תולדות האמנות: אמנות הרפורמציה

התיאולוגיה של הרפורמציה הפרוטסטנטית התמקדה ביחסים האישיים בין המאמין והאלוהים. גישה זו באה לידי ביטוי בייצוגים אמנותיים שהציגו אנשים בסיטואציות יומיומיות. הרפורמציה הטיפה את הגישה כי מאחר והאדם נוצר בצלם האל, הרי שהאדם הוא שלמות, וכך אמנות הרפורמציה היא ניסיון לתאר ולחגוג את השלמות הזו. האמנות הדתית שבאה בעקבות הרפורמציה ביקשה לתאר סיטואציות וסיפורים בהם דמויות זוכות לחסד אלוהי לא דרך מעשים שמזכים בתגמול או על ידי הבירוקרטיה הכנסייתית. ייצוגים איקוניים של ישו וסצנות מהפסיון הפכו לנפוצים פחות במסגרת אמנות הרפורמציה, כמו גם ייצוגי אמנותיים של קדושים נוצריים ואנשי הכמורה והועדפו נרטיביים תנ"כיים או תיאורים של החיים המודרניים. אמנות הרפורמציה נטתה גם לייצג חוטאים המתקבלים על ידי ישו בהתאם לתפיסה הפרוטסטנטית לפיה הישועה מגיעה אך ורק דרך החסד האלוהי (ולא התיווך הכנסייתי).

האמנות שנוצרה בעקבות הרפורמציה הפרוטסטנטית כללה בין היתר איקונוקלזם רב – ההרס של דמויים דתיים. הפרוטסטנטיות הייתה עוינת כלפי דימויים דתיים ובייחוד צלמים ופסלים שהוצאו מהכנסיות הפרוטסטנטיות. איורים והדפסים היו מתאימים יותר לאמנות הרפורמציה מכיוון שהם היו קטנים ופרטיים יותר. במשך כמה שנים עבודות כמו "הסעודה האחרונה" של לוקאס קרנאך, חברו של מרטין לותר, החליפו בגרמניה את העבודות הקתוליות תוך שהן מייצגות אנשי רפורמציה בולטים כשליחי הבשורה או דמויות דתיות אחרות אך משמרות את ייצוגי ישו. דמויות אחרות שהיו בולטות באמנות הקתולים כמו מריה והקדושים קיבלו מקום הרבה פחות מרכזי או נשללו לחלוטין על ידי התיאולוגיה הפרוטסטנטית.

בחלוף כמה עשורים הזדמנות עבודה לותרניות כמעט ונעצרו לגמרי, ואמנים לותרנים נאלצו להתמודד כדי להגן על האמנות שלהם מפני גל חדש של איקונקלזם קלוויניסטי (שכוון כנגד אמנות רפורמציה לותרנית) במחצית השנייה של המאה במה שקרוי "הרפורמציה השנייה".

אחד ההבדלים התיאולוגיים הבולטים בין פרוטסטנטיות וקתוליות עובר בשאלת ה-"טרנסובסטנציאציה" (transubstantiation), הפיכתם של הלחם והיין לבשרו ולדמו של ישו. כנסיות פרוטסטנטיות שלא לקחו חלק באיקונוקלזם של הרפומציה בחרו במקרים רבים להציג את תמונת הסעודה האחרונה כעבודה המרכזית ובכך לסייע למאמינים לזכור את המשמעות הסימבולית של האוכריסטיה בניגוד לכנסיות הקתוליות שעל פי רוב בחרו בסצנת הצליבה בכדי להזכיר למאמינים את המשמעות המפורשת של האוכריסטיה.

הרפורמציה הפרוטסטנטית כמו כן עשתה שימוש נרחב בדפוס שנעשה נפוץ בצפון אירופה. הדפוס איפשר הפקה המונית וזולה של תמונות ואת הפצתן לכלל הציבור. הכנסייה הפרוטסטנטית יכלה בצורה זו להביא את התיאולוגיה שלה להמונים, והחינוך הדתי יצאה מהכנסייה והגיע אל ביתו של האדם הפשוט תוך שהוא נאמן לתיאולוגיה של הרפורמציה שחיפשה קשר ישיר בין המאמין והאלוהות. הדפוס שימש את האמנות הרפורמציה גם ככלי תעמולה כנגד דוקטרינות אחרות עם סוגי ייצוג שלימים יהיו האבות המבשרים של הקריקטורות וכן ייצוגים של דמויות מהברית החדשה או הישנה כמו שליחי האמונה שייצוגו בדמותם של אנשי רפורמציה בולטים.

ראה גם:

אמנות הרפורמציה והקונטרה-רפורמציה

תולדות האמנות

עוד דברים מעניינים: