מתי הסביבה משפיעה ומתי המטען הגנטי ?
במצבים שמתחת למשתנה סף, היינו סביבה דלה וחסך סביבתי, מה שמשפיע על האינטיליגנציה זו הסביבה.
במצבים שמעל למשתנה סף, היינו מילוי כל תנאי סביבה ריאלים יבוא לביטוי המטען הגנטי.
תורשה או סביבה ? אין עדיין הסכמה באשר לחשיבותם היחסית של שני גורמים אלו בעיצוב האינטליגנציה. אפשר לומר שאם אלה המצדדים בהשפעתה המכרעת של תורשה על המשכל צודקים, הרי שיסוד הדמוקרטיה הוא אשליה, שהרי עפ"י נקודת המוצא התורשתית בעלי משכל גבוה, כיוון שירשו אותו, יהיה תמיד כאלה, ובעלי משכל נמוך ימשיכו לדדות בתחתית הסולם. חברה אריסטוקרטית מקבלת הנחה זו, אבל חברה דמוקרטית לא יכולה להסכים לגישה זו בשום פנים ואופן. ביסוד חברה דמוקרטית מונחת ההנחה שבני אדם נולדים שווים ושכ"א יכול להתפתח בתנאים שווים ולהגיע לעמדה הרצויה בסולם החברתי. אם המשכל אמנם עובר בתורשה אזי עולה השאלה: מה התועלת במערכת החינוך ובמשאבים שהיא משקיעה, שהרי ממילא לא יוכל החינוך לשנות הרבה ביכולת העוברת בתורשה. מתברר שלמערכת החינוך יש תפקיד גם אם הגישה היסודית היא אריסטוקרטית-תורשתית, מפני שהיכולת האינטלקטואלית היא פוטנציאל בלבד, הרי שהחינוך יוציאה מן הכוח אל הפועל. יחד עם זאת בחברה הדמוקרטית המדגישה את השפעת הסביבה, אין החינוך יכול להתעלם מן ההבדלים האינדיבידואליים שיש להם כנראה יסוד תורשתי. בחברה הדמוקרטית מתוקנת אין לדבר על חינוך שווה לכולם, אלא יש לדאוג שבגדר מערכת החינוך ימצא לכל ילד את התנאים המרביים להגשמת הפוטנציאל הגלום בו – מתן הזדמנויות להתפתחות אישית בגבולות הפוטנציאל הקיים בכל אדם, וזאת למרות שאין שוויון מלכתחילה. היום הפסיכולוגים אינם מעמידים את השאלה באופן פשטני כ"כ כאשרות של השפעה בלעדית של אחד הגורמים – תורשה או סביבה. קיימת הסכמה שהן לתורשה והן לסביבה יש השפעה, אך השאלה המרכזית לאיזה גורם השפעה גדולה יותר.
השפעת התורשה על האינטליגנציה
מחקרים שונים שנערכו ע"י ארלמאייר, קימפינג וירביק, 1963, העלו כי שככל שרבה יותר הקרבה המשפחתית חזק יותר המתאם המשכל. בכל הנוגע למתאמים באינטליגנציה בין הורים לבין ילדים ואחים ההסבר התורשתי הוא שווה ערך להסבר הסביבתי: ילדים הגדלים בבית הורים אחד זוכים לסביבה ויחס שהם פונקציה של יכולת ההורים להעניק. הורים שמצבם החברתי-כלכלי בינוני או גבוה מעמידים לרשות ילדיהם תנאי למידה טובים וגירויים התורמים להתפתחות אינטלקטואלית. הורים חסרי השכלה שמצבם החברתי-כלכלי נמוך יכולים להעניק לילדיהם סביבה ענייה מבחינה אינטלקטואלית ואולי לכן רמתם השכלית של הילדים נמוכה כמו זו של ההורים. אבל במקרה של תאומים המצב שונה: אם ניתן להוכיח כי לתאומים זהים, גם אם הם גדלו בנפרד, אינטליגנציה שווה, הרי שניתן לדבר על תורשתיות האינטליגנציה. ואכן בממצאי המחקרים נמצא מתאם גבוה בין תאומים ובעיקר בין תאומים זהים להם המתאם הגבוה ביותר. עם זאת, קיים הבדל קטן בין תאומים שגדלו יחד לבין תאומים שגדלו בנפרד, דבר המצביע על מעורבותם של גורמים סביבתיים ועל-כך שגורמי סביבה משנים את מנת המשכל של ילדים שמערכם הגנטי שווה. Jensen, 1969 פרסם מאמר אשר זכה לביקורת חריפה כיוון שבמסקנותיו מיוצגת גישה בלתי מקובלת לבעיה חברתית חמורה. ממצאיו האמפיריים שהציג הראו על הבדלים בין גזעים או נשים שמנת המשכל בקרבם מוגבלת כתוצאה מתורשה ואילו תנאי סביבתם אינם יכולים לשנות הרבה. היינו קיים הבדל באינטליגנציה כתלות במטען הגנטי.
השפעת הסביבה על האינטליגנציה
קיימים מחקרים המדגישים דווקא את חשיבות גורמי הסביבה. תוצאות מחקרו של סקילס העוסק בילדים המתחנכים במוסד, העלה כי כל טיפול אינדיבידואלי, אפילו ממטפלת מפגרת, עדיף מבחינה אינטלקטואלית על שהייה במוסד, היינו חינוך המוני שאינו מאפשר מגע אינדיבידואלי בין המטפלת לילד, מוריד את רמתם השכלית של הילדים. במחקרים אחרים של סקודק וסקילס שבחנו השפעת הסביבה על האינטליגנציה בילדים מאומצים, הצביעו לרוב התוצאות על השפעת התנאים הסביבתיים על רמתו השכלית של הילד: רמתם השכלית של ילדים מאומצים גבוהה מזו של האוכלוסייה הממוצעת. תופעה זו מוסברת בעובדה שהורים המאמצים ילד הם בד"כ במצב כלכלי-תרבותי טוב יחסית והם מקדישים לילד המאומץ מבחירה ומרצון, הרבה תשומת לב חום ואהבה. תנאים אלו תורמים להתפתחותו של הילד המאומץ בכל התחומים לרבות התחום השכלי. תוצאות המחקר שנערך ע"י קפרון ודויים, 1989 הראה כי הסטטוס החברתי-כלכלי של ההורים המאמצים השפיע על רמת האינטיליגנציה של הילדים: מנת המשכל של הילדים שאומצו ע"י הורים בעלי סטטוס גבוה היתה גבוהה באופן משמעותי מזו של הילדים שאומצו ע"י הורים בעלי סטטוס חברתי כלכלי נמוך.
סיבות נוספות המשפיעות על התפתחות המשכל הן:
השכלת ההורים ומצב סוציו אקונומי – מבחינה הסתברותית ילדים בעלי מנת משכל גבוה גדלים במשפחות שבהן ההורים הם בעלי השכלה גבוהה ומקצועות חופשיים וילדים בעלי מנת משכל נמוכה גדלים במשפחות שבהן ההורים בעלי מנת משכל נמוכה, מחוסרי השכלה, עובדים בתפקידים בלתי מקצועיים. בבית שרמתו הסוציו-אקונומית גבוהה יש הרבה גירויים (ספרים, צעצועים) המשמשים כגירויים אינטלקטואליים לילדים. גם השפה בה הורים משכילים מדברים עם ילדיהם מהווה גירוי חשוב. לעומת זאת, בבתים בהם אין מספיק גירויים אינטלקטואליים וחוויות מעשירות, התפתחותם האינטלקטואלית של הילדים מעוכבת.
גודל המשפחה גם הוא גורם סביבתי חשוב המשפיע על מנת המשכל של הילד. ככל שיש יותר ילדים במשפחה, יורדת מנת המשכל שלהם. הסיבה נעוצה בכך שבמשפחה מרובת ילדים, תשומת הלב שמקדישים המבוגרים לילדים, מעטה יחסית בכל התחומים: בריאות, חינוך ועוד, ומכך סובלת גם ההתפתחות האינטלקטואלית של הילד. לצד חסרון זה ישנו יתרון: במשפחת מרובת ילדים האינטליגנציה הרגשית מפותחת יותר. (tanner, 1969 ואח').
שינויים בתזונה – שינויים בתזונה אף הוא גורם משפיע על התפתחות האינטליגנציה. נמצא כי התפתחות התזונה גרמה לכך שהגובה הממוצע באוכלוסייה עולה בהתמדה ולה גם השפעה על בריאות ואינטליגנציה. מבחני משכל לדידת אינטליגנציה הראו כי רמת האינטליגנציה עולה בכל עשור ב-6 נקודות. נמצא כי רמת המשכל עלתה אצל ילדים שקיבלו תוספות ויטמינים ומינרלים (Flynn, 1999).
גישת האינטראקציה
גורסת כי אין להפריד בין תורשה לבין הסביבה. יסוד המשכל הוא אמנם תורשתי, אולם התפתחותו תלויה בהשפעתה של הסביבה. היסוד התורשתי מציב את הפוטנציאל – הגבול העליון שאליו מסוגלת רמתו השכלית של הילד להגיע, אך כדי שינוצל הפוטנציאל התורשתי במלואו חייב האדם להימצא בסביבה מעודדת, מגרה ומטפחת.
חזרה אל: משכל \ פסיכולוגיה בחינוך – סיכומים
