מלכים ב' פרק י"ח: חיזוק הפולחן ונאומי רבשקה

מלכים ב' פרק י"ח

מלך יהודה היינו חזקיהו בן אחז. אחז כזכור, שיעבד את עצמו לאשור כשביקש את עזרתה נגד ישראל וארם ולפיכך גם חזקיהו משועבד לאשור. הכתוב אומר על חזקיהו שהוא עשה הישר בעיניי ה' ככל אשר עשה דוד אביו. למה מכנה הכתוב את דוד – 'אביו'? או על שום היותו אבי השושלת, או שכוונת הכתוב היא שמאז ימי דוד ועד ימי חזקיהו, לא היה מלך שעשה הישר בעיניי ה' כחזקיהו. ומהם אותם מעשים שעשה חזקיהו? הוא גם טיהר את ירושלים מעבודה זרה, וגם ריכז את פולחן ה' בבהמ"ק בלבד, ככתוב בפס' 4: "הוא הסיר את הבמות [הבמות שנועדו לה' והיו פזורות ברחבי הממלכה, וזאת כדי לרכז את עבודת ה' בבהמ"ק בלבד], ושיבר את המצבות [אלו האבנים המונחות על הבמות שנועדו לאלילים], וכרת את האשרה, וכתת את נחש הנחושת אשר עשה משה כי עד הימים ההמה היו בני ישראל מקטרים לו, ויקרא לו נחושתן". מהו אותו נחש נחושת אשר כִּתת חזקיהו? לפי המסופר בספר במדבר, כ"א, 9-6, עשה משה נחש מנחושת במצוות ה', כדי לרפא בדרך נס את נשוכי הנחשים. נחש הנחושת היה כשר ונשתמר במקדש לזכר הנס. אלא שבמרוצת הזמן בני ישראל החלו לסגוד לנחש ולעובדו כפי שעובדים אלילים וייחסו לו כוחות עליונים ולפיכך כיתת חזקיהו את נחש הנחושת. מדוע לא עשו זאת מלכי יהודה שקדמו לו אשר עשו הישר בעיניי ה'? או משום שרק בתקופת אחז אביו של חזקיהו אשר הרבה לחטוא והחדיר את העבודה הזרה לירושלים, החלו לסגוד לנחש הנחושת, או שאף מלך קודם לחזקיהו לא העז לכתת את נחש הנחושת אשר נבנה ע"י משה לפי הוראת ה'. מיהו שקרא לנחש 'נחושתן'? או העם, כמקובל בקרב עובדי האלילים לתת שם לאל, או חזקיהו במטרה ללעוג לאותו נחש ולציין שבסה"כ זוהי חתיכת נחושת.

מדוע הסיר חזקיהו את כל הבמות מיהודה וריכז את הפולחן בבהמ"ק בלבד? הרי הבמות שהיו פזורות ביהודה ובהם עבדו את ה' – היו חוקיות ומקודשות? לכך כמה תשובות:

• סיבה דתית – נראה שבחלק מהבמות חדרו מנהגים אלילים ולכן, כדי לפקח על עבודת ה', הסיר חזקיהו את הבמות וריכז את הפולחן בבהמ"ק בלבד.
• סיבה פוליטית – ע"י ריכוז הפולחן בבהמ"ק בלבד, העלה חזקיהו את ערכה של ירושלים בירת ממלכתו.
• סיבה לאומית – באמצעות הסרת הבמות, טיהר חזקיהו את פולחן ה' מאותם מנהגים אלילים שחדרו אליהם וע"י כך עורר בעם רגשות לאומיים המאפיינים את עם ישראל בלבד ואחדות לאומית זו חשובה לחזקיהו הרוצה שהעם יעמוד אחריו לכשינסה למרוד.

ואכן חזקיהו ניסה למרוד. בשנת 705 לפנה"ס מת סרגון ה – 2 מלך אשור, באופן פתאומי בשדה הקרב. מותו הפתאומי  עורר מבוכה באשור ועמים רבים שהיו משועבדים לאשור ניצלו זאת כדי למרוד. מי שעודד מרידה זאת היה – מלך מצרים אשר גם התחייב לחוש לעזרת העמים המורדים עם צבא, רכב ופרשים. גם חזקיהו מלך יהודה הצטרף לתנועת המרי ומרד במלך אשור ככתוב בפס' 7: "… וימרוד במלך אשור ולא עבדו" (לא עבדו = לא שילם מס). עוד לפני המרידה הגלויה באשור התכונן חזקיהו למרד, ואמנם ספר מלכים לא מספר על כך, אך בספר דבה"י ב', פרק ל"ב, מסופר על ההכנות של חזקיהו למרד, הכנות שכללו: ביצורים, ייצור נשק, בניית מחסנים לאגירת מזון, בניית בריכה למאגר מים וכד'. (פירוט על המקבילה שבדבה"י – בסוף הסיכום). דבר נוסף שעשה חזקיהו ועל כך כן מסופר בספר מלכים, זה כיבוש שטחי הפלישתים וסיפוחם לממלכת יהודה ככתוב בפס' 8: "הוא היכה את הפלישתים עד עזה ואת גבוליה…". על ניסיונות המרידה באשור הגיעה כמובן תגובה: המלך באשור לאחר סרגון ה – 2 הוא בנו סנחריב. ניסיונות המרידה התרחשו כאמור בשנת 705 לפנה"ס. כשנתיים לאחר מכן (לאחר שקצת התבסס בכיסאו) בשנת 703 לפנה"ס יצא סנחריב למסע לדיכוי המרידות. ליהודה הגיע סנחריב בשנת 701 לפנה"ס. בפס' 13 נאמר שהשנה היא השנה ה-14 למלכות חזקיהו, ואולם אין זה נכון, שכן חזקיהו החל למלוך בשנת 727 לפנה"ס ולפיכך לא מדובר בשנתו ה-14 אלא שנתו ה-27.

לפני תיאור כיבושי סנחריב ביהודה, מזכיר הסופר המקראי בתמציתיות את אירועי הפרק הקודם (פרק י"ז), בו חרבה ממלכת ישראל בידיי אשור. מדוע עושה זאת הסופר המקראי? – לצורך הנגדה. בניגוד לממלכת ישראל שחרבה בידיי אשור בשל חטאיה, ממלכת יהודה תינצל כפי שנראה בהמשך וזאת כיוון שחזקיהו עשה הישר בעיניי ה' ובטח בה' ככתוב בפס' 5: "בה' אלוהי ישראל בטח…". המילה ב.ט.ח. היא מילה מנחה בפרק וחוזרת פעמים רבות בנאום רבשקה שמטרתו היא – לערער את בטחון תושבי יהודה כדי שהם ייכנעו בפני אשור.  מתי נאמר נאום רבשקה? כאמור בשנת 701 לפנה"ס הגיע צבא סנחריב ליהודה לצורך דיכוי המרידה. הוא כבש את ערי יהודה הבצורות וקבע את מפקדתו הצבאית בלכיש. חזקיהו אשר נבהל, שלח משלחת אל סנחריב, התנצל על שמרד, והבטיח לקבל על עצמו כל מה שיטיל עליו סנחריב. וסנחריב אכן הטיל על חזקיהו מס כבד מאד: 300 כיכר כסף ו – 30 כיכר זהב. המס היה כה כבד עד כי חזקיהו נאלץ לתת בנוסף לאוצרות אשר היו בארמונו והכסף שהיה בבהמ"ק, גם את ציפויי העמודים והדלתות של בהמ"ק. ואולם סנחריב לא הסתפק במס זה. הוא רצה גם את כניעתה המוחלטת של ירושלים.  הוא שלח צבא ובראשו שלושה נציגים, כשהמטרה הייתה לגרום לתושבי ירושלים להיכנע בפני אשור ללא קרב. וכיצד משיגים מטרה שכזו? ע"י ערעור בטחון התושבים. בראש המשלחת עמד רבשקה אשר נשא נאום המכיל אוסף של טענות שאמורות לערער את ביטחונם. אל מול המשלחת של סנחריב, שלח חזקיהו משלחת משלו. כבר באופן פניית רבשקה למשלחתו של חזקיהו, יש ניסיון לערער את ביטחונם, שכן אומר רבשקה לנציגי חזקיהו: "אמרו נא אל חזקיהו, כה אמר המלך הגדול מלך אשור" – אף שחזקיהו גם הוא מלך, רבשקה אינו טורח להגדירו כך, בעוד שאת מלך אשור הוא לא רק מגדיר כמלך אלא אף מכנה אותו – המלך הגדול מלך אשור. ולהלן טיעוניו של רבשקה:

1) "מה הביטחון הזה אשר בטחת? אמרת אך דבר שפתיים? עצה וגבורה למלחמה, עתה על מי בטחת כי מרדת בי?"

רבשקה שואל מניין היה לחזקיהו את הביטחון למרוד באשור, שהרי במלחמה אין להסתפק בדבר שפתיים (= עצות, או תפילות), אלא במלחמה צריך בנוסף לעצה גם גבורה (= כֹּח צבאי) ולטענת רבשקה לחזקיהו אין כֹּח זה.

לפיכך, מעלה רבשקה את האפשרות הבאה:

2) "הנה בטחת לך על משענת הקנה הרצוץ הזה על מצרים אשר יסמך איש עליו ובא בכפו ונְקָבָה, כן פרעה מלך מצרים לכל הבוטחים עליו" (פס' 21). בטיעונו השני אומר רבשקה, מאחר ואין לחזקיהו כח צבאי הוא בטח על מצרים שתבוא לעזרתו, ואולם פרעה מלך מצרים יותר מאשר להועיל הוא מזיק, בדומה למשענת אשר במקום לעזור לנסמך עליה רק מזיקה לו ומנקבת את כף ידו.

מכאן, שחזקיהו לא יכול להישען על כוחו הצבאי שכן הוא מועט, ולא יכול לסמוך על מצרים שכן היא לא מועילה ולא מהימנה, ואם כך, אז על מי נשען חזקיהו?

3) "וכי תאמרון אליי אל ה' אלוהינו בטחנו, הלוא הוא אשר הסיר חזקיהו את במותיו ואת מזבחותיו ויאמר ליהודה ולירושלים לפני המזבח הזה תשתחוו בירושלים" (פס' 22). בטענתו השלישית טוען רבשקה שגם על ה' חזקיהו לא יכול לסמוך שכן ה' כועס על חזקיהו. בטענתו זו של רבשקה באה לידיי ביטוי תפיסתו האלילית. רבשקה סבור שאת אלוהים יש לעבוד בכל מקום ומכאן שחזקיהו פגע בה' כשהוא הסיר את במותיו וריכז את הפולחן בבהמ"ק בלבד. על כן טוען רבשקה, ה' כועס על חזקיהו ולא יבוא לעזרתו.

טענה נוספת שמעלה רבשקה ואשר מטרתה ללעוג לחזקיהו היא:

4) "ועתה התערב נא את אדוני מלך אשור, ואתנה לך 2000 סוסים אם תוכל לתת לך רוכבים עליהם" (פס' 23).

בטענה זו לועג רבשקה לחזקיהו באומרו – בא ניכנס להסכם התחייבות (= התערב נא): מלך אשור יספק את הסוסים וחזקיהו אמור לספק את הרוכבים. האם חזקיהו מסוגל לכך? האמת היא – שלא. לחזקיהו אין חייל פרשים.

לאור מצבו העגום של חזקיהו, שואל רבשקה: "ואיך תשיב את פני פחת אחד עבדי אדוני הקטנים?" כלומר – איך במצבך העגום תוכל לדחות את פנייתו של שר קטן אחד מעבדי מלך אשור המבקש ממך להיכנע? וכל שכן, כיצד תדחה את פנייתו של מלך אשור עצמו?

לסיום נאומו זה, מעלה רבשקה טענה אחרונה שהיא בבחינת תכסיס רטורי שנועד לערער סופית את ביטחון חזקיהו:

5) "עתה המבלעדי ה' עליתי על המקום הזה להשחיתו, ה' אמר אליי עלה על הארץ הזאת והשחיתה". (פס' 25).

לדברי רבשקה, מלך אשור הוא שליחו של ה' להרוס את ממלכת יהודה. בדבריו אלו פונה רבשקה להשקפה הישראלית הגורסת שכל דבר שקורה לעם הוא מאת  ה'. כך רוצה רבשקה לגרום לעם לחשוב שה' הוא שרוצה בחורבן יהודה.

האמנם הצליח רבשקה לערער את ביטחון שרי חזקיהו? נראה שכן. עובדה ששרי חזקיהו מבקשים מרבשקה לדבר ארמית ולא עברית כיוון שהם לא מעונינים שהעם היושב בירושלים יבין את דבריו. ארמית הייתה השפה הדיפלומטית הנהוגה והיא הייתה מובנת לגדולי יהודה אך לא להמוני העם שדיבר "יהודית". וכיצד ניתן להסביר את מומחיותו של רבשקה בעניינים יהודיים (ידיעת השפה, הכרת פולחן ה') ? יש האומרים שרבשקה היה יהודי מומר, ויש האומרים שרבשקה היה נוכרי שהתמחה בעניינים יהודיים לצורכי השירות של המודיעין האשורי.

האם נענה רבשקה לבקשת שרי חזקיהו לדבר יהודית? נהפוך הוא. רבשקה רוצה שהעם יבין, ייבהל וייכנע. לדבריו, העם הוא זה שיצטרך בעת מצור לאכול את צואתו ולשתות את מי רגליו (= שתן) ולפיכך על העם לדעת לקראת מה הוא הולך אם הוא לא ייכנע. בנאומו השני, פונה רבשקה ישירות אל העם וקורא לו בגלוי למרוד במלכו חזקיהו: "אל ישא לכם חזקיהו" (פס' 29),  "ואל יבטח אתכם חזקיהו" (30),  "אל תשמעו אל חזקיהו" (31),  "ואל תשמעו אל חזקיהו" (32).

(אל ישא = אל יפתה,  ואל יבטח = אל יגרום לכם להיות בטוחים).

מאחר ולדברי רבשקה אין לסמוך על חזקיהו ועל ה' שיצילו את יהודה מידיי מלך אשור, מציע רבשקה: "עשו איתי ברכה" [הגיעו איתי להסכם] "צאו אלי ואכלו איש גפנו ואיש תאנתו, ושתו איש מי בורו" כלומר, צאו, היכנעו לי ותהיה לכם רווחה כלכלית, עד – "עד בואי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם ארץ דגן ותירוש ארץ לחם וכרמים ארץ זית יצהר ודבש" רבשקה לא מסתיר את תוכניתו להגלות את תושבי יהודה, אלא שלדבריו הוא יגלה אותם לארץ טובה ופורייה. כדי לא להישמע כמי שמבטיח הבטחות שאין בהן כל אמת, משתדל רבשקה למתן את הבטחתו ואומר – ארץ כארצכם ולא אומר –

ארץ טובה מארצכם. רבשקה אומר לעם: "אל תשמעו אל חזקיהו כי יסית אתכם לאמור ה' יצילנו. ההצל הצילו אלוהי  הגויים איש את ארצו, מיד מלך אשור?" ולא רק אלוהי הגויים לא הצילו את ארצם, אלא גם אלוהי ישראל לא הצליח לדברי רבשקה להציל את ישראל מידי מלך אשור: "כי הצילו את שומרון מידי?" (פס' 34) ואם כך, למה שיצליח להציל את ירושלים – "כי יציל ה' את ירושלים מידי" (פס' 35).

מה תגובת העם ושרי חזקיהו לנאום זה של רבשקה? כלפי חוץ הם שמרו על קור רוח והגיבו בשתיקה כמצוות המלך חזקיהו, וזאת כדי להראות אמיצי לב בעיניי אויביהם. ואולם, נראה שרבשקה אכן הצליח להפחידם שכן השרים הגיעו אל רבשקה כשהם קרועי בגדים.

מה הם המילים המנחות שבפרק?

בנאום הראשון של רבשקה, המילה המנחה היא – ב.ט.ח.  רבשקה ניסה לערער את ביטחון יהודה ואולם בזכות ביטחונו של חזקיהו בה' – יהודה ניצלה.

בנאום השני של רבשקה, המילה המנחה היא – נ.צ.ל.  רבשקה מנסה לומר לעם שה' לא יוכל להציל אותם מידי מלך אשור

סופו של המצור – מלאך ה' היכה את צבא אשור, ובמגפה שפרצה מתו כ – 185,000 חיילים. סנחריב מלך אשור נאלץ לחזור לאשור ויהודה ניצלה. (מלכים ב', י"ט, 36-35).

מאיפה העברית? האפשרות שרבשקה היה יהודי מומר

דברי הימים ב', פרק ל"ב.    +   מקורות חוץ מקראיים

ספר דבה"י נכתב כ – 150 שנה לאחר תקופת ספר מלכים. הוא נכתב ע"י אנשים אשר היו מקורבים לבית דוד ולפיכך הוא אינו אובייקטיבי ומנסה לייפות את המלכים לבית דוד. כיוון שכך, יש פעמים שאינפורמציה אודות מלך מבית דוד, אשר אינה מחמיאה לו, אינה מופיעה בספר דבה"י, ומצד שני, יכולה להיות בספר אינפורמציה המחמיאה למלך אך היא אינה מופיעה בשום מקור מקראי אחר, ומהימנות אותה אינפורמציה מוטלת בספק.

בהשוואה בין מלכים ב, י"ח, לדבה"י ב, ל"ב, 19-1, עולים כמה הבדלים המשקפים את מגמת ספר דבה"י.

נראה כי המקור בדבה"י מפוקפק באמינותו ומגמתו להמעיט בכישלונות המלכים לבית דוד ולהרבות בהצלחותיהם.

"נִקְבָּת השילוח" – זוהי מנהרה תת קרקעית אשר חצב חזקיהו כדי להזרים את מי מעיין גיחון שמחוץ לירושלים, אל תוך הבריכה לאגירת מים שנחצבה בתוך העיר, היא – בריכת השילוח. חזקיהו סתם את מוצא המים העליון, (שהיה מזרחית לחומה) והסיטו למטה, מערבה, דרך המנהרה אל תוך העיר, ובדרך זו מנע את מי השתייה מצבא אשור, ודאג לאספקת מים בעיר. מנהרה זו הקרויה "נקבת בשילוח" מצויה מאז ועד עתה מתחת לאדמה, וניתן לעבור בה. אורכה – 533 מטר, וגובהה 1.8 מטר.

בשנת 1880 נתגלה במקרה בקצה המערבי של נקבת השילוח, כתובת חקוקה בקיר בת 6 שורות באותיות פיניקיות, זוהי "כתובת נקבת השילוח". כתובת זו נעקרה ממקומה והועברה למוזיאון לעתיקות שבאיסטנבול, והיא נמצאת שם עד היום הזה. כתובת זו היא מסמך ארכיאולוגי חוץ מקראי חשוב המאשר את חציבת הנקבה על ידי אנשי חזקיהו. בכתובת זו תיאור של שתי קבוצות, החוצבות את הנקבה בעת ובעונה אחת, זו כנגד זו. קבוצה אחת חוצבת ממעיין גיחון שממזרח לחומה לכיוון מערב אל מתחת לחומה לתוך העיר, וכנגדה חוצבת קבוצה שנייה מברכת השילוח שבתוך העיר לכיוון מזרח מתחת לחומה אל מעיין גיחון. תוך כדי עבודתם נפגשו שתי קבוצות החוצבים מתחת לאדמה וגרזניהם נקשו זה בזה, כאשר בתוך האדמה, גובה הצור (הסלע) שמעליהם היה 100 אמה, וכך נשלמה מלאכת החציבה.

כיבושי סנחריב.

על העובדה שמלך אשור כבש את עריה הבצורות של יהודה, למדים גם ממקור אשורי הוא – "מנסרת סנחריב".

"מנסרת סנחריב" אף היא מסמך ארכיאולוגי חוץ מקראי בצורת מנסרה, 31 ס"מ גובהה, ו-17 ס"מ קוטרה. על מנסרה זו כתובותיו של סנחריב. על אחת מהן מתואר מסע מלחמתו ליהודה ונצחונו על חזקיהו. מן הכתוב במנסרה למדים פרטים אשר לא כתובים במקרא כגון:

1) מטרת מסעו של סנחריב ליהודה היה גם נגד עמים אחרים שמרדו באשור.

2) סנחריב מתפאר בכיבוש 46 ערי יהודה הבצורות ובכיבוש ערים קטנות נוספות. במקרא לא כתוב בכמה ערים מדובר. 3) הוא לקח 200,150 שבויים ושלל רב.

4) את הערים שכבש הוא קרע מעל יהודה ונתן אותן במתנה למלכי אשדוד, עקרון, ועזה.

5) הוא הגדיל את המס השנתי על חזקיהו.

6) לפי מנסרת סנחריב, חזקיהו שלח לסנחריב מס נוסף: את היחידה הצבאית המובחרת שלו שהגנה על ירושלים, 30 כיכר

זהב, 800 כיכר כסף, הרבה מאד חפצים יקרי ערך, את בנותיו, ואת פילגשיו.

7) וכן שלח שליח לשם עריכת טקס השתעבדות.