שירה
שמות ט"ו- "אָז יָשִׁיר-מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לַיהוָה,"- הצורה בה הקטע כתוב היא: אריח על גבי לבנה ולבנה על גבי אריח– ישנו משפט של מילה, של שלושה, של מילה וכו'…
בדברים ל"ב- "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם, וַאֲדַבֵּרָה"- השירה כתובה בצורת אריח על גבי אריח לבנה על גבי לבנה– השורות
רשומות אחת על גבי השנייה באותה צורה (זוהי שירת "האזינו", סוקרת את ההיסטוריה של עם ישראל אך פניה בעיקר לעתיד- מה יקרה לעם. יש בה גם יסודות של תוכחה לעם ישראל).
– ניתן לזהות שירה בתנ"ך ע"י המילה שירה המופיעה בה (בד"כ ככותר). צורת ההדפסה מיוחדת, השירה כתובה במשקל, קצב מסוים (משקל משני, משולש או מרובע), וכן יש שם הלל. בשיר השירים לא מופיעה המילה שירה, אלא מזמור. בפיוטים (שירת הקודש) יש חריזה. בימי הביניים היו כותבים שירה עם חריזה, במקרא, החריזה פחות נפוצה.
תקבולת חסרה, משלימה, נרדפת, ניגודית, קיאסטית (סדר מהופך)- השירה כתובה בצלעות מבחינה צורנית.
"ידע שור קנהו/ וחמור (ידע) אבוס בעליו"
השור יודע מי הבעלים שלו והחמור יודע היכן הוא אוכל ושותה (השור יותר חכם מהחמור).
– יש הרבה האנשה של אלוהים בתנ"ך, ניתן להאניש גם את הטבע, הדומם, החי.
– בתנ"ך יש דרכים שונות לדבר בהשאלה:
א. מטאפורה– לקיחת מילים משני תחומים שונים, מחברים בניהם ומקבלים מושג מתחום נוסף (לב ים, שביל הזהב)
ב. דימוי– כמו.., כ.. (רבץ כארי) ימצאו בשירה, בנבואה ומעט בסיפור.
ג. משל, שייך בעיקר לסיפור. זהו סיפור הלקוח מנושא, מעולם אחר- החי או הצומח שבסופו יש מוסר השכל. הם נפוצים בכל העולם. הנמשל לעיתים יבוא במפורש ולעיתים הוא פשוט מובן מאליו.
# משל יותם- שופטים, ט- אבימלך בנו של גדעון המליך עצמו למלך לאחר ששלח שכירי חרב להרוג את אחיו- כולם מתו חוץ מיותם. יותם מספר את המשל על העצים- 3 עצי פרי- זית, תאנה וגפן ועץ סרק- הארז ושיח- האטד. המשל עוסק במלוכה, במנהיגות. בתחילה העצים פנו לטובים ביותר- אל עצי הפרי שסירבו למלוך כי הם רצו להמשיך בייעודם- לתת פרי. רק האטד הסכים לקבל עליו את המלוכה אך אמר שיבואו לחסות בצילו (הוא קוצני- מאיים), ואם לא- יגרום לשריפה. הנמשל של האטד הוא אבימלך.
המשלים האלו הם משלים שיפוטיים– משל שמושמע באוזני אדם בודד או ציבור שלם ע"מ שהוא/ הם ישפטו את עצמם.
- אלגוריה– שיר השירים- איתו היה קושי בהכנסתו לתנ"ך בגלל תיאורי האהבה. שיר השירים מתאר את יחסי ה' והעם. כל פס' מפורש כפשוטו אך גם לאיזה אירוע בהיסטוריה הוא משתייך. באלגוריה מחפשים לכל פרט במשל, מקבילה בנמשל. במשל אין תמיד מקבילה לכל פרט.
חוק
- (מצווה, משפט)- החוק הוא אלוהי, יש לו מעמד, הוא ניתן ע"י סמכות גבוהה. קצר, תמציתי, ברור, חד, אסור שיהיה דו משמעי. לשון צווי, אמירה. מנוסח בדרך של איום, שלילה, תנאי- תוצאה (אם- אז) התוצאה יכולה להיות שכר או עונש.
עשה ולא תעשה. ניסוח החוק יכול להיות בשני אופנים:
- אפודיקטי– החוק מנוסח בצורה לקונית מינימאלית- כמו- לא תרצח, לא תחמוד…
- קזואיסטי– ניסוח מפרט יותר- אם יהיה כך וכך אז עליך לנהוג כך וכך… כמו- דיני עבדים )עבד ישתחרר אחרי 6 שנים. עבד נרצע (שרוצה להישאר בבית האדון ולכן חותכים לו את האוזן) ישתחרר אחרי יובל. רק בשתי מצוות בתורה יש שכר בצידן- שילוח הקן וכבד אביך ואימך.
סיווגי המצוות (סה"כ תרי"ג)- עשה (רמ"ח= 248) ולא תעשה (שס"ה=365 )
א. בין אדם לחברו (לא תנאף, השבת אבידה, לא תשים מכשול, לא תעמוד על דם רעיך)
ובין אדם למקום (לא "לברך" את אלוהים , לא תישא את שם ה' לשווא.)
ב. שמעית– מצוות שאנו מצווים בהן למרות שאנו לא מבינים את טעמן. שעטנז- עירוב של צמר ופשתן הצמר, אסור לערבם כדי לא להורגם יחד. יש גישה שאומרת שצריך לקיימם בלי להבין מה הסיבה, ויש גישה שאומרת שצריך לחפש את ההיגיון מאחורי הדין.
ג. שכלית- מצווה שההיגיון מבין אותה. יש לה סיבה לוגית (השבת אבידה).
נבואה
- (נאום נבואי)- נביא הוא אדם שה' שלחו להוכיח את העם (תוכחה) או לנחמם (נחמה). הוא מנבא מה יהיה בעתיד. נקרא רואה (שמואל), צופה (יחזקאל), חוזה(עמוס). הסבר נוסף- מלשון ניב שפתיים- הוא נשלח לדבר עם העם, זהו תפקידו החשוב ביותר. הנביא הראשון שמנבא לעם הוא משה. אך הראשון בתנ"ך שנקרא כך הוא אברהם. הנביא מקשר בין ה' לאדם. הוא מוסר את דבר ה' לישראל ולעיתים לגויים, ומעביר את דברי העם לה'.
הנביאים הוכיחו את ישראל על עבודה זרה, נישואי תערובת, גילוי עריות, רצון למלוכה, שנאת חינם, היחס לחלש..
סיפור
- (פרוזה)- *חלוקת הדמויות בסיפור- ראשית ומשנית או עגולה (- דמות שיודעים עליה הרבה פרטים, ומתפתחת במהלך העלילה) ושטוחה (- בעלת דפוס אחד, אינה מתפתחת ולא יודעים עליה הרבה פרטים).
*עלילה– סגור או פתוח. בכל סיפור יש פתיחה אמצע/ שיא וסיום
* מספר– יודע כל או לא יודע כל.
*תקופת הסיפור, הזמן. הדעות לגבי הצורך בידיעת התקופה חלוקות.
*כוונת המספר– למי נאמרו הדברים? באיזה רוח חיו אז? מה הייתה האווירה אז?
חזרה אל: אמצעים אמנותיים במקרא
