כמובן שאפשר לבחור נקודות שונות לשורשי מלחמת העולם השנייה: מלחמות נפוליאון, עליית הלאומיות, איחוד גרמניה, מלחמת העולם הראשונה וכן הלאה. אבל הנקודה בה נהוג להתחיל בדרך כלל היא הסכמי ורסאי. השאלה היתה למה גרמניה הפסידה במלחמת העולם הראשונה. ההסבר הטריוויאלי הוא שהצבא הגרמני היה חלש יותר. כמובן שזה לא הסבר נעים לאוזן, ולכן החלו בגרמניה הסברים מהזן של אוייב מבפנים ו"סכין בגב האומה". במקביל באירופה יש זרמים מאד חזקים ומאד מנוגדים: עליית הקומוניזם ברוסיה ב 1917, ומנגד עליית הפשיזם של מוסולוני ב 1922 באיטליה. מ 1929 מכה המשבר הכלכלי באירופה. המשבר יוצר אווירה של חיפוש אשמים ולחץ על השלטון. המשבר הכלכלי יצר גם פגיעה במעמד הבינוני, בקרבו היה חשש כבד מסוציאליזם וקומוניזם. עליית הדיקטטורות עודדה ניגוח של הפרלמנטריזם. השפל הכלכלי הוביל לנפילתה של רפובליקת ויימר. הנאצים היו קבוצה קטנה אחת מבין הקבוצות הרבות ששאפו להפיל את הרפובילקה. הפיכת הנפל של היטלר ב 1923 – נכנס לכלא וכותב את מיין קאמפף
ב 1930 יש בחירות בהן הנאצים זוכים ב 18% מהקולות. ב 1932 היטלר רץ לנשיאות מול הינדנבורג וזוכה בקרוב ל 40% מהקולות. הנאצים עושים קואליציה עם שמרנים מסורתיים שמתנגדים לרפובליקה. פראנץ פון פאפן נבחר לראשות הממשלה ב 1932. הוא מנסה לעשות תרגיל בו הוא ינצל את הנאצים ויזרוק אותם. אך התמיכה לה היטלר זוכה מאנשי עסקים לא מאפשר לפון פאפן לעשות זאת. ב 23/2/1933 הרייכסטאג נשרף, ובבחירות ימים ספורים לאחר מכן הנאצים זוכים ב 44% מהקולות. כמה ימים לאחר מכן היטלר מפרק את כל המפלגות האחרות. הנאצים מצליחים למשוך הרבה מאד צעירים מובטלים. ב 1934 הינדנבורג מת, ואז היטלר ממנה את עצמו לפיהרר. חלק מהמדיניות של היטלר זה "מכונית לכל פועל" (פולקסווגן). יש שיפור פיקטיבי של הכלכלה, צעדים נגד היהודים כמו אירועי ליל הבדולח.
היטלר מנסה לבטל את חוזה ורסאי ולהתחמש מחדש. הוא מעניק סיוע מסיבי לפרנקו במלחמת האזרחים בספרד, בעוד בריטניה וצרפת נמנעו מסיוע לרפובליקנים. ספרד משמשת כשדה ניסויים לכלי נשק נאציים. מעצמות המערב לא מגיבות לחימוש הגרמני המתעצם. 1938: האנשלוס, אוסטריה מתאחדת כביכול מרצון עם גרמניה בעקבות נצחון המפלגה הנאצית שם (עקב אולטימטום של היטלר). בהמשך היטלר מספח את חבל הסודטים מצ'כוסלובקיה. הוא עושה זאת כדי לבדוק את התגובה של המערב. המערב מגיב, אך בועידת מינכן היטלר מקבל את חבל הסודטים תמורת הבטחה שהוא יסתפק בזה. עבור היטלר זו היתה עוד הוכחה שהוא יכול לעשות מה שהוא רוצה.
יש ויכוח היסטוריוגרפי האם היטלר הוא הגורם הבלעדי למלחמץ העולם השנייה, או שגם בלעדיו היתה פורצת המלחמה. אין ספק שלאישיותו היתה השפעה מכרעת על מהלך העניינים, אבל השאלה היא עד כמה. אחת התעלומות הגדולות הן שמדובר היה באדם מאד בינוני ולא מוכשר – כיצד הוא הצליח לצבור עוצמה כה רבה. יש הטוענים שהוא פשוט תפס תפקיד שחיכה למישהו שיאייש אותו בלי קשר ליכולותיו. אחרים טוענים שהיו לו יכולות יוצאות דופן בבחירת העוזרים שלו, בתעמולה או בכריזמה. ויכוח נוסף הוא האם היטלר תכנן הכל מראש, או שהוא פשוט ניצל הזדמנויות. אלה שחושבים שהוא ניצל הזדמנויות בודקים את יכולת האילתור שלו, ניהול משברים וכו'.
היטלר לא אהב אדמיניסטרציה. הוא מידר את האנשים שלו, ובנוסף לזה, הוא מינה גופים שונים לעשות את אותם משימות, מתוך מחשבה שהתחרות תגרום להם לעבוד קשה. מעין וראיציה על חוק הג'ונגל. הוא לא התערב בסכסוכים פנימיים באדמיניסטרציה. גישה נוספת גורסת שהיו קבוצות שונות בעלות אינטרס, אך גם בגישה זו להיטלר יש מקום מרכזי, מכיוון שכל הקבוצות התחרו על אהדתו של היטלר. מי שנתן את הכיוון של הרייך בסופו של דבר מבחינות התפשטות, מלחמה וטוהר הגזע הוא היטלר עצמו.
ויכוח היסטוריוגרפי נוסף הוא על שאלת התמיכה. היטלר אמנם עלה לשלטון בעזרת הדמוקרטיה, אך הוא מעולם לא זכה לרוב. הוא הביע את דעותיו בבירור במיין קאמפף, על אף שהספר כתוב בצורה גרועה מאד. השאלה היא עד כמה הם תמכו בהיטלר, ובמה הם תמכו. האם מי שתמך בביטול חוזה ורסאי, בהכרח תמך גם בהשמדת יהודים? הישגיו של היטלר היו השבת היוקרה והגאווה הלאומית והטבת התנאים הכלכליים (מיגור האבטלה), יחד עם מערכת התעמולה, הישגים אלו הביאו לו תמיכה. לפני עלייתו לשלטון היו כאלה שהאמינו שעם עלייתו לשלטון הוא יתמתן.
מטרותיו של היטלר:
- ביטול ורסאי
- התפשטות באירופה
- מלחמה אירופית
- מלחמה עולמית
- עליונות גזעית + השמדת היהודים
כאשר מדברים על תמיכה בהיטלר, יש להפריד בין המטרות השונות. אין ספק שאלה שרצו להשיב את הגאווה הלאומית תמכו בשתי המטרות הראשונות. צריך לזכור שמדובר במשטר דיקטטורי דכאני ביותר שקשה מאד להתנגד אליו. אמנם היו שתי מחאות מוצלחות נגד המשטר הנאצי: נגד חיסול הנכים והמפגרים, וניגוד חיסול יהודים הנשואים לגרמנים, אך בכל זאת היה צריך הרבה מאד אומץ לב, ואולי אף מידת מה של טירוף להתנגד למשטר כה רצחני. כאשר עוברים למטרות של מלחמות, הרי שהתמיכה וההתלהבות פוחתת. כל עוד מנצחים, אז זה עוד בסדר – זה נתפס כביטול הבושה של ורסאי. כיבוש צרפת מוביל להתלהבות ושמחה, אך עם התחלת הקרב על בריטניה מתחיל חשש וסימני שאלה לגבי המלחמה. מעבר לדיכוי היה גם אלמנט של יצירת שגרה מסויימת. למשל באוניברסיטאות, אקדמיה לא בדיוק הולכת עם נאציזם – הנאצים באקדמיה בדרך כלל נותבו למכונים צדדיים, כאשר האקדמיה המשיכה בשגרה הקודמת שלה.
היטלר האמין במלחמה נצחית – כדי לשמר את יכולת הלחימה של הגזע הגרמני יש לצאת למלחמה כל כמה שנים. בנושא זה, בניגוד לתמיכה הגורפת במחיקת חרפת ורסאי, רוב הגרמנים כבר לא תמכו. זה מוביל לשאלה: עד כמה היתה תמיכה בתורת הגזע? גזענות היתה דבר מקובל מאד בעולם. הרעיון של השמדת עם היה כמובן מאד קיצוני ולא מקובל, אבל הוא כמובן התחיל רק באמצע המלחמה, ונשמר בסודיות מפני הציבור. יש לזכור שהשואה התרחשה בתוך מלחמת העולם, ושנעשה טשטוש מכוון של הגבולות בין ההשמדה לבין המלחמה. למרות כל זאת נותרת השאלה עד כמה היתה תמיכה במדיניות הגזע הנאצית נשארת פתוחה.
חזרה אל: היסטוריה של מלחמת העולם השנייה
