משפחות פוסט מודרניות
המשפחה המודרנית בחברות בר תעשייתיות וליברליות המכונות לעתים חברות פוסט מודרניות, איבדה את מרכזיותה מבחינה סטטיסטית ומבחינה נורמטיבית (משפחה נורמטיבית נחשבת לאב מפרנס ואם עקרת בית הנשואים כחוק, הגרים ביחד עם ילדיהם תחת קורת גג אחת ומנהלים משק בית). בעקבות הכרה זו מעדיפים היום חוקרי משפחה לדון במשפחות וברבגוניותן של משפחות. לפיכך, ההגדרה מהן "משפחות", שמעולם לא זכתה לתמימות דעים בין החוקרים, שנויה במחלוקת עכשיו יותר מבעבר.
השינויים הדרמטיים שעברו על מוסד המשפחה קשורים בשינויים טכנו-כלכליים, טכנו-מדעיים וערכים פוליטיים שעברו על החברה הבר-תעשייתית לאחר מלחמת העולם השנייה ובעיקר בשני העשורים האחרונים.
בשלהי המאה ה20 הועברו לאחריות החברה לא רק ייצור מוצרים וחלק ניכר מתפקידי הסוציאליזציה והחינוך, אלא גם שירותים ביתיים בסיסים כמו הכנת אוכל, כביסה, אחזקת בית וכדומה . בנוסף, בעקבות התקדמות הטכנולוגיה הרפואית נוצה אפשרות חסרת תקדים לשלוט ברבייה ובכינונן של משפחות, מה שהביא לכך שהתא המשפחתי כבר אינו המסגרת הבלעדית האפשרית לתהליך הרבייה האנושית.
לאחר מלחמת הולם השנייה, התגבר המאבק למען זכויות האזרח ללא הבדלי דת, לאום, עדה, מין ומעמד, בתור הבסיס המוסכם של הסולידריות החברתית החדשה. כך נוצר מצב שבמסגרת תהליך כללי של אינדיבידואליזציה של היחיד, עוברת גם המשפחה תהליך זהה. התא המשפחתי עצמו כבר לא מהווה בסיס ליציבות החברה. אחד הביטויים המובהקים לכך הוא השיח הדומיננטי החדש לגבי ה"משפחה", המאופיין במושגים כמו העדפות מיניות, הזכות להינשא, זכויות הוריות, זכויות הילד וכדומה.
בעבר המשפחה הייתה פטריארכאלית ומבוססת על יחסי כוח ויחסי תלות, אך כיום בעקבות תהליכי האינדיבידואליזציה של המשפחה, ומהחדירה של החברה לתוך המשפחה, המשפחות, לפחות בחלקן, מבוססות על שיווין וצדק יותר מבעבר. כלומר חל תהליך של דמוקרטיזציה בחלק מהמשפחות. וכן, עם התגברותם של תהליכי אינדיבידואליזציה ודמוקרטיזציה הולכת וגוברת היום הלגיטימציה הניתנת לרבגוניותן של המשפחות.
כיום מחזור חיי המשפחה אינו אחיד. כל שלבי המחזור של המשפחה הנורמטיבית נתונים באופן עקרוני לבחירה ולהפרדה. באופן מעשי, תכנון המשפחה נעשה ללא סדר הכרחי קבוע מראש:
- 1. ניתן להפריד בין נישואין לבין פריון– ההחלטה להתחתן וההחלטה ללדת ילדים אינן רק שתי החלטות נפרדות לחלוטין, המתקבלות על סמך שיקולים מובחנים, אלא שניתן אף להפוך את הסדר ביניהן.
- ניתן לנתק את ההורות החברתית מן ההורות הביולוגית– המעבר להורות נעשה ללא קשר לנישואים הטרוסקסואלים ולמגורים משותפים.
- ניתן לנתק שותפות לחיים משותפות למשק הבית– בחירה בסגנון חיים של שותפים לחיים בצורת "יחד-אבל-לחוד", כלומר בני זוג שאינם נשואים. דוגמא נוספת היא הסדרים שונים לגבי ילדים של הורים גרושים כמו העברת ילדים מבית אחד לשני מדי כמה ימים.
לסיכום, ניתן להבין את רבגוניותן של המשפחות בחברה הפוסט מודרנית לאור התהליכים שתוארו וכתוצאה מהם. השינויים טכנו-כלכליים, טכנו-מדעיים וערכים פוליטיים גרמו ותרמו לאידבידואליזציה של מוסד המשפחה. היחיד ושאיפותיו, ולא עצם קיומו של התא המשפחתי, הופכים יותר ויותר למרכז המשפחה. בו בזמן איפרו אותם שינויים, באופן מעשי וברמה הערכית, את ההפרדה בין נישואין, פריון, הורות ומשק בית משותף.
רבגוניותן של המשפחות באה לידי ביטוי במבנה המשפחות, בתפקודן ובעמימות גבולותיהן.
- רבגוניות המשפחה: ההיבט המבני.
מבנה הגיל של מקימי המשפחה משתנה. גיל הנישואין עולה, גיל הלידה הראשונה עולה, שיעור הנישואין יורד, שיעור הילודה יורד ובמקביל לאלו, מגורים משותפים ללא נישואין הופכים למקובלים בכל שכבות החברה. הבחנה בין ילדים חוקיים לבין ילדים בלתי חוקיים הופכת לבלתי רלוונטית מכיוון ששיעור הילדים הנולדים מחוץ לנישואין מהווה חלק משמעותי מהילודה הכללית.
אם כך, אין להתפלא שלצג המשפחה הנורמטיבית מתקיימות כיום משפחות שבהן שני בני הזוג עובדים, משפחות חד הוריות, חד מיניות, משפחות שניות (נישואים שניים). משפחות אלו יכולות לחיות ביחד או בנפרד, על בסיס של חוזה נישואין או חוזה משפטי אחר, או על סמך הסכמה הדדית בלבד, כשמערכת הזכויות והחובות לא תמיד ברורה.
- רבגוניות המשפחה: תפקוד, חלוקת סמכויות וחלוקת תפקידים.
עדיין מתקיימות משפחות נורמטיביות, אך לצידן מתקיימות משפחות עם סמכויות וחלוקת תפקידים פחות היררכית ואף שוויונית.
בשנים האחרונות מתחילים השיח והפרקטיקות של מוסדות חברתיים מרכזיים כמו בתי משפט, ביטוח לאומי, בתי ספר וכדומה, לשקף את השינויים הללו, ובו בזמן לכונן אותם.
ניתן לראות כי מוסד האמהות השתנה ואם טובה כיום נחשבת כמי שעובדת לטובת משפחתה. בנוסף, ניתן לראות את התפתחות "האבות החדשים". אלו הם גברים אשר החברה מתירה להם לגלות תכונות "נשיות" כמו רגשות, עדינות, אמפתיה, ומאפשרת להם לבצע מטלות שבעבר נחשבו ל"נשיות אמהיות", כמו האכלה וטיפול בילדים.
- רבגוניות המשפחה: עמימות הגבולות של המשפחה.
עמימות הגבולות של המשפחה קשורה בראש ובראשונה וחוסר ההסכמה על הגדרת "המשפחה" מבחינה סוציולוגית ומבחינה משפטית. למשל ב"משפחות שניות", חוסר הגבולות והעדר הגדרות ברורות בקשר להתחייבות ההדדית בין הורים חורגים וילדיהם. חוסר בהירות זה עוד יותר בעייתי במשפחות הנוצרות בסיועו של אדם שלישי (אם פונדקאית, תורם זרע), ואז נוצרים סוגים שונים של הורים (אם גנטית\פונדראית,). מתעוררות שאלות בעלות היבטים פסיכולוגים, סוציולוגים ומשפטיים כמו מהו סוג ההורה שילדיו נחשבים לאחים וכדומה.
עמימות הגבולות במשפחה קשורות גם לגבולות השונים הנתונים למשא מתן תמידי בין הפרטי-משפחתי ולבין הציבורי-פוליטי. כך מתעוררות שאלות נוספות כמו מהם התפקידים שהמשפחה לוקחת על עצמה ומהם התפקידים שנוטלת החברה. המדיניות החברתית הננקטת היא הביטוי המוסדי לקו שמותחת החברה בין הספירה הפרטית לבין הספירה הציבורית. היא גם מצביעה על סוגי המשפחות המקבלות לגיטימציה בחברה.
לסיכום, בסוף המאה ה20 מתחוללת "המהפכה של המשפחה הפוסט מודרנית". אחד המאפיינים המרכזיים של מהפכה זו הוא "שבריריות מבנית" של המשפחה הפוסט מודרנית. מקור השבריריות הוא שקיומה קשור בסופו של דבר בנכונותם של הפרטים לחיות במסגרת המשפחות שהם יצרו. המצב הפוסט מודרני מביא הבטחות וסיכונים. האינדבידואליזציה, הדמוקרטיזציה, חוסר היציבות והשבריריות המבנית יוצרים לאדם אפשריות חדשות ומגוונות של חיי משפחה, אולם גם קונפליקטים, חוסר יציבות וחוסר ודאות לגבי מהות המשפחה בהווה ובעתיד.
המשפחתיות בישראל
בישראל קיימים אותם תהליכים משפחתיים פוסט מודרניים שתוארו עד כה, אך מדהים לגלות כי בישראל נשמרת המשפחתיות, כלומר מרכזיות המשפחה הנורמטיבי בחיי הפרט והכלל. הנישואין מובנים בתור המסגרת הלגיטימית להבאת ילדים לעולם. האישה היא קודם כל אם ורעיה ורק לאחר מכן גם מפרנסת. משפחתיות המבוססת של חוסר שוויון בין המינים ועל חלוקת סמכויות וחלוקת תפקידים חדה וברורה.
במשפחות ממוסדות כמו בישראל, המשפחה היא עניין ציבורי-פוליטי מובהק ורק לאחר מכן עניין פרטי-אישי. כלומר, מוסד המשפחה הוא עניין לאומי מובהק, לפני שהוא עניינו הפרטי של האזרח.
דבר זה קשור בראש ובראשונה לעובדה שהסטטוס האישי (נשוי\גרוש) מובנה במושגים דתיים ולא אזרחיים. הסטטוס האישי של האזרח מובנה במושגים דתיים לאומים למרות שהחקיקה הקשורה בכל נוגדת את זכויות האזרח ואת מגילת זכויות האדם של האו"ם. עובדה זו מבטאת את העדיפות שמקנה המדינה לדת כבסיס לזבות הלאומית, בכל הנוגע לזכויות הפרט ולזכויות האדם. המשפחה הינה עניין ציבורי-פוליטי ולא פרטי-אישי.
משפחות פוסט מודרניות בישראל.
ישראל שייכת למדינות המתועשות. אחד המאפיינים הבולטים של מדינות אלו הוא העלייה העקבית ומשמעותית ברמת ההשכלה האקדמית של נשים והצטרפותן לשוק העבודה.
ניתן לראות כי במקביל להתפתחות זו, הלכה ופחתה בפועל שכיחותה של המשפחה הנורמטיבית בישראל, ובמקביל הפכו משפחות עם שני מפרנסים למשפחה השכיחה ביותר בארץ.
שינויים מבניים אלו לוו בתהליכי דמוקרטיזציה הן ברמה המוסדית והן ברמה הנורמטיבית חברתית תרבותית. ישראל הפכה לפלורליסטית יותר. הפרט, רצונותיו וזכויותיו נעשו מרכזיים יותר בשיח הציבורי, והודגשו יותר האוטונומיה שלו ויכולתו להחליט על גורלו. תהליכים אלו השתקפו בחקיקה בפסיקת בית המשפט העליון "המהפכה החוקתית".
שינויים מבניים, טכניים וחוקתיים אלו יצרו מצב חדש עבור הנשים והגברים כאחד. מצד אחד הנשים נעשו אוטונומיות יותר והשיגו יכולת לפרנס את עצמן. מצד שני, מוסד המשפחה עבר תהליך של אידבידואליצזיה כאשר הקשר הבינאישי בתוך המשפחה הוא הגורם הדומיננטי, ולא עצם קיום המסגרת. בתנאים אלו, זוגות רבים יותר שמו קץ לחוזה שלא ענה לציפיותהם, ושיעור הגירושין עלה בשני העשורים האחרונים.
כתוצאה מהגירושין, נוצרו משפחות חד הוריות חדשות המהוות כיום 11% בכלל משקי הבית בישראל.
נישואין כעניינו של הפרט
המגמה המצטיירת בבירור בשני העשורים האחרונים היא ירידה משמעותית בשיעור הנישואין.
בהתחשב בכך שבישראל אין נישואין אזרחיים,הרי הירידה בשיעור הנישואין קשורה בשתי תופעות: 1. בחירה בנישואים אלטרנטיביים (לא על פי הדין הדתי). 2. אי יכולת להינשא כדת וכדין. תופעות אלו מבטאות את האלטרנטיבה למוסד הנישואין. כך הנישואין הופכים להיות עניינו הפרטי של האדם, ולא עניינו של הקולקטיב הדתי לאומי.
בישראל ניתן לראות גם את צורת החיים של "ביחד-אבל-לחוד".
נראה כי תופעת הנישואין האלטרנטיביים אינה שולית כיום כפי שהייתה בעבר, ואישוש חלקי לכך ניתן למצוא בחקיקה הקיימת והמתרחבת הקשורה במוסד הידוע\ה בציבור. בישראל קיימת שורה של חוקים פרטיים המעניקים זכויות מסוגים שונים לבני זוג הקשורים בקשר יציב של חיים משותפים (ירושה, גמלאות, ביטוח לאומי וכדומה). ההשפעה המצטברת של חוקים אלו יצרה מוסד משפטי של בני זוג "ידועים בציבור" כבעל ואישה, למרות שאין ביניהם קשר נישואין תקף.
מוסד הידוע\ה בציבור אפשר גם התחלה של הכרה משפטית בזוגיות חד מינית. הכרה זו הולכת וגדלה בעיקר משנות ה90. ישנם מספר פסקי דין תקדימיים המהווים פריצת דרך לזוגות חד מיניים באשר להכרה בזוגיות ובזכויות של "ידועים בציבור".
עקיפת הדין הדתי ממלכתי נהנית מלגיטימציה הולכת וגדלה בקרב חלק לא מבוטל של הציבור בישראל. עקיפה זו יוצרת למעשה מעין נישואים אזרחיים, מעצם העובדה שהרשויות האזרחיות נותנות תוקף להסדרים העוקפים את שליטת הדין הדתי.
אולם, יש לזכור כי חקיקה זו עדיין אינה אחידה, אינה תמיד ברורה, ויוצרת אי ודאות רבה. ניתן לראות דוגמא לכך בנישואין שניים. אלה זוגות הנוצרים לאחר החלפת השותף\ה לחיים הנשואים, ומגדלים יחד ילדים שלו\שלה\שלהם. במשפחות אלו נוצרים זהויות, תפקידים והתחייבויות שאינם ממוסדים (אב או אם חורגים בנוסף להורים הביולוגים, אחים חורגים וכדומה). הגבולות וההתחייבויות בין ה"חורגים" הם עמומים ושנויים במחלוקת ולא פעם יוצרים קונפליקטים.
הזכות להיות הורה לילדים רצויים
תהליכי האינדיבידואליזציה של מוסד המשפחה בישראל חלו לא רק בתחום הנישואין\זוגיות, אלא גם בתחום הורה\ילד. בשני העשורים האחרונים, קיימות מגמות סותרות לכאורה בחברות הבר תעשייתיות בנושא הורה\ילד. מצד אחד מסתמנת ירידה בשיעורי הילודה, ומצד שנני עלייה בלידות מחוץ לנישואין, ואלה נלוות למאבקיהן של קבוצות שונות לממש את זכותן להורות.
בשני העשורים האחרונים הייתה ירידה בילודה בארץ. לירידה זו נוסף תהליך נוסף של עלייה בגיל הממוצע לילודה (מגמה המוכרת בכל המדינות הבר תעשייתיות). במקביל לירידה בשיעור הילודה, חלה עלייה בשיעור הלידות מחוץ לנישואין.
לידה באמצעות הטכנולוגיה הרפואית החדישה היא אחת הדרכים להבאת ילדים בימינו. המערכת המשפטית נדרשה לקבוע נורמות לכללים לגבי היווצרותם של קשרי הורה-ילד באמצעות הטכנולוגיה הרפואית. דוגמא לכך הוא חוק הסכמים לנשיאת עוברים. החוק בישראל הוא מיוחד במינו ואילו ברוב מדינו העולם אין חקיקה בנושא זה.
אימוץ זוהי דרך נוספת להבאת ילדים, והיא פותחה וקודמה בשנים האחרונות.
השלילה הברורה ביותר של הזכויות להורות חלה בישראל על הורות של זוגות הומוסקסואלים. אין הכרה משפטית מלאה בהורות משותפת של בני זוג מאותו מין על ילדים. ייתכן וניתן לקבל צו אפוטרופסות משותפת של בני זוג הומוסקסואליים, אם כי ברור כי צו זה אינו מקנה את מכלול הזכויות והחובות המשפטיות הקיימות בדרך כלל בין הורים לילדים. אך זו בכל זאת התחלה של הכרה בזכותם של הקהילה להיות הורים.
חלוקת תפקידים בתוך המשפחות בישראל.
למרבה הפלא, לתהליכי האינדיבידואליזציה והדמוקרטיזציה של מוסד המשפחה אין השלכות רבות על חלוקת התפקידים בתוכו. אומנם יותר ויותר נשים הצטרפו לשוק העבודה בשכר, אך נשים אלו המשיכו לשאת במטלות הבית. בעוד הבעלים לא עברו שום שינוי ועדיין תרמו את אותן מספר השעות המועטות למסגרת המשפחתית. בשנות ה90 ניתן לומר שהנשים משקיעות בבית זמן כפול מזה שהגברים משקיעים. מצב זה לא מאפיין רק את החברה הישראלית אלא את כל המדינות הבר תעשייתיות.
נראה כי רק אצל נשים הגרות עם שותף לחיים, ללא מסגרת שח נישואין, קיימת חלוקת עבודה שוויונית יותר. בנושא חלוקת התפקידים, מעמד הנישואים דווקא כן משנה.
האב החדש- הגבר החדש.
בקרב המשפחות השונות בישראל חל שינוי משמעותי אחד והוא קשור בהפיכתו של האב החדש לתופעה נורמטיבית. הגברים הולכים היום לשותפים בגידול ילדיהם, משתתפים בקורסי הכנה ללידה ובלידה עצמה, נוטלים חלק פעיל יותר מבעבר בטיפול ובחינוך ילדיהם.
מעמדו של הילד.
השינויים בחלוקת התפקידים והסמכויות במשפחה בישראל באים ליידי ביטוי גם ביחס למעמדו של הילד ובהגדרה החדשה של זכויותיו וחובותיו. ראוי לזכור כי ראיית הילד כאדם בפני עצמו ולא כרכוש היא ראייה חדשה יחסית. הבניה חברתית חדשה זו של הילדות משקפת בכל תחומי החיים.
עמימות הגבולות
עמימות הגבולות היא אחד המאפיינים המרכזיים ביותר של המשפחות הפוסט מודרניות. כלומר, אין הגדרה ברורה של זכויות וחובות בין הפרט לרעהו בתוך המשפחה ובין הפרט לחברה. כתוצאה מכך נוצרים קונפליקטים חדשים.
בישראל ישנה דרישה הולכת וגוברת שהמדינה תתערב באופן משמעותי יותר בסוגיות הקשורת לגיל הרך (עד גיל 6), על מנת להבטיח נקודת זינוק שוויונית יותר לכל ילד בישראל ועל ידי כך לנטרל את השפעות הריבודיות של משפחת המוצא
