המקורות הגנוסטים של הקבלה

פירוש המילה גנוסטיקה היא ידיעה, במובן של ידיעה גואלת בפנימיותו של האדם.

 

ההיבטים הגנוסטים שנכנסו לקבלה:

  • תפיסת האלוהות כמכלול אורגני:

ההוויה האלוהית משולה לעץ הפוך במסורת הגנוסטית (המקובלים ידברו על סוד האילן הקדוש). עץ ששורשו למעלה והוא מסתעף וצומח כלפי מטה ונושא פרי. הגנוסיס מניח הנחה הפוכה של עולם דינמי מתפתח ומתוך נופו של אותו אילן אלוהי אפשר לשמוע ציוצי הציפורים אשר הן למעשה נשמות בני האדם.

מסורת זו מבקשת לדון באלוהית טרנסנדנטית של שלמות מוחלטת. טיעון מאוד ידוע בהקשר זה אומר ששום דבר לא משתנה, מתחדש או נוצר כי כל שינוי משמעותו שיש חיסרון – דבר משתנה מחיסרון לשלמות או משלמות לחיסרון. האל נעלה מכל שינוי.

המלאות האורגנית הזו של האל קרויה בטרמינולוגיה היוונית פלרומה (PLEROMA) – מלאות, כוליות. הפלרומה הזו היא מכלול של כוחות – ההאיאונים (EON) – עצמים נצחיים וישויות מטפיזיות דינמיות  שמתנגשים זה בזה ומתחברים זה עם זה. אי אפשר שלא לשמוע את היסוד המיטי של קונפליקט אלוהי וחיבור אלוהי.

הדימוי הזה של האילן ההפוך הוא דימוי מרכזי בקבלה, אין כמעט טקסט קבלי שלא מכיר את סוד האילן. מוטיב זה אם כך הכה שורש בקבלה ולא מרפה ממנה עד היום הזה.

 

  • הבחנה בין טוב ורע בהוויה האלוהית:

בין הכוחות ההאיאונים מופיע הדימיורגוס. זוהי דמות אפלטונית שבוראת את העולם, הוא בונה את העולם כאקט של חיקוי ביחס לאידיאות האלוהיות. בגלגול הדימיורגוס למסורת ההגנוסטית הוא מופיע כאל הרע, כוח רע בפלרומה, שהוא האנטיתזה של האל הטוב.  האל הוא הכולות האינסופית ועל כן מצוי בו הטוב וגם הרע. אם האל הרע מתפרץ הוא יוצר קונפליקט עם האל הטוב.

אותו דימיורגוס שמתגלגל גם במקורותינו הקדומים מורד באל הטוב ובורא את העולם הזה. הוא גנב ניצוצות של קדושה מהאל הטוב והטמין בעמקי המציאות הגשמית – נשמות בני האדם. אנחנו כלואים בחומר ורוצים בערגה הפנימית שלנו להשתחרר מאחיזתו ולשוב למקור הטוב שממנו בנו.

כאן טמונה משמעותה של ההגנוסיס – הידיעה. בהגנוסיס התגלמה בפעם הראשונה האנטישמיות –  בעלי ההגנוסיס זיהו את אלוהי ישראל כדימיורגוס ויש להיאבק בתוצרי פועלו. לכן גם התורה היא תורת חומר – הרי המצוות הן בראש ובראשונה מצוות שבאיברים ומתקיימים באמצעים גשמיים, זוהי תורתו של השטן שיש לעקור מהשורש אותה ואת נושאיה.

 

  • הבחנה בין זכר לנקבה:

האיאונים ערוכים במעין כפל פנים של זכר ונקבה. רק באקט האיחוד שבין הזכר האלוהי ובת זוגו יזרום שפע בעולם ותתרבה ברכתו. הנחה הגנוסטית זו תרווח גם בקבלה –  לא יהיו תולדות אלא מכוח הזיווג שבין זכר ונקבה גם בעולם האלוהי.

ראו גם: מקורות ההשפעה של הקבלה

חזרה אל: מבוא לקבלה

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: