סיכום – אמנות ותעמולה ברומא הפשיסטית

אומנות ותעמולה ברומא הפאשיסטית –

כרונולוגיה- איטליה הפשיסטית

1919- הולדתה הרשמית של התנועה הפשיסטית

1921- הולדתה של המפלגה הפשיסטית (בייסודו של מוסולוני) PNF

1922- מצעד על רומא (הפיכה) מהפך פתאומי בפנורמה החברתית, פוליטי. לא מדובר בהפיכה צבאית, אלא באקט סימבולי. היה מדובר בקבוצה משמעותית של אנשים שבראשם מוסוליני עצמו. התנועה נולדה במילאנו, לצעוד לרומא שהיא המרכז, העורק של איטליה, וגם משמשת בתור החיבור לאיטליה הישנה. מוסוליני וקרוביו נסעו את המסע ברכבת.

1924- רציחתו של המנהיג הסוציאליסטי ג'. מאטיאוטי. אקט ראשון של רצח בהיסטוריה של איטליה.

1929- הסכם נחתם עם הותיקן. ליצור קונצזוס שיעזור לו להתחזק.

1934- פגישה ראשונה בין מוסוליני להיטלר.

1935- מלחמת אפריקה. בוצעו פשעי מלחמה ראשונים שתועדו בהיסטוריה (גז לא קונבניוצנאלי ואונס)

1940- איטליה נכנסת ללחימה נגד צרפת ואנגליה ומובסת כמעט בכל מקום.

1943- המועצה הפשיסטית העליונה מסלקת את מוסוליני שמקים בסאלו ממשלת בובות בחסות גרמניה.

1945- מוסוליני ופילגשו נורים למוות ע"י הפרטיזנים, ולאח"כ תולים אותם בכיכר במילאנו כמו שוק חזיר.

סימנים וסיבות שהביאו לעליית הפאשיזם

–          תוצאות הרסניות של מלחמה"ע 1: אבידות כבדות ותסכול בקרב העם.  מלחמהע" ה1 זו המלחמה שגבתה הכי הרבה הרוגים .

–          כישלון מוחלט של הממשלות באיטליה: אי יציבות פרלאמנטרית, אכזבה מן הליברליזם, הפוליטיקאים נתפסים כחלשים ומושחתים.

–          מצב כלכלי ירוד. אווירה מתוחה בבתי חרושת וגל של שביתות.

–          פחד מפני חדירה של הבולשביזם לאיטליה.

–          התפשטות של רעיונות אימפריאליסטים וקולוניאליסטים.

–          תקווה שמלחמה נוספת תשפר את המצב. יוצאים ממלחמה הרסנית ביותר.

ששת המרכיבים של משטר טוטליטרי

–          אידיאולוגיה, צריכה להיות ברורה ומוצקה. ביעדים ובכוונות, ומועברת בשפה פשוטה שתגיע לכל שכבות האוכלוסיה

–          מפלגה יחידה בהנהגת יחיד, ההנהגה היחידה היא מרכיב שמאפין משטרים טוטליטארים

–          משטרה טרוריסטית מטילת אימה . בכל משטר טוטאליטרי יש רשת פנימית, מודיעין.

–          מונופול כלי התקשורת, כל מה שמעביר מידע עובר צנזורה בפיקוח המשטר.

–          מונופול כלי הלחימה. כל מי שמייצר כלי לחימה נמצא תחת השגחת המנהיג והמשטר.

–          מדיניות כלכלית ריכוזית.

שלושת העקרונות של האידיאולוגיה הפאשיסטית

–          גלוריפיקציה של המדינה ונתינות מוחלטת של היחיד לה. פולחן הדוצ'ה- הופכים את פרצוף המנהיג לאייקון המדינה. נוצרת הזדהות בין המנהיג למדינה. מוסוליני= איטליה. מוסולוני תמיד התפאר בשורשיו, הוא הגיע מהבורגנות הנמוכה, הוא צמח מהעם, לא בא ממשפחת אצולה, הוא כביכול מכיר את המציאות כי הוא בא מאותו מצב.

–          אליטיזם: המנהיג כגיבור או כאישיות- על. סופר הומו!

–          דחיית ההגיון והרציונל, לעומת הדגשת החזון, היצירתיות וכח הרצון.

המיתוסים של התעמולה הפשיסטית

–          נעורים, כח, חיוניות וחוסן של העם האיטלקי.

–          עליונות של הציוויליזציה האיטלקית וזכותה הטבעית "לרכוש" מושבות (קולוניזציה)

–          פולחן הדוצ'ה- מוסוליני הינו אחד מאיתנו, אך בעת ובעונה אחת יוצא בן הכלל.

–          בריאות ופוריות של האיטלקים והאיטלקיות. המשטר הפשיסטי הוא עם שאיפות חילוניות, מוסולוני לא האמין בכנסיה, והוא מציע תחליף לישו. עם נשים זה עובד מצויין, כל אישה רואה במנהיג תחליף לישו וכסקס סימבול כריזמטי.

–          איטליה כמשפחה אחת גדולה ומלוכדת.

ערוצי נתעמולה הפשיסטית:

–          רדיו

–          קולנוע (עלילתי, תיעודי, חדשות)

–          עיתונות כתובה

–          קומיקס וסאטירה פוליטית

–          התארגנות העם בארגונים ספורטיביים, פארא צבאיים, ארגוני נוער

–          הנאומים של מוסוליני, מאוד רטוריים וסוחפים, שימוש בתנועות גוף. נאומים מלאכותיים ותאטראליים.

 

בשנת 1902 מוסוליני בנדיטו היגר לשוויץ בעיקר בכדי להתחמק משירות צבאי.

בתחילת המאה מוסוליני היה פעיל שמאלני (קיצוני).

דרכו של מוסוליני החלה בשוויץ במפלגה הסוציאליסית, הוא נהיה מזכיר האיגוד האיטלקי של הפועלים. הוא נעצר בברן (בירת שוויץ) כי הוא קרא לשביתה כללית (אלימה), שהה בכלא שבועיים עד שהוחזר לאיטליה. הדרך להגיע למצב מחודש שיניב פירות יעבור רק דרך אלימות, לא שוללי אלימות, אלא מעודדים אותה, זו דרך הכרחית. יש ליגיטימציה לשימוש באלימות בכדי להפיל משטר קיים ולהגיע למציאות "טובה יותר".

מוסוליני הושפע משני מקורות ראשיים בגיבוש הדעות שלו- ניטשה, וג'ורג'יו סורל.

מוסוליני השאיר את מסריו מאוד מעורפלים וכך היה יכול לתמרן את דעותיו ואת דעותיהם של השמאלנים והימניים. מוסוליני היה חילוני לגמרי אך משך אליו את הוותיקן והאפיפיור וכמה בישופים.

מוסוליני גוייס ב1917 לצבא איטליה לאחר שהוחזר משוויץ.

רב התכליתיות של מוסוליני מתבטאת בתמונות ופורטרטים, בורגני בתצלום אחד, לוחם בתצלום אחר..

מוסוליני הציע המנון שיחליף את ההמנון האיטלקי, להמנון קוראים GIOVINEZZA (פירוש: נעורים) במסגרת התעמולה של מוסוליני היה דגש רחב על נעורים וצעירים, הגבר האיטלקי החסון. בפוסטר של ההמנון מופיע מוסוליני בבגדי פאר, שברקע יש גרזנים ודגלים ואת האותיות SPQR (SENATUS POPULUSUE ROMANUS), מוסוליני לקח את הסמלים הצבאים של איטליה, של תהלוכות הניצחון ובכדי לבסס את שלטונו איחד אותם תחתיו.

דוצ'ה- DUCE= (דוכס) מנהיג, מצביא. היה הכינוי של מוסוליני.

הרב גוניות של הדמות שמוסוליני בונה לעצמו, יש לו המון תפקידים, אזרח, חיל, בורגני, טייס, חקלאי, חילוני, קתולי וכ"ו הוא מנסה לשדר מסר אוניברסלי בכדי לקרב אליו את כל שכבות האוכלוסיה באיטליה.

* כרזת הקסדה ההפוכה שיד אישה משליכה אליה טבעת נישואין- בכדי לממן מלחמה צריך כסף, וכולם צריכים להירתם למטרה הנעלה הזו ותלרום ממה שהם יכולים. LA GIORNATA DELLA FEDE יום הטבעת/ התרומה הבינלאומי, ב18 בדצמבר 1935 מיליוני איטלקים נתנו את טבעות הנישואים בכדי לתרום למאמץ המלחמתי, בתמורה הם קיבלו טבעת ברזל שעליה כתוב תאריך של היום הזה.

* כרזת האישה בגלימה שחורה- אל תבגדו בבני, בני לא נפל לשווא, אתם צריכים לנקום את מותו.

* כרזה של אוניברסיטה- קראו לאוניברסיטה "בניטו מוסוליני"- השנה הראשונה של העידן הפאשיסטי.

* לעבוד להילחם למען המולדת. ראש קטן וגוף גדול, הרבה כלי לחימה בפוסטר. רובה, פטיש וסדן.

 

מרגריטה צרפתי הייתה יהודיה ומילאה תפקיד תרבותי- יועצת תרבות של מוסוליני.

כח ההמון, המיתוס של העם העובד.

DUX- מנהיג או מצביא (דוצ'ה).

תמונה עם רקע של המונים, עם צדודית של מוסוליני וסיסמא קצרה וקולעת (לב אחד (איטליה, כולם יחד למשטר), רצון אחד (להוכיח ולהחזיר את הכבוד לאיטליה), החלטה אחת (כל העם עומד מאחורי ההחלטות של מוסוליני))

עוד תמונה של מוסוליני שהחולצה שלו מורכבת מההמונים, בתצלום רשום- 1934, השנה ה12 למשטר הפאשיסטי

למטה כתוב Si  = כן, הסכמה כוללת עם החלטותיו של מוסוליני

על חזית בניין אזרחי נמתח בד ענק כשברקע במילה SI חוזרת על עצמה, ותבליט פנים באמצע.

בכל הדוגמאות הללו משתמשים באופן מגמתי בהמון, לתת לאנשים אשליה שיש להם איזהשהו תפקיד במשטר הזה, שיש להם החלטות כלשהם.

כשאנשים מתמסרים לאיזושהי אידיאולוגיה, החזרתיות של התמונות והמילים עוזרים לנו לחזק את הזיקה לאידיאולוגיה, כמו תפילות שחרית, מנטרות וכ"ו- אותו עיקרון של חזרות על דברים עד כדי שטיפת מוח.

החזרתיות החזותית והמילולית, ככל שהמגוון של החומר שאנחנו נחשפים אליו, כך המוח שלנו נהיה מנוון.

להשוואה- USSR בריה"מ לשעבר, עובד עם כובע. ציור בגוונים חומים וכחולים. יש הרגשה שהפועל הזה לא לבד, ההמון מאחוריו, מרכיב אותו. כולם ביחד למען העבודה הקשה כשמדובר בעת מלחמה, גיוס לעורף, באופן קולקטיבי.

מריו סירוני– היה אומן שבתקופה מסויימת של חייו אימץ את האידיאולוגיה הפאשיסטית וביצע כמה עבודות למען המשטר.

הבונים: ציור בעיפרון של מריו סירוני- מוסוליני קירח וחסון, משתתף בבניה, ליד פועל פשוט. הלבנה שמוסוליני מרים, שקופה. רוצה להעביר מסר שמוסוליני לא רק עובד ופועל וחרוץ, אלא גם שקוף לציבור, אין דברים נסתרים מהעם שמוסוליני עושה (yeha right..). האנטומיה של הדמויות מאוד גיאומטריות.

בריה"מ- עוד מיתוס העם העובד והחרוץ. סדנא של טרקטורים. מדובר במקום של פרולטריון על הצד היפה שלו, על אף החד גוניות של התמונה, נוצרת הרמוניה בין הצד האנושי לפועלים.

הדיוקן– חזיתי ופרופיל

השוואה בין שני אישים – סטאלין והיטלר.

למרות ההבדל ביניהם הדפוס של הדיוקן הוא כמעט זהה. שניהם מצוירים בפרופיל 3/4 הפנים טיפה נוטים הצידה, רואים רק פלג גוף עליון. יד שמאלית קצת מקופלת ויד ימנית נשענת על משהו.

הבעת הפנים שונה- היטלר מביט למעלה. ואילו סטאלין מביט למטה.

ככל שסטאלין היה חשוב להתבסס על העבר הרומי העתיק. הרוסים פחות התבססו על העבר, ויותר הסתכלו על העתיד

הנאצים התבססו יותר על העם הקלטי, שהיו עם מחובר לטבע, ביערות. נרטיב מגלומני של ביסוס שהעם הגרמני בא מאותו מקום שהתפתח מלפני מאות שנים ומכאן נובע הפחד מהזר והשונה.

לעומתם מופיע מוסוליני בלבוש אזרחי, סנטר מורם, צווארון מורם שמדגיש את הבעת פניו.

פסל של מוסוליני בו הוא מופיע בלבוש של חייל רומי. מוסוליני לקח על עצמו את העת העתיקה.

נרטיב הצדעה, הדינאמיות:

ראיית המציאות כמשהו דינאמי. יש בנו כוח לשנות את המציאות. תנוחה מאוד דינאמית שמתארת את צעדת רומא.

התערוכה:

ב28 באוקטובר 1932, עשור לאחר המצעד לרומא נחנכה התערוכה לכבוד עשות למהפכה הפאשיסטית.

סירוני צייר פוסטר של מוסוליני. "הלבישו" את הבניין בתערוכה פאשיסטית, שמו 4 פאשים (זרי חיטה), כל הבניין היה אדום. לא היה בתערוכה משהו אומנותי לא היו בה תמונות, ביקשו מהעם האיטלקי להביא חפצים מכל מיני שרידים מהעבר של איטליה הקשורים למחמות עד השנה הזו (של התערוכה), היו ארוניות עם מגירות ובהן חפצים מהעבר של איטליה. תערוכה ריקה מתוכן, חזרתיות אובססבית של גלוריפיקציה של הפאשיזם ושל מוסוליני. התערוכה נמשכה שנתיים, וביקרו בה 4 מיליון צופים.

השיא היה מקדם הקדושים המעונים- כל מי שנפל במלחמת העולם הראשונה, ובמלחמה הפאשיסטית, ההמנון הפאשיסטי התנגן ברקע

 

הקשר בין קולוניאליזם לתעמולה:

השאיפה העיקרית של מוסוליני היתה: להפוך מדוצ'ה לקיסר של ממש, ע"י בניית אימפריה ע"י כיבושים. פתח מלחמה נגד אתיופיה ב1935 והסתיימה במאי 1936.

איטליה החזיקה בנכסים הקולוניאלים באפריקה במשך 4 שנים.

הכוונה לכבוש מקומות בעולם דווקא באפריקה לא הייתה סתמית, זו הייתה החלטה אסטרטגית של איטליה, מלחמת אתיופיה הייתה אירוע מכונן בתחילתה של מלחמת העולם השנייה.

המרפסת (של מוסוליני בכיכיר פירנצה) נמצאת מאחורי החיילים האתיופים, החיילים המזויינים כי הם גוייסו לכוחות האיטלקים.

אם הציור לא היה כ"כ טראגי הוא היה יכול להיות מצחיק- בגלל המיקום של החיילים, הם לא במרכז התמונה, הם לא משתחווים לפסל החייל בכיכר.

האריה והאתיופי– שניהם באים מרקע דומה, הברבריים, מהג'ונגל. רקע של גרזן פאשיטי.

שיא הגזענות והכיעור- פוסטר המפרסם את יום הצעצוע האיטלקי– מוצגים צעצים מקופסאות, שמכל קופסא יוצאת דמות על קפיץ- דמות 1- לוחם איטלקי, עם הכובא ומשקפי שמש. דמות 2- כושי. החייל בא להכות את הילד הכושי כדי להכניס אותו למשמעת.

איורים שהופיעו בספרי לימוד בבי"ס יסודי באיטליה הפשיסטית- רואים את החייל האיטלקי בדמות ילד, אפילו הדגל ענק ביחס לילד. המקומיים משתחווים לילד הלוחם, כאילו הוא אל, הרבה מוטיבים פרימיטיבים.

ספר קריאה לילדים- "ילד שחום מאריגראט"- רואים את החייל האיטלקי המזוקן, בא לחנך את הפרא הכושי הקטן

מריו סירוני- 1885-1961 .השתתף בתנועה הפוטוריסטית באופן חלקי.

פוטוריזם– זרם אומנותי במהלך המאה ה19, זרם אוונגרדי (מהפכני, חדשני, שלא נראה עד אז) זרם שמזדהה עם המשטר הפשיסטי, הם פעלו למען הפאשיזם. אומנות פשיסטית זה בד"כ הפוטוריזם.

מריו סירוני השתתף בתנועה באופן חלקי.

הוא בא מאי סרדיניה, הגיע לרומה ושם נרשם ללימודי אומנות, הכיר את כל האומנים שיהפכו לפוטוריסטים. היה אדם קודר, סבל מבעיות נפשיות, וניתן לראות זאת ביצירותיו.

הוא הפך לאחת מדמויות המפתח בפעילות האומנותית הפאשיסטית, דרך פוסטרים ואיורים במגזינים ותערוכות של תעמולה.

ציורים מהפן האינטימי שלו צוירו קצת לפני התקופה הפאשיסטית.

סירוני המטאפיזי- מטאפיזיקה= נושא העוסק בעניינים מעל לפיזיקה, מעל למוחשי. מטאפיזיקה באומנות- אנחנו נראה יצירות שבהן יש ערבוב בין צורות גיאומטריות ודמויות אנושיות או בע"ח. האווירה הכללית בערבוב הזה יוצר משהו לא הגיוני, קשה לפרש את זה. שימוש בקולאג'ים, הדבקות מתוך עיתוני תעמולה או ספרים. (מזכיר קצת את פיקאסו) הצבעים הם הגוונים שחוזרים על עצמם- צבעים אופיניים לסירוני. בז', חום, צהוב. צבעים לא בוהקים.

לה לאמפדה- המנורה– הדמות האנושית היא לא אנושית, זה מטאפיזית. דמות א-מינית, עם כובע של אביר ונעלי עקב. מדוע בחר סירוני להציג דמות לא אנושית, עם מאפיינים של שני המינים? בלי פנים, בלי הבעה. הדמות מנסה להדליק את המנורה.

 

ל

Venere dei porti– ונוס של הנמלים: 1921 ציור של סירוני . כשמדברים על ונוס ישר חושבים על האומנות הקלאסית, שממנה היה מושפע סירוני. יש מין הצצה אירונית למודל קלאסי מפורסם  – ונוס ממילו. הפסל  מפורסם כי היא מושלמת מבחינה אומנותית, של ביצוע. היא הפכה למודל לכל המתלמדים, אומנים שרצו לפתוח בקריירה אומנותית. הנטייה של הגוף בפסל מאוד מיוחדת, יש לה צורה של פיתול שהיא מאוד אופיינית לונוס ובמיוחד לה שמזכירה את האות X. מבנה שמבוסס על הצלבה של שני קווים אלכסוניים שיוצרת דינאמיות, הרמוניה. בציור של סירוני יש את המבנה של הונוס ממילו – הוא מציע לקהל ונוס מאוד אקטואלית מבחינת הטעמים שהיא לוקחת צעד קדימה מבחינת המודרניזם ושהיא מתייחסת כבסיס למודל היווני אבל עם עצמאות מוצהרת – התנוחה היא לא אותה תנוחה, אין פנים – גם בציור של סירוני יש תנועתיות ברגליים. הדמות בציור נמצאת בנמל, לבדה בשעת ערב – ניתן לנחש שהיא פרוצה. המוטיב של חוסר פנים הוא לא חדש אצל סירוני – הרבה מהציורים שלו הם חסרי הבעת פנים או חסרי פנים לחלוטין. יש בציור הזה השפעה של הקוביזם. האירוניה בגלל הנוף העירוני, נערה פרוצה וגם בטכניקה העצמה – האירוניה מתבטאת בשימוש בקולאז'.

# אף אחד באותה תקופה לא יכול היה להתעלם מאומן – פאבלו פיקאסו, היה אומן קוביסט – הייתה להם נטייה להציג דמויות גסות, מאסיביות עם איזושהי הפשטה כמעט מוחלטת של תווי הפנים.

Cavallo de sellato(שנות ה -20): רואים ציור עם הרבה צבעים של אדום, ירוק, צהוב וחום במרכז הציור יש סוס, שרואים אותו מחלקו האחורי וראשו מסובב ימינה. הסוס מצויר בצורה מאוד מופשטת וברק יש הרבה צורות חדות, גיאומטריות, קונוסים, ריבועים. הסוס הוא חסון, בודד, בלי פרש  – יש כאוס בציור. ובכ"ז זה מזכיר נוף עירוני, יש כביש, תהום, שמש צהובה באחורי הציור.

Composizione metafisicaרואים דמויות מורכבות מצורות גיאומטריות, זה מטאפיזי כי קשה ליצור איזושהי זיקה לוגית בין המרכיבים של הקומפוזיציה בציור. ושיוך הדמויות על הכביש וברקע יש תעשייה ובניינים עיוורים – בלי חלונות, בלי פתחים. הצבעים הם אפורים, לבנים, חומים וצהובים. ניתן לחוש באווירה קודרת בשל הצבעוניות של התמונה. הציור הוא כאילו כמו מתוך חלום עם המסגרת שלה.

Solitudineהדמות היא פחות מופשטת. הדמות לא משדרת אושר, שמחה, רגשות. היא משדרת בדידות מטאפיזית. הדמות היא "מתה" הידיים הן גבריות, יש משהו מאוד גברי, עמל. מרוב שהדמות "מתה" היא לא כל כך אנושיות.

L'architettoציור עם גבר יותר אנושי, ידיים גבריות, עמלות. הפרצוף הוא מאוד גיאומטרי. יש יותר השפעה קלאסית בציור הזה, רואים את הכותרת של העמוד, את העמוד מאחורי התמונה.

נופים עירוניים –

Il camion – 1914/15, "המשאית",  (אחד המאפיינים של הקוביזם זה הדה קומפוזיציה, הפירוק של אלמנט ויזואלי של נושא – למשל, לוקחים משאית ומפרקים אותה למרכיבים הבסיסיים כדי ליצור תמונה אחרת) בציור של סירוני אין פירוק קוביסטי, אבל יש פירוק מסוים מבחינה גיאומטרית. עצם ההרכבה מעבירה רושם שהדברים כן התפרקו – משהו לא מסודר. הכל נראה קצת תלום ולא מחובר לשאר הדברים. רואים משאית, לא מבחינים בין הגורמים בציור – צריך להתעמק מאוד בכבישים, בחלונות הראווה.

Il chiclista1916 – רוכב אופניים על רקע סגול עירוני, בניינים כביש ברור ואפילו מתחילה התנועה.

הרבה מהציורים שלו הם אורבניים, מביעים ריקנות וצחיחות רגשית ופנימית. מדגיש את המבנים ואת התעשייה, את הכבישים והתחבורה הציבורית או התעשייתית.

הוא האמין שאומנות קיר היא דרך טובה להעביר מסר אומנותי דרך אומנות קיר – ויטראז'ים, מוזאיקות, פרסקות בגודל עצום. בויטראז' רואים מטוסים בשמים, מתחת יש נוף אורבאני ואנשים עובדים.

הוא גם ביצע עבודה ענקית באוניברסיטת רומא – איטליה: בין האומנויות לבין המדעים. איטליה כבעלת עבר עשיר גם בתחום האומנויות וגם בתחום השכל. – ציור קיר עצום באוניברסיטה. רואים דמויות אנושיות חסונות וגסות.

מוזאיקה שהוא עשה – של הצדק הדמות – בין חוק לבין כוח.

כל ציורי הקיר הן אומנויות פאשיסטיות – בשל אהבתו למשטר הפאשיסטי שבא לחדש את החברה ולבנות אותה מחדש (כביכול) – לאחר כל הריקנות הפנימית שלו יוצאת האומנות הצבעונית יותר, הגדולה יותר.

כשמדברים על פוטוריזם – פוטוריזם היא תנועה אומנותית שנולדה באיטליה אבל היא התפשטה באופן די מבוקר, דווקא במשטר הסובייטי, היא התאימה את עצמה. נוהגים גם לדבר על פוטוריזם סובייטי – שלא נדבר עליו.

המניפסט שקראנו נכתב ע"י מארינטי marinetti  – התנועה נוסדה באיטליה ההצהרה על הווסדה של התנועה נכתבה בצרפת ב-1909 בעיתון פיגארו.

הייתה התאמה בין הפוטוריזם לבין התנועה הפאשיסטית פוליטית. האומנים הבינו שהפאשיזם הוא לא התנועה המהפכנית שהם חשבו שהיא – העם לא השתנה. הפאשיסטים לא ענו לתקוות של הפוטוריסטים – וכלן התנועות הפסיקו באיזשהו שלב (אחרי מלחמת העולם הראשונה) נוצרו סדקים בין התנועות.

פוטוריזם: הפוטוריסטים פירסמו כ 26 מניפסטים אך הראשון הוא המפורסם שרואים במצגת את הדף הראשון שפורסם בעיתון בפריז ב1929. (יש לנו את המניפסט).

אמנים פוטוריסטים –

אלסנדרו ברוסקטי – לא היה אומן עטור שבחים ותהילה, הוא מעניין אותנו כי הוא צייר את IL DUCE ב-1937. רואים את מוסוליני עם הראש מורם עם ז'קט שחור עם צווארון מורם שמעט נראה כמו חומה מאחוריו יש נוף של מקום מולג וקפוא.

הוא צייר גם את ה"סינתזה הפאשיסטית" 1935 יצירה בעלת שלושה חלקים (נקראת טריפטיק)  יצירה מגויסת מבחינה פוליטית, עם איזושהי הצלבה ושילוב של דמויות שמעניקות ליצירה דינאמיות שזה אחד האלמנטים החשובים של הפוטוריסטים. בצד השמאלי רואים אובליסק עם המילה דוקס  וחיילים הנושאים דגל, כלי נשק. בחלק המרכזי פוגשים את הפנים של מוסוליני בשלוש זוויות. מוסוליני שקוע בתוך נוף דינאמי  בעל רוח מלחמתית, רואים אווירון וגם רואים ערים איטלקיות ברקע עם איזשהו ערוץ מים. כל הציור עצמו מוביל למנהיג – למוסוליני במעין צורה גיאומטרית אפילו. בצד הימני של הטריפטיק רואים את התנועות הפאשיסטיות (עפ"י הלבוש) שהולכות לכיוון כלשהו עם הסימנים הפאשיסטיים. רואים בציור הזה צורות גיאומטריות. זה נקרא סינתזה פאשיסטית כי הכוונה של האומן זה להביא לידי סינתזה את כל האלמנטים שמרכיבים את האוניברסה פאשיסטה- שהם שואפים ליצור הרמוניה בין העבר להווה ולכן רואים גם את הנוף האיטלקי המסורתי לצד עמודי חשמל, חרבות ואפילו כלי נשק מודרניים יותר. להביא לידי מפגש את האלמנטים מהעבר ואלמנטים מהעידן הפשיסטי המודרני. הפנים של מוסוליני נראות בתנועה – ככל הנראה השפעה מהתפתחות הקולנוע באותה התקופה.  הצדדים בציור הם עם אלכסונים המוליכים למרכז התמונה ובכך מכוונים למנהיג.

רנאטו ברטלי – "פרופיל מתמשך של מוסוליני" 1933  – רואים מעין פסל עגול שמציג את הפרצוף של מוסוליני בפרופיל – הפסל הוא הפרופיל שלו ב360 מעלות – הדמות של מוסוליני נמצאת בכל מקום ובכל עת (קצת נראה כמו קרמבו) התנועה של הפסל מייצגת את הפוטוריזם. כמו סביבון המציג את הפרופיל של המנהיג מוסוליני.

ג'יאקומו באלה – הוא היה אומן בפני עצמו, הוא עדיין מוכר כאומן מן השורה של הפוטוריזם. "ילדה רצה על מרפסת" זה מזכיר את התנועה של הציור בנקודות. הוא משתמש בשיטה הזאת והוא עושה לה עיבוד פוטוריסטי – התמונה לא סטטית כמו הציורים של הטכניקה בנקודות – כאן יש אמנם נקודות אבל הוא מרכיב תמונה מאוד דינאמית – הילדה לא עומדת על המרפסת אלא רצה על מרפסת – ילדה לובשת מגפיים קצרים, שמלה כחולה וראש ג'ינג'י עם צמות. מאחוריה רואים את התוואי של המרפסת – את הסורגים. הנושא בציור הוא לא מוסוליני או איטליה – הציור לא מתקשר באופן ישיר לפאשיזם.

"דינמיזם של כלב ברצועה" – רואים את האדרת של השמלה של האישה שמחזיקה את הכלב, רואים את הרצועה שנראית מעט כמו רשת בשל התזוזה ורואים את הכלב רץ והזנב מתנדנד גם המדרכה נראית בתנועה.

"תאורת רחוב" – רואים התפוצצות של האור לכל מרכיביו רואים גם ירח בציור, האור הוא גם דינאמי – למרות שמנורה היא אלמנט מאוד סטטי. יש הרבה צורות גיאומטריות בציור.

"מכונית מאיצה" – ציור יותר מופשט של באלה עם הרבה צורות גיאומטריות שיוצרות את קווי המתאר של הרכב (צבועים בצבע צהוב). רואים את התאוצה של הרכב.

"מרקורי" – שליח האלים – יש לו תנועתיות מהירה. שוב, הרבה תנועות גיאומטריות ותמונה מפורקת.

אומברטו בוצ'וני – נהרג במלחמת העולם הראשונה.

"הרחוב חודר לתוך בית" – יש פלישה של הרחוב שלא מסתפק במרחב שלו אלא חודר לתוך הפרטיות של הבית. רואים בתמונה הרבה רעש המסגרת של הדמות מורכבת מבתים הבתים מתכנסים פנימה, סוגרים את הציבור ואת הצופים. הגבול המוחשי שמפריד בין הבית לרחוב. הדמויות האנושיות נמצאות במרפסות. זה נראה כמו אתר בנייה ויש גם דמויות שלבושות בלבן שחור והם למעשה הפועלים. יש מאמץ לקשר ולחבר בין כל הדמויות וליצור אווירה סגורה.

"הלכי רוח: פרידות" – רואים מעין תוהו ובוהו בירוק וקו אדום במרכז. למעשה רואים בתמונה רכבת ואת הקיטור שמוציאה הרכבת רואים דמויות אנושיות אשר נפרדות מהנוסעים. יש רתיחה באוויר. יש תנועתיות רבה בתמונה.

"מהומות בגלריה" – מתייחסת לאירוע שקרה באופן ספציפי בפירנצה שהפוטוריסטים באו להציג בגלריה לאומנות, אז פרצה מהומה כיוון שהרבה מהנושאים היו די בפרובוקטיביים והאנשים לא היו מוכנים לקבל את הרעיונות ולאמץ אותם. באופן יותר רחב יש איזשהו עידוד מצד הפוטוריסטים לעורר את כל החושים של הצופה עד כדי מרד, התקוממות ומהומה. האומנות משבחת את האלימות ויוצאת אלימות בקהל. רואים בציור מהומה של אנשים שמתקוטטים ומתווכחים מחוץ לגלריה אבל בוויטרינה יש סימנים של שברים, התנפצויות, סדקים. התנועתיות נראית מעט כריקוד והוא צבעוני מאוד. הפוטוריסטים רוצים לשפוך אור חיובי על כל מה שאלים ולכן זה נראה לנו הצופים כמו ריקוד.

"העיר מתקוממת" – רואים עוד פעם תנועתיות רבה, מעין קטטה ומהומה. רואים אנשים מתקוממים בצעקות ותנועות ידיים. רואים גם שני סוסים מתנגחים וברקע רואים שזה איזור עירוני. רואים אנשים נרמסים, מתקוטטים מתגוננים. הצבעים הם צבעי אש ומלחמה.

"אליל מודרני" – רואים אישה אפלה עם כובע צבעוני ופרחוני. רואים קווי אור מלמעלה בתנועתיות. הקווים האדומים הם קווי אור שמזכירים תנועה של מכוניות או תנועה אורבאנית או אולי דם. האליל הזה נמצא באיזור עירוני. האישה היא מעט מפלצתית, חשוכה, אפלה.

"אלסטיות" – רואים נוף אורבאני – רואים סוס מפורק לצורות גיאומטריות עליו יש פרש עם מגפיים שחורים, הוא מחזיק במושכות, רואים את הרגליים בתנועה של דהירה  – רואים את העמודי חשמל, את העיר.

מוסוליני: מנהיג פוטוריסטי?

אדריכלות פשיסטית תכנון עיר הבירה רומא, בואו של הפאשיזם השפיע על פני המדינה ובפרט על פני עיר הבירה, רומא, היו גם דרישות ממשיות שבגללן היה צריך להתפנות ולעסוק בענייני אורבניסטיקה ואדריכלות, כיוון ששנות ה -30 האוכלוסייה של רומא צמחה מ 240 אלף איש למיליון איש. באיטליה לא ממש חוו מעולם תופעה של בייבי בום, אלא יותר הייתה הגירה מסיבית מכיוון הכפר לעיר הגדולה. כיוון שהבסיס האידיאולוגי מתחבר לפוטוריזם – העובדות ההיסטוריות מצביעות על כך שעם התפתחות התיעוש, וגם ענף השירותים (תשתית מיניסטריאלית) האוכלוסייה הכפרית נדדה העירה. נטישת הענף החקלאי לתעשייה והשירותים האדמיניסטרטיביים והמיניסטריאליים.  מוסוליני ביקש לקבל החלטות מהירות בענייני תשתיות ותחבורה, ומניע חשוב לחידוש הפנים של רומא – הצגת איטליה כמדינה מודרנית כלפי חוץ. לשרת את המסר של מוסוליני של מדינה שרצה קדימה השואפת למודרניות – בפוליטיקה בינ"ל.

התכנון החדש של העיר היה צריך להתמודד עם שני אתגרים עיקריים שלא היו הומוגניים, הייתה סתירה בין שני האתגרים שהיה צריך להתמודד איתם. בצד אחד השימור של העתיקות שבזכותן מוסוליני יכול היה להתפאר בעבר העשיר של רומא האימפריאלית ובצד השני ההרס  – של כל מני אזורים, רבעים ושכונות שנבנו בימי הביניים שלא התאימו לתדמית החדשה של איטליה המודרנית – בלי להסס מוסוליני הרס את כל מה שנחשב בעיניו למיותר.

התכנון העירוני הפשיסטי פעל עפ"י 3 כללים עיקריים:

1)       חוק הבריאות – הייתה דאגה לספק לתושבי רומא תשתיות יותר מודרניות, בנייה לא צפופה ובנייה מודרנית וחדשה.

2)       חוק המהירות – לבנות, לפתוח בתוך העיר עורקים, צירים גדולים של תנועה כדי לאפשר נסיעה לא צפופה ומהירה יותר.

3)       חוק הגדולה הרומית – מתחבר לצורך השימור של התרבות הרומית העתיקה. העצמת הנכסים שהעם האיטלקי ומוסוליני ירשו באופן טבעי מהעבר הרומי וההבלטה שלהם.

איך זה בא לידי ביטוי בשטח?

על ידי חומרים מאוד סולידיים במימדים רחבים וגדולים וכמובן בהתפארות מהעבר האימפריאלי.

דוגמאות –

1) פרויקט שאפתני 1.e.u.r בתוך רומא, היה פרויקט מצד המשטר הפשיסטי להציע בשנת 1942 את רומא כמושב של "התערוכה העולמית". זה נקרא – E42  אקספוזיציוני (תערוכה) שנת 1942.

השם שונה כיוון שכבר ב 42 שום דבר לא יצא לפועל בגלל המלחמה, המבנים השתמרו ושינו את שם התערוכה ל: 1 E.U.R  אקספוזיציוני אוניברסלי רומא. למעשה ככה עכשיו קוראים לשכונה בה נמצאים המבנים האלה.

מבנים שנבנו אז – כנסיית של הקדושים פיטר ופול, בניין של ציוויליזציית העבודה (אנחנו עם עמל) הבניין מוכר תחת הכינוי של "מרובע קולוסאום" כי הוא מרובע עם הרבה בפתחים (דומה לאצטדיון הקולוסאום) כיום זה אחד המשרדים הממשלתיים. בקומת הקרקע יש כמה פסלים שהונחו בפתחים – לכל פסל יש משמעות. למשל, האנשה של העיר רומא בצורת אלה שמחזיקה שלט שעליו כתוב "רומא בלתי מנוצחת". יש פסל של  סוס דוהר ואיש בתנועה – אופי מאוד פוטוריסטי. במסגרת הפרויקט הזה נבנה גם מוזיאון שנקרא מוזיאון הציוויליזציה הרומית. רואים עד כמה התבנית האדריכלית היא נטולת חן ויופי, הכל מאוד בסיסי, גיאומטרי, מינימליסטי, חד גוני. זה אפילו לא ניאו קלאסיקה – הפישוט של הסגנון הקלאסי שהתוצאה היא נטולת כל חמימות אנושית. רואים שלא כל המבנה הוא בצבע לבן – יש גם לבנים אדומות.

2) אוניברסיטה "התבונה" של רומא, האוניברסיטה היא מאסיבית עם פתחים נטולי יופי וקימורים, הכול מרובע וסטנדרטי. הכניסה היא כביכול מאוד מרשימה אבל השאר מאוד פשוט, לבן, גיאומטרי.

במדשאה הקדמית של האוניברסיטה יש פסל שנקרא אתנה מינרווה – אישה עם ידיים למעשה  המחזיקה חנית ומגן. הפסל הזה נבנה באותן שנים פשיסטיות. היא סטטית, גברית מאוד, מנוגדת לניקה מסמוטקריה שהפוטוריסטים כל כך לא אהבו.

3) foro Mussolini – פורום מוסוליני. פורום זה התרבות של האגורה של יוון העתיקה. כיכר העיר העתיקה – זה מקום מפגש, הלב הפועם של העיר. הספורט היה חשוב מאוד לפשיזם, טיפוח המראה החיצוני. הוא ציווה על כל הצוות של האדריכלים לבנות מתחם ענק שמוקדש אך ורק לספורט. היו כל מני אצטדיונים, בריכות וכולו. המקום היה מקושט במקומות הפתוחים על כל מני סמלים פאליים. כמו אובליסק למשל. האובליסק גובהו 17 מטרים גובה, בלי הבסיס ועם הבסיס 35. כתוב על האובליסק מוסוליני דוקס. בתוך המתחם גם יש כדור גדול המטרתו היא סימון העולם, התבל. בתוך המתחמים של הבריכות יש פרסקאות של מתעמלים אולימפיים על הקירות.

# אחרי נפילת המשטר הפאשיסטי שינו את השם של המתחם לפורו איטליקו.

באצטדיון המרכזי יש 60 פסלים של דמויות שמייצגים או סוגי ספורט או מחוזות באיטליה. הקו המנחה של הפסלים היה לייצג ולהציג את הגבריות והנעורים של העם האיטלקי המתחדש.

4) דרך האימפריה – כיום היא נקראת דרך פורומים האימפריאליים. דרך האימפריה נמצאת בין כיכר ונציה לקולוסאום. העורק הראשי של העיר רומא. (כיכר ונציה = המרפסת של מוסוליני). כביש המחבר בין שני סמלים חשובים לפשיזם. חיבור בין העבר להווה.

5) כיכר הקיסר אוגוסטוס – מאז ומתמיד קיים המאוזוליאום של אוגוסטוס. אתר קבורה מונומנטאלי. שמוסוליני בנה בצורה הפאשיסטית כדי לציין 2000 שנה למותו של אוגוסטוס.

6) רחוב ההשלמה (איחוד) – הרעיון התיאורטי זה לחבר שתי נקודות חשובות של רומא – מאחדים בין המשטר הפאשיסטי לוותיקן. ציר שמחבר בין הבזיליקה של סנט פטרוס וותיקן,לבין שאר העיר. רחוב ראשי המוביל לטיבר. חיבור בין החילוני לדתי, פשרה בין הכוחות הפשיסטים לוותיקן.

למבחן: מריו סירוני, אדריכלות- EUR, פורום מוסוליני, ויה דלימפריו, אוגוסטו אימפרטורה, רחוב האיחוד ושמות של הפוטוריסטים – סבריני, ג'יאקומו, בוצ'וני.

אדריכלות – המשך:

דוגמאות של אדריכלות פאשיסטית ברחבי איטליה – לא רק ברומא:

היו פרויקטים אדריכליים בערים אחרות ברחבי איטליה, בגודל בינוני עד גודל של ערי בירה של מחוזות. ניתן לראות מאפיינים בסיסיים – חומר לא מלוטש, צבע דומיננטי יהיה לבן, קוים גיאומטריים בלי קישוט, ראינו הבדל בין האדריכלות הניאו קלאסית שנתנה מקום לקישוטים, עיטורים, עלי כותרת כאשר הסגנון הפאשיסטי אינו ניאו קלאסי כיוון שהוא יותר מדי ערום – קר כדי להתחבר לסגנון הניאו קלאסי. יש זיקה לקווים הגיאומטריים של התקופה הקלאסית, העתיקה.

במאה ה-18 הייתה תחייה של סגנון קלאסי בשם אומנות ניאו קלאסית שבאה לידי ביטוי בעיקר באדריכלות – אך הסגנון הפאשיסטי איננו ניאו קלאסי, הוא מנוכר, קר, פשטני… המימדים הם שונים בין האומנות הניאו קלאסית שהיא בגודל פרופורציונאלי לגודל של בני אדם, לבין האומנות המאסיבית, של הפרויקטים הפאשיסטיים הענקיים בגודלם.

דוגמא: שיחזור של הפאשיסטים לאיזו מזרקה מהימים העתיקים בעיר פסטום – הדבקה של הזרים הפאשיסטיים על גבי לוח שיש שהודבק על המזרקה העתיקה.

דבר נוסף – ג'נובה: "כיכר הניצחון" – רואים את התכנון החדש של הערים הפאשיסטיות. כי כל הערים האיטלקיות נבנו בימי הביניים ולא היו קיימים רחובות כאלה רחבים, אז התכנון האורבניסטי החדש היה לפתוח מרחבים עצומים. אין בכיכר המרכזי הזה איזשהו יופי מיוחד, אבל ההדגשה היא על המרחבים. ושער הניצחון, שנבנה בתקופה הפאשיסטית ע"י האדריכל פיאצ'נטיני בשנת 1932. במקום כותרות רואים פסלונים של קדושים – הרי הפאשיזם התרחק מהדת. אבל הייתה פשרה עם הוותיקן ולכן אולץ לשים את הקדושים על השער. בכל אופן, ניתן לראות על השער כל מני סמלים של הפאשיזם כמו פרצופו של מוסוליני, או את המילה "דוקס".

עוד מבנה של פיאצ'נטיני אנדרטת ניצחון VICTORY MONUMENT שנבנה בשנת 1928  – רואים גרזנים של הפאשיסטים על העמודים וניתן לראות גם אלת ניצחון בסגנון פאשיסטי. כמו כן, ניתן לראות פסלים קטנים של ראשים עם קסדות.

דוגמא נוספת של סמלים פאשיסטים בערים אחרות – פאדובה, רואים מפה חדשה של האימפריה האיטלקית עם תוספת של אפריקה בתוך נישה בקיר בניין.

 

רציונאליזם איטלקי סגנון שהתפתח באותן שנים של הפאשיזם האיטלקי בשנות ה-30– סגנון אדריכלי קצת יותר רחב ידיים, קצת פחות מתאפיין בסמלים ואפיונים פשיסטים, אלא סגנון בינלאומי, לא תמיד מבדילים בין שתי התנועות, זה גם לא תמיד בולט לעין, יש פחות לבן, יש יותר שימוש בחומרים נוספים כמו זכוכית, מתכות וכולי… אדריכלות שלא מאדירה את השלטון אלא באה לשרת את האוכלוסייה – תחנות רכבת, משרדי דואר וכולי..

דוגמא ראשונה: תחנת רכבת סנטה מריה נובלה בפירנצה – אין לבן, יש צבע אדמדם של לבנים והרבה חללים פתוחים עם חלונות גדולים. מאוד פונקציונאלי, נכנס הרבה אור לאולם הנוסעים, מבנה מוארך שמשמש באופן טריוויאלי את הנוסעים. חדר הנוסעים: הקורות ממתכת והרבה פתחים שמאפשרים כניסת אור. אין אסטטיקה של האומנות והאדריכלות הקלאסית אבל יש הרבה פונקציונאליות.

דוגמא שנייה: משרד דואר ברומא – נראה קצת כמו מבנה פאשיסטי, אך יש הבדל אחד קטן – רואים חלון על הקיר החזיתי של הבניין – חלון היוצא צורות של אלכסון עליו. כמו כן יש שבירה של המבנה הקלאסי – יש הרבה זוויות. בחזית הבניין יש גם קיר חום.

דוגמא שלישית: עוד מבנה דואר בגרוסטו – מבנה לבנים לבנות גדולות עם חלונות מקושתים גדולים ועמודים עם כותרות בחזית המבנה. תפקיד הבניין הופך אותו לפקרטי. נראה קצת ניאו גותי או ניאו בארוק. הרציונאליסטים לא ניצלו את הפרגמטיות במראה החיצוני אבל מבפנים יש פרגמטיקה ופונקציונאליות.

דוגמא נוספת: בית דואר בגונדאר באתיופיה– קצת דומה למבנה בגרוסטו רק ממוקם בגרוסטו – היה די חדשני לאותם ימים.

בית הפאשו – CASA DEL FASCIO  בית המפלגה הפאשיסטית בכל עיר ועיירה באיטליה. כמו מטה מפלגה בישראל – אירועים, מתנ"סים, חיים תרבותיים של הישוב התרכזו הבית הפאשו.

בית הפאשו בקומו – מבנה שכאשר נבנה היה מאוד נועז בשביל התקופה – מבנה פשוט, מלבני עם חלונות גדולים מבנה בצבע לבן.  המרפסות בולטות החוצה ומאפשרות כניסה של אור אבל לא שמש ישירה לתוך הבניין.

מבנה  נוסף של בית הפאשו – בקלבריה – רואים את ההשפעה ל האדריכלות הרציונאליסטית – המבנה לא לבן לגמרי, יש אלמנט שבא לשבור את השטחיות  – אלמנט של גובה ויש שימוש לא מועט של חלונות שבא לשבור את הסגנון הפאשיסטי הטהור. והבניין הוא פונקציונאלי. כתוב "דוקס" על המבנה.

בית פאשו נוסף – ליסונה – יש מגדל, לא לבן, יש שימוש של חלונות ומרפסות. נהיה למרכז הגדול של המחתרת האיטלקית נגד הפאשיזם (אירוניה!)

בודהה על משמעות הסבל והאושר

האם הרצון שלו באושר הוא המקור לכל הסבל שלנו? רעיון הסבל עומד ביסוד תורת הבודהיזם ובבסיס הדרך להשתחרר ממנו שהציע בודהה

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: