דורותי קאונטס (Dorothy Counts) בילתה רק ארבעה ימים מחייה בתיכון ע"ש הארי הארדינג בשארלוט, צפון קרולינה, ארבעה ימים שהספיקו בשביל לעשות היסטוריהץ
הימים (1957) היו הימים שלאחר פסיקה דרמטית של בית המשפט העליון בארה"ב שאסר על הפרדה גזעית בבתי ספר והעמיד מדינות רבות, בעיקר מדינות דרום, בבעיה. כבר בשנה שלאחר הפסיקה נרשמו 40 שחורים למוסדות חינוך לבנים ברחבי המדינה וב-4.9.57 התייצבו ארבעה מהם בשערי בתי ספר שונים ובניהם דורותי קאונטס בת ה-15.
היום הראשון, למעשה הדקות הראשונות, היו קשים מאוד. כבר בדרכה לבית הספר ליווה אותו המון לבן שהטריד והקניט אותה לכל אורך הדרך. הדברים הידרדרו כאשר היא הגיע לבית הספר והחלה לספוג יריקות והדברים הדרדרו אפילו לכדי אבנים שהושלכו עליה.
משם הדברים רק הדרדרו כאשר דורותי זכתה לספוג זבל שהושלך אחריה בשעה שאכלה בזמן שמורים עמדו מהצד ולא עשו דבר. שתי בחורות לבנות שעימן הצליחה להתחבר במהרה התרחקו ממנה לאחר שהפכו בעצמן למטרה לביריונות. משפחתה קיבלה שיחות איום, חלון מכוניתם נופץ והארונית שלה בבית הספר נפרצה ונבזזה. כל זה היה מספיק בעבור אבא של דורותי שלאחר רק ארבעה ימים החליט שהוא צריך להציל את חייה של ביתו ולהוציא אותה מבית הספר הזה.
כמעט 60 שנה לאחר מכן אין כיום בארה"ב בית ספר אחד שאינו מאפשר (לפחות רשמית) לאנשים מכל גזע ומוצא לבוא בשעריו. אם הניצחון ההיסטורי לא מספיק אז קאונטס קיבלה כמה נצחנות אישיים כאשר ב-2008 העניק לה תיכון ע"ש הארי הארדינג תעודה של כבוד והם אפילו קראו על שמה את ספריית בית הספר.
