היישוב הישן – מושגים (סיכום)

ארבעת ערי הקודש: ירושלים, חברון, טבריה וצפת. מקום מושבם העיקרי של רוב היהודים עד לסוף המאה ה-19. הם נקראו בשם "ערי הקודש" בגלל קירבתם למקומות קדושים כמו הכותל, או בגלל קירבתם למקום קבורתם של צדיקים כמו קברי האבות והאמהות במערת המכפלה בירושלים.

 

חכם באשי: הרב הראשי של כלל היהודים באימפריה העותומאנית. ב1841 נתמנה "חכם באשי" נפרד ליהודי ארץ ישראל. משרה זו הייתה בעצם רבנות ראשית שייצגה את העדה היהודית בפני השלטונות.  משרה זו התקיימה עד מלחמת העולם הראשונה ושימשו בה כמה רבנים עד תקופה זו.

 

כולל- צורת ארגון של אשכנזים בארץ , עפ"י ארץ מוצאם. לדוגמא:"כולל וילנה". בסוף המאה ה-19 היו בירושלים למעלה מ-30 כוללים. לכל "כולל" היו מוסדות משלו כמו: תלמודי תורה, בתי כנסת וישיבות. בשנת 1866 הקים רבה של ירושלים את "ועד כל הכוללים" –ארגון גג של כל הכוללים שנועד לפקח על ה"כוללים" ולייצג את הקהילה האשכנזית כלפי השלטון העותומאני.

 

שדרי"ם- שליחי דרבנן. שליחים שנשלחו מארץ ישראל לקהילות ישראל שבגולה כדי לאסוף כספים עבור יושבי ארץ ישראל. יוקרתם הייתה רבה בעיני בני הגולה בשל היותם שליחים ונציגים של הישוב החי בארץ ישראל. עבודתו הייתה קשה , הוא נעדר מביתו למשך שנים בכל שליחות, וסכנות רבות ארבו לו בדרכים. בקהילות שבהם לא הייתה הנהגה חזקה נתבקשו השדרי"ם למלא תפקידים שונים כמו: להכריע במחלוקות, ללמד תורה ולהורות הלכה ולסמוך רבנים שוחטים. השד"ר היה מקבל כרבע מהכספים שאסף כשכר על שליחותו.

 

חלוקה- כספי תרומות שנאספו ע"י השדרי"ם בקהילות ישראל בגולה או הגיעו ישירות לארץ מהגולה. כספים אלו היוו את המקור העיקרי לקיומם הכלכלי של תושבי הארץ. היה הבדל בין החלוקה של האשכנזים והספרדים: הספרדים הקציבו שליש למיסים לשלטונות ולמוסדות הציבור, שליש לתלמידי חכמים ושליש לעניים. לעומתם האשכנזים חילקו באופן שווה לפי מספר הנפשות לכל משפחה.

 

קפיטולציות-  מין שגרירויות המקנות זכויות יתר המוקנית לאזרחי מדינה אחת בתחומי שלטונה של מדינה אחרת. היהודים שעלו לארץ שהייתה בשלטונה של האימפריה העותמאנית מרוסיה, בריטניה, אוסטריה וכד', נהנו מהגנת הקונסולים של ארץ מוצאם. הזכויות היו למשל: זכות לשיפוט נפרדת על ידי קונסולים עפ"י חוקי המדינה שממנה באו, שחרור ממסים ועוד.. מצבם של היהודים הנתונים בארץ ישראל במאה ה19- היה טוב יותר מהיהודים נתיני האמפריה בגלל הזכות לשיפוט נפרד לשחרור ממסים

 

משה מונטיפיורי- יהודי ספרדי אנגלי בעל תואר אבירות. ביקר בארץ שבע פעמים במהלך המאה ה-19, ושאף להיטיב את מצב היישוב ואת אמצעי הקיום שלו ולכן עשה הרבה פעולות כמו: הקמת בית אריגה ראשון, פציחת בי"ס למלאכה לנערות, השיג רישיון לבנין בית הכנסת "חורבה", ביוזמתו נבנתה שכונת "משכנות שאננים"-השכונה הראשונה מחוץ לחומות ירושלים ולידה טחנת קמח כמקור לפרנסה. כמו כן, עשה רבות למען זכויות היהודים באנגליה וברוסיה. חי 101 שנים.

 

"היציאה מהחומות"- תהליך בניית שכונות מגורים חדשות בירושלים מחוץ לחומת העיר העתיקה במחצית השנייה של המאה ה-19. היוצאים מן החומה נקראו-"פורצי החומה". חלקם נתרמו ביוזמת נדבנים מחו"ל כגון: משכנות שאננים וחלקם ע"י יוזמות עצמיות של תושבי ירושלים כגון:נחלת שבעה.

הביטוי הפך למושג המבטא פריצת דרך בערכים של "היישוב הישן" ,ובמסגרת זו הייתה יציאה לעבודת האדמה והקמת התיישבות חקלאית.

פתח תקווה- אם המושבות, מושבה חקלאית שהוקמה ב1878 על ידי בני "היישוב הישן" מירושלים במטרה לצאת לעבודה חקלאית. השנה הראשונה הייתה מוצלחת ומתיישבים חדשים הגיעו למושה, אך לאחר שלוש שנים נטשו המתיישבים את המושבה בגלל מחלת הקדחת, בצורת, חוסר ניסיון בחקלאות ושנת השמיטה. המושבה שוקמה מחדש בעלייה הראשונה ונראה באותו שם.

 

מקווה ישראל- בי"ס חקלאי – אחד ממוסדות החינוך החדשים שהוקמו בארץ ישראל, נוסד על ידי קרל נטר ב1870 במטרה לגדל דור של חקלאים שיסייעו בהקמת יישובים חקלאיים ובפיתוח ענפי החקלאות בארץ. המוסד נחנך בשבת פרשת "בחקתי", ונקרא על פי פסוק בהפטרה של אותה שבת "מקווה ישראל ה' " (ירמיה, י"ז, י"ג).

עוד דברים מעניינים: