ניסיון במקרא

בראשית פרק כ"ב.

המשנה, מסכת אבות אומרת- "עשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכולם להודיע כמה חיבתו של אברהם אבינו."

ניסיון= מבחן. התנ"ך לא אומר לקורא שזהו ניסיון, מתוך הדברים הקורא לומד זאת. אברהם אבינו, דוד ושאול

נ.ס.ה מקביל לב.ח.נ.

שני סוגי ניסיונות:

  1. במישור החילוני, היומיומי, הארצי– המנסה במישור זה איננו יודע מה תהיה תוצאת הניסיון.

אדם מנסה דברים, בודק אותם. למשל- שאול שולח מועמד להילחם בגוליית בעמק האלה. דוד הציע את עצמו. הוא לובש חליפת שריון ולא מצליח לזוז עימה. דוד אומר לשאול שהוא לא יכול לנוע בבגדים אלו כי הוא לא רגיל, לא מנוסה בהם "לא אוכל ללכת באלה כי לא ניסיתי". הוא בדק את הבגדים וראה שהם לא טובים לו.

מלכת שבא הגיעה לירושלים לשלמה המלך "לנסותו בחידות"- לבדוק את חוכמתו כי שמעו עליה בכל העולם.

  1. במישור הדתי– זה מחולק לשניים-

א. ניסיונות בהם האל ניסה את האדם/ את עם ישראל- אדם וחוה- הניסיון הראשון בתורה, אברהם עמד בעשרה ניסיונות, איוב. עם ישראל עמד בניסיונות של המן במדבר- שתי גישות לניסיון זה- עפ"י רש"י- האם ישמרו מצוות מסוימות שקיבלו במן כמו- לא להרבות ולא לצאת בשבת לחפש ולא להותיר ממנו עד בוקר (להשאיר ליום הבא). ע"פ הרשב"ם- הניסיון הוא מצב התלות של עם ישראל- האם הם יאמינו שה' יספק את צורכיהם במדבר יום יום? האם אמונתם תהיה חזקה ומתמידה? גם פרשת נביא שקר- האם העם ישמע לנביא שקר שיקום עליהם?

ב. ניסיונות בהם האדם/ עם ישראל ניסה את האל- גדעון שנבחר כמושיע לישראל, מבקש אותות לכך שהוא באמת נשלח להושיע את ישראל. הוא לא הסתפק באות הראשונה וקיבל גם אות של גיזת הצמר (רטובה ומסביב יבשה או יבשה ומסביב רטובה). נשאלה השאלה האם גדעון ניסה את ה', בחן אותו? הרי כתוב בדברים ו'- "לא תנסו".

ע"פ חז"ל זה היה חיזוק עצמי עבור גדעון.

גם במסע ומריבה העם בחן את ה'.

ניסיונות אברהם: לך לך, הרעב בארץ, ברית מילה בגיל מבוגר, שילוח ישמעאל, עקדת יצחק, המלאכים, סדום ועמורה,

לפי המדרש, יש הרואים את פרשת כבשן האש באור כשדים כניסיונו הראשון של אברהם.

לכל פרשני המשנה, ספירה שונה של הניסיונות.

ע"פ הרמב"ם– עשרת הניסיונות של אברהם הם כולם מפורשים בתורה. כלומר- אור כשדים לא נכלל פה. בנוסף, הוא הפריד בין הגר לישמעאל לשני ניסיונות. כמו כן, הוא לא הזכיר את הברית בין הבתרים אך הוסיף משהו אחר א. הגלות- לך לך.

ב. הרעב בארץ כנען. ג. העוול שעשו לו המצרים בלקיחת שרה לפרעה. ד. התנגשותו בארבעת המלכים. ה. לקיחתו את הגר, כאשר מתייאש להוליד משרה. ו. המילה אשר מצטווה בה בגיל גדול. ז. העוול שעשה לו מלך גרר בקחתו את שרה. ח. הרחקת הגר אחר שנבנה ממנה. ט. הרחקת בנו ישמעאל והוא מה שאמר לו "אל ירא בעיניך על הנער ועל אמתך". י. עקדת יצחק.

אנו נתמקד בעקדת יצחק, שזהו הניסיון העשירי והיחידי בו התורה אמרה בפירוש שזהו ניסיון.

בראשית פרק כ"ב- "ויהי אחר הדברים האלה" –

ע"פ רש"י– כל מקום שנאמר אחר זה סמוך לאירוע הקודם, אם כתוב אחרי- זה רחוק. מהי סמיכות העניינים, הקשר בין פרקים כ"א וכ"ב?  אחר אלו דברים מדובר? אחרי הברית בב"ש עם אבימלך בה הוא מתחייב לדורות הבאים ואז אלוהים אומר לו לעקוד את יצחק.

בתחילת הפרק הקודם מסופר על הולדת יצחק והשמחה הגדולה על כך. זהו הקישור לכך.

קישורים נוספים בין הפרקים- בשני הפרקים אברהם מתבקש לעשות משהו שמנוגד לרצונו אך הוא ממהר לעשותו. בשני הפרקים, ברגע הקריטי, מתגלה מלאך ה' או ה' ומרגיע אותו.

היו שפירשו ניסה מלשון נס (דגל), נישא, ה' רומם את אברהם.

למי נועד הניסיון ומה תכליתו? לאברהם, לשרה, ליצחק, דגם לעם ישראל ולאומות אחרות, לאלוהים..

לפי המדרש, השטן הוא שביקש את הניסיון לאברהם. באיוב זה כתוב במפורש. לפי מדרש אחר, הניסיון הוא ליצחק, לישמעאל ולעם ישראל.

ע"פ הרמב"ן– "והאלוהים ניסה את אברהם. עניין הניסיון לדעתי בעבור היות מעשה האדם רשות מוחלטת בידו"- בחירה חופשית. "אם ירצה יעשה, ואם לא ירצה לא יעשה. עיקרי הניסיון מצד המנוסה אבל המנסה יתברך יצווה בו להוציא הדבר מן הכוח אל הפועל להיות לו שכר מעשה טוב לא שכר לב טוב בלבד (כוונה, מחשבה) ודע כי ה' צדיק יבחן כשהוא יודע בצדיק שיעשה רצונו וחפץ… והנה כל הניסיונות שבתורה לטובת המנוסה ולא בשביל המנסה."

המנסה איננו זקוק לניסיון, ה' יודע את מחשבות האדם. הניסיון הוא לטובת המנוסה כדי שיקבל שכר על מעשה טוב ולא רק על מחשבה טובה.

מדוע רק בניסיון הזה כתוב במפורש שזהו ניסיון? למי נועד ההיגד הזה? לקוראים שהולכים לשמוע על צו קשה מאוד. ניסיון העקדה שונה מכל הניסיונות כי הוא מנוגד לצו ה' בעצמו- שלא להקריב קורבנות אדם. הצו מנוגד גם לשכל האנושי, לרגש האנושי, למוסר. לכן כתוב בפירוש שאלוהים ניסה את אברהם. הקורא יודע את מה שאברהם איננו יודע.

ניסיון זה כל כך קשה כי הוא מנוגד לכל ההבטחות של ה' לאברהם- סופסוף נולד לו בן שאמור להתרבות לזרע גדול.

רד"ק– אילו אברהם היה מצווה להרוג את עצמו, היה לו קל יותר, אך להקריב את בנו שהו כל כך אוהב וקשור אליו- זה קשה פי כמה. זה נועד להראות את גודל אהבתו של אברהם לאלוהים.

אברהם עונה לה' "הנני"- אני כאן וגם אני מוכן. אברהם מוכן לעשות מה שיידרש מבלי שהוא יודע מה יאמר לו. כך תשובתם של צדיקים. יוסף אומר הנני לאביו, אך לאחר שהוא יודע מה הוא רוצה (נשלח לאחיו ששונאים אותו ועושה זאת למרות זאת), משה אומר לה' הנני. (הנני זו מילה מנחה)

"קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ולך לך אל ארץ המוריה..

." לך לך היא מילה מנחה חיצונית המקשרת בין הפרק הראשון בסיפורי אברהם לפרק זה.

זה דומה לניסיון הראשון "לך לך",- בפירוט המשולש. אך שם זה היה 3 דברים שונים ואילו פה אלו אותם 3 דברים- כולם הם יצחק.

בשני הניסיונות יש הדרגה- בניסיון הקודם – מהרחוק לקרוב, מהרחב למצומצם, לפי הקושי הרגשי. גם פה יש הדרגה- הכנה רגשית לאברהם והוא יכל להתחמק בשלבים הקודמים. בנך- יש לו 2 בנים.

שם הלך לך היה בארם נהריים לכנען. פה הלך לך הוא בתוך הארץ, אל ירושלים.

דמיון נוסף- שם- אל הארץ אשר אראך, פה הוא אומר- אל האחד ההרים אשר אומר אליך..

בשני הניסיונות יש ערפול לגבי המקום אליו הוא הולך. זה ניסיון בתוך הניסיון. זה מקשה על אברהם.

ההבדל הגדול- בניסיון הראשון יש הבטחות. ואילו באחרון אין שום הבטחה כי כבר אין מה להבטיח, הניסיון הזה סותר את ההבטחות. ההבטחות יבואו אחרי העמידה בניסיון.

בניסיון הראשון אברהם מוותר על עברו ובאחרון אברהם מוותר על עתידו ולכן הוא קשה יותר. שאר הניסיונות מובילים אל הניסיון הזה.

היינו מצפים שאברהם ישאל, יערער, יאמר שזה סותר את ההבטחות, אך הוא מבצע מייד בעצמו, למרות גילו המאוחר.

מדוע לקח את נעריו איתו? כדי שיעזרו לו עם הציוד וישמרו על החמורים. כדי להראות לאשתו שזו יציאה רגילה, כדי שלא תחשוד, יש פה כיסוי והסוואה משרה. הוא יודע שהיא לא תיתן לו. אולי גם כדי להסתיר זאת מיצחק, שזוהי יציאה רגילה.

ביום השלישי אברהם רואה את המקום מרחוק. הרבה אירועים דרמטיים בתנ"ך קורים ביום השלישי. למה ביום השלישי? למה אלוהים לא ניסה אותו ביום הראשון? להעצים את הניסיון- אילו היה עושה זאת ביום הראשון היו אומרים- נטרפה דעתו, הוא לא מבין מה הוא עושה. היו לו 3 ימים לחשוב ולהתחרט. מדרש תנחומא אומר- ויקום וילך כי דמו שטן בדרך ונדמה לו כדמות זקן אמר לו לאן אתה הולך אמר לו להתפלל, אמר לו ומי שהולך להתפלל למה יש לו עצים ומאכלת אמר לו שמא נשב יום או יומיים ונאכל ונתפלל. אני שמעתי שאלוהים אמר לך לעקוד את בנך וזקן כמוך יאבד כך בן. אמר לו אף על פי כן אני הולך. אמר לו למחר יאמר לך ששופך דם אתה ששפכת את דמו אמר לו אל נא. כיוון שראה שלא קיבלו ממנו (לא השתכנעו) הלך ונעשה לפניהם נהר גדול. אברהם ירד למים שהגיעו עד ברכיו ובהמשך עד צווארו. אותה השעה תלה אברהם עיניים לשמיים ודיבר אל ה'- למרות כל מה שקרה עד כה, הגיעו מים עד נפש… אלוהים מבטיח לו הבטחות.

הזקן והנהר הם ניסיונות בתוך הניסיון- 3 ימים היו בדרך. אברהם הוא בן אנוש ויש לו מחשבות ורגשות. הזקן מנסה לערער את אברהם.זהו מכשול מחשבתי פנימי, אך הוא ממשיך. הנהר הוא מכשול פיזי ממשי, אך הוא ממשיך. הוא משאיר את נעריו למטה עם החמור ועולה רק עם יצחק. למה השאיר את החמור למטה?

רד"ק אומר- א.  "ולא לקח עימו החמור כדי שלא יחשבו הנערים כי למקום רחוק הם הולכים". ב. "גם לא יהיה מי שישמור על החמור בעודם עושים המעשה"- לא יהיה מי שישמור על החמור. ג. "כדי שלא יכנס החמור למקום קדושה כזה".

את הנערים הוא לא לקח להר כדי שלא יפריעו לו ויעצרו אותו.

אברהם לוקח את האש והמאכלת- הדברים המסוכנים ויצחק לוקח את העצים עליהם הוא עתיד להיעקד. רק בשלב הזה יצחק מתחיל לדבר. עד עכשיו לא דיווחו על דיבור בניהם. יצחק מתחיל אולי להבין, אולי לפחד.

יצחק שואל היכן השה לעולה. אברהם עונה שאלוהים יראה לו (יבחר לו) את השה לעולה. "וילכו שניהם יחדיו"- זהו משפט מנחה- בתחילה הם הלכו יחד פיזית, כעת רגשית.

יצחק לא יכול לדבר ואמר רק מילה אחת- "אבי" אברהם עונה "הנני בני".

הנני היא מילה מנחה פנימית המחברת בין חלקי הסיפור– הכוונה היא להימצאות פיזית ורוחנית.  בתחילה אברהם אומר זאת לבקשת אלוהים, בהמשך אברהם אומר ליצחק. שניהם סותרים אחד את השני. יש קונפליקט בניהם- אהבת האב נוגדת את אהבת אלוהים- אם הוא הולך לעקוד אותו, איך הוא יכול לומר לו שהוא עימו? הקונפליקט ייפתר ע"י הנני שלישי- כאשר מלאך ה' יקרא אליו מן השמיים ויעצור אותו מן העקדה וע"י כך יוכיח גם את כניעתו לה'.

"אלוהים יראה לו השה לעולה בני"- זהו משפט דו משמעי- 1. אלוהים יראה לו את השה לעולה. 2. אלוהים יראה לו השה לעולה בני- אם לא יהיה שה, אתה תהיה השה.

מה היה גילו של יצחק בעקדה? התורה לא אמרה זאת.

מדרש חז"ל אומרים-היה בן 37. שרה ילדה את יצחק בגיל 90 ונפטרה בגיל 127 (מייד אחרי כן מסופר על מותה)- אומרים- שמעה מה שקרה ופרחה נשמתה. יש הטוענים שיצחק היה בן 5.

אבן עזרא אמר- התורה הייתה צריכה להבליט את צדקת יצחק. לא הגיוני שהיה בן 5 ונשא עצי עולה, לכן הגיוני שהיה בן 13. אילו היה יודע שהוא העולה, ייתכן שהיה בורח.

רש"י טוען שיצחק ידע שהוא העולה ואף על פי כן נשאר.

לאחר שאברהם מכין את המזבח ועומד לעקוד את יצחק מלאך אלוהים קורא לו- "אברהם אברהם" היה צורך לקרוא לו פעמיים.

אחרי סיפור העקדה מסופר על נחור ומשפחתו שנולדו להם ילדים. איך אחרי סיפור דרמטי כזה מביאים דברים כל כך יומיומיים?

כדי לומר שהדברים ממשיכים אצל עמים אחרים אבל מה שחשוב הוא עם  ישראל והתפתחותו.

חזרה אל: אמצעים אמנותיים במקרא

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

חמש שאלות לזיהוי חרטטנים

חמישה כללי אצבע שיעזרו להם לזהות חרטא כשאתם פוגשים אותה ולהתמודד עם טענות ומידע שמוצג בפנינו. המדריך להמנעות מחרטטנים

להשתפר: