אסתטיקה: סיכום פרק י' – סטרוקטורליזם ופוסט-סטרוקטורליזם
סטרוקטורליזם
הנחות מוצא:
- כל מוצרי האמנות (טקסטים) הם המחשות של "מבני עומק" המצויים בתשתיתם
- טקסטים מאורגנים, כמו שפה, באמצעות "דקדוק" ייחודי משלהם
- דקדוק השפה הוא סדרת סימנים ומוסכמות המעוררים תגובה צפויה אצל בני-אדם
דגם סימן-תגובה: אור ירוק פירושו בעבור הנהג "סע".
טרנספורמציה (פורמליזם רוסי): הדרך בה יסודות בסיסיים של נראטיב משתנים ע"י סופרים או תרבויות.
מושג המבנה (סטרוקטורה) לפי פיאז'ה:
- מכלול – הטוטאליות של המערכת.
- טרנספורמציה – השינויים ביסודות הקבועים במערכת
- וויסות עצמי – הדקדוק הפועל בתוך המערכת.
סטרוקטורה של משחק השחמט:
- מכלול – השחמט מופיע בהקשרים שונים ועדיין שומר על זהותו.
- טרנספורמציה – אפשר להחליף כלי שנהב בעץ
- וויסות עצמי – יש לו מערכת כללים קבועה, וכל שינוי בהם יכול להעשות רק במסגרת הכללים הפנימיים של המשחק.
לפי סוסיר, בכל מילה מעורבים שלושה מושגים:
מסומן – המושג המחשבתי שהמילה נועדה להעביר
מסמן – סדרה של צלילים או אתיות המשמשת לציון המושג
סימן – איחוד המסמן והמסומן במעשה ההבנה, דהיינו, חיבור בין המושג המחשבתי לציון המילולי.
הסימן הוא שרירותי. (יכול היה להיות כל סדרת צלילים או אותיות אחרת לו התקבלה בחברה). המשמעות שלו מבוססת על הסכמה. מכאן ש: השפה היא מערכת אוטונומית שאינה קשורה לעולם.
סימנים יכולים להשתנות במרוצת הזמן, אך באופן רציף (דהיינו קשר בין דור לדור, אין המצאה מחדש של מערכת סימנים).
סינכרוני – מכלול התופעה. על זמני.
דיאכרוני – היבטים מסוימים של המכלול. דינמי ומשתנה.
טרנספורמציה של יסודות סינכרוניים ניכרת ביסודות דיאכרוניים והמערכת מווסתת את עצמה כך
שהיסודות הדיאכרוניים נמצאים ביחס ליסודות הסינכרוניים. כלומר, ישנו משהו קבוע (סינכרוני) שמוכר
באמצעות יסודות קבועים היכולים להתפתח בדרכים שונות (דיאכרוני).
ערך של מרכיב במערכת הוא יחסי ותלוי בפונקציה שלו בתוך המערכת (ערך פונקציונליסטי).
סינטגמה- יחסים הנוצרים בין מילים מעצם הצטרפותן לכדי סדרה בהתאם לכללי התחביר (משפט "תקני")
פרדיגמה – קישור אסוציאטיבי בין מילים שאינו מציית לדקדוק ואינו קבוע או בר-חיזוי (יכול להשתנות מאדם לאדם על בסיס פסיכולוגי).
ניתוח סטרוקטורליסטי:
ניתן להתייחס לז'אנרים בספרות כאל מערכות בעלות כללים ותחביר קבועים שעוברים טרנספורמציה (ספרי בלשים יכללו תמיד פשע, הליך בילוש וחשיפת הפושע (סינכרוני) – מה שיכול להתבצע בדרכים שונות (דיאכרוני)).
בעיות: הבעיה של הניתוח הסטרוקטורליסטי היא שהוא מבאר צורה, אך לא ערך (הערך הוא למעשה צורני, ערך=תפקוד במערכת). הוא יכול להסביר טרנספורמציות, אך אינו יכול להסביר כיצד הן מתקבלות או משפיעות על בני האדם, ואין לו שום דבר לומר על חברה או פסיכולוגיה. כל ספר הוא מושא לניתוח סטרוקטורליסטי (מורכב מנרטיבים, סינטגמות, "מבני עומק" וכו'), גם טולסטוי וגם רם אורן, איפה ההבדל?
רולאן בארת: ערך אסתטי יכול לנבוע ממורכבות ההצפנה. הוא מנסה להציע כעין תורת ערך סטרוקטורליסטית:
טקסט קריא – מעודד צריכה של משמעות. תואם להנחות והמשפטים הקדומים של הקורא, אינה מצריך פרשנות.
טקסט כתיב – מעודד יצירה של משמעות. מעודד קריאה פעילה היוצרת פרשנות אצל הקורא.
מות המחבר (בארת) – "לשייך טקסט לסופר פירושו להציב גבול לטקסט, לספק לו מסומן סופי, לסגור את הכתיבה". המחבר זמני, הטקסט הוא נצחי ומנהל חיים עצמאיים.
פוסט סטרוקטורליזם
הנחות הדקונסטרוקציה:
- לטקסטים (ולשפה) אין משמעות קבועה ויציבה.
- בשל אי הקביעות ואי היציבות לא יכולות הפילוסופיה והביקורת לטעון לסמכות בפירוש.
- פרשנות היא פעילות חופשית, דומה יותר למשחק מאשר לניתוח.
הביקורת של דרידה כנגד הסטרוקטורליזם:
-הוא ממיין (משקף) ולא מפרש או יוצר.
-דרידה טוען כי אין משמעות קבועה חיצונית לשפה הממתינה לביטוי בטקסט או דיבור (לוגוצנטריות, ובמקרה של הדיבור כקודם לכתיבה, פונוצנטריות), ואין סדר או מבנה שאמור לבלום את הפרשנות החופשית של הטקסט.
-המשמעות אינה קבועה, אלא ניידת (ממוחש למשל, במשחקי מילים).
–מטפיסיקת הנוכחות: הרעיון כי משמעות נוכחת באופן אבסולוטי בטקסט או דיבור, וניתן להבין את מחשבות הדובר במלואן דרך שמיעה או קריאה של דבריו. דרידה טוען כי אין זה כך משום שלשפה אין משמעות סופית.
–המסומן הטרנסצנדנטלי – מאחר ומילים תלויות ביחס שניוני זו לזו, בכדי שתהיה משמעות שלמה יש צורך בנקודות קבועות, לא יחסיות, והן המסומנים הטרנסצדנטלים ("אלוהים", "אני") – מושגים קבועים שאינם תלויים באחרים. דרידה טוען כי אלו אינם קיימים באמת וכך השפה היא באמת שרירותית.
-דרידה טוען כי השיח המערבי המסורתי אינו יכול לתפקד ללא מטפיסיקת נוכחות ומסומנים טרנסצנדנטליים, ואם אלו בטלים, הרי שאין לו יסודות מוצקים (גם לא סטרוקטורה).
ג'פרי הרטמן: משמעויות הן בעייתיות וחמקניות. בעוד שהסטרוקטורליזם מנסה לשים להתחמקות גבולות, הדקונסטרוקציה מנסה לזרז את תהליך האי-בהירות דרך, למשל, משחקי מילים שהם אסוציאטיביים ורפלקסיבים ולפיכך אינם מצייתים ללוגיקה.
סיכום מורחב: אסתטיקה: סיכום פרק י' – סטרוקטורליזם ופוסט-סטרוקטורליזם
אסתטיקה- מבוא פילוסופי – סיכום
