תחרות ושיתוף פעולה בקבוצה – סיכום

הענקת פרסים לחבר בקבוצה בנוכחות הקבוצה אמנם מגבירה לכידות אך ישנה חשיבות גם לאופן הענקת הפרסים היכול לגרום לתהליך הפוך הנובע מהיווצרות תחרות בין חברי הקבוצה. כדי למנוע את התחרות, על המורה המעניק פרס ליחיד לשבח את הכיתה כולה ולהדגיש את שייכות היחיד לכיתתו. כאשר המורה מדגיש את ייחודיות היחיד, הדבר יכול לפגוע בלכידות הכיתתית. תהליכים קבוצתיים אלה עשויים לבוא לידי ביטוי בתחרות או בשיתוף פעולה.תחרותיות בין ילדים מתחילה כבר לפני גיל בית הספר, כאשר מספר הילדים גדול ממספר הצעצועים נוצרת תחרות בין הילדים, לעתים זה מגיע לביטויי תוקפנות, אבל לרוב התחרות מובילה לקביעת היררכיה של דומיננטיות. ההרגלים שייווצרו יהיו שהילדים הדומיננטיים תמיד ישיגו את מטרתם וינצח בתחרות והאחרים יהיו המנוצחים. בגיל בית הספר מידת הדומיננטיות מנבאת פופולאריות כיתתית והצלחה חברתית, וזאת כל עוד הילדים הדומיננטים אינם בריונים.

תחרות ושיתוף פעולה מהצד השני יכולים להשפיע על האווירה בכיתה ועל תפקוד התלמידים ומגביר את הלכידות הקבוצתית, האווירה נעימה יותר כאשר לא קיימת תחרות ומכך היחסים החברתיים הדוקים יותר. לעומת זאת כאשר קיימת תחרות בין הכיתה לקבוצות אחרות, זו מגבירה את הלכידות הקבוצתית ואת שיתוף הפעולה בתוך הקבוצה.

תחרות במידה סבירה מגבירה את ההתעניינות בלימודים. תחרותיות בכיתה אינה זהה לתחרותיות בספורט: בכיתה הצלחה של האחד אינה מחייבת הפסד של האחר. בכיתה שכל תלמידיה הצליחו יפה במשימה מסוימת, תשתקף ההצלחה  בציונים טובים לכולם. כיוון שביה"ס משקף את ערכי החברה, שורר בו יחס דו ערכי כלפי תחרות כנגד שיתוף פעולה. התרבות המערבית מעריכה שיתוף פעולה ומנסה לעודדו, אך בו בזמן היא גם חברה תחרותית המעריכה הישגיות. בחברה המערבית ובתורת המוסר של קאנט ובעוד זרמים פילוסופיים ערכי המוסר  באים לידי  ביטוי בערכיות הגבוהה הניתנת לשיתוף פעולה – הפרט הפועל לטובת הכלל מייצג את העמדה היעילה, הצודקת והמוסרית. התחרות עפ"י תפיסה זו, היא הרסנית.

גישה אחרת מיוצגת ע"י חוקרי הטבע (קונרד לורנץ) הרואים באדם חוליה בשרשרת הביולוגית הכללית. לתפיסתם, התחרות בין בני מין אחד תורמת לשיבוח המין: התחרות גורמת לכך שהחזקים שורדים והחלשים נכחדים, עפ"י תפיסה זו התחרות היא ערך ביולוגי חשוב והתכחשות תרבותית אליו עלולה לגרום נזק למין כולו. לורנץ מדגיש שבידי התרבות מצויים הכלים באמצעותם ניתן ליטול את העוקץ התוקפני מן התחרות ע"י הפניית התוקפנות לאפיקים חלופיים כמו תחרויות ספורט והתמודדת על הישגים אחרים. כל תרבות מדגישה במידה שונה את התחרות ואת שיתוף הפעולה, והיחידים המשתייכים לאותה תרבות מושפעים משיפוטיה ופועלים בהתאם לערכיה. במחקר שנערך נמצא כי סטודנטים אמריקאים משתפים פעולה יותר מסינים שהם תחרותיים יותר. נמצא כי בחברה הסובייטית היתה נהוגה שיטה של מתן ציונים קבוצתיים וכך הישגי כל יחיד מהווים חלק מהישגי הקבוצה כולה. שיטה זו מעודדת שיתוף פעולה ויוצרת ציפייה מכל אחד להשתלב כמרבית יכולתו לא רק למען עצמו אלא למען קבוצת ההשתייכות.

 

כאשר מדובר בשיתוף פעולה יש להבחין בין שני מצבים שונים:

 

  1. בסוג אחד של שיתוף פעולה מעורבים אנשים בעלי תפקידים חברתיים שונים הזקוקים לצורך ביצוע משביע רצון של תפקידם לשיתוף הפעולה של זולתם. לדוגמא,תכופות נשמע תלונות מפי מורים על חוסר שיתוף פעולה מצד התלמידים. תלונה זו משמעה שבכדי שהמורה יוכל להצליח בתפקידו כמורה הוא זקוק לשיתוף פעולה מצד תלמידיו – אם התלמידים לא נשמעים למורה, הם מונעים ממנו להשיג את מטרתו.  במקרה זה מטרות שני השותפים אינה זהה למרות שעליהם לשתף פעולה כדי להשיג כ"א את מטרותיו.  כאשר צד אחד זונח את מטרתו הוא מפריע לצד השני להשיג את מטרתו ונתפס כמי שאינו משתף פעולה.
  2. שיתוף פעולה בו קיים שוויון בכוח ובמטרות של המשתתפים. בקבוצה המשתפת פעולה מוכן כל פרט לוותר על רווח אישי ולדחות סיפוקים ע"מ להגביר את הרווח הכללי שבסופו של דבר ישתלם גם לו. בשיתוף פעולה מסוג זה תורם כל פרט מכוחו ומכישרונותיו לפתרון הבעיה הכללית או להשגת מטרה נתונה וההישג הסופי נחלק בין משתפי הפעולה למאמץ המשותף.

 

מערכת החינוך מעודדת ומחזקת שיתוף פעולה בין הילדים ומשתדלת באופן כללי להימנע מליבוי תחרויות. קיימות היום עשרות תכניות חינוך המדגישות שיתוף פעולה ומבוססות על צורות לימוד קבוצתיות ושיתופיות, הנקראות לימוד עם קבוצת השווים. בשיטה אחרת המכונה משחק הרכבה הנושא הנלמד מחולק לתת נושאים, הכיתה מחולקת לקבוצות קטנות כמספר תת הנושאים,  כל קבוצה עובדת בשיתוף פעולה כדי להעלות תשובות, לנסח שאלות  בנשוא שלה ועוד. לאחר מכן מחברים את כל תוצרי כל הקבוצות לכדי תמונה כללית אחת של הנושא הרחב. בשיטות  השונות של הלמידה השיתופים, המורה אינו מרצה בפני הכיתה אלא מעודד שיתוף פעולה, עובר בין הקבוצות ולעתים מתפקד כתלמיד מן המניין.

היות והחיים שופעי תחרות, מטרת בית הספר להכין את התלמידים לחיים ולכן עליו ללמד את התלמידים שבחיים אנשים נשפטים לפי הישגיהם. בפועל אמנם מעודד ביה"ס שיתוף פעולה אבל בין הילדים קיימת תחרות והיא באה לידי ביטוי בצורות שונות: רצון להתבלט, להיות הטובים ביותר או להשוות ציונים עם ילדים אחרים. התחרות בולטת בעיקר עם המעבר לחטיבת הביניים וזה יכול לגרום לעיוות הסתגלות בגלל שינוי הסביבה לסביבה תחרותית יותר.

גורם סביבתי מרכזי לשיתוף פעולה הוא מערכת התמריצים בקבוצה. הקבוצה התחרותית ביותר פועלת עפ"י העיקרוןzero sum game – לפי עיקרון זה שיעור הרווח שממנו נהנית הקבוצה כולה הוא מוגבל וסופי, וכל רווח של היחיד מושג ע"ח האחרים או: ככל שהפרוסה שפלוני מקבל גדולה יותר, נשאר פחות לחלק בין יתר חברי הקבוצה. מצב כזה שורר בכיתות בהן קובע המורה כי הציונים יינתנו עפ"י התפלגות שנקבעה מראש. במקרה כזה רק אחוז מסוים מן הטובים ביותר יקבל את הציון הגבוה ביותר, אחוז אחר יקבל ציון פחות טוב וכן הלאה, עד לקצה התחתון של ההתפלגות. כל תלמיד שהצליח להשיג מקום בקבוצת המצטיינים מצמצם את מספר המקומות שנשארים בקטגוריה זו והתחרות על מקום זה גוברת. שיטה זו מקובלת בקורסים שונים בהם מסננים מועמדים (רפואה למשל) מקבלים מספר מועמדים קבוע מראש, מן הטובים ביותר וכל השאר, גם אם הם טובים, נדחים. במצבים מעין אלו פועל כ"א למען הישגו האישי ואינו נוטה לעזור לחברו, ואפילו הכשלת חבר אינה התנהגות חריגה מאד, אם כי אינה מוערכת כחיובית.

מערכת תמריצים מאוזנת יוצרת מצב ניטרלי בין תחרות לשיתוף פעולה, היינו, מצב שבו אין תלות ברווח או בהפסד של כל יחיד בקבוצה – כל תלמיד יכול להצטיין או להיכשל והציונים ייקבעו עפ"י ההישג האישי וללא קשר להישגיהם של התלמידים האחרים. בקבוצה כזו התנהגויות של שיתוף פעולה או של תחרות בהשגת המטרות נקבעות במידה רבה ע"י נטיותיהם האישי של החברים בה.

בקבוצה המעודדת במתכוון שיתוף פעולה בין החברים קיימת תלות בחלוקת התמריצים בין המשתתפים במובן של הכל או לא כלום: במצב כזה קיים לחץ קבוצתי לשיתוף פעולה, כ"א נדרש לתרום ככל יכולתו לטובת הכלל, הימנעות מעזרה או משיתוף במידע עלולה לגרור סנקציות של הקבוצה השואפת להשיג את מטרותיה.

קיים הבדל ערכי בין שיתוף הפעולה בקבוצת התמריצים הניטרלית לבין קבוצת הכל או לא כלום: בקבוצה הניטרלית נראה כי השיתוף נעשה מתוך רצון לעזור לזולת בעוד שבקבוצת הכל או לא כלום משתפים החברים פעולה מאחר שזו הדרך היחידה שבה ניתן להשיג רווח אישי. עם זאת, לעיתים גם שיתוף פעולה מרצון נעשה מתוך מניעים תועלתיים כמו להתקבל חברתית לחוג רצוי.

 

תחרותיות מגבירה את ההנעה, אבל קיימים הבדלים אינדיבידואליים במידת הנטייה האישית להסתגל למצבי תחרות ושיתוף פעולה: ישנם המעדיפים לעבוד לבד וישנם המפיקים תועלת מעבודה קבוצתית. לאחרונה נפתחו בפני אלה המעדיפים ללמוד לבד, דרכים רבות ואחת מהן היא לימודים באמצעות האינטרנט, לימוד שהוא במהותו עבודה יחידנית. אמנם דרך לימוד זו מאפשרת תקשורת ושיתוף פעולה עם אחרים, אך האינטראקציה שהיא מייצרת שונה מזו המאפיינת כיתות שבהן הלימוד הוא שיתופי . טכניקה נוספת המאפשרת לימוד יחידני מכונה למידה מרחוק , בשיטת לימוד זו מועברת בטלוויזיה הרצאה למספר רב של תלמידים במקומות מרוחקים זה מזה, באוניברסיטה הפתוחה תכנית זו מכונה "אופק".  במחקר שנערך נסדקה יעילות הלמידה של התלמידים לאחר ההרצאה. בכיתות מסויימות למדו הילדים באופן יחידתי ובאחרות דרך של שיתוף פעולה. ממצאי מחקר העלו כי יעילות הלמידה גבוהה יותר בקבוצות שבהן למדו התלמידים בדרך של שיתוף פעולה.

מלבד המשתנים הסביבתיים, משפיעים על התנהגות שתופית משתנים אישיותיים של הפרטים בקבוצה:

טיפוס המשתף פעולה – טיפוס שיש לו מניעים חברתיים חזקים וצורך השתייכות חזק ימצא סיפוק רב בקבוצות שבהן שורר שיתוף פעולה. טיפוס זה מחשיב מאד את מטרות הכלל ומוכן לפעול למען השגתן. לעומתו, הטיפוס התחרותי – טיפוס שלו צורך הישג גבוה והוא שואף להשגת מטרות אישיות, טיפוס זה נזקק למשוב על הישגיו ולהשוואת הישגיו להישגי האחרים. טיפוס זה ימצא עניין רב במצב תחרותי. הסוג השלישי הוא האינדיבידואליסט – טיפוס זה שואף להישגים אישיים ללא התחשבות בהישגיו של אחר. מובן שההתנהגות הנצפית לבסוף היא פונקציה של האינטראקציה בין מערכת התמריצים של הסביבה לבין הנטייה האישיותית של החברים בקבוצה.

בפסיכולוגיה החברתית, נהוג להבחין בין 3 טיפוסים לפי יחסם לביצוע המשימה:

1. בעלי האוריינטציה העצמית:
שפעילותם מכוונת להישגים אישיים. הם פועלים בצורה תחרותית כדי להדגיש את הישגיהם האישיים.

  1. בעלי אוריינטציה קבוצתית: שפעילותם מכוונת למען הקבוצה. הם משתפים פעולה עם אחרים גם כאשר אין הדבר נדרש.
  2. בעלי אוריינטציה לתפקיד: שפעילותם מכוונת לביצוע המשימה. הם אינם מפנים תשומת לב ליסוד של תחרות או של שיתוף פעולה, והם עושים כל דבר המקדם את השגת המטרה.

 

יעילות התחרות את שיתוף פעולה בכיתה תלוייה גם בסוג המשימה הנדרשת. משימות בהן יש אפשר להיעזר בעבודת צוות ובקיבוץ מידע מן החברים השונים, מצב של שיתוף פעולה יעיל. משימה הדורשת עבודה שגרתית הנעשית ע"י העובד לבד, מגיעים להישגים גבוהים יותר במצב תחרות. כיוון שמצב תחרות מהווה גירוי לצורך של המשתתפים בהישג וכך מגביר מאמציהם. כן, במשימות שגרתיות קיימת סכנה של שקיעה בשעמום וחוסר עניין והתחרות מסייעת לסילוק שעמום ולהוספת עניין.

 

 

חזרה אל: תהליכים קבוצתיים בכיתה ובחינוךפסיכולוגיה בחינוך – סיכומים

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: