עבודת שדה
השיטה המרכזית . עבודת השדה היא מצב חברתי ולכן אפשרו לנתחו כמו כל מצב חברתי, המאפיינים החברתיים נוגעים ישירות ליתרונות וחסרונות מבחינת היכולת שלנו להפיק אינפורמציה.
תצפית משתתפת
מצב חברתי המאופיין בצופה הנמצא בהקשר חברתי ויש לו מטרה בביצוע מחקר מדעי
- מאופיין באינטרקציה פנים מול פנים בין החוקר לנחקרים, הנטייה היא לערוך תצפיות בהקשר טבעי.
- יש תלות בין האנתרופולוג לנחקרים , הם חייבים לרצות לשתף פעולה, אך עם זאת כאשר מגיעים לכפר מביאים גם משאבים, סטטוס, חוסר השיוון משתנה מהקשר להקשר.
התלות בנחקרים היא ב: למידת המקום, עם מי לדבר, הערכה חברתית, שפה ותרגום.
החוקר יכול להיות סביל או אקטיבי, בעל תפקיד מרכזי או שולי.
- התצפית המשתתפת מתאימה במיוחד להתנהגויות בחברה אחת. חקירת יחידה ללא גבולות יותר קשה כך.
- השיטה יכולה להתמקד בפער בין ההצהרות לפעולות בפועל והיא מאפשרת התנסות בחוויה של הנחקרים.
- האנתרופולוגיה מבקשת לשמור על ניטרליות , לא להזדהות עם קבוצה מסוימת . כיום יש דגש לפיתוח מודעת להשפעתנו על השדה. זה קשור בכך שאנו משתמשים בעצמנו ככלי ללימוד השדה –מה אנו לומדים מהיחס של הנחקרים כלפינו ואיך שזה משפיע עליהם, וככלל להיות מודעים למגבלות השדה.
גני ילדים ביפן
על המעבר בין ילדות לחברה , בחברה היפנית יש דגש במסגרת המשפחה על טיפוח יחסי תלות פיזיים קרובים. הגנים לא ממושמעים, הוא בחן את המעבר בין הקשר הקרוב לאם למתן הדגש החזק על זהות קבוצתית בגן ביפן. זה נעשה דרך הצגת השם של הילד עם הקבוצה אליה הוא משתייך. מחקרים מצאו שדפוסי שינה קשורים לדפוסים רגשיים , בשינה כפעילות חברתית יש משהו פגיע, השינה מעלה רבות בעיות ומצוקות.
אייל מתמקד בהשכבת הילדים לישון ודרכו לומד על המעבר בין הבית לעולם הרחב.
ישנו טקס שלם סביב ההליכה לישון- סידור החדר, צחצוח שיניים , פיז'מה, סוגרים חלונות, כל ילד מושכב ומקבל לילה טוב, הגננות מטפלות בילדים הבעייתיים, לעיתים הגננות נשכבות ליד הילדים, לאחר שעתיים מעירות אותם עם טקס דומה.
הגננות מתנהגות כמו האימהות בחום, השינה היא בחדר גדול, על פוטונים ארעיים חסרי גבולות(ילדי ישנים עם ההורים עד גיל 10) מאפשר לשלוח יד וללטף אותם, לגלגל אותם עליהם. בישראל הטקס שונה לגמרי, ישנים אצלנו מוקדם, לבד, ולא באותו חדר, על מיטה קבועה. בכלל בתרבויות מערביות מעודדים עצמאות לעומת יפניות המעודדות תלות . ככל שהילדים גדלים התלות והיחס קטנים –יש פה הליך גמילה. במקביל הילדות הגדולות משכיבות את הקטנים, יש פה הליך למידה של שינה יחד.
דפוס השינה הקבוצתית מקובל גם באירועים מיוחדים אצל מבוגרים, גם באירועים כמו מרצה פורש עם תלמידים . השינה הופכת תסריט מפתח, לומדים בגן איך להיות חלק מהקבוצה באמצעות השינה ומיישמים זאת כל החיים.
המשך עבודת שדה ביפן:
עבודת השדה של אייל ,בילה פעמיים בגן שנות ה80 וה90. דומה לעבודת השדה הקלאסית של נסיעה וכניסה לתרבות אחרת.
- כדי להבין את עבודת השדה צריך להבין את המצב החברתי, יחסי הכוח, המחויבות, דינמיקה של בניית אמון, עבור מי אנחנו חוקרים, כותבים.
- בנסיעתו השנייה ילדו הלך לגן יפני, אייל חקר ארגונים מקומיים, החל מתעניין בגן כמפגש ראשון של הילד עם העולם.
- במציאת הגן הוא נהג בצורה יפנית, וחיפש דרך רשתות חברתיות ויצירת אמון. הגן שמצא היה בנוני בקני מידה יפני, גננות משכילות ואייל ביקש להיכנס לגן.
- איך? הוא הציג בפני הגננות את נושאו, הוא השתתף באירועים, רשם הכול בפנקס, דוג': טקס אכילת האורז עם המקלות של הילדים, ותהליך הלמידה.
התצפית היא כמו צפרות, אתה יושב ומחכה שיקרה משהו , למשל הבדלים בין המינים, ריבים, משחקים.
השפה של הילדים הייתה קשה להבנה עבורו כיוון שהייתה מקוצרת וסלנגת.
מימדים שהקשו על כניסתו לגן:
- המורה-יפן היא חברה בעלת מודעות סטטית וכבוד רב למשכילים, הגננות הרגישו מאוימות. למרות שהוא ראה בהן מומחיות. הוא טיפל בכך ע"י הורדת הסטטוס שלו –דרך השאלות, הלבוש. הילדים קיבלו אותו די מהר למורות לקח קצת יותר זמן.
- זר- הוא נשאל על גנים בישראל, הביא את סיר הסירים, הדגיש את השונה למשל בתהליך הגמילה מחיתול.
- גידול פיזי- הגננות ביפן מתכופפות ומדברות עם הילדים בגובה העיניים , הוא גם ירד למישור שלהם.
- גבר- הוא השתמש בשירותים אחרים.
- הוא יצר עם הזמן יחסי אמון לא רק ע"י צפייה אלא ע"י השתתפות שהפכה רבה יותר לאורך זמן (חיתולים)
עם הזמן הוא חל מצטרף לגננות אחרי העבודה לבתי התה, בהם עלו כל הבעיות והתלוונת.
הוא למד להכיר את הדינמיקה בין הגננות הותיקות לחדשות. דרך התגובות אליו הוא למד עליהם.
- הבעיה המרכזית הייתה הקונפליקט הגדול בתוך הגן בין שתי סיעות– בן הגננת הראשית לסגנית,כל צד ניסה לגייס אותו, אך כיבדו בסוף את אי נקיטת עמדתו.
- אייל נהנה מהכניסה לעולם השונה , הוא מצא היכולת הלשונית מחייבת, ודרך עבודת השדה למד רבות.
- יציאה מעבודת השדה:היה לו תאריך חזרה ברור, עשו לו ערב פרידה, הקטיעה הייתה מאוד ברורה, הוא בקשר עם הסגנית עד היום, בן הגננת תפס את ההנהלה.
גדוד המילואים
הבעייתיות פה הייתה היכולת להתרחק מבט ביקורתי על מנת לטעון טענות אנליטיות, בישראל רוב האנתרופולוגים חוקרים בתוך הבית.
- אייל היה שליש גדוד במילואים, אייל בשירותו הרב החל שואל שאלות על כוח האדם: איך אנשים עושים את הטרנספורמציה בין חייהם הרגילים לתנאי שירות המילואים המיוחדים בכזה חיתוך חד. איך גברים ישראלים קושרים את הזהות הגברית שלהם לשירות המילואים, במיוחד תחת תנאי האינתיפדה הראשונה, ואיך אנשים שומרי חוק מסגלים התנהגות כזו שונה במילואים.
- התפיסה של קבוצת איכות הייתה חזקה בחלק גדול מהגדוד, היחידה הייתה אורגנית –כל פעם יצא הגדוד למילואים יחד.
- רוב העיסוק במילואים אז היה מתחום הפסיכולוגיה. הוא היה חלוץ בתחום, בעבודתו הוא יידעה את כולם למרות שהרוב חשבו שהוא כותב היסטוריה.
- מעשית: הוא נכח בכל הישיבות, הצטרף לפטרולים כנהג הסמג"ד, ובגלל אופי תפקידו פרט להתחלה ולסוף לא עשה הרבה. אחד הטקסים להעברת אינפורמציה היה "טקס הקפה" אז למעשו דיברו על הכול.
הבדיחות הם אתר לימוד מעניין- החרדות, הגוף הבוגד, הצעירים מול הוותיקים.
הוא הכתיב לטייפ, ערך ראיונות רבים במקומות פרטיים-בית כנסת, אוטו, הוא הפך למיני פסיכולוג.
יתרון- הקרבה הרבה וההכרות עם האנשים פתחה אותם מאוד ואפשרה הבנה בסיסית שלהם (לא היה צורך לפענח את השפה) אך חסרון היה הקושי בהזרה, תפיסת נקודת המבט הביקורתית.
הקושי המרכזי היה לא באיסוף החומר אלא בכתיבה- בפיקוח הפורמלי וא-פורמלי מחבריו ומפקדיו, זה הקושי בעשיית עבודת שדה מהבית.
- ניתוח החומר: דרך ניתוח שפת הגדוד למד הרבה, מילים צבאיות רבות לא קיימות באנגלית, התרגום הכריח אותו לעשות קונטקס לדברים כי תרגום ישיר יצא נטרלי ולא משקף את יחסי הכוחות.
הקישור בין עבודות השדה
- הילדים משחקים תופסת מול החיים עם הפלשתינאים, האם קיים דמיון בנחישות אצל חיילים וילדים.
- הוא קרא ספרות צבאית זרה ערך השוואות, ומצא דמיון של ערכי הצבא שלנו לצבא הגרמני .
- הגדרת הצבא שהוא מצא- מוסד חברתי שאחראי על הפעלה הלגיטימית של אלימות, הקשה אליו. זה היה הקושי הגדול היה העיסוק בפרקטיקות של אלימות-כדורי גומי, רימוני גז, כניסה לבתי פלשתינאים.
- למי הוא כתב? בנושא הגנים היפנים הוא כתב לעוסקים בחינוך לגיל הרך, ליפנולוגים. את הצבא הישראלי הוא כתב לאנתרופלוגים אחרים ולקהילה העוסקת בצבא אך הוא מצא שזה פנה לקהל רחב יותר- מבקרי תרבות, עיתונאים. הוא מותקף הן מהימין והן מהשמאל מה שמעיד על ריחוק ואי נקיטת עמדה.
