גל העלייה הראשון בעת המודרנית לארץ ישראל הוא העלייה הראשונה, גל עלייה חדש המגיע לראשונה על בסיס לאומי (1882- 1903) מדברים על בין עשרים לשלושים אלף איש המגיעים מרוסיה, פולין ורומניה. הרקע של העלייה היא האנטישמיות ופעילויות של הבילויי"ם שזו תנועה של דתיים המונעת ע"י מניעים לאומיים. הקמת המושבות מסתייעים ע"י הברון ומהווים את תחילת השלב המודרני של החברה בישראל. הגל הבא, עדיין בתקופה העותמנית העלייה השנייה, בין 30 ל-40 אלף. באים אנשים ממזרח אירופה והרקע לעלייה היא המהפיכה של 1905, כתוצאה ממלחמת רוסיה יפן, פרעות קישינב. יש הבדל מהותי בין אנשי עלייה ראושנה לשנייה. ראשונה- צעירים ילדים, שנייה- צעירים, בוגרי ביה"ס וגימנסיות שהושפעו מהמהפיכה הסוציאליסטית ומהלאומיות. מתאפיינים בישלוב בין לאומיות לסוציאליזם. העלייה השנייה אחראית במידה רבה לבסיס המוסדי של החברה בישראל, חלקם האבות המייסדים (בן גוריון, יצחק בין צבי וכו'). הוקם הקיבוץ הראשון, דגניה, הוקמו מפלגות פוליטיות שהיו בסיס המערכות הפוליטיות בישראל. זו הקבוצה שבנתה תשתית אידיאולוגית של מדינת ישראל.
ראו סיכומים מורחבים אודות:
מאפייני העלייה הראשונה והשנייה
צורות התיישבות של העליות הראשונות לארץ ישראל
חזרה אל: החברה הישראלית – סיכומים
