הפרעת ליקוי קשב-פעלתנות יתר (AD/HD) מאופיינת בקשיים המשבשים אצל ילדים התנהגות יעילה המכוונת למטרה, במיוחד אימפולסיביות, פעילות מוטורית עודפת וקשיים בשמירה על הקשב.
שיעור התפוצה של ההפרעה היא הנפוצה ביותר בקרב בנים לפני גיל ההתבגרות (6.7%) אשר גבוה פי 9-6 מאשר שיעור תפוצת ההפרעה בקרב בנות. לרוב ההפרעה היא שכיחה ביותר וניתנת לזיהוי לפני גיל 7.
ילדים אלה מראים פעילות חריגה ומוגזמת של שרירים, אי היענות להוראות ודרישות וקלות בהסחת דעת.
הם לא מסתדרים עם ההורים עקב חוסר ציות וגם עם קבוצת שווים. ייתכן שיש קשר סיבתי בין יכולת אינטלקטואלית נמוכה לבין הישגים נמוכים והתנהגות מוחצנת גם יחד ולכן גורמים ביולוגים הם מקור חשוב לתהליך. רמת המשכל של ילדים היפראקטיביים היא לעיתים קרובות נמוכה מהממוצע ב- 7-15 נקודות IQ.
יש קושי בויסות ובשליטה על הדחפים וקושי בסינון גירויים. מתעוררות בעיות רגשיות הקשורות לאינטראקציות ראשוניות (רגישות למגע). הילד מעורר כעס וחוסר אונים בהוריו (ובמוריו). מעורר תחושת חריגות במוסד הלימודים. כתוצאה מכך מתפתח בילד דימוי עצמי שלילי. בד"כ רוב הלוקים ב- AD/HD נרגעים בבגרותם כנראה עקב יכולת ויסות גדולה יותר. להפרעה זו בד"כ מתלווים גם ליקויי למידה ספציפיים.
- לפחות 6 סימפטומים של חוסר קשב/תשומת לב או של היפראקטיביות–אימפולסיביות
הנמשכים לפחות 6 חודשים, ובמידה כזו שהיא לא מסתגלת ולא עקבית עם הרמה ההתפתחותית.
- חלק מהסימפטומים מופיעים לפחות בשני מקומות.
- חייבת להיות הוכחה ברורה לליקוי קליני משמעותי בתפקוד החברתי, אקדמי או תעסוקתי.
- הסימפטומים אינם מופיעים באופן בלעדי במהלך הפרעה התפתחותית נרחבת, סכיזופרניה או הפרעה פסיכוטית אחרת ואינה מתאימה יותר להפרעה נפשית אחרת.
| חוסר קשב/תשומת לב | היפראקטיביות–אימפולסיביות |
| · לרוב נכשל במתן תשומת לב ממוקדת בפרטים או עושה טעויות של היסח הדעת בשיעורי הבית, בעבודה או בפעילויות אחרות. · לרוב מתקשה לשמור על תשומת לב במשימות או בפעילות משחק. · לרוב נראה שאינו מקשיב כשמדברים אליו ישירות. · לרוב אינו עוקב אחר הוראות ונכשל בלסיים מטלות (לא עקב חוסר הבנה או התנגדות לביצוע המטלות). · לרוב מתקשה לארגן מטלות ופעילויות. · לרוב נמנע, לא אוהב או מסכים בעל כורחו להיות מעורב במטלות הדורשות מאמץ מנטלי מתמשך. · לרוב מאבד דברים הנחוצים למטלות או פעילויות (ספרים, צעצועים, כלים, דפים ועוד). · דעתו מוסחת בקלות ע"י גירוי חיצוני. · שכחן או רשלן בפעילויות יומיומיות. | · קופצנות יתר (ידיים, רגליים) · חוסר יכולת לשבת לאורך זמן. · הגזמה בריצה ובקפיצה במצבים שפעולות אלה אינן נדרשות. · קושי בפעילויות הדורשות ריכוז ושקט. · נראה כי הילד מונע ע"י מנוע ללא מעצורים. · ניכרת נטייה לדברנות יתר. אימפולסיביות · מתן תשובות פזיזות, לעיתים אף לפני השלמת השאלה. · קושי בעמידה בתור. · התפרצות לפעילויות של אחרים (שיחות/משחקים). |
טיפול:
נותנים תרופות ממריצות כגון: "ריטלין" והם מרגיעים את הילדים ומאפשרים להם יכולת למידה.
נמצא כי דווקא חומרים ממריצים, המעוררים את המוח, כגון: אמפטמינים, יש השפעה מרגיעה על ילדים היפראקטיביים. התרופות הממריצות מפחיתות את פעילות היתר ואת הנטייה להיסח הדעת ובה בעת מגבירות את הקשב והריכוז. יחד עם זאת התרופות לא משפיעות על האימפולסיביות.
הטיפול בתרופות אינו משפיע על רמת המשכל שלהם, אלא מסייע להם לנצל את יכולותיהם הבסיסיות ביתר יעילות. התרופה אמנם אינה "מרפאה" פעלתנות יתר אך היא מפחיתה את התסמינים בקרב חצי עד 2/3 מכלל המקרים.
בעזרת טיפול התנהגותי וחיזוקים חיוביים והבניית חומר הלימוד והמטלות, כך שהיא מקטינה ככל האפשר את הסיכוי לטעות ומגדילה משוב מיידי להצלחה במטלות לימוד.
כל אחד מהטיפולים עוזר לטווח הקצר. שילוב של סוגי הטיפולים הוא היעיל ביותר. כמו כן, חשובה ביותר הדרכת ההורים לילד הלוקה ב- AD/HD.
חזרה אל: מבוא לפסיכופתולוגיה
