גיבור ואנטי גיבור סיכום יחידות לב החשיכה

ענבר
inbarc@gmail.com
גיבור ואנטי גיבור סיכום יחידות הלימוד לב החשיכה

מבוא

טיבו של הרומן

טכניקה לספרות

עלילה: סדר האירועים ברומן, ריצירה טובה העלילה מתפתחת כתוצאה ידירה מאופיין של הדמויות המרכזיות
דמות מרכזית: מורכבת מתכונות שונות, סותרות לפעמים, המהווהת שלמות מגובשת ומשכנעת. מקיימת קשר בינה לבין פיתוח העלילה
ניגוד והקבלה: אנלוגיות: ניגודים או הקבלות בין אירועים או דמויות כיד להאיר היבטים שונים
השפעת הדמות המרכזית על הקורא: מה הקשר בין הרגשת הקורא לבין הדמות המרכזי? הם משתנה תוך קריאה
הריטוריקה של הסיפור: כיצד הסופר מנסה לכוון את תגובת הקורא
מבניים פיגורטייבים: דימויים, מטאפורות, כדי ליצור מעגל משמעות
נקודת תצפית ומספר: מספר כל יודע? מספר מוגבל? מספר דמות? מספר בגוף ראשון או שלישי? מהימן או בלתי מהימן? לשים לב לסוג המספר ואיך היא משפיעה
גיבור
הירוס – חצי אל חצי אדם
מיוונית
בטרגדיה הקלאסית הגיבור סובל מפגם טרגי שגומת לנפילתו של אדם אשר כל שאר מידותיו ראוייות להערכה
מאבן של אדם מול גורל עם דגש קוסמי
הגיבור במאה 18
הגיבור המסורתי הוא דמות המגלמת את האידיאלים של החברה ומעוררת בקורא תחושת הזדהות
מעוררת הערצה
תכונותיה נעלות
דמות שצריכה לעבור התבגרות והתפכחות, ורק בסוף התהליך תהיה ראויה לתואר גיבור המגלם את ערכי החברה
מידת ההזדהות של הקורא עם הגיבור קשורה למידותיו הטובות
הקורא ידחה כל דמות המסמלת את היפוכן
אם הדמות המרכזית היא של אדם שאינו מגלם את ערכי החברה הקורא לא יזדהה עימו ולכן הדמות איננה גיבור לפי ההגדרה הנל

אנטי גיבור
אנטי גיבור הוא דמות שתכונותיה סותרות את התכונות שיוחסו לגיבור בעבר, וההוכחה לכך: הוא מעורר תחושת הזדהות אצל הקורא
במבט ראשון הוא נראה שלילי
אינו משתלב בחברה
אבל ככול שהעלילה מתפתחת הקורא מבחין שכשלונותיה נובעים ממידות טובות, ואי הסתגלות לערכים לקויים של החברה
כלומר, אם במבט ראשון האנטי גיבור הוא שלומיאל, בסוף הרומן ההתרשמות משתנה כי החברה צריכה להשתנות לא הוא

אנטי גיבור וגיבור כמייצגים השקפות עולם
ברומן המסורתי יש גישה אופטימית, הכל מסתיים בטוב, הסוף טוב למרות התלאות של הגיבור
הגיבור הוא אדם טוב מיסודו ויהיה סדר בעולם כי הטוב יתעלה על כולם
ברומן המודרני העולם הוא קודר, חסר תקווה, חסר תכלית והסוף הוא לעיתים פתוח או חסר פתרון

היאוש בעולמו של האנטי גיבור
זהו לא יאור אישי או מקרי אלא יאוש כללי קוסמי
האנטי גיבור חש אכזבה מהעולם

נעשה סדר בדברים
גיבור מסורתי עד המאה 20
תכונות נעלות
יוצא למסע שיאיר אותו, ויחדש את ערכיו
מייצג את ערכי החברה
מעורר הזדהות אצל הקוראים
אופטימי עם סוף טוב
אנטי גיבור
חיי בקונפליקט עם ערכי היצירה
שולל את ערכי החברה שהוא חיי בה
מעמיד ערכים חדשים
יוצא למסע (יכול להיות פנימי או חיצוני) וחוזר עם תובנות
הוא פאסימי עם סוף פתוח ולא פתור
מעורר הזדהות אצל הקוראים במהלך הקריאה
למה יש שינויים בגיבורים בספרות? החל משבר בתחילת המאה 20
אופטימיות מדעית: יצרו אופטימיות מדעית שיצרה תחושה כי ההשכלה יכולה לבסס את תפיסה בתרבות, ולא רק הדת
תורת האבולוציה: ברירה טבעית של דרווין. הטבע החליף את ההשגחה האלוהית. הצית דיון על ערכי מוסר, אמונות טפלות
מדע האנטרופולוגיה: הנצרות היא בעצם פגאנית במווסה של תרבות
תורת הפסיכולוגיה: נפש האדם ניתן להבנה, פרויד, אדם כפוך לטבע ולא לדת
התפכחות:
מלחמת קיום: הכל אכזרי, הטבע אינו בוחר בטובים אלא רק באלימות, ערמומיות. המידות הטובות של אדם חסרות ערך בעולם הפרא של הטבע. מה תפקידו של האדם בעולם? תפקידו אינו שונה מתפקידו של כל יצור אחד, גם הם צריכים להתחרות עם שאר היצורים
אובדן הרומנטיקה באהבה: האהבה משועבדת לצרכי הטבע, הרומנטיקה הפכה לאשליה וזה אחד הדברים שהבדילו בין אדם לחיה. התברר שאת כול העובדות אפשר למצוא מהטבע. יחסי מין הן עובדה קרה נטולי רגש ולא ניתן להוכיח את קיום הרגש בדרך מדעית ולכן אינם קיימים.
פרימיטיביות של האדם: האדם אינו מתקדם, הוא רק משכלל יסודות קיימים
האדם ככלב פבלובי: אדם נתפס כצרור של תגובות לגירויים
המוסר והפסיכולוגיה: האדם הפך למכשיר מכני שכוחות שאינם בשליטתו מכוונים אותו.
השפעת המשבר על הרומן במאה 20
זרם התודעה
נוצרה נטייה לחדור על מעבר למראה החצוני, לחדור למחשבות ואל נבכי הנפש
זרם התודעה מציין סגנון שבו עלינו על מחשבותיהם של הדמויות, זרם מחשבות שאינן מאורגנות, והן מתוארות כפי שהן עולות בתודעתו של האדם

דמות שטוחה ודמות עגולה
דמויות שטוחות:
דמויות שנוצרת סביב אידיאה או מהות אחת
קל לזהותן
מופיעות הרבה ברומנים רוסיים, כדי לעזור לכון מראש
אין צורך לחזור ולהציגן בפני הקורא, כי הן לא בורחות
ואין צורך לעקוב אחרי התפתחותן
קל להיזכר בהן כי לא שינו אותם
דמות שטוחה באמת אפשר לרדד במשפט אחד כגון לעולם לא אעזוב את מר מיקובר
דמות עגולה מתחילה להתקבל כאשר יש לה יותר ממהות אחת
היא תפתיע ותשכנע ואם לא אזי היא דמות שטוחה

לב החשיכה סיכום יחידות הלימוד

חשיבותה של סיפור מסגרת

מהווה הקדמה לדמויות ולאירועים
מציגה אווירה של חושך ואור: הנהר והעיר בהתחלה מוארים, בסוף הם קודרים. וגם יוצר אנלוגיה בין שני הנהרות קונגו ותמזה
מתאר את קהל המאזינים
רומז שלפנינו סיפור בעל מוסר השכל על ידי תיאור מרלו בפסל אללים ובודהה
מבסס את אמינותו של מרלו כמספר
מעמיד באור אירוני את כיבושי בן התרבות על הפראיים – נושא מרכזי בסיפור
חשיבות המאזינים
המאזינים הם המספר הראשון ועוד אחד שמעיר על דרך המסירה ולא על תוכן הסיפור. כל השאר אדישים
מיוצגים על ידי המקצועות שלהם: עו״ד רוא״ח מנהל כדי להראות שהם ממעמד מבוסס בחברה
להדגיש שהם שונים ממרלו שהוא יורד ים ואינו חלק מהישוב
להדגיש שהסיפור שמרלו יספר רחוקה מעולמם של המאזינים
הסיפור של מרלו מסיח את דעתם מהמטרה: ההמתנה לשפל
המספר הראשון
חלו בו שינויים: בהתחלה תיאר את העיר והנהר כמוארים, ובסוף כקודרים
הוא מוסר לנו אינפורמציה על מרלו
מבסס את מהימנותו של מרלו ומעניק לו מימד אובייקטיבי. כי סיפורו של מרלו הוא סובייקטיבי וזה יוצר בעיית מהימנות של מספר
האווירה בסיפור
הסיפור הוא סיפור הרפתקאות
יש אווירה אבסורדית, מסתורית ומגוכחת לפני פרידתו מהדודה היא אומרת לו לקחת סוודר. לאפריקה
בחופיים המסתוריים הוא נתקל בספינה שיורה לתוך צמחייה
יש גרוטאות ישנות בכל מקום
יש פיצוצים חסרי פשר
חורשה בה מתים השחורים ולאחר מכן איש חשבונות לבן שלא שם לב לגסיסה סביבו
איש שמן שמלווה אותו ומתעלף מפעם לפעם
צליינים חסרי מעש בחליפות שינה
שרפה בתחנה שמנסים לכבות באמצעות דלי מחורר
היפופותם שיוצא בלילות להתקפות
ליצן מסתורי
כל אלו יוצרים אווירה מפחידה, מגוכחת, מסתורית, גרוטסקית, אבסורדית

משמעות מסעו של מרלו
מסעו של מרלו הוא מסע רוחני פנימי
הוא מספר שלאחר מעשה
סיפור רטרוספקטיבי, כי המספר נמצא בעמדה של ידיעה ואף גיבש לו השקפות הנובעות מהחוויה שעבר
את המסקנות שהגיע אליהן הוא מוסר לקורא בהוה תוך כדי סיפור
מרלו מספר את הסיפור שנים רבות לאחר החוויה
אבל קשה לקבוע באיזו מידה נובעים דבריו ממסקנות שהסיק לאחר שעבר את החוויה ובאיזו מידה אלו השקפות שהחזיק לפני שיצא למסע
כלומר, הסופר, קונרד, בחר לטשטש את העובדה שמדובר בסיפור רטרוספקטיבי
נקודת המוצא של מרלו היא סלידה מהחברה, הוא חש מתחזה
מסעו של מרלו אינו בבחינת מסע אל הלא נודע, אלא מסע שחושף אמיתות שמרלו חש ביומן לפני המסע

רבדים של משמעות בסיפורו של מרלו
יש כמה כיוונים
חוץ פנימה: מהתחנה החיצונית ביותר לליבה של אפריקה
מלמעלה למטה: לתחתית לא נודעת
מסע על העבר: מרגיש הוא חוזר אחורה בזמן, מסע קדום
מהאור אל החושך: חושך מתגבר ככול שמתקרב לתחנה הפנימית, מלווה עיוורות, בתחושת קצת ודחיסות

המסע כמבנה על מיתי
הירידה למעמקים, חשכה גוברת, ותחושת דחיסות מרמזת על מבנה התופת של דנטה
מעגלים שהולכים ונעשים צריך וחשוכים יותר, ירידה לעמקים, 9 מעגלים שמקמיקים בחושך, בחטאים, בגודל, בדחיסות, בשדים
עד ההגעה לשד הגדול השטן
בלב החשיכה: קורץ
יש תיאורים של גיהנום ושדים וקורץ מתואר כיושב על כס גבוה ואנשים לפניו
המוטיב של המיתי מוסיף מימד של ירידה לנבכי האני לתוך התת מודע
מוטיב הנביבות
תכונה משותפת לכול מנהלי התחנות, הם ריקם, חסרי קרבים אפילו קורץ אינו דמות שלמה אלא קול בלבד

המבנה האנלוגי
אנלוגיה היא מבנה עלילתי שבו חוזרים אלמנטים דומים או שונים מעולם היצירה: שתי דמויות, שני אובייקטים, שתי פעולות, שני ביטויים
אנלוגיה חיובית: מדגישה את הדמיון בין שני אלמנטים
אנלוגיה ניגודית: מדגישה את השוני בין שני אלמנטים

אנלוגיה בין מרלו לקורץ
מרלו חודר לגונגל, מגלה את קורץ ומציל אותו, ולבסוף נשאר נאמן לו
זה רומז כי האמת שיגלה מרלו על קורץ תהיה בעלת חשיבות
שניהם מתוארים כיוצאים דופן
מרלו מתואר בעל גוון אור צהוב, וקורץ, כשמופיע מול מרלו מתואר באור צהוב
המספר אומר שמרלו נעשה רק קול בסיפור, וגם מרלו מתאר את קורץ כקול בלבד
בסוף המסע מרלו אומר שקורץ נחשב כמת, וגם עליו אומר כמעט קברו אותי
אבל, הם לא דומים ולכן האנלוגיה היא ניגודית, כי בסופו של דבר קורץ איבד את עצמו בגונגל ומרלו יצא שפוי

האנלוגיה בינהם מבלבלת כי לרוב הם דומים, אבל האנלוגיה הניגודית משמת להכוונת שיפוט הקוראים
ניתן להבינה שלפנינו אדם שאיבד את ערכיו (קורץ) השתעבד ליצר הרע ובאמצעות החלופה המוסרית המנוגדת של מרלו בסיפור

תרבות מול פראות פרק 3.1

תאורי הגונגל
לג׳ונגל שני היבטים: איום ופוריות
מוצג כמנוגד לעולם האירופאי המתורבת אבל הוא מורכב הרבה יותר
הגונגל מאופיין בחוסר צורה, מיסתורין, שקט מסעיר, מפחיד
יש ניגוד בין שפע לריקנות
ניגוד בין שקט לבין חיים: ניגוד בין כוח מוות וכוח חיים
חורשת המוות שמרלו נקלע עליה בתחנה החצונית היא סמל למהות הגונגל: אפופה צל ושקט אבל מלאה באנשים גוססים
אשת הגונגל: כל תכונות הגונגל מגולמות בה, פראית ומסתורית
אנשי הגונגל הם כושים גוועים בשקט בחורשת המוות

חידת המעצור: כלומר הריסון הפנימי
יש לקניבלים מעצור פנימי
מרלו לא מבין איך הם לא אוכלים אותו, הם רבים מהם וחזקים מהם
המעצור זה איפוק, ריסון
ונוצר היפוך בין בן התרבות הפראי לבין היליד המרוסן
המערב יצר לעצמו מעצורים מלאכותיים של משטר ובלעדיו היה קורס
ואילו לילידים יש מעצור פנימי טבעי

הדבקות ביעילות
מרלו ניצל מאיבוד השפיות בגונגל כי הוא דבק ביעילות, אין לו פנוי
אבל גם דמויות אחרות ניצלו כל אחד בדרכו שלו
הליצן ניצל על ידי כך שאינו רואה את המתרחש סביבו
האיש הלבן ניצל כי הוא שומר על שגרת יום

נאמנותו של מרלו לקורץ
השקר של מרלו בא לידי ביטוי בעצם ההחלטה שלו בבחירה שלו
להישאר נאמן לקורץ
מרלו פוגש לבנים רבים שמזעזעים אותו במוסריות שלהם אבל הוא נותן נאלן לקורץ מכיוון שזה פשט עצמו באופן מוסרי במילותיו האחרונות, הזוועה השוועה
מכול הדמויות בסיפור רק מרלו וקורץ הגיעו למסקנה כי אדם מתורבת ככול שיהיה הוא עדיין פרא הנלחם על קיומו כדי לספק את הצרכים שלו.
קורץ שחרר מעליו את כבלי המסור, הפך לפרא גמור אגואיסט טוטאלי
הוא הפך לשד מלא, לא שד למחצה כפי שמרלו מתאר את השאר

השקר למיועדת
הוא משקר למיועדת כדי לשמור על אשליותיה ולא למוטט אותה
גם המיועדת היא עיוורת לאופי האמיתי של קורץ ולמה שקרה לו בגונל, אבל היא מחוסר ידיעה בזמן שהליצן עושה זאת מבחירה

תפיסת הגיבור ברומן
לפנינו סיפור הרפתקאות מסורתי, מסע רב עלילות לנבכי הגונגל הדן בנושאים קולוניאליים
העלילה מתפתח ברצף כרונולוגי, ולסיפור מוסר השכר
מרלו הוא גיבור טיפוסי שנתקל במכשלוים המעמידים אותו במבחן ואם הוא יעמוד במבחן הוא יגיע להבנה וידיעה טוב יותר של עצמו
הגיבור הוא דמות שהקורא נוטה להזדהות עימה כי הוא מגלם ערכים מוסריים
וזה תיאור שתואם מאוד את מרלו
הוא עובר הרפתקה פיזית ורוחנית ובהתמדתו ודבקותו במטרה הוא מצליח לגבור על המכשולים במסע
הוא מגלה נאמנות לקורץ
בסוף שוכה להארה והבנה של המציאות האנושית שבתחילת מסעו רק חש במשמעות שלה
ערכיו של מרלו עומדים בניגוד ברור לערכי החברה הקולוניאלית שהוא מייצג, וככל שמסעו מתקדם הוא מתייג מערכי התרבות בחברה, במיוחד אנשי בריסל
הוא חווה הארה, האבל היא הארה על החושך הסובב אותו