ראו גם סיכום אודות מערכת ההובלה באדם
מערכת ההובלה – מושגים מוקדמים
מערכת הדם: מכלול האיברים והכלים המעורבים בהובלת הדם בגוף (ראו גם מחזור הדם).
הרכב הדם: המרכיבים השונים שמהווים את הדם – תאי דם אדומים, תאי דם לבנים, פלסמה וטסיות דם.
מבנה התא ותפקידו : גרעין התא, מיטוכונודריה, ריבוזומים, גופיף גולג'י, קרום התא, ציטופלסמה. בתאי צמח יש גם דופן וכלורופלאסט.
תא אאוקריוטי – תא בעל גרעין מוגדר בקרום.
תא פרוקריוטי – תא שאין לו גרעין מוגדר אלא החומר התורשתי מפוזר בציטופלסמה שלו.
התמחות תאים – תא לאחר התמיינות, למשל תא דם או תא עצב.
הובלת חמצן בדם: התהליך בו נושאים תאי הגוף חמצן מהלב אל האיברים ובחזרה.
אנרגיה – יש צורות שונות של אנרגיה: אנרגיה כימית, אנרגיה חשמלית, אנרגית חום. (עמ' 14 בספר המושגים)
מערכת סגורה – מתייחסת לחוק שימור החומר והאנרגיה. "לא נוצר יש מאין"
אבולוציה – כינוי לתהליך של שינויים בחומר התורשתי לאורך זמן, מה שחושף הרכבים גנטיים חדשים. למשל המעבר מהקוף לאדם היה שרשרת של שינויים אבולוציוניים. (עמ' 14 בספר המושגים)
מבנה האטום – אלקטרונים, פרוטונים נויטרונים.
יסוד – חומר שלא ניתן לפרקו.
מולקולה – החלקיק הקטן ביותר של התרכובת, בנויה בדרך כלל משני יסודות או יותר. (מולקולה של יסוד – תופעה שקיימת בגזים המופיעים במולקולות הבנויות משני אטומים זהים של היסוד למשל 2O. )
יון – אטום טעון במטען חשמלי
אניון – אטום טעון במטען חשמלי שלילי, יונים של אל- מתכות Cl–
קטיון – אטום טעון במטען חשמלי חיובי יונים של מתכות Na+
קשרים כימיים – קשרים שנוצרים בין אטומים ובין מולקולות.
חום – סוג של אנרגיה
טמפרטורה – מדד למהירות התנועה של חלקיקי החומר.
pH מדד למידת החומציות או הבסיסיות של תמיסה
חומצה – תמיסה שה pH שלה נמוך מ – 7
בסיס – תמיסה שה pH שלה גבוה מ – 7
קלוריה – יחידת מידה של אנרגיה. כדי לחמם 1 גרם מים ב1 מעלת צלזיוס צריך להשקיע 1 קלוריה.
היחס בין שטח פנים לנפח – ככל שהנפח גדל שטח הפנים היחסי קטן. אחד הלחצים לחלוקת תא.
הנושאים והמושגים המרכזיים
הצורך בהובלה ביצורים רב תאיים – עמ' 14 בספר המושגים
סביבה פנימית – סביבה שמתקיים בה הומאוסטזיס, למשל מערכת הדם.
סביבה חיצונית – סביבה שמשתנה בהתאם לתנאים החיצוניים, למשל מערכת העיכול.
תמיסה – נוזל שמומס בו מוצק.
דיפוזיה – תהליך של מעבר של חומרים ממקום למקום לפי מפל הריכוזים עד להשוואת ריכוזים.
אוסמוזה – דיפוזיה שמתרחשת דרך קרום ברירני (חדיר למחצה).
לחץ אוסמוטי – לחץ שנוצר בתמיסה כתוצאה מריכוז המומסים שבה. לחץ זה גורם לכניסת מים לתוך התמיסה. תאי דם במים מזוקקים בתאי הדם נוצר לחץ אוסמוטי הגורם למים להיכנס לתאי הדם עד שהם מתפוצצים.
ריכוז אוסמוטי – ריכוז המומסים בתמיסה.
מצבי הצבירה של המים – מוצק – קרח נוזל – מים גז – אדי מים.
|
|
אדי מים נוזל קרח
|
|
תפקודי המים באורגניזמים שונים : הובלת חומרים: חומרי מזון לתאי הגוף, חומרי הפרשה לכבד ולכליות, הובלת גזים חמצן ופחמן דו חמצני, הובלת תאי דם. תווך לכל התהליכים המתרחשים בתאי הגוף. המים הוא הממס הטוב ביותר בטבע. המים הם תוצר של תהליכים מטבוליים באורגניזמים, למשל היווצרות מים בתהליך הנשימה, או בפרוק של חלבונים ורב סוכרים. בצמח למים תפקיד כשומר על מבנה הצמח.
כמישה – מצב בו הצמח מאבד נוזלים באופן בלתי הפיך.
מערכת הדם – מושגים נוספים
תחליב – שני נוזלים שאינם נמסים זה בזה יוצרים בערבוב תחליב. דוגמא: שמן מעורבב היטב במים.
רקמה – אוסף של תאים בעלי תפקיד מוגדר.
קליטה אקטיבית – מעבר של חומרים בניגוד למפל הריכוזים תוך השקעת אנרגיה.
קליטה פסיבית – מעבר של חומרים בהתאם למפל הריכוזים ללא השקעת אנרגיה.
מפל ריכוזים – מצב שנוצר כתוצאה מהבדלי ריכוזים.
הורמון – חומר שמופרש על ידי בלוטות במקום מסוים באורגניזם וזורם דרך כל מערכת הדם ופועל באיבר מטרה.
אנזים – חלבון בעל תפקיד, משמש כזרז ביולוגי, הוא המאפשר את קיום התהליכים באורגניזם.
תרכובת אורגנית – תרכובת המכילה לפחות את היסודות מימן, פחמן וחמצן.
סוכרים – תרכובות אורגניות הבנויות מהיסודות פחמן, מימן וחמצן ביחס של
O:2H:C .
שומנים – תרכובות אורגניות הבנויות מפחמן, מימן וחמצן. מולקולת שומן בנויה משני חלקים, גליצרול וחומצות שומניות.
חלבון – מולקולה אורגנית הבנויה מיסודות פחמן, מימן, חמצן, חנקן וגופרית. יחידת המבנה של מולקולת החלבון היא חומצת האמינו. החלבון הוא שרשרת של חומצות אמינו. תרכובת כזו נקראת פולימר.
למשל: עמילן הוא פולימר של גלוקוזה.
חומצות אמיניות – יחידת המבנה של החלבון, קיימים 22 חומצות אמיניות. לכולן קצוות זהים ו"גוף" המולקולה ייחודי לכל חומצת אמינו.
חומצות שומניות – מרכיב במולקולת השומן הבנוי משרשרת של פחמנים ומימנים.
מערכת העצבים המרכזית – מעבירה את הדחפים לאברים השונים באורגניזמים.
מערכת העצבים ההיקפית – מערכת העצבים הקולטת את הגירויים מן הסביבה החיצונית או הפנימית של האורגניזם.
חיידק – אורגניזם ירוד הבנוי מתאים פרוקריוטיים.
נגיף – אורגניזם ירוד הבנוי מקופסה ובתוכה חומר תורשתי. יכול להתקיים רק בתוך אורגניזם אחר.
יונקים – מחלקה בעולם החי בעלת האפיונים הבאים: הצאצאים ניזונים בתחילת חייהם מחלב האם. כולם הומותרמיים.
נושאים ומושגים מרכזיים במערכת ההובלה
רקמת הדם: רקמה הבנויה מתאי דם אדומים, לבנים, טסיות (לוחיות) דם ונוזל הפלסמה.
תפקודי מערכת הדם: הובלת גזים, חומרי מזון, חומרי פסולת, שמירה על חום הגוף, הגנה על האורגניזם בעזרת מערכת החיסון,
הומאוסטזיס – שמירה על תנאי סביבה קבועים (טמפרטורת גוף, ריכוז חומרים ברקמות, pH )
הפלסמה – המרכיב הנוזלי של רקמת הדם, נוזל הדם ללא תאים. המרכיב העיקרי של הפלסמה זה המים (90%). השאר מומסים שהחשובים שבהם הם החלבונים. הם נוצרים בכבד ותפקידם החשוב ביותר הוא לשמור על לחץ אוסמוטי תקין בצינורות הדם. שאר המומסים הם סוכרים, שתנן, יונים שונים ועוד.
תאי דם אדומים – תאי הדם האחראיים על הובלת החמצן. תאים ללא גרעין שאורך חייהם 120 יום. העובדה שאין גרעין מאפשרת יותר שטח פנים לקליטת חמצן.
המוגלובין – מולקולה חלבונים המורכבת מ 4 תת יחידות ביניהן אטום ברזל. צבעה אדום.
קשירה והובלה של חמצן ושל CO2 (עמ' 18 בספר מושגים).
תאי דם לבנים – תאים הקשורים למערכת החיסון. תאי בולעניים ותאים מיצרי נוגדנים.
המערכת החיסונית (עמ' 19 בספר מושגים)
קבוצות דם: את קבוצות הדם קובע סוג החלבון (אנטיגן) המצוי על כדורית הדם האדומה.
אם יש אנטיגן A סוג הדם הוא A בדם זה נוצרים נוגדנים לאנטיגן B
אם יש אנטיגן B סוג הדם הוא B. בדם זה נוצרים נוגדנים לאנטיגן A.
אם אין אנטיגנים סוג הדם הוא O. בדם זה נוצרים נוגדנים לאנטיגנים A ו B.
אם יש אנטיגנים A ו B. סוג הדם הוא AB. בדם זה לא נוצרים נוגדנים.
סוג נוסף של אנטיגנים בעלי חשיבות הוא Rh.
אם קיים האנטיגן Rh סוג הדם הוא Rh+. אם האנטיגן אינו קיים סוג הדם הוא Rh-.
במפגש בין אנטיגן ונוגדן חל צימות – הדבקות של נוגדן ואנטיגן, כלומר הרס של הדם.
מי תורם למי?
O תורם לכולם.
A תורם ל A ול AB
B תורם ל B ול AB
AB תורם רק ל AB.
קרישת דם – מנגנון שאחראי על הפסקת זרימת הדם מכלי דם קרוע.
הקרישה היא תוצאה של שרשרת תהליכים שבסופם נוצרים סיבי פיברין הקולעים בתוכם את טסיות הדם (לוחיות הדם) וכך יוצרים פקק שמפסיק את זרימת הדם.
לוחית דם – מרכיב של הדם שיש לו חלק בתהליך קרישת הדם.
מערכת הדם של האדם מבנה ותפקוד:
תפקידי מערכת הדם
- מערכת הנשימה – העברת חמצן הנקלט בריאות והעברתו לכל חלקי הגוף, והובלת הפחמן הדו חמצני 2CO מן התאים, בהם הוא נוצר, אל הריאות ומשם אל מחוץ לגוף.
- מערכת העיכול – חומרי מזון הנספגים במערכת העיכול, מועברים על ידי הדם לכבד, ומהתאים בכבד אל כל אחד מתאי הגוף. חומרי מזון הנאגרים בגוף מועברים על ידי הדם למקום צריכתם.
- מערכת ההפרשה – פסולת שנוצרה בתאים מועברת אל אברי ההפרשה, ודרכם יוצאת מן הגוף.
- העברת הורמונים – מועברים מבלוטות ההפרשה הפנימית שם הם נוצרים אל מקום פעולתם בגוף.
- חיסון – בדם מצויים נוגדנים ותאים אחרים המקנים לגוף חיסון נגד גורמים זרים החודרים לתוכו, ומפריעים לפעולתו התקינה של הגוף.
- חום הגוף – מערכת הדם שומרת ומווסתת את חום הגוף.
- חלוקת הנוזלים בין התאים והחללים הבין-תאיים, ויסות הלחץ האוסמוטי, שמירה על שווי משקל יוני ועל רמת pH קבועה.
מבנה מערכת הדם
- מערכת הדם זו מערכת צינורות סגורה.
- הדם נמצא בתנועה מתמדת בתוך מערכת של צינורות דם והלב כמשאבה: עורקים המובילים דם מן הלב, ורידים המובילים דם אל הלב ונימים בהם מתרחש חילוף החומרים בין הדם לתאים ולסביבה הבין-תאית.
- רקמת הדם מורכבת מתאים (תאים אדומים, מספר סוגים של תאים לבנים, ולוחיות דם) ומחומר בין-תאי (פלסמה ).
מבנה הלב ותפקודו (עליות, חדרים, שסתומי הלב)
- ללב 4 מדורים: שני חדרים ושתי עליות. דפנות החדרים והעליות בנויים מרקמת חיבור ורקמת שריר.
- ככל שהדפנות עבות יותר, לחץ הדם המתפתח באותו מדור גדול יותר, לכן השריר של החדר השמאלי, ממנו מוזרם דם לכל הגוף, עבה יותר מזה של החדר הימני ממנו מוזרם דם לריאות בלבד. לעליות שרירים דקים מאוד כי משם עובר הדם לחדרים וזה מרחק קצר ביותר.
- הלב הוא מערכת של שתי משאבות הקשורות ביניהן ופועלות בתאום.
- משאבה ימנית, אחראית על מחזור הדם הקטן:
חדר ימני ריאות עליה שמאלית
- משאבה שמאלית אחראית על מחזור הדם הגדול:
חדר שמאלי גוף עליה ימנית
- התכווצות שרירי החדרים גורמת לדחיסת הדם ויציאתו מן הלב, הרפיית שרירי החדרים והתכווצות שרירי העליות, גורמת לשאיבת דם מהעליות אל החדרים.
- זרימת הדם היא בכיוון אחד!
עליות חדרים אל מחוץ ללב
- כיוון הזרימה מלחץ גבוה לנמוך ולכך מסייעים מסתמים הנפתחים בכיוון אחד בלבד.
- בלב מצויים 4 שסתומים:
- מסתם תלת צניפי (שסתום תלת מפרשי) שבין העלייה הימנית לחדר הימני.
- מסתם דו צניפי שבין העלייה השמאלית לחדר השמאלי
- מסתם סהרוני (שסתום כיסי) ריאתי שבין החדר הימני לעורק הריאות.
- מסתם סהרוני של אבי העורקים, שבין החדר השמאלי לאבי העורקים.
קוצב לב
ראו: ויסות קצב הלב
- מערכת ההולכה העצבית של הלב היא קוצב הלב על מרכיביו, המפעיל את הלב באופן אוטומטי ובקצב אחיד גם כשהוא מנותק מהגוף.
- מערכת זו שייכת למערכת העצבים האוטונומית.
- קוצב הלב יוצר עירור חשמלי בקצב קבוע, שגורם להתכווצות שריר הלב וקובע את הקצב שלו.
- לקוצב הלב 4 מרכיבים שהראשי שבהם ממוקם בחלקה העליון של העלייה הימנית והוא נותן את הגירוי להתכווצות שריר הלב.
אבי העורקים – העורק היוצא מהחדר השמאלי, עורק הראשי המוביל דם מן הלב לגוף
עורק הריאה – העורק היוצא מהחדר הימני לכיוון הריאות, מוביל דם עשיר ב 2CO מן הלב אל הריאות.
שסתומי העורק – השסתומים מאפשרים זרימת דם רק בכיוון אחד. הדם נדחס לעורקים, ושסתומי העורקים נסגרים מיד לאחר דחיפת הדם מהחדר לעורק, ועל ידי כך נמנעת זרימת הדם בחזרה אל תוך הלב.
לחץ דם עורקי וגורמים המשפיעים עליו – לחץ הדם שנוצר בעורקים כתוצאה מהתכווצות החדרים. לחץ הדם העורקי מושפע ממידת הגמישות של דפנות (התנגדות הדפנות) העורקים וכמות הדם שמוזרמת לתוכם. ככל שהדפנות פחות גמישות נוצר בהן יותר לחץ.
לחץ דם ורידי וגורמים המשפיעים עליו – א. לחץ הדם בורידים נמוך בהרבה מלחץ הדם בעורקים, אולם הוא מושפע ממנו. ב. בורידים נוצרת זרימה כתוצאה מהתכווצות שרירי השלד המקיפים את הורידים. ג. פעולת כוח המשיכה על חלקי הגוף שמעל ללב. ד. הלחץ בורידים תלוי ביחס בין הנוזל הנכנס אליהם לבין הנוזל היוצא מהם.
מדידת לחץ דם – בדיקת לחץ דם מודדת את לחץ הדם בעורקים. המדידה נותנת 2 מספרים: הגבוה נקרא לחץ דם סיסטולי – זה הלחץ בעורקים כאשר הלב מתכווץ. הנמוך נקרא לחץ דיאסטולי – זה הלחץ בעורקים כאשר הלב רפוי ומתמלא דם.
מעבר חומרים מהנימים לרקמות ומהרקמות לנימים – מעבר החומרים דרך הנימים נעשה בעיקרו בכוח הדיפוזיה (תהליך פסיבי שלא מושקעת בו אנרגיה). לחץ הדם נוטה לדחוף נוזל מהנימים לנוזל הבין- תאי, ואילו הלחץ האוסמוטי של חלבוני הפלסמה גורם לכך שנוזל ייכנס לתוך הנימים.
יעילות חילוף החומרים בין הדם בנימים לבין נוזלי הגוף האחרים מושפע מהגורמים הבאים: א. הזרימה האיטית של הדם בנימים (צרים מאוד ויש עיכוב במעבר כדוריות
הדם האדומות)ד.
ב. הדופן הדקה של הנימים
ג. שטח פנים גדול של הנימים יחסית לנפחם. (יש המון נימים)
מתוך: סיכומים בביולוגיה / גוף האדם / מערכת ההובלה
