סיכום מאמר: נערות מתגברות והתנגדות

I'll Resist with Every Inch and Every BreathGirls and Zine Making as a Form of Resistance – "אני אתנגד בכל חלקי נשמתי"

מבוא

  • מחקרים בפסיכולוגיה מראים כי נערות סובלות ממגוון רחב של השלכות שליליות בעת התבגרותן.
  • הconfidence gap*  כמושג, מתייחס לפער בדימוי העצמי שבין נערותלנערים. הפער הזה הפך לגוף מחקר גדול בשנות ה90'. מחקרים על התפתחות העצמאות של נערים ונערות מציעים שהאיחור בפיתוח עצמאות בקרב נערות נובע ממערכת התקשרות שונה משל נערים. גיליגן במחקריה מראה שלבנות יש צורת התקשרות אחרת, של שיתוף ותיקשורת. זו פריווילגיה, אמנם התקשרות מעין זו איננה מתוגמלת חברתית והן גדלות להיות פסיביות, שותקות וכתוצאה מכך מאבדות את קולן.
  • עוד קבוצה של מאמרים מראים שנשים שמתקשות לשמור על ביטחונן בנראות שלהן, יכולותיהן האינטלקטואליות והרגשות שלהן. תמה מרכזית שעולה במקרים אלו – חוסר אותנטיות במערכות יחסים, התקשרות\המצאות במערכות שקריות (false relationship) כמקושרים לאיבוד יכולות אלו שנזכרו קודם לכן.
  • בנוסף, נערות נאלצות להקריב את יכולותיהן האינטלקטואליות והרגשיות תוך כדי חיברותן (socializing)
  • כ'ילדות טובות', הן הופכות פסיביות, שקטות ולומדות כי עליהן למלא את צרכיהם של אחרים לפני שהן דואגות לצרכים שלהן.
  • דיכאון וכעס מופיע בקרב נערות המבקשות להדגיש את נשיותן ומרגישות פחד כשעולים בהן "רגשות רעים". הכעס והרגשות השליליים עלולים להסביר את השיעור הגבוה של הפרעות האכילה.
  • בקשר לחיברות (socializing) ממוגדרת – מחקרים מראים כיצד נערות מתוגמלות עבור התנהגות פסיבית ושתקנית. אותה מערכת חיזוקים שמתגמלת נערים על היותם אגרסיביים פועלת על נערות ומתגמלת אותן לתעדף ערכים של נחמדות על חשבון להיות חכמה.
  • כך, נערות ממלאות ציפיות לעשות במקצועות של דאגה וטיפול ולא במקצועות שעלולים לגרום להן להיות "רעות" כמו עריכת דין ורפואה.
  • מיניות וסוכנות מינית (confidence gap) – מיניות היא הנושא אשר מצטייר כסממן עיקרי במעבר בין ילדות לבגרות, אמנם וסת ראשונהמושמצת ומצטיירת כמלוכלכת. בנוסף, גופן של הנערות משתנה והופך להיות מושך מינית (חזה) שלרוב יוצר בלבול או שאינו רצוי. עם מעט מאוד חינוך מיני או רגשי בבית הספר נערות מתחילות לחשוב על גופן כעל מושא לסכסוך וכך, נותרות פגיעות למיניותו של הגבר.
  • לסיכום, מחקרים רבים עוסקים בצעירות וחלקם גם בנערות אך כל המחקרים מגיעים לנערות מטופלות או שמסכימות להשתתף בניסוי/מחקר ולכן האוכלוסיה אינה משקפת את התנגדותן של רוב הנערות. טענתי היא כי מחקרים רבים נכשלים להעריך את צורות ההתנגדות של נערות.

שימוש בפאנזין לבדיקת חוויית הנערות

  • לין מייקל בראון מעלה שאלה – "מה תהיה המשמעות עבור נערה לספר את סיפור חייה, לדבר בפתיחות וכנות על חווייתה?". למרות ניסיונה לפתור את הבעיה של איבוד הקול בנערות, ישנו הדהוד נכון גם עבור בוגרות. במחקר אתנוגרפי עולה השאלה עד כמה משפיע החוקר על התהליך. עד כמה שחוקריםלא רוצים להיות חודרניים, הם תמיד נשארים וצופים מחוץ למסגרת של בית הספר מה שמוציא אותם מסקטור\מסגרת (?) פעילות חשובה. אני לא מציעה שחוקרים לא יתערבו במחקר אלא, אני טוענת כי כתבי יד של נערות הן מקור ידע אמין יותר כיוון שהם אינם נכתבים בשביל מבוגר כלשהו אם כי לקבוצת השווים שלהן.
  • נערות רבו כותבות כדי לשתף את קוראיהן בחוויות שלהן, לנערות רבות מקום מעין זה הינו הכרחי כיוון שאיננו נתון ללעג או צנזורה. הן אפילו יכולות לשלוט ברמת החשיפה כשהן בוחרות אילו פרטים מזהים להכניס. כתיבת הפאנזין מאפשרת לנערות להרגיש שהן חושפות את עצמן מבלי להזדהות לגמרי. כותבי פאנזינים משאירים אותם בחנויות מוזיקה וסרטים כביקורת ולעיתים מחליפות עם כותבים או אנשים אחרים שמעוניינים לקרוא.
  • כתיבת הפנזינים מיוחדת בכך שהיא מאפשרת לנערות לנקוט באסטרטגיות להעצמה,– העצמה אשר אינה מתבססת על צריכה.
  • אסטרטגיות מסחריות להעצמת נערות, שבהם הן מועצמות כצרכניות כמו חולצות עם סלוגנים של "girl-positive". למרות שפעולה זו מעצימה את חלקן, היא לא נותנת ביטוי ליצירתיות של הנערה.
  • מנגד, הפאנזין הוא פרוייקט של "DIY" שמלמדים נערות לייצר תרבות: כתיבת הסלוגנים עומדת בבחינת יצרניות ולא רק צריכניות (אקטיביות מול פסיביות). בכך שנערות מייצרות הן יוצרות תרבות משלהן וזה מלמד אותן שאם הן לא אוהבותמוצר מסוים הן יכולות לייצר גרסה מיוחדת לעצמן, מה שגורם להן לפתח חשיבה ביקורתית. לסיכום, כתיבת הפאנזינים מאפשרת לנערות להשתמש באסטרטגיות להעצמה ולהביע את עצמן.
  • אמנם  גיליגאן מחשיבה תקשורת מסוג זה כשגוי/שקרי (false) כיוון שלא מדובר בתקשורת הדדית מלאה, אך היא מאפשרת להן לחוות חלק אמיתי בתקשורת תקינה. דוגמא של כותבת בשם Pussycat #2
    • נראה שיש לי חברות/ים אבל… דיברנו על טלוויזיה, סרטים או דברים טיפשיים ומצחיקים. אבל אף אחד לא רוצה את ה{?} האמיתי שלי. "יוו את כזאת מצחיקה" אז גרמתי לך לצחוק. אז אני צוחקת. אבל באמת בא לי לבכות.
  • בכל מקרה, ביכולתן של כותבות הפאנזינים להתגבר על הבידוד הזה בכך שיוצרות לעצמן מעגל חברים אשר כתיבת הפאנזין היא המכנה המשותף. הן מספרות כמה זה חשוב להן ומה זה נתן להן. "יש אנשים שמבינים, זה מדהים. זה גורם לך להרגיש שאת יכולה לעשות כל דבר כשאת מתחברת\מתקשרת".
    • זאת התרפיה שלי. לאחרונה אנשים רבים סיפרו לי שעזר להם מאוד לקרוא את הפאנזינים שלי. זה נותן הרבה מוטיבציה לדעת שלהוציא את הכאב שלי החוצה עוזר לאחרים.
  • לבסוף, נערה אחת כותבת "אין לי חברה, יש לי פאנזין". הפאנזין מציע לנערות תקשורת כלשהי ולפי מילותיה של גיליגןניסיון אקטיבי של נערה להחזיק קשריםולהביע את רגשותיה ומחשבותיה הוא מעשה\אקט של התנגדות ואומץ. ציטוט נחמד:
    • כשדיברתי עם החברה הכי טובה שלי היא שאלה אותי אם כבר קיבלתי את המחזור, אמרתי לה שלא. שבועיים אחר כך קיבלתי. ישר התקשרתי אליה וסיפרתי לה. למחרת, היא הביאה לי  תריסר קאפקייקס אדומים עם ציפוי אדום וקצפת ורודה. כשחברות שלי שאלו אותי לשם מה הדבר נתתי להן את המבט. רק שתיים הבינו במה מדובר.
  • נערות רבות חוששות מהוסת והמחזור וכשהן קוראות על כך ומבינות שזה חלק מהתבגרות מינית הן מסגלות לעצמן סוכנות מינית וסוביקטיביות מינית ובכך תופסות עצמן באופן חיובי.

מסגור מחדש (Reframing) של התנגדות

קארול גיליגן מדברת על שני סוגי התנגדות פוליטית (political resistance):

  1. Covert resistance*\התנגדות מוסתרת– סיטואציה בה נערה מביעה התנגדות באופן מחתרתי. בסיטואציה זו הן מבינות שהן חיות בתרבותשלא מעריכה ונסוגה מהחוויה שלהן. החיסרון בהתנגדות זו הוא שהן נותרות עם תחושת ניכור.
  2. Overt resistance*\התנגדות גלויה– התנגדות זו מאפשרת לנערות להתבטאולדחות סטראוטיפים על תפקידים 'ראויים' לנשים ועלנשיות.
  • למרות שחוקרים בדרך כלל מתמקדים בהתנגדות גלויה, נעשה בה שימוש לעיתים רחוקות מאוד כיוון שהנערות יודעות מה מחכה להן בתגובה לכך. מורים והורים הם בדרך כלל הדמויות הסמכותיות שיש מולן ריבים על כך. גם אם מורה יתנהג בצורה בסקסטיות, עדיין יש לו את הסמכות להעניש אותה על התנגדותה.
  • כפי שפיפר (Piper) מציינת – השפהלא מאפשרת לנערותלהתבטא ולנסח את מלוא חווייתן. אם הן ימחו על גזענות או סקסיזם הן יתויגו כעברייניות או בעייתיות. לכן נדחית התנגדות גלויה, כי יש יותר מדי התנגדות.
  • אי-אימוץ של התנגדות גלויה היא לא דבר רע,– אין צורת התנגדות טהורה. כל התנגדות מוכתמת בייסורים של פיוס. (הכוונה היא שלכל נערה שמתנגדת יש מה להפסיד או צורך רגשי בקרבה).
  • דוגמא המראה כיצד התנגדות גלויה\סמויה מבוצעת על ידי נערה שכותבת על המורה שלה למתמטיקה. הוא קורא לה סקסיטית הפוכה (reverse sexist) מול כל הכיתה על כך שלבשה חולצת 'טי' פמיניסטית:
    • אני לא מתכוונת להגן על עצמי, זה לא עובד לי בדרך כלל. זה לא היה עוזר לי בכל מקרה. ה'מבט מלמעלה' של הכיתה עלי תמך במשמעות של האמירה הפמיניסטית שכתבתי על החולצה. וכן, זה תפס אותי לא מוכנה ולא יודעתי מה להגיד. הוא לא הבין את המילים שלי. ראיתי את ההתנגדות שלי לעליונות באופטימיות וכהישג. אני מודה שזה הותיר אותי לא מוכנה ובספק, ואני עדיין לא יודעת מה היא התגובה הראויה.
  • מהפרספקטיבה של המורה, הכותבת לא התגוננה. אמנם מקריאת הפאנזין מתגלה התנגדותה הגלויה-סמויה של הנערה ומדבריה מובן היטב מדוע העדיפה לא לדבר על עף שהיה בפיה דבר מה. בכתיבתה האנונימית היא מפצה על שתיקתה בכיתה.
  • למרות שהתנגדות בפאנזין עלולה להיות מובנת כסתם התנגדות גלויה, היא עשויה להוביל למעשה של התנגדות פוליטית גלויה של עוד נערה.
    • פאנזין היא הקשר הראשון של הרבה אנשים עם הגישה של 'עשה זאת בעצמך'. זה די מדהים, בפעם הראשונה שאתה מעכל את הקונספט המהפכני שאתה לא צריך להשען על אנשים שיעשו בשבילך את הדברים שאתה רוצה לעשות. אתה יכול לשלוט בזה. בשבילי, הפאנזין הזה הוא הביקורת הסופית של העבודה שלי לפני שאפרסם אותו בפומבי. כל חיי כתבתי להורים, מורים, אנשים בוגרים ממני כדי לתת את דעתם לגבי מהשעשיתי. פתאום כל זה נראה חסר תועלת. הביטחון (confidence) שאנשים יכולים להפיק מהפשוט העצמית הזאת יכולה לעזור להם להמשיך בכל אספקט בחייהם. זה חשוב באופן מיוחד לבני מיעוטים, נערות, ילדים וכל מי שאינו/ה עוזרת את האומץ לקחת פיקוד (או עמדה) על חייו/ה.
  • בנוסף להעמה האישית, נערות מעבירות ביניהן ידע לגבי  איך להיות יותר מעורבות בפמיניזם, פוליטיקה ופעולות נגד גזענות (יעני אקטיביזם, בקיצור). נערות רבות מספרות כיצד החלו לימודי מגדר ונהיו מעורבות יותר באקטיביזם ותנועות חברתיות, זה מלמד שהפאנזינים נונתנים להן יותר מקום ממקום לנסח את מחשבותיהן ורגשותהין או להתנגד בצורה גלויה או סמויה. וזה נותן גם להתנגד בצורה ממשית וגם ללמוד איך לפעול בתוך מבני כוח של סמכות.
  • בקטע הבא אשווהאת הכתיבה האקדמאית של חוקרים על נערות לעומת הטקסטים שהן כותבות במו ידיהן בנושאים (צוין גם קודם לכן במאמר): סקס, פגיעה עצמית, ניצול מיני, וסת והטרדה מינית.

 

"סקס, זה כזה דפוק"\"sex, it's so fucked" – סוכנות מינית ופאנזינים

  • קרן מרטין (1996) טענה שהסיבה להנכמת הדימוי העצמי בקרב נשים היא מחסור בסוכנות מינית. היא טענה שהגוף הנשי והנשיותמבוזים בתרבות האמריקאית. היא מוסיפה, שנערות מרגישות שהמיניות שלהן מחוקה, הן מציגות אותה בשליליות ואת יחסי המין הן מתארות כ'קורות מאליהן'. זה מראה שנערות מרגישות שהן חסרות שליטה על המיניות שלהן. הן לא מדברות עם הפרטנרים שלהן על סקס לא רצוי.  מרטין ואוסטין מוסיפים כי נערות לא מדברות על התשוקות המיניות שלהן, מה שבדרך כלל מותיר אותן מנותקות מהגוף שלהן. גיליגן טוענת שניתוק זה שם אותן בסכנה ליחס לא ראוי, ניצול וחוסר מודעות לאבדן ולרגשות הפגועים שנותרים בהן.
  • למרות הריחוק מהמיניות, הפאנזין מהווה מקום לדיון על נושאים כמו שליטה בלידה (הריונות לא רצויים), מע' יחסים מיניות וסקס. אחת מהכותבות Out of the Vortex #6 מספרת על יחסי מין שקיימה ומעלה את הסוגיה על מי מותלת האחראיות להביא קונדום. אחרת כותבת על הבדיקת איידס שעשתה וכמה מפוחדת הייתה כשחיכתה לתשובות. נושאים אלו מנרמלים את מיניותן ומרחיקות א הרעיון של 'שרלילה' (slut). עוד אחת כותבת ומסבירה איך היא אוננה (לא היה במאמר הסבר גרפי) ומעודדת נערות אחרות לקחת שליטה על המיניות שלהן וליצור מקום בטוח לבדוק ולהגשים את תשוקותיהן. אחת אחרת בשם Yawp #12 מספרת על הסקס עם חבר שלה:
    • סקס, זה כזה דפוק. אני יודעת שפיטר לא יעשה שום דבר עם הרצונות שלי. אז למה כל כך קשה לי להגיד לו שאני לא רוצה לקיים יחסים מין? ילדה טובה.  תמיד ילדה טובה. אני הייתי בת 17 והוא היה בן 22 ולא רציתי שיחשוב שאני ילדה כדי שלא יאבד בי עניין. וידעתי שהוא היה מבין אם הייתי אומרת לא. מאוחר יותר הוא היה אומר בשקט וברצינות "אני מקווה שלא גרמתי לך לעשות שום דבר שלא רצית לעשות". אמרתי לא. שקרנית שכמותי.
  • למרות שהיא מביעה היעדר סוכנות באי היכולת שלה להיות כנה לגבי תשוקות מיניות, היא משתמשת בפאנזין שלה כדי לעבד את המחשבה מדוע היא לא מסוגלת להיות כנה. אחת אחרת מספרת על הפרידה מהחבר (boyfriend) שלה ושלאחר מכן קיבלה הודעה במייל מאחת הקוראות, היא חיזקה אותה בכך שאמרה לה "את לא צריכה אותו, אני מבינה מה עובר עלייך. את יפה ואני אוהבת אותך". כך הן גם מעודדות אחת את השנייה לא לקיים יחסי מין בפעם הראשונה או כשהן פשוט לא רוצות. הן מחזקות אחת את השנייה לפתח סוכנות מינית ו'עצמי' חיובי יותר.

"אף אחד/ת חוץ מסכין הגילוח": מדברות על פציעה עצמית וניצול מיני

  • פאנזין הוא מקום לדבר על חוויות כואבות וכמו שפיפר הדגים/ה בדבריהן של נערות, פציעה עצמית היא ניסיון של הנערות להרגיש טוב יותר. אחת כותבת על ה"התנהגות הלא נורמלית" שלה. שתיים אחרות כותבת על הסיבה לפציעה עצמית. הן מתארות את הרגעים לפני הפציעה ומספרות על הרגשות ה'עצורים בבקבוק'.
  • אלו דוגמאות לאסטרגיות השרדותיות (גיליגן). אליס אייקולס כותבת על כמה חשוב שפרט יספר על חוויתו, כי ככה נערות/נשים אחרות מבינות שהבעייה שהן מתמודדות איתה היא לא פרטית אלא בעייה חברתית.
  • הפאנזים נותן להן להציג את הקשיים מול מבוגרים וגם להראות שהן שורדות לאחר פגיעה מינית. פיפר מראה כיצד הנערות מתמודדות עם גילוי עריות. אמנם נושאים אלו אינם עולים כאשר חוקרים מתשאלים נערות כיוון שהם חוששים או לא יכולים לשאול בישירות על נושאים כאלו ללא הסכמת ההורים, או שהם חוששים שהנערה לא תדבר על זה מתוך פחד שהדבר יתגלה. חלק מהנערות שמספרות על ניצול מיני וגילוי עריות כותבות את הסיפור על מישהי אחרת, חוקרת אחת אומרת שהן בעצם חוו זאת בעצמן אבל כותבות בגוף שלישי… אני בכל זאת מנתחת את זה כחוויה מינית או סכנה בעולם המבוגרים שמעסיקה אותן. דוגמא:
    • את חייבת לספר למישהו. פעם אחת א מספרת – ואת רגישה צורך לספר לעוד אנשים. לספר למישהו אחד זה לא מספיק. אני מרגישה שאני צריכה לספר לכל העולם…

"ידעתי הכל על גיל ההתבגרות, טכנית": גיל ההתבגרות

קארין (חוקרת) טוענת שמחקרים לא מראים כיצד גיל ההתבגרות משפיע על נערות. נערים משמיצים\מדברים לרעה על ההתפתחות של הנערות, במיוחד על מחזור. איזה חוקר מצא שנערים קוראים אחד לשני 'שטיח צפוף' תוך התייחסות למפיות (משומשות?) כעלבון. זאת עלולה להיות טקטיקה להקטנה ושלילת הואלידציה של הנערות.   נערות נגעלות מגופן וחוששות שהוא יטפטף או שינזל (מצטער, זה היה במאמר) להן. זה אחד הגורמים לחוסר ביטחון. בעיתון כלשהו היה כתוב על ידי נערה "למדתי מה זה להיות אישה מהשכן שאמר לי שכשאגדל יהיה לי חזה שיכאב לי (על הגב או על חזייה בטח) ויהיה לי חתך (חור) שלא יפסיק לדמם". הכתיבה על הוסת והמחזור מנמלת את התופעה ועוזרת להן להבין שהן לא היחידות שחוששות מזה או שהיו ניזונות ממידע שגוי. חלקן מפרסמות בפאנזינים קטעים ממאמרים כדי לספק אינפורמציה מהימנה.

 

"זה לא הוגן שאני, את או כל אישה אחרת צריכה להתמודד עם החרא הזה": הטרדה מינית

הטרדה מינית תמיד מעלה דיון סוער. צד אחד טוען לעיתים שהטרדה מינית היא בסך הכל ביטוי למיניותם של גברים ונערים. הצד השני מציג את ההטדה המינית כשגוי וכתופעה שצריך למגר. מחקר באמריקה מראה ש70% מהנערות מדווחות כי הוטרדו מינית ו50% חוו מגע מיני לא רצוי. חוקרת אחת מראה כיצד הטרדות מיניות בבית ספר (על כיתה שהיא חקרה) מתויכות והבנים (הכוונה לפוגעים) לא מקבלים תגובה משמעתית בשל הפחד של מנהל/ת בית הספר מתביעות ההורים. חוקרת בשם סו-לי מראה כיצד התנהגות מינית פוגענית נסלחת על ידי מורים. היא טוענת שהטרדה מינית מכל סוג שהוא ימשיך עד שבנים יקחו (או יאולצו לקחת) אחראיות על מעשהים. נערות הכותבות פאנזינים עוסקות בהאשמת הקורבן או פשוט משתפות את חוויותיהן. יש עוד איזה ציטוט על הטרדה מינית שמסביר למה זה חשוב לשתף. בסופו של דבר, בנושא ההטרדות המיניות זה העניין המרכזי. אחת כתבה "כל פעם שאני מדבר עם מישהי שהוטרדה מינית, אני מרגישה שהזיכרונות שלי נעשים כואבים פחות". התועלת מזה היא שהנערות יקבלו כוחות ויום אחד יהיו מסוגלות לדבר את זה החוצה, להרגיש בנוח עם עצמן ולהתנגד כשזה יקרה להן בזמן אמת. "הנערות שלנו זקוקות לזמן ומקומות בטוחים פיזית, אינטלקטואלית ורגשית כדי ללמוד על עצמן ועל אחרים" (מארי פיפר, אופליה). הפאנזינים האלו זו ההזדמנות לצאת ממשולש ברמודה של עולם המבוגרים.

 

 

 

 

 

 

 

 

חזרה אל: סיכומי מאמרים בעבודה סוציאלית

13 ציטוטים על לאומיות

היא מניעה את העולם כבר הרבה זמן אך האם היא טובה לו? ציטוטים (ביקורתיים) על לאומיות ופטריוטיות

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: