צדוק הייתה משפחת כוהנים שהחזיקה במשרת הכוהן הגדול מימי שיבת ציון והקמת בית המקדש השני ועד להדחת חוניו השלישי בידי אנטיוכוס הרביעי. לשושלת יוחס מוצא מאהרן הכוהן ולאורך התקופה הפרסית וההלניסטית עד הדחת חוניו השלישי הייתה משרת הכוהן הגדול שמורה לה. מינוי הכוהן מבית צדוק היה מינוי לכל החיים והוא הועבר בירושה מאב לבן או בתוך המשפחה. לצד הפחה בתקופה הפרסית עמד הכוהן הגדול כראש וכנציג העם והוא ריכז בידיו סמכות הלכתית בירושלים, בתקופה ההלניסטית היה למעשה הכוהן הגדול גם מנהיגה המדיני של יהודה לצד סמכויותיו הדתיות.
תחילת הסוף של שושלת בית צדוק הייתה בהדחת חוניו השלישי ומינוי אחיו יאסון ככוהן הגדול בהתערבות אנטיוכוס הרביעי, מהלך זה היווה תקדים משום שהפר את עקרון הירושה שקבע משך דורות את זהות הכוהן הגדול ואפשר לשלטון זר להתערב במוסד הכהונה. ואכן מקץ שלוש שנים הודח יאסון ותחתיו מונה מנלאוס שכבר לא היה מבית-צדוק. הרקע לסיום רצף הכהונה של שושלת צדוק הוא, בין היתר, התחזקות כוחות מתייוונים בירושלים שהתנגדו לדבקות במסורת של בית צדוק.
