חוק חסינות חברי הכנסת זכויותיהם וחובותיהם –
עקרון החסינות (1951) נוצר כדי לאפשר לח"כ לבצע תפקידם, תוך הפעלת שיקול דעת עצמאי ללא פחד. החסינות נוגדת את עקרון השוויון אך נועדה למנוע מצבים כגון מעצר של כל חברי האופוזיציה לפני הצבעה וכו'.
חסינות מהותית – סעיף א' לחוק החסינות "ח"כ לא ישא באחיות פלילית או אזרחית ויהיה חסין בפני כל פעולה משפטית בשל הצבעה או בשל הבעת דעת בע"פ או בכתב או בשל מעשה שנעשה בכנסת או מחוצה לו אם היו ההצבעה, הבעת הדעה, או המעשה במילוי תפקידו או מילוי תפקידו כח"כ". חסינות זו אינה ניתנת להסרה.
חסינות דיונית – סעיף ד' ו-ה' מעניקים חסינות דיונית – חסינות בפני דיון פלילי והליכים משפטיים עד שתוסר חסינותו.
אם יש עניין לציבור ויש ראיות המשטרה חייב להגיע כתב אישום נגד ח"כ יכול לחתום על כתב אישום רק היועץ המשפטי לממשלה. אם ח"כ מבצע מעשה הנמצא שלא היה במסגרת חסינות מהותית, אזי ניתן להסיר את חסינותו ולהאשימו.
הטיוטא של כתב האישום מוגשת לוועדת הכנסת שמחליטה על ידי ישיבה משפטית אם להגיש את המסמך לכנסת, אם להמליץ להסיר את חסינותו או לא. גם אם הוועדה מחליטה לא להמליץ על הסרת חסינות, המסמך עדיין מגיע למליאה.
פסקי דין בנושא זכויות הכנסת:
חזרה אל: יסודות המשפט
