען שלא- יש פירצה בתיאוריה שנותנת פתח להטיה תרבותית וחברתית. פרום מרחיב ומוסיף כי המשפחה לא פועלת בחלל ריק, יש השפעה של התרבות על האופן בו המשפחה מתפקדת. יש שוני בין תרבויות בנוגע ליחס לגוף, למשמעת (קפדנית/מתירנית) וכדומה. לפיכך למבנה התרבותי יש השפעות על אופי היחיד. השאלה איזה תכונות פוטנציאליות יזכו ליותר הקדשה וטיפוח אצל כל יחיד תלוי בסוכני הסוציאליזציה (ההורים) ואלו תלויים באופי החברה בה הם מתפקדים. לכן יש השלכה לערכים שהחברה מחזיקה בהם על מבנה האופי של היחידים. יתרה מזאת, כל חברה נותנת גם אחרי הילדות תמריצים חיוביים ושליליים לתכונות אופי מסוימות. תכונות אופי אלה מסייעות יותר מאחרות ליחיד להתקדם בסולם החברתי. התכונות האלה הם מה שהחברה רואה כתכונות בריאות, נורמאליות לעומת תכונות שהיא מגדירה כלא בריאות או לא נורמאליות. מושג הנורמאליות הוא תלוי הקשר לפיכך.
  • היסטוריזציה לתיאוריה של פרויד: התיאוריה של פרויד לא התפתחה בחלל ריק, לפי פרום. היא התפתחה בתוך ההקשר של וינה בסוף המאה ה-19- תרבות בורגנית, קפיטליסטית ופטריאכלית (היסטוריציזם: לא צריך לבחון רעיונות באופן אבסולוטי אלא על פי הקשרם החברתי). התרבות הקפיטליסטית טיפחה סט של תכונות. מה שפרויד ראה כנורמאלי ובריא מתאים ביותר לאופי האנאלי שבו אדם לומד לשלוט בצרכיו בצורה הרבה ביותר, שבו המיניות מדוכאת, שבו אינדיבידואליזם ותחרותיות נחשבים לתכונות טובות, שבו מעודדים אנשים להיות הישגיים, שבו דייקנות זאת תכונה מוערכת שבה צבירת רכוש פרטי זה ערך, קנאה והשוואה עם הזולת הם תכונות נפוצות. כל התכונות האלה הן תכונות שמזוהות עם השלב האנאלי. לכן, לא במקרה הדגש בשלבים הוא בעיקר בשלב השני. חברה מהסוג הזה בולמת את השלב הגנטלי (התכחשות למין, לגוף בתקופה ההיא). התיאוריה של פרויד גוזרת את החברתיות של האדם מתוך הצרכים האגואיסטים ועל כן פרום אומר כי התיאוריה שלו מתייחסת לאדם במונחים של הומואקונומיקוס, האגואיסט הכלכלי בשוק. הקונפליקט האדיפאלי למשל מניח שהאהבה היא מוצר במחסור ולכן יש תחרות מובנית על האהבה, כמו שיש על הון בשוק. החברה הקפיטליסטית, חברה שיש בה דיכוי וניצול, יוצרת אופי שבו יש בהתאמה דיכוי של החיות, הספונטניות, האירוטיות, ההדדיות והחמלה.
  • מרקס ע"פ פרום: ההיסטוריה האנושית (ע"פ מרקס) התקדמה מפיאודליזם לקפיטליזם לסוציאליזם. פיאודליזם מתאים לשלב האוראלי– שלב של הזנה, תלותיות. מי שמפתח נאמנות ותלות אישית גבוהה זוכה לתמריץ חברתי. לעומת זאת, הקפיטליזם כפי שהזכרנו מעודד את התכונות האנאליות. פרום הוא מרקסיסט שאומר שהחברה הסוציאליסטית תעודד את האופי הגנטלי, האופי הבוגר שבו האדם לומד להכיר בסובייקטיביות של הזולת, שנסמך על הדדיות, שמכבדת את הזולת, נסמך על אמפתיה ולא על אגואיזם.
  • סיכום: אפשר לראות את עבודתו של פרום כהתנערות מהתיאוריה של פרויד- הבנה שאי אפשר לעשות רדוקציה למוטיבציה האנושית לדחפים. לאורגניזם האנושי יש צורך בחום אנושי, קרבת הנפש איננה ניתנת לרדוקציה אירוטית. אהבה היא נגזרת של פורקן דחף ואילו המהפכה הייתה הכרה בכך שאהבה היא צורך לעצמה.
  • רנה שפיץ: בדק תינוקות בשנות ה-40 אשר גדלו ללא אהבת הורים (בבתי חולים). מסקנתו הייתה שתינוקות שזכו לסיפוק בכל הצרכים הפיזיים אך נעדרו אהבה התדרדרו מבחינה פיזית. הוא תיעד אובדן בקואורדינציה, רק שליש מהילדים הצליחו לשבת בגיל שנתיים (כאשר ילד בן שנה כבר הולך). עד גיל 3 רוב התינוקות נפטרו. מסקנתו היא שגם בהינתן מענה על כל הדחפים, ילדים מתים בלי אהבה. בהתאם לרוח זו, פרום התנער מהתיאוריה של פרויד. אדם לומד בתוך משפחתו גם יחסים, ולא רק ניהול דחפים.
  • פרום ומרקס: האם התיאוריה של פרום היא מרקסיזם פרוידאני או פרוידאניזם מרקסיסטי? התשתית היא מרקסיסטית. מונחי היסוד בהם משתמש פרום הם של מרקס. התיאוריה של פרויד מסבירה את טבע האדם, אך פרום שם אותה כהסבר מקומי של טבע האדם הקפיטליסטי.

תיאוריה ביקורתית – סיכום

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: