לאומיות מודרנית- איחוד איטליה:
לחץ לגירוש שליטים זרים משנות השלושים של המאה ה-19 וניסיון גובר לאחד את הנסיכויות האיטלקיות לאורך "המגף".
בעיה: מבנה פיזי היוצר פערים ניכרים בין צפון לדרום. דיאלקטים שונים (שפה), פער כלכלי (צפון עשיר ומתועש יותר, קשור פיזית לפנים-אירופה; דרום עני, קשור פיזית לאגן הים התיכון).
שלושת המאחדים של איטליה פועלים בדרכים דיפלומטיות וצבאיות כדי להגיע להישגים:
1. ג'וזפה מאציני – (1805-1872) האמין שיש לשחרר את איטליה מעול זרים (הכתר האוסטרי, בצפון) ונתן את הטון מבחינה רעיונית.
2. ג'וזפה גריבאלדי (1807-1882)- ביצע את הפרקטיקה – הדיפת האוסטרים מהנסיכויות הצפוניות ו"סיפוח" דרום איטליה לצפונה באמצעים כוחניים (תופעה שתחזור על עצמה בנסיכויות הגרמניות.
3. קאמיליו די-קאוואר (1810-61)- ביצע את עבודת הניהול של הסכמים דיפלומטיים וצבאיים שהביאו לאיחוד.
1861 – איחוד נסיכויות איטליה
1866 – הצטרפות ונציה
1871 – הצטרפות רומא שבתוכה מתקיימת מדינת הוותיקן. מדינת הוותיקן תישאר ייחודית בנוף האיטלקי.
לאומיות מודרנית – איחוד גרמניה I
– בסיס מוקדם לאיחוד (בסיס כלכלי): איחוד המכס (Zollverein) שהוקם ב-1819. האיחוד מוריד את חומות המכס בנסיכויות צפון גרמניה והופך אותן לאזור מכס אחד, כלומר לאזור שהגבולות בו אינם חלים על הכלכלה אבל כן חלים על דברים אחרים.
אוטו וון ביסמארק (1815-1898) נחשב למאחד גרמניה שכונה "קאנצלר הברזל". בן למשפחה אריסטוקרטית, חניך אקדמיה צבאית ושמרן. ביסמרק נבחר לפרלמנט הפרוסי ב-1849, לאחר כשלון מהפכות 1848. בשנים הבאות כיהן בתפקידים דיפלומטיים, עד מינויו לראש הממשלה ולשר החוץ הפרוסי, כצעד של המלך וילהלם הראשון לבלום את הקו הליברלי שהחלה הממשלה להתוות.
איחוד גרמניה II
ביסמרק איחד את גרמניה על ידי התוויית גבולותיה באמצעות שלוש מלחמות עיקריות:
1864: מלחמה נגד דנמרק על השליטה בצפון בנסיכויות שלזוויג והולשטיין. תוכרע תוך שנה ותעניק לפרוסיה שליטה על האזורים שמצפון לה.
1866: מלחמה נגד אוסטריה, הקיסרות המתחרה הרצינית היחידה של פרוסיה. גם במקרה זה ההכרעה היא על השליטה בנסיכויות המצוית בצפון (בהן הנובר, שהמוצא שלה לים גדול וחשוב). נצחונה של פרוסיה קובעת שהנסיכויות יאוחדו בגבולות "גרמניה הקטנה" (ללא אוסטריה) ולא "גרמניה הגדולה" (עם אוסטריה).
1870-1871: מלחמת פרוסיה צרפת. על בסיס מסמך דיפלומטי כוזב פולשת פרוסיה לצרפת דרך אלזס ולוריין, חבלים המצויים על הגבול שבין דוברי הצרפתית לדוברי הגרמנית ונתונים במחלוקת מתמדת.
התוצאה: א) פרוסיה חוצה את הנסיכויות הגרמניות באלכסון וכך "תספח" אותן לגרמניה, בדומה לכיבוש דרום איטליה על ידי צפונה ביוזמת גריבלדי
(ב) פרוסיה מכריזה על הקמת הרייך הגרמני השני באולם המראות בוורסאי וגומלת לצרפתים על ההשפלה במלחמות נפולאון. כוחנות זו תאפיין את יחסי המדינות עד לאחר מלחמת העולם השנייה
בעיות:
– דיאלקטים שונים ברחבי גרמניה
– פער דתי בין צפון לדרום ולחץ כבד מצד ביסמרק על הכפפת הדרום לצפון (Kulturkampf)
– כפיית המינהל הפרוסי על שאר חלקי גרמניה .
צרפת סבלה תבוסה משפילה, ווילהלם הראשון הוכתר לשליט גרמניה בורסאי ב-1871. כך יצר ביסמרק את האימפריה הגרמנית שלו ב-1871 (אם כי זו לא כללה את אוסטריה).
הלאומיות המודרנית– משמעויות:
- התגברות על שונות דתית (גרמניה, שוויץ).
- שיתוף פעולה כלכלי (אנגליה, גרמניה, צרפת).
- שאיפה לאחדות לשונית ובסיס תרבות משותף. בצד הלאומיות יצמח זרם רעיוני חדש- רומנטיקה, שבסיסו אכזבה מעידן המהפכות ושאיפה למצוא תשובה מלאה יותר, בטבע, בדמויות מיתולוגיות מן ההיסטוריה של הקבוצה האתנית ועוד.
- כינון מוסדות פוליטיים שיתנו מענה לאי שביעות רצון בתחומים שונים: פרלמנט, ראשות ממשלה הקובעת את סדר היום הציבורי יותר מאשר המלוכה, הרחבת מעגלי הבוחרים.