יסודות הטרגדיה באנטיגונה – סיכום

 

האקספוזיציה- שיחת אנטיגונה ואיסמנה, לפנות בוקר, בשער העיר, בחשאי. זהו הבוקר לאחר הלילה שבו נערכה המלחמה בתבי. שני אחיהן נלחמו זה בזה ושניהם נהרגו. בשיחה זו ניתנת אינפורמציה רבה על מותם של שני האחים, על הצו שהוציא המלך החדש, קראון. על תוכן הצו שבו אוסר המלך על קבורת אחד האחים, פולינקס, ומכריז כי מוות צפוי למי שיקבור אותו.

בדיאלוג ראשון זה, מגלה אנטיגונה לאיסמנה את תכניתה לקבור את המת. בניגוד לצו המלך והיא יודעת שהיא מסתכנת במוות.

איסמנה מציגה לה נימוקים הגיוניים נגד עשיית המעשה. (למרות שגם איסמנה רוצה בקבורת האח.)

איסמנה חוזרת ואומרת שאין לעשות דברים שמעל ליכולתינו. באמצעות השיחה ודבריה של איסמנה, נחשפת קיצוניותה ונחרצותה של אנטיגונה. בשיחה זו מוזכר גם גורלה של משפחת אדיפוס שעברה תלאות רבות ואיומות בגלל קללת האלים.

במקביל מגיע קראון ונושא את נאומו הראשון כמלך, נאום שאמור להציגו כשליט החדש בפני העם. בנאום זה קראון חוזר ומספר על הצו שהוציא ומציג את הנימוקים לצו. אטאוקלס שהגן על העיר יזכה בקבורה מכובדת אך פולינקס שבא לשרוף את העיר ואת מקדשי האלים שבתוכה, יופקר לעופות השמיים, כיוון שטובת העיר דורשת זאת ועל השליט לפעול על פי טובת העיר.

בנאום זה מספר קראון על הנסיבות שהפכו אותו בן לילה למלך ( מות שני האחים ) ומגלה קצת מהשקפת עולמו, מלך טוב הוא זה שנחוש בדעתו ואינו משנה אותה.

גם המקהלה, בהופעתה הראשונה מספרת לנו על קורות הקרב והניצחון שהיו באותו לילה וכבר מזכירה את אחד הלקחים החשובים במחזה : האלים שונאים יהירות.

 

הסיבוך-מתרחש כשאנטיגונה קוברת את המת בניגוד לצו המלך. קראון בנאום מאוד מתלהם (שונה מנאומו הקודם) מאשים את הקוברים האנונימיים בלקיחת שוחד. כאשר נתפסת אנטיגונה בפעם השנייה שהיא קוברת את המת, קראון הזועם שואל אותה האם היא זו שעשתה את המעשה והאם היא מודעת לכך שצו המלך אסר את הקבורה. אנטיגונה בעזות פנים ובהתרסה מודה בכל, וכאן מגיע הקונפליקט בין אנטיגונה וקראון לשיאו. הסיבוך מסתבך בגלל אופיים של הגיבורים. שניהם מחופרים בצדקתם ואינם מוכנים או מסוגלים להתגמש. קראון מגיע לאמירות שאם ישמע בקול אישה לא יחשב לגבר. אנטיגונה מצידה מתחצפת ומתגרה: "אין לי סבלנות לשמוע את דבריך.."

שניהם חושבים שהמעשה שלהם מייצג את רצון האלים. קראון מאמין שהאלים לא ירצו לאפשר קבורה מכובדת למי שיצא מקדשיהם. לדעתו הציות לצו המלך הכרחי לתקינות השלטון בעיר והאלים רוצים בהתנהלות בטוחה של העיר.

אנטיגונה רואה בחוק האלים את המחויבות כלפי המשפחה ואת החוק העליון והחד משמעי האוסר על הפקרת גופת המת.

הסיבוך ממשיך כשהיימון בא לנסות להתיר את הדברים. הוא מנסה לשכנע את קראון, בהיגיון, שיצא מהאובססיה שנכנס אליה. הוא קורא לו לנהוג בתבונה ולשמוע לדעות נוספות. הוא אומר לו שמי שחושב שרק דעתו נכונה, הוא בעצם ריקני ולא חכם. הוא מנסה להוכיח לו שצריך ללמוד גם לוותר ומביא דוגמאות לתוצאות של התנהגות עיקשת: עץ שלא כופף את צמרתו ברוח- נשבר ונעקר. ספן שתמיד מותח את המפרש ולא מרפה מוצא עצמו מפליג במהופך מתחת לסיפון.

במקום להתיר את הסיבוך, הדברים מסתבכים עוד יותר- קראון עונה בחמת זעם, רוצה להרוג מיד את אנטיגונה, אחר כך אומר שיהרוג את שתי האחיות ומיד משנה דעתו ומחליט לכלוא את אנטיגונה במערה שבה תמצא את מותה. היימון עוזב בכעס ומאיים איום עמום: אל תעלה בדעתך שהיא תמות לידי,אתה לא תראה אותי יותר לעולם.

אנטיגונה הולכת אל מערת הקבר ובוכה על מר גורלה, על כך שנאלצת למות כה צעירה (אך אינה מתחרטת ואינה חוזרת בה ממעשיה). גם הליכה זו שגורמת לאנשי המקהלה לבכות, לא מרככת את לב קראון.

טרסיאס הנביא העיוור, המקובל על כולם, מגיע ומספר לקראון כי האלים לא מקבלים את קורבנותיו כיוון שהעיר מלאה טומאה בגלל המת שלא ניקבר. גם דברי טרסיאס לא מתירים את הסיבוך. קראון משתולל ומאשים את הנביא ברדיפת ממון. בשלב מסויים משנה טרסיאס את דרך דיבורו ההגיונית ומטיח בקראון, 'כיוון שאינך מסוגל לשמוע דברי טעם אומר לך באופן בוטה כי בקרוב אסון נורא יפול על ביתך'.רק דבריו אלה של טרסיאס מבהילים את קראון ובעצת המקהלה הוא יוצא עם אנשיו לקבור את המת ולשחרר את אנטיגונה מכלאה.

 

שיא-אפשר לקראות בכל אחד מהדיאלוגים שיא בהסתבכות, אך אפשר לראות את השיא גם בנקודה שבה מתחיל קראון לפעול כדי להתיר את הסיבוך. הוא קובר קודם את הגופה ורק אחר כך הולך לשחרר את אנטיגונה אך הוא מאחר את המועד. אנטיגונה והיימון מתאבדים וכך גם אשתו.

 

ההתרה-היא בעצם ניצחון חוק האלים. למרות מותה של אנטיגונה, הדברים חוזרים לסדרם: המת נקבר, חוק הנאמנות למשפחה נישמר ומי שחטא בהיבריס נענש.לקהל יש אישור מחודש של הערכים בהם האמין.

ראו גם: מבנה הטרגדיה ביצירה

 

אנטיגונה \ סופוקלס – סיכום מעולה, ניתוח ותקציר

עוד דברים מעניינים: