סמלי המדינה כביטוי למדינה יהודית
סמלי מדינת ישראל מבטאים את הערכים, ההיסטוריה והמורשת של העם היהודי במדינת ישראל ובכך מאפשרים איחוד וליכוד של אזרחי המדינה או הלאום היהודי באמצעות אלמנטים סימבוליים היוצרים זיקה והזדהות. סמלי המדינה מבטאים את ריבונותה של המדינה ומבחינים בין מדינת ישראל לבין מדינות אחרות. סמל המדינה, הדגל וההמנון של מדינת ישראל מקורם במורשת היהודית והם מבטאים את הזיקה של מדינת ישראל אל שורשיה היהודיים ואל עצם ההצדקה לקיומה, ומכאן החשיבות הרבה של סמלי המדינה.
הדגל – אחד מסמלי המדינה החשובים ביותר הוא הדגל. מקורות של דגל מדינת ישראל הוא בתנועה הציונית. צבעיו של הדגל נקבעו על סמך צבעה של הטלית ועל התיאורים במקרא של בגדי הכוהן הגדול בבית המקדש ביום הכיפורים. הצבע הלבן בדגל מייצג קדושה וטהרה. מגן הדוד, כסמל יהודי מסורתי, הוא הצעה של אחת מראשי התנועה הציונית, דוד וולפסון.
ההמנון: "התקווה" – מילות ההמנון הלאומי של ישראל נכתבו על ידי נפתלי הרץ-אימבר והלחן שלו לקוח משיר עם רומני. "התקווה" מבטאת את כמיהתו של העם היהודי לשוב לארצו ולכונן בה מדינה, ההמנון אינו כולל את אזרחיה הערביים של המדינה ועל כן נטען כנגדו שהוא מדיר אותם מהשתתפות בה והופך אותם לשותפים פחותים במדינה מכיוון שההמנון שלה אינו מייצג אותם. כמו כן ניתן לשאול לגבי ההמנון מה משמעותה של "התקווה להיות עם חופשי בארצנו" כאשר תקווה זו כבר למעשה במידה רבה הוגשמה.
סמל המדינה סמל המדינה הוא מנורה עם ענפי זית – סמל מדינת ישראל מבוסס על מנורת בית המקדש כפי שהיא מופיע על שער טיטוס ברומא. התיאור של המנורה ולידה ענפי זית לקוח מספר זכריה. הסמל מרמז על רצון בבנייה מחדש של בית המקדש בארץ ישראל.
לעיתים מועלות טענות כנגד סמלי המדינה הנוגעות לכך שהם אינם מייצגים את אזרחיה הלא-יהודיים של המדינה, וקולות המבקשים לשנות אותם על מנת לאפשר ללא-יהודים להיות שותפים שווים בישראל, אך נכון להיום לקולות אלו לא הייתה השפעה רבה.
חזרה אל: מאפייניה של ישראל כמדינה יהודית