סוגיית "מיהו יהודי?"
הקשר בין דת ללאום ושאלת ישראל כמדינה יהודית-דמוקרטית באים לידי ביטוי בסוגיית "מיהו יהודי?" המהווה בעיקרה עניין סמלי, אך טעונה ברגשות חזקים. לסוגיית "מיהו יהודי?" הייתה חשיבות מדינית ניכרת. הבעיה הפורמלית נוצרה על רקע חוק השבות, תש"י – 1950, וכן בקשר למרשם האוכלוסין. המחלוקת היסודית נסבה סביב התפיסה החילונית הלאומית של הזהות היהודית, שעמדה בניגוד לתפיסה של המסורת היהודית ההלכתית. ההשקפה החילונית-לאומית מסתמכת על ההגדרות המקובלות של לאום, המתרכזות סביב עובדות אובייקטיביות כגון טריטוריה, שפה, דת, תרבות והיסטוריה משותפת – הכל בשילוב עם ממד סובייקטיבי, במובן של מודעות, גם קבוצתית וגם אישית, של שייכות ושל הזדהות. לעומת זאת, ההגדרה ההלכתית מתייחסת באופן בלעדי לשני יסודות חלופיים: יהדותה של האם או גיור אישי (אורתודוקסי).
הניגוד המהותי בין ההגדרה ההלכתית לזו החילונית-ליברלית לפיה הגדרת הלאום היהודי תלויה בתודעתו ורצונו של האדם ולא במוצאו הביולוגי או מותנה שתהליכי גיור כהלכתו אינה ניתנת לגישור. במישור העקרוני התנגשות זו נידונה פעמים רבות בכנסת (ואף הביאה להפלת ממשלות בישראל) והועמדה לא פעם במבחן הבג"צ (ר' לדוגמה מקרה "האח דניאל", רב-סרן בנימין שליט ואח'). סוגייה זו ממשיכה להיות במחלוקת קשה והניסיון למצוא פשרה בין הזרמים עלה בתוהו. התוצאה היא שמחלוקות אלה מסתיימות בפשרה שאינה נראית יפה בעיני המקפיד על שלמות העיקרון. אך פשרות אלה מצליחות להפחית את המתחים המדיניים, תוך כדי שמירה על היבטים סמליים אחדים, החשובים בעיני התומכים באידיאולוגיות המנוגדות. דומה שגם צירוף המונחים "מדינה יהודית ודמוקרטית", המופיע בחוקי היסוד החדשים (ראה הדיון בנושאי החוקה בישראל), אינו אלא ביטוי לשאיפה של פשרה מדינית בין התפיסות המנוגדות הנזכרות.
דת ומדינה בישראל כמדינה יהודית-דמוקרטית