חומר לבגרות בהיסטוריה ב' כל הפרק על הנאציזם

היי!

קוראים לי מיתר, והרבה מאד פעמים נעזרתי באתר וסתם נהיתי לקרוא וללמוד קצת.
אני משפרת בגרויות, כחלק מזה את הבגרות בהיסטוריה.

אני שולחת לכם את כל החומר שסיכמתי על הנאציזם (למרות שיש לכם כבר הרבה דברים מתוכו), לפי המיקוד של קיץ 2015 (אותו המיקוד של החורף הקרוב). הסיכום הוא שילוב של סיכומים של יואל גבע וסיכום שהמורה שלי מהתיכון שלחה לי. מצטערת מראש על שגיאות כתיב וכו'.

מקווה שתוכלו לעשות בו שימוש!
במידה ותרצו אוכל לשלוח קבצי WORD.
תודה!
מייל – meitar.benbaji@gmail.com

נאציזם מלחמת העולם השנייה והשואה
פרק ראשון – 1933-1939

1. עקרונות האידיאולוגיה הנאצית
האידיאולוגיה הנאצית נוסחה ברובה ע"י היטלר בספרו "מיין קאמף" ("מאבקי"), כשריצה את עונשו בכלא לאחר ניסיון המהפכה הכושל שביצע בשנת 1923. בספר גיבש היטלר את העקרונות המובילים של האידיאולוגיה הנאצית וחזונו לגבי דרך הגשמתם. מימוש החזון יביא ליצירת "סדר חדש" בו הגזע הארי ישלוט באירופה, הגזעים הנחותים ישועבדו לו והיהודים יכחדו.
אידיאולוגיה זו מכוונת ליצירת תמונת עולם שלמה הכוללת סיבות להתהוות הדברים, הסבר לליקויי ההווה ותמונת עתיד מושלמת. הנאצים התנו את יצירת 'הסדר החדש', אותו רצו לממש, במציאת פתרון ל'בעיה היהודית'.

א. אנטישמיות
בספרו של היטלר, מוצגים היהודים כניגוד המוחלט של הגזע הארי ואויבו.
ייחוד האנטישמיות הנאצית:
• אנטישמיות גזעית: היהודי בעל תכונות מולדות שאינן ניתנות לשינוי, גם אם ימיר את דתו. הסכנה הגדולה היא שהיהודים יחללו את טוהר הגזע הארי. אם בעבר רצו את נפש היהודי ועל מנת להינצל הוא היה יכול להמיר את דתו, כעת, האנטישמיות רוצה את גוף היהודי ולכן יש לחסלו.
• מחריבי התרבות האנושית: מטרתם היא להרוס את העמים בניהם הם יושבים על מנת להשתלט על העולם ולהחריבו. יכולותיהם היחידות הם להרוס, לרמות ולנצל את סביבתם ולכן מוצגים כטפילים, חיידק בגוף האומה הגרמנית.
• ההפך מהעם הגרמני: בעוד הגרמנים יפים, מוכשרים, חזקים וחרוצים היהודים מכוערים, רמאים ועצלנים. כישרונם היחיד הוא לשמור על טוהר הגזע היהודי.
• הפצת הליברליזם והסוציאליזם / קומוניזם: התרועעותם בסביבה הייתה למראית עין בלבד, בעוד מטרתם האמיתית היא להסוות את כוונותיהם האמיתיות: הפצת כל רעיון המנוגד לרוח הנאציזם. הם חדרו לענפי הכלכלה, התקשורת והפוליטיקה בעולם כולו על מנת להפיץ את רעיונותיהם ולהשתלט על גרמניה ועל העולם כולו.
• מלחמת חורמה בנגיף הנצחי של האנושות ("אנטישמיות גואלת"): היהודים הם חיידקים שחדרו לגוף האומה הגרמנית על מנת להשמידה. על הגזע הארי לנהל נגדם מלחמת חורמה ולחשוף את מניעיהם. זהו מסע הצלב של הנאצים, והיטלר בראשם, שיביא לגואלת האנושות מהיהודים והגזע הארי יטוהר ויחוזק.

ב. מרחב מחייה – לבנסראום
טיפוח הגזע הארי, שנמצא במצב תמידי של צמיחה והתפתחות צריך מרחב מחייה. מרחב המחייה יספק לו קרקע נוספת ומשאבים על מנת שיוכל להמשיך ולהתפתח. שטחים אלו נמצאים ממזרח לגרמניה (פולין, צ'כוסלובקיה, רוסיה. מקומם של בני הגזע הסלאבי הנחות שישועבדו לגזע הארי יושג באמצעות מלחמה וכיבוש.
ההצדקות למרחב המחייה:
• הסבר כלכלי: הגדלת שטח הרייך וביסוס מעמד הגזע הארי. מציאת מקורות מזון וחומרי גלם שיבטיחו את המשך עמידתו בראש האנושות כולה.
• הסבר פוליטי: כך יחוסל המשטר הקומוניסטי שלדעת היטלר היהודים יצרו.
• הסבר היסטורי: הנהגת צדק היסטורי שיביא את גרמניה להיות מעצמה השולטת על שטח גדול, כפי שהייתה בימי הביניים.

ג. תורת הגזע
עמדה במרכז האידיאולוגיה הנאצית וטוענת כי בני האדם מחולקים לגזעים שאינם שווים מטבעם.
• דרוויניזם חברתי
מקורה בתורת הגזע של דרווין, הטוענת כי בטבע קיימת "מלחמת קיום" תמידית המביאה ל"ברירה טבעית" בה החזקים שורדים הודות לסגולותיהם בעוד החלשים נכחדים. השלכת תורת הגזע על בני האדם נקראת "דרוויניזם חברתי", באמצעותו ביסס היטלר בצורה מדעית את דעותיו. זוהי מלחמת הישרדות תמידית בין הגזעים האנושיים, שתביא לניצחון החזקים ולשעיבודם והכחדתם של החלשים. עפ"י היטלר, "המאבק הוא אבי הכל".
• החלוקה לגזעים וטוהר הגזע
גזע הינו קבוצה אתנית בעלת קוד גנטי מולד שאינו ניתן לשינוי. החלוקה לגזעים מתבצעת עפ"י תכונות פיזיות חיצוניות (צבע עור, גודל גולגולת) ותכונות נפשיות ושכליות (אופי, כישרון). השמירה על טהור הגזע הותנתה בהרחקת יחידים וקבוצות בעלי מומים או סטיות (טיהור פנימי), ומניעת התערבבות עם גזעים אחרים.
חלוקת הגזעים:
1. יוצרי תרבות: הגזע הארי ניצב בראש סולם הגזעים אליו משתייכים עמי צפון אירופה (הגזע הנורדי והאנגלו-סכסי), כשהגרמנים ניצבים בראשו. הגזע הארי יצר את כל התרבות האנושית, המדע והטכנולוגיה. הם בעלי תכונות עליונות מבחינה שכלית, רוחנית וגופנית ולכן עליהם לשלוט על הגזעים האחרים. הסקנדינבים והבריטים התערבבו עם גזעים אחרים, ולכן הם רשאים לסייע לגרמנים ולהיות בני בריתם.
2. נושאי תרבות: הגזע הסלאבי המונה בתוכו פולנים, רוסים וצ'כים. אלו הם עמים נחותים שנועדו לשרת את הגזע הארי העליון. עמים אלו רק מחקים את התרבות שיצר הגזע הארי ולכן הם צריכים להישלט על ידו.
3. מחריבי תרבות: תת-גזע מחוץ לסולם הגזעים, היהודים. בעלי תכונות שליליות בלבד (טפילים, מייצגים את מהות הרוע), וחותרים באופן קבוע להריסת הסדר הטבעי והתרבות האנושית כולה. כל דבר בו הם נוגעים מתנוון והם מהווים סכנה קיומית לאנושות, על כן יש להשמידם.

ד. עקרון המנהיגות – "פיהרר פרנציפ"
• המנהיג מגלם באישיותו את האמרה "עם אחד, מנהיג אחד, רייך אחד" – כל סמכויות השלטון נמצאות בידיו, הוא יחלץ את גרמניה מבעיותיה ונבחר מכוח אישיותו הנעלה.
• הציות – קיימת זהות מוחלטת בין רצון העם לרצון הפיהרר. על כן יש לציית לפיהרר עצמו מפני שזהו ציות למדינה, וכל אחד שימרה את פיו למעשה בגד במדינתו. הציות נעשה בצורה עיוורת מפני שרק הפיהרר יודע מה טוב למדינתו.
• המדינה – היא השולטת בחיי האזרחים ללא התחשבות בזכויותיהם וצרכיהם. מחובת האזרחים לעשות כל הנדרש עבור המדינה, גם אם ישלם בכך בחייו.
• לאום ולאומנות – "הפולק" הגרמני – הלאום והמדינה הם ערך עליון. לא קיים עיקרון שיגביל את סמכויותיו וזכויותיו, ורק בעלי הדם הגרמני יהיו אזרחי המדינה הגרמנית, המדינה הארית הטהורה.

ה. שלילת הדמוקרטיה והסוציאליזם:
א. שלילת הדמוקרטיה
בני האדם הקימו את המדינה עפ"י עקרונות האמנה החברתית. מטרת המדינה היא להגן על האזרח ועל זכויותיו והעיקרון המרכזי בה הוא שלטון העם.
o העיקרון המרכזי בנאציזם הוא לאום ומדינה. לדעת היטלר, המשטר הדמוקרטי מחליש את העם והמדינה, משעבד את המדינה למדינות אחרות, לתקשורת ולארגונים כלכליים.
ב. שלילת הסוציאליזם והקומוניזם
הערך העליון הוא המעמד החברתי והשוויון. איחוד כל פועלי העולם ומחיקת הגבולות. בנוסף, גם הנאציזם וגם הקומוניזם שאפו להשתלט על העולם.
o תורת הגזע מחלקת את בני האדם למעמדות מוכתבים מראש. טשטוש הגבולות יחליש את האומה הגרמנית.
ג. העקרונות המובילים את האידיאולוגיה הנאצית עפ"י המשטר הטוטאליטרי:
o המדינה מכתיבה לאזרחיה את האידיאולוגיה הרשמית של המשטר.
o המדינה פועלת להגשמת החזון גם במחיר רמיסת זכויות האדם והאזרח. הפיקוח נעשה באמצעות משטרה חשאית המהווה זרוע של השלטון.
o שליט אחד המרכז את כל סמכויות השלטון (כלכלה, חינוך, תרבות) ושולט על אמצעי התקשורת.

2. הגורמים והנסיבות לעליית הנאצים לשלטון
א. כישלונה של רפובליקת ויימאר
o בסיום מלחמת העולם הראשונה, בועידת ורסאי, הטילו מדינות ההסכמה על גרמניה מגבלות רבות: ויתור על שטחים שנכבשו, הגבלת גודל הצבא ואיסור פיתוח כלי נשק כבדים, תשלום פיצויים למדינות המנצחות, איסור איחוד עם אוסטריה. בנוסף, כפו המדינות המנצחות על החלפת המשטר משלטון קיסרי לשלטון דמוקרטי – "רפובליקת ויימאר". כל אלו גרמו לתחושת השפלה של העם הגרמני, דבר שהביא להתפתחות תנועות לאומיות ופוליטיות קיצוניות שהבטיחו לבטל את "חרפת ורסאי" ולהחזיר לעם הגרמני את הכבוד הראוי לו.
o אגדת סכין בגב – במקביל, התפתחה האמונה כי לא רק שהגרמנים לא הפסידו במלחמת העולם הראשונה, כי אם ניצחו בקרבות. לטענתם, הגרמנים נבגדו ע"י היהודים והקומוניסטים "שתקעו סכין בגב האומה" וניהלו משא ומתן עם מדינות ההסכמה. כתוצאה מכך, רפובליקת ויימאר נתפסה כזכר לתבוסה שהגרמנים רצו למחוק, ולייצוג של היהודים והקומוניסטים שבגדו באומה. כך ההתנגדות לרפובליקת ויימאר יצגה גם התנגדות כלפי היהודים והקומוניסטים.

ב. ניצול משבר כלכלי
המשבר הכלכלי בשנת 1929 הביא למיתון, אבטלה וצמצום הייצור והיצוא בעקבות התלות שפיתחה גרמניה בארה"ב, והקיף את כלל ענפי המשק. בשיאו, הגיע מספר המובטלים לכ-6 מליון. תשלומי הפיצויים למדינות ההסכמה לאחר מלחמת העולם הראשונה אף החמיר את המצב. הציבור הגרמני, שאיבד את בטחונו הכלכלי, קרא למנהיג חזק שישקם את כלכלת המדינה, התייאש מהדמוקרטיה ויצא נגד המשטר.

ג. אובדן האמון בדמוקרטיה ואי יציבות פוליטית
o בפרלמנט הגרמני היו מפלגות רבות שלאף אחת מהן לא היה רוב. כך הוקמו מפלגות קואליציוניות שהתפרקו לעיתים תכופות בעקבות הסכסוכים בניהן, מה שהביא לקיום בחירות לעיתים תכופות. דבר זה הביא לאובדן האמון של הציבור בדמוקרטיה והתגברות התעמולה האינטנסיבית של הזרמים הקיצוניים נגד המשטר.
o בעלי התפקידים בכלל מערכות השלטון לא הוחלפו עם הקמת הרפובליקה, ולכן מראש היו עוינים לה ולא עזרו לממשלה לבצע את תפקידה כראוי. בניהם היו אנשי צבא שאפשרו לקיצוניים להמשיך בתעמולה ובמהומות עד כדי מלחמת אזרחים פנימית.
o בעם הגרמני לא השתרשה מסורת של שלטון דמוקרטי והוא לא ידע כיצד לתפקד תחתיו. במקביל, הפחד מהקומוניזם הלך והתעצם עם התחזקות המפלגות הקומוניסטיות בגרמניה. בנוסף לכך, החוקה הגרמנית לא הציבה סייגים לפעילותם הפוליטית של גופים וארגונים שונים, דבר שאפשר את התפתחותן של תנועות לאומיות קיצוניות.
o תקנה 48 – אפשרה לנשיא בעת חירום לפרק את הפרלמנט, לפטר את הקנצלר ולהחליפו ולהשתמש בצבא להשלטת סדר. היו שראו בסעיף זה ערעור על החוקה הדמוקרטית ולמעשה הוא היווה "ריקון של הדמוקרטיה".

ד. חוסר נכונותן של מפלגות להגיע לפשרה על מנת לעמוד נגד המפלגה הנאצית
ה. שימוש המפלגה הנאצית בתעמולה ובטרור על מנת להגדיל את התמיכה בה אפשרו לה להמשיך ולפעול כרצונה.

• השלבים בעליית כוחה של המפלגה הנאצית
 1921 – היטלר נבחר למנהיג המפלגה הנאציונל-סוציאליסטית.
 1923 – ה"פוטש" נכשל. היטלר נשלח לכלא וכותב את ספרו "מיין קאמף".
 1928 – המפלגה הנאצית זוכה ב-2.6% מהקולות.
 1930 – משבר כלכלי. המפלגה הנאצית זוכה ב-18.3% מהקולות.
 1932 – ניצחון המפלגה הנאצית בבחירות והפיכתה למפלגה הגדולה ביותר עם 37.3% מהקולות.

• הנסיבות שהובילו למינוי של היטלר לקנצלר
בינואר 1933, הטיל הנשיא הינדנבורג את תפקיד הקנצלר על היטלר, למרות התנגדותו האישית אליו. זאת בעקבות הפחד ממלחמת אזרחים פנימית והלחץ שהפעילו החוגים הקפיטליסטים שהאמינו כי היטלר ימנע את התפשטות הקומוניזם. המפלגות האחרות לא התאגדו על מנת להלחם בו, ופניית התעמולה הנאצית לכלל שכבות האוכלוסייה גרמה להיטלר להיתפס כמנהיג שיפתור את כל בעיותיה של גרמניה.

3. המעבר של גרמניה מדמוקרטיה לנאציזם
התהליך התקיים בשני מישורים מרכזיים: האחד, ע"י עיצוב מוסדות השלטון מחדש באמצעות הצבת נאצים בתפקידי מפתח. השני היה גיוס תמיכת הציבור הגרמני, אנשי צבא, תעשיינים, אינטלקטואלים ובורגנים על מנת שיתאימו את עצמם לכללי המשחק הנאצים החדשים.
1. צווים
א. שריפת הרייכסטאג והוצאת "צווי חירום להגנת העם והמדינה":
כשקיבל היטלר את משרת הקנצלר, היו השרים הנאצים מיעוט בממשלה. היטלר שכנע את הנשיא הינדנבורג לחתום על צו לפיזור הרייכסטאג מתוקף תקנה 48, ונקבעו בחירות למרץ 1933. בימים לפני הבחירות, הפיצו הנאצים שמועות שהקומוניסטים עומדים לחולל מהפכה, הפעילו טרור, שרפו את בניין הרייכסטאג והאשימו את הקומוניסטים.
למחרת, שכנע היטלר את הינדנבורג לחתום על "צווי חירום להגנת העם והמדינה". במסגרת הצווים בוטלה הזכות להבעת דעה חופשית, חופש העיתונות, הזכות לפרטיות וכלל זכויות הפרט והאזרח. הוקמו מחנות ריכוז למתנגדי המשטר, הוטלו עונשי מוות על עבירות קטנות והממשלה השתלטה על הממשלות השונות בגרמניה.
הצווים לא בוטלו במהלך כל השלטון הנאצי והיוו הבסיס המשפטי הפורמאלי של משטרו של היטלר.
2. חוקים
א. "החוק לביטול מצוקת העם והמדינה" – "חוק ההסמכה":
חוק המאפשר חקיקה ללא השתתפות הרייכסטאג וחקיקת חוקים הסותרים את חוקת הרפובליקה. החוק ביטל למעשה את שיטת השלטון הפרלמנטארי. עבר בזכות הרוב שהיוותה המפלגה הנאצית ביחד עם התומכים בהחזרת הקיסר במרץ 1933.
ב. "חוק פיזור המפלגות"
הוצאת כל המפלגות מחוץ לחוק עד שהמפלגה הנאצית נותרה המפלגה החוקית היחידה.
ג. "החוק לשיקום הרייך"
ביטול המבנה הפדרטיבי של גרמניה המורכבת מ-18 מדינות. אנשי היטלר מונו למושלי המדינות, ובהדרגתיות פיזרו את בתי הנבחרים שלהן. כך הוקמה מדינה אחת ריכוזית וכל הסמכויות שהיו בידי המדינות הועברו לשלטון המרכזי.
ד. "חוק ההאחדה" – איחוד תפקידי הנשיא והקנצלר
עם מות הנשיא הינדנבורג ב-1934, ריכז היטלר את כל סמכויות השלטון לידיו. תוארו הרשמי היה "הפיהרר" ו"רייכקאנצלר", המנהיג וראש הממשלה. כך הפך היטלר למפקד הצבא הגרמני, ומעתה החיילים נדרשו להישבע לו שבועת אמונים אישית, בדומה לשבועת אמונים למלך. באותו החודש התבצע משאל עם לאישור מהלכיו של היטלר. 90% הצביעו בעד, מה שהעיד על הפיכתה של גרמניה למדינה טוטליטרית.
3. חינוך ותרבות – לשכת התרבות של הרייך הוקמה ב-1933 ובראשה עמד יוזף גבלס.
א. חינוך
מערכת החינוך עוצבה עפ"י עקרונות האידיאולוגיה הנאצית. הודפסו ספרי לימוד והותאמה תכנית לימודים ייחודית: לימודי תורת הגזע, חשיבות הלאום, השפלת גרמניה בחוזה וורסאי, ההיסטוריה המפוארת של גרמניה, ביולוגיה והתעמלות. הודגש גם חינוך לציות לפיהרר ולמולדת. הסגל החינוכי עבר "טיהור", ורק מי שהזדהה עם האידיאולוגיה הנאצית הורשה ללמד.
תנועות הנוער:
תחילה, הנערים הצטרפו ל"נוער היטלר" והנערות ל"ברית הנערות הגרמניות". משנת 1939, ההצטרפות לתנועת הנוער "היטלר יוגנד" הפכה לחובה. הארגון פעל עפ"י כללי התנהגות צבאיים: לבישת מדים, אימון גופני, הכשרה קדם צבאית, הערצת כוח ומלחמה ונאמנות לרייך. הנערות חונכו להיות אמהות טובות. מצטיינים נשלחו לבתי הספר של המפלגה.
כלל האזרחים שולבו בפעילויות בחסות המפלגה הנאצית (ספורט, טיולים וכו').
ב. תרבות
במסגרת התרבות המותרת יצירות רבות וחשבות (ספרות, ציור, מוזיקה) נאסרו, ואמנים שהתנגדו למשטר ברחו מגרמניה.
אומנות:
בתקופת הרפובליקה הויימיראית שלט האקספרסיוניזם: ציורים מופשטים מנקודת השקפתו של האמן, ללא דיוק או קשר למציאות. הנאצים קבעו מהי אומנות מותרת עפ"י אמות המידה הנאציות, וראו אומנות מסוג זה כמנוונת, בעלת טירוף והאמנים כ"חולי נפש". הציורים המורשים היו ציורי טבע, אהבת המולדת ומשפחתיות. גם המוטיבים של דם, אדמה ואש הותרו כי היו בעלי קשר ישיר למיתולוגיה הלאומית הגרמנית.
מוסיקה:
ואגנר היה המלחין האהוב על היטלר, ובספרו "המוזיקה והיהודים" טען כי במוזיקה שהיהודים מלחינים אפשר לשמוע את יבבותיהם, ולכן הם אינם יכולים ליצר מוזיקה ראויה. גם מוזיקת ג'אז נאסרה מפני שמקורה הוא באדם השחור, תת גזע.
הרדיו:
הכלי המרכזי להפצת נאומים, תעמולה ומוסיקה התואמים את עקרונות המשטר. הרדיו נמכר בזול והיה בכל בית, מסעדה ומקום בילוי, כך שלא ניתן היה להתחמק משידוריו. בזמן ההפצצות על גרמניה הרדיו שידר היכן ההפצצה והציל את חייהם של אנשים רבים. נאסר על האזנה לתחנות רדיו אחרות (B.B.C הבריטי). גבלס, שר התעמולה, היה אחראי לאכיפה ואף הוצאו להורג אנשים בעקבות האזנה לשידורים זרים. על כל רדיו שנמכר הייתה מודבקת מדבקה עליה נכתב: "נא לזכור, האזנה לשידורים זרים היא עבירה נגד הביטחון הלאומי שלנו. העבריינים יענשו בחומרה".
4. טרור:
א. ליל הסכינים הארוכות, יוני 1934:
במקביל להשתלטותו על המדינה, פעל היטלר לחיסול גורמים במפלגתו העלולים לסכן אותו ואת תכניותיו. בפברואר 1934, הציע מנהיג ה-S.A, ארסנט רהאם, שארגונו ייקח על עצמו את כל משימות ההגנה על הרייך.
– הארגון מנה כ-2.5 מליון איש, פי 20 מהצבא הסדיר של גרמניה. אם יהיה אחרי על הגנת הרייך, יתחזק כוחו של הארגון שעלול לסכן את היטלר עצמו ויבטל את הצבא הסדיר.
– היטלר ידע שכוח הארגון מספיק רק לקרבות רחוב ולא מגיע לרמה של צבא מודרני.
– ראהם שאף לבצע מהפכה כלכלית שעוררה את התנגדות התעשיינים, להם היה זקוק היטלר כדי להמשיך לקדם את מהלכיו בזירה בינלאומית.
כך החליט היטלר ב-30 ביוני לעצור את ראהם ואיתו עוד כ-1000 קציני S.A, ולהוציאם להורג בפעולה שנקראה "ליל הסכינים הארוכות". כתוצאה מכך התחזק מעמדו של היטלר אצל התעשיינים ובקרב אנשי הצבא, ארגון ה-S.A הפך שולי, ובמקומו הלך והתעצם ארגון ה-S.S.
ב. הפיכתה של גרמניה למדינת משטרה
ארגון ה-S.S הוקם תחילה כיחידת עילית שתפקידה לשמור על חיי הפיהרר. אך עם חיסול ה-S.A, הפך ארגון ה-S.S בהדרגה לאחראי על כל ביטחון הפנים של הרייך. התהליך הושלם עם מיניו של הימלר, מפקד ה-S.S לסגן שר הפנים ולראש המשטרה.
המחלקות השונות שפעלו בארגון:
– הגסטאפו – המשטרה החשאית.
– S.D – ארגון המודיעין והריגול.
– הוואפן S.S – יחידות לוחמות.
– גולגולות המוות – ניהול ושמירה על מחנות הריכוז.
נגד מתנגדי השלטון ננקטו צעדים קשים: הקמת בתי דין עממים בהם נשפטו כל מי שנאשם בבגידה במשטר, אלפי בני אדם נעצרו ונכלאו.
"דכאו" היה מחנה הריכוז הראשון שהוקם בגרמניה במרץ 1933 והיה מיועד למתנגדים פוליטיים. אחריו הוקמו עוד מאות מחנות ריכוז בהם הועבדו האסירים בפרך, הורעבו למוות ועברו עינויים. מחנות אלה היו האמצעים היעילים ביותר להשתקת כל התנגדות למשטר הנאצי ולהבטחת יציבותו.
5. תעמולה
א. כינוסים המוניים
נועדו להדגיש את תחושת היחד והכוח. הם שטפו את ההמונים באמצעות מצעדים, אסיפות ענק, מפגני ראווה, חגים לאומים, וטקסי זיכרון לגיבורים שנפלו. כל אלה הלהיבו את הצופים וסחפו את העם אחרי הנאצים. במקביל, צלב הקרס התנוסס בכל מקום.
ב. אמצעי התקשורת
סרטי תעמולה, בהם "היהודי הנצחי".
העיתון "דר שטרימר" – שבועון שהחל להופיע כבר ב-1923. בשנת 1938 נמכר ביותר מחצי מליון עותקים בשבוע והוצג גם כעיתון קיר במקומות הומי אדם (תחנות אוטובוס, פארקים וכו'). סיסמת העיתון הייתה "היהודים הם אסוננו" – אסון העם הגרמני והאנושות כולה. פורסמו בו קריקטורות בהן הוצגו היהודים כמכוערים, סוטים ומנסים להשתלט על העולם.
ג. האולימפיאדה בגרמניה – 1936
בזכות השתתפות המדינות השונות באולימפיאדה בגרמניה, הוכיח היטלר כי למרות הביקורת, הוא זוכה להכרה בינלאומית. "לשכת התרבות של הרייך" הדגישה את התרבות הנאצית והחליטה אילו יצירות (אמנות, מוזיקה, ספרים, עיתונים) יוצגו. הוטל חרם על יצירות של יהודים ואויבי הגזע הארי, ועל מוזיקת ג'אז המסמלת את האדם השחור. ספרים על יהודים או ספרים שחוברו ע"י יהודים הועלו באש.
6. יישום תורת הגזע
הפעילות הבולט בתחום הגזענות ננקטה בעיקר כנגד היהודים, אך על מנת לשמור על "טוהר הגע" הארי יש צורך גם בטיהור פנימי והרחקת כל האנשים החורגים מהאחידות הגזעית: חולים, חלשים, בעלי פגמים ויזים ונפשיים.
א. "החוק למניעת צאצאים פגועים תורשתית"
התקבל ב-1933 והתיר את עיקורו של כל מי שהוכר כלוקה במחלה תורשתית. עד 1939 עוקרו בגרמניה הנאצית כ-200 אלף בני אדם.
ב. מבצע המתת חסד – אותנזיה
התחיל עוד לפני תחילת המלחמה. רציחתם באופן שיטתי של חולים במחלות תורשתיות וחשוכות מרפא או שהוגדרו כ"סטיות מן הטבע" ונחשבו כבלתי ראויים לחיות עפ"י תורת הגזע. בניהם נרצחו נכים, מפגרים, חולי נפש והומוסקסואלים. על חלקם אף בוצעו ניסויים אכזריים לפני כן. המבצע התקיים עד שנת 1941 בעיקר על אדמת גרמניה ובוטל בעקבות ביקורת ולחץ בעיקר של הכנסייה. אך בפועל, גם לאחר סיומו הומשך הרצח. בהמשך המלחמה הועברו הרוצחים לשטחי פולין וביצעו את "הפיתרון הסופי" במחנות ההשמדה.
ג. להרבות את "הגזע הארי הטהור"
הוקמו בתים מיוחדים למפגש חברי S.S עם נערות גרמניות בעלות חזות ארית על מנת להרבות את הגזע הארי הטהור.

4. המדיניות הנאצית כלפי היהודים בגרמניה 1933-1939
1. הסיבות להתפתחות האנטישמיות הקיצונית דווקא בגרמניה:
א. עקביות שיטתית של מחשבה והליכה עיוורת אחר המשטר.
ב. גיוס כלל אמצעי הקדמה, הטכנולוגיה והתקשורת למימוש האידיאולוגיה הנאצית ורתימת האזרחים.
ג. הפיכת האידיאולוגיה הנאצית לאידיאולוגיה של המשטר, דבר שהעניק כוח למימוש תוכניותיה.

2. מדוע החלו הגרמנים לפגוע ביהודים:
א. אידיאולוגית – פגיעה ביהודים הייתה חלק מהאידיאולוגיה הנאצית והתיאוריה הגזעית של המפלגה.
ב. ביסוס השלטון – לפני עלייתו של היטלר לשלטון, היוו היהודים כאחוז מאוכלוסיית גרמניה (500 אלף איש). הם היו בעלי זכויות שוות, קראו לעצמם "גרמנים בני דת משה" וראו בגרמניה את מולדתם. במקביל, הם התברגו בתפקידי מפתח בכירים בכל תחומי החיים והיו בעלי השפעה רבה על חיי הרוח והתרבות הגרמנית. על מנת לרתום תחומים אלה לטובת המשטר, היה על הנאצים לסלק את היהודים.

3. יעדי המדיניות הנאצית בשנות ה-30 (טרם חשבו על השמדה המונית):
א. בידוד היהודים מהחברה והתרבות הגרמנית תוך השפלתם וביזויים.
ב. נידוי ונישול היהודים מעמדות המפתח בכל תחומי החיים בגרמניה.
ג. סילוק היהודים מגרמניה: "יהודים החוצה", "גרמניה נקייה מיהודים".
ד. ליכוד העם הגרמני נגד אויב משותף.

4. הגשמת יעדי המדיניות הנאצית עד שנת 1938:
א. חרם כלכלי
ה-1 באפריל 1933 הוכרז כיום חרם על בתי עסק יהודים. חיילי S.A עמדו בפתח בתי העסק ומנעו כניסת גרמנים. היטלר הסביר את המהלך כתגובה לתעמולה אנטי גרמנית שעשו היהודים. אך למעשה, מטרתו הייתה לאפשר לחברי המפלגה לפרוק רגשות אנטישמים שהצטברו בהם במסגרת מפלגתית. בנוסף, הדבר הטיל פחד על מתנגדי המשטר. ארה"ב ומספר מדינות באירופה הטילו בתגובה חרם מידי על הייבוא מגרמניה, ולכך גרמניה לא הייתה ערוכה.
ב. שריפת הספרים
מאי 1933 התקיימה שריפת ספרים שנכתבו ע"י סופרים והוגי דעות יהודים ומתנגדי הנאציזם במקומות מרכזיים בגרמניה. המרכזי בניהם היה כיכר האופרה בברלין, שם נשרפו כ-20,000 ספרים. הייניך היינה, יהודי מומר מגדולי הספרות והשירה בגרמניה, אמר בשנת 1820: "במקום שבו שורפים יהודים ישרפו גם בני אדם".
מימוש תורת הגזע באידיאולוגיה הנאצית:
ג. "הצו להחזרת הפקידות המקצועית על קנה":
התקבל באפריל 1933, וסילק ממוסדות השלטון את כל העובדים היהודים והלא יהודים שהחלו את תפקידם בעת רפובליקת ויימאר ונאמנים לה. בהמשך נוסף לצו "סעיף האריות" שהגדיר מיהו יהודי – מי שאחד מסביו היה יהודי גם אם התנצר. כך הורחקו מעובדתם רופאים, עורכי דין מנהלי בנקים שהיו בשירות המדינה ועיתונאים. הוגבל מספר היהודים שלמדו באוניברסיטאות. דוגמא נוספת היא גירושו של אלברט איינשטין, בעל פרס נובל בפיזיקה, מהאקדמיה למדעים והחרמת רכושו.
ד. חוקי נירנברג:
שני חוקים שחוקקה המפלגה הנאצית, שסללו את ההפרדה בין יהודים לארים, שללו את זכותם לאזרחות והיוו בסיס חוקי להמשך סילוקם של היהודים מכלל תחומי החיים.
1. "חוק אזרחות הרייך"
קבע כי אזרח גרמני הוא בעל "דם גרמני" או קרוב לו ונאמן לרייך, ורק הוא יהיה בעל זכויות פוליטיות ואזרחיות מלאות. בהמשך, נוספו תקנות שהגדירו מיהו יהודי ואת הדרגות השונות של המישלינגה – בני גזע מעורב שהוענקו להם זכויות מיוחדת.
מיהו יהודי:
o שלושה סבים שלו יהודים
o בן תערובת ושני סביו יהודים
o משתייך לקהילה היהודית ונשוי ליהודיה
o מי שהמיר את דתו
2. "החוק להגנת הדם גרמני והכבוד הגרמני"
o איסור על נישואים ויחסים מחוץ לנישואים עם יהודים. נישואים אלו שהתקיימו מחוץ לגרמניה יבוטלו.
o איסור על היהודים להעסיק עוזרות בית מתחת לגיל 45.
o איסור על היהודים להניף את דגל הלאום הגרמני.
משמעות החוקים:
o עבור המשטר הנאצי: תורת הגזע מוגדרת כחוק, כלומר, האידיאולוגיה הנאצית הפכה לחוק של המשטר. בסיס למדיניות אנטי יהודית בהמשך.
o עבור היהודים: היהודים נותרו חסרי זכויות פוליטיות וחסרי הגנה, דבר שהגביר את הלגיטימציה לפגיעה בהם.

5. שנת 1938 – שנת מפנה והקצנה
עד כה הייתה ההידרדרות במצב היהודים הדרגתית, ויהודים השלימו עם המצב החדש. אך בשנה זו חלה הקצנה. בסיומה, היו היהודים במצב של "מוות אזרחי". על אף נוכחותם בגרמניה, הם הוצאו מכלל מעגלי החיים והתנתקו לחלוטין מהחברה גרמנית בעקבות האיסור על קשר עם ארים.
א. אריזציה
השתלטות גרמנים ארים ואנשי המפלגה הנאצים על רכוש יהודי על מנת להשאיר את היהודים חסרי כל ולגרום להם לעזוב את גרמניה, וכחלק מהכנותיה של גרמניה למלחמה.
ב. תקנות – השפלת היהודים
o כל יהודי נדרש להוסיף לשמו את השם "ישראל" ויהודיות את השם "שרה".
o הטבעת האות J על גבי דרכונים של יהודים כדי שיהיה ניתן לאתר אותם בקלות.
o איסור להימצא במקומות ציבוריים.
o מוסדות הקהילה היהודית לא היו עוד רשויות ציבוריות וכך נמנעה התמיכה הכלכלית בהם.
ג. גירוש זבונשיין
בפולין נחקק חוק השולל מה"אוסטיודן" את אזרחותם (יהודים בעלי אזרחות פולנית שגרים בגרמניה). בתגובה, גירש היטלר כ-17,000 יהודים לפולין, במטרה שיספיקו לעבור לגבולותיה לפני שיתחילו לאכוף את החוק החדש. אך פולין לא אפשרה ליהודים להכנס, והם נשארו בעיירת גבול קטנה בשם זבונשיין. שם שהו במהלך החורף הקשה באוהלים, בדירים ובאורוות ונגרם להם סבל רב.
ד. סיפוח אוסטריה – "אנשלוס" – האיחוד
התקיים במרץ 1938, בניגוד לחוזה ורסאי. המעצמות לא התנגדו למהלך מפני שציפו שהיטלר יסתפק בסיפוח אוסטריה וחבל הסודטים. זוהי הפעם הראשונה בה תורת הגזע והמדיניות האנטי יהודית מיושמות מחוץ לגבולות גרמניה.
ה. ליל הבדולח
הרשל גרינשפיין, צעיר יהודי בן 17, התנקש בחיי דיפלומט גרמני בצרפת כמחאה על ההתעללות בהוריו שהיו חלק ממגורשי זבונשיין. דבר זה היווה הילה לפוגרום שיזם שר התעמולה יוזף גבלס בתמיכתו של היטלר, שהתקיים בלילה בין ה-9 ל-10 בנובמבר. בפוגרום נרצחו כמאה יהודים, מאות חנויות, בתים ובתי כנסת הוצתו ונהרסו וכ-30 אלף יהודים נשלחו למחנות ריכוז למתנגדי השלטון.
הנאצים הציגו את הפוגרום כתגובה "ספונטנית" לרצח הדיפלומט, אך ליל הבדולח, על שם הזכוכיות המנופצות של בתי העסק היהודים, תוכנן שבועות לפני שפרץ. מטרתו הייתה להביא להגירת היהודים, אחרי שהחקיקה לא הביאה למימוש מלא של מטרה זו.
מספר ימים לאחר מכן, הוחלט על שורה של גזירות חדשות שהשלימו את תהליך האריזציה, הוצאת היהודים ממוסדות החינוך ופגיעה כלכלית קשה בעקבות לקיחת כספי הביטוח שלהם. על היהודים היה לשם כנס קיבוצי בגובה מיליארד מארק, ונאסר על הפצת עיתונים יהודים. גם גזירות אלו רצו להחיש את מנוסתם ולהפוך את גרמניה לנקייה מיהודים.
ליל הבדולח כנקודת מפנה:
o לראשונה מתקיימת פגיעה פיזית ביהודים ולא רק באמצעות תקנות וחוקים.
o לראשונה מתקיים פוגרום גדול בהיקף ארצי המגובה ע"י השלטון.
o נידוי סופי של היהודים מחיי הכלכלה של גרמניה באמצעות ההשתלטות על רכושם.
o לראשונה נשלחו יהודים רק בגלל היותם יהודים למחנות ריכוז (יהודים שהוכיחו שיש להם לאן להגר לא נשלחו למחנות).
ו. העברת הטיפול ביהודים לידי ה-S.S
לראשונה קיים גוף המרכז את כל הטיפול ביהודים ולקח את סמכויות המשטרה ומשרדי הממשלה.
התוצאות והמשמעויות של מהלך זה:
o דגש על הגירה בכפייה וגירוש בפועל של יהודים.
o עלייה ברמת האכזריות והאלימות בכל הנוגע לטיפול ביהודים.
o השלמת תהליך איתור היהודים, בידודם וניתוקם מהחברה הגרמנית וממסגרות המדינה.

נאציזם מלחמת העולם השנייה והשואה
חלק שני – ספטמבר 1939 – יוני 1941
1. רעיון הסדר החדש – "ראשית: כבוש! שנית: שלוט! שלישית: נצל!" (היטלר, 1941)
הסדר הכלכלי-תרבותי-פוליטי שביקשו הנאצים לעצב בשטחי שלטונם. הסדר נועד לממש את האידיאולוגיה הנאצית במלואה, תוך בניית עולם התואם את מדרג תורת הגזע הנאצית
o יצירת "סדר עולמי חדש" היא מהפכה כוללת בכל תחומי החיים, רעיון פוליטי, כלכלי, חברתי ותרבותי, ביטול ערכי העולם המערבי (דמוקרטיה, זכויות פרט) והשלטת ערכי האידיאולוגיה הנאצית כדרך חיים.
o הקמת הרייך השלישי בן אלף השנים ויצירת "מרחב מחייה" וניצול המדינות הכבושות– ביטול הסכמי ורסאי המשפילים ושימוש באוצרות הטבע והמשאבים של המדינות הכבושות על מנת להבטיח את נוכחותו של הגזע הארי בראש הגזעים. שם יושלט רעיון הסדר החדש בו הארים האדונים, הסלאבים משרתיהם והיהודים יכחדו. השטחים חולקו למספר סוגים:
1. שטחים מסופחים – מערב פולין, אוסטריה, יצורפו לרייך הגרמני.
2. שטחים כבושים – נמצאים תחת שלטון גרמני ישיר (נורבגיה, צפון צרפת).
3. שטחים כבושים בשלטון עקיף – נשלטים ע"י ממשלות מקומיות אך כפופים לנאצים (דרום צרפת, סלובקיה, דנמרק).
o מיון העמים עפ"י תורת הגזע:
1. הגזע הארי – יוצרי תרבות, חלק מהמדינה הגרמנית. במדינות אלה יתקיים תהליך נאציפיקציה.
2. הגזע הסלאבי (מזרח אירופה) – נושאי תרבות, העמים הנחותים שישרתו את בני הגזע הארי.
3. תת-גזע – היהודים. אין להם זכות קיום בסדר החדש. הורסי תרבות, מייצגי הרוע ויש לחסלם.

א. מטרות הסדר החדש:

ב. הצעדים להגשמת רעיון "הסדר החדש":
1. הגשמת רעיון מרחב המחייה – תחילה כבשה גרמניה את פולין ובהמשך גם חלקים של ברית המועצות. פולין חולקה לשלושה חלקים:
– מערב פולין סופחה לרייך, עשרות אלפי גרמנים הועברו למערב פולין על מנת לשלוט בגזע הסלאבי וליישב את המקום בגרמנים ארים.
– "גנרל גוברמן" – הממשל הכללי – הפולנים והיהודים הועברו לשטח זה באמצעות טרור וגירוש, נאסרו במחנות ריכוז ונשלחו לעבודות כפייה.
– השטח המזרחי של פולין הועבר לשליטת רוסיה עפ"י הסכם ריבנטרופ-מולטוב.
*מדינות מערב אירופה לא היו חלק ממרחב המחייה מפני שהיו נושאי תרבות (סקנדינבים, הולנדים, דנים). שאיפת הנאצים הייתה לשתף איתן פעולה, ולכן המדיניות הנאצית הייתה שונה כלפיהן ומעט נוחה יותר. במדינות אלו בוטל השלטון הדמוקרטי, מתנגדי השלטון הנאצי נרדפו, הוטמעו רעיונות נאצים (כמו גיוס לצבא הגרמני) והוקמו תנועת נוער נאציות. דוגמא אחת היא השלטון הוישי בדרום צרפת ששיתף פעולה עם היטלר בנושא היהודי.
2. ניצול כלכלי – המשך טיפוח מדיניות האריזצה באמצעות העברת מפעלים, ונכסים של פולנים ויהודים לידיים אריות. פסי רכבת, מפעלים, תחנות חשמל וכו' נוצלו עבור צרכי הצבא הגרמני. בנוסף, התבצעה חלוקת מזון על מנת לצמצם את הוצאות הגרמנים ובמקביל להרעיב ולהחליש אוכלוסיות שנחשבו לנחותות.
3. עבודות כפייה – ניצול אנושי – תעשייה, חקלאות, סלילת כבישים ומסילות ברזל. בעקבות הגיוס הנרחב בגרמניה (10 מליון גרמנים) היה מחסור בעובדים במשק, ולכן הועברו כ-7 מליון עובדי כפייה לגרמניה שעבדו בעיקר במחנות עבודה בתנאים קשים.
4. שוד וגזל – מדיניות שיטתית של שוד וגזל במדינות הכבושות תוך החרמת אוצרותיהן והתוצרת החקלאית ושוד מאורגן של אוצרות תרבות ויצירות שהועברו לתחומי הרייך.
5. מבצע "המתת חסד" – אותנזיה – התחיל עוד לפני תחילת המלחמה. רציחתם באופן שיטתי של חולים במחלות תורשתיות וחשוכות מרפא או שהוגדרו כ"סטיות מן הטבע" ונחשבו כבלתי ראויים לחיות עפ"י תורת הגזע. בניהם נרצחו נכים, מפגרים, חולי נפש והומוסקסואלים. על חלקם אף בוצעו ניסויים אכזריים לפני כן. המבצע התקיים עד שנת 1941 בעיקר על אדמת גרמניה ובוטל בעקבות ביקורת ולחץ בעיקר של הכנסייה. אך בפועל, גם לאחר סיומו הומשך הרצח. בהמשך המלחמה הועברו הרוצחים לשטחי פולין וביצעו את "הפיתרון הסופי" במחנות ההשמדה.
6. ביצוע שיטתי של "הפיתרון הסופי" – פתרון הבעיה היהודית ע"י השמדתם המוחלטת.

2. היהודים בפולין בימי הכיבוש הנאצי עד לתחילת ביצוע הפיתרון הסופי
א. המדיניות כלפי היהודים בפולין – רקע:
ב-1 בספטמבר 1939 פלשה גרמניה לפולין, ותוך פחות מחודש נכבשה בשיטת מלחמת הבזק. את הכיבוש ליוו כוחות האיינזצגרופן (עוצבות המבצע) של ה- S.Sשהתלוו לצבא הגרמני והרגו את כל אויבי המשטר הנאצי: מתנגדים (האליטה, הכמורה) ואויבי הגזע (יהודים). פולין חולקה בין גרמניה לבין ברית המועצות עפ"י הסכם ריבנטרופ-מולטוב. השטח הגרמני, הכיל כ-2 מליון יהודים:
• השטח המסופח – נועד להיות מיושב ע"י גרמנים בלבד ולכן גורשו ממנו הפולנים והיהודים.
• "הגנרל גוברמן" – שטח המנהל הכללי – מושלו היה המשפטן ד"ר הנס פרנק והוא נועד לקלוט את יהודי הרייך והמגורשים מהשטח המסופח. קרקוב נקבעה כעיר הבירה, אך לפולנים לא הייתה כל סמכות בשטח.
גבולה של ברית המועצות היה פרוץ בתחילת המלחמה, ויהודים רבים ברחו לשם. הם סבלו כמו כל בני המיעוטים מפני שהיו נתונים למשטר קומוניסטי, אך לא מעצם היותם יהודים.
הסיבות להתרת הרסן כלפי היהודים:
• כיבוש פולין הגדיל פי 6 את מספר היהודים בשטח השליטה הגרמני, דבר שחייב את הגרמנים למצוא פתרונות חדשים בשונה מהגירוש כפי שבוצע עם יהודי הרייך.
• בעקבות המלחמה לא היו יעדי הגירה פוטנציאלים ולא היה לאן לגרש את היהודים.
• המלחמה צמצמה את הצורך בהתחשבות בדעת הקהל וכך החריפו גילויי האנטישמיות.
• מפגשם של הגרמנים עם יהודי פולין כפי שתוארו (היהודים הגלותיים) עודדו אותם לפגוע בהם עוד לפני שקיבלו הוראה מפורשת לכך.

ב. מטרות המדיניות:
1. יישום האידיאולוגיה הנאצית בהתבסס על תורת הגזע וחוקיה.
2. ערעור בסיס הקיום של היהודים וצמצום השפעתם בחברה.
3. התרעת האוכלוסיה הפולנית.

ג. האמצעים למימוש המטרות עד לריכוז היהודים בגטאות:
1. ריכוז ובידוד:
הגזרות והתקנות השונות נועדו ליצור בידוד בין היהודים לבין האוכלוסיה המקומית הפולנית.
– כל יהודי מגיל 10 חויב לסמן את הבגד העליון בסרט לבן עם מגן דוד כחול או בטלאי צהוב.
– הגבלת חופש התנועה – איסור על מעבר מגורים ללא אישור, על היהודים נאסר לנסוע ברכבות ללא קבלת היתר מיוחד ונאסרה עליהם הכניסה לרחובות מסוימים בעיר.
– צו הפרדה שמשמעותו סימון חנויות ובתי עסק יהודים.
2. הרס הבסיס הכלכלי:
עוד בימי הממשל הצבאי החל תהליך החרמת וחיסול מפעלים בתי עסק יהודים. היהודים נאלצו למסחור לידי הגרמנים כל עסק שבעליו אינם שוהים בקרבתו או שמתנהל בצורה לא יעליה. נימוק אי העיליות היווה עילה לחיסול כל בתי העסק והמפעלים הגדולים של היהודים, ובידיהם נשארו רק חנויות קטנות ובתי מלאכה.
דירותיהם של היהודים נלקחו מהם על תכולן, נאסר על היהודים להחזיק בסכומי כסף גדולים וחשבונותיהם בבנקים הוקפאו ביחד עם החרמת סחורות ודברי ערך.
3. נישול היהודים וגירושם למקום בלתי ידוע:
זמן קצר לאחר כיבוש פולין, הועברו יהודים ופולנים משטחים שסופחו לרייך לשטחי הגנרל גוברמן, אך במקביל ניהלו הגרמנים גם גירושים בשטח זה על מנת לטהר חלקים מממנו. הדבר הביא להחרמת רכושם ולחוסר וודאות. דוגמא לכך היא ריכוז מוסדות הגנרל גוברמן בקראקוב, ולכן רצו לטהר את העיר מיהודים.
4. שימוש בכוח עבודה יהודי:
חטיפת יהודים מהרחובות לצורך עבודות כפייה: סחיבת מסעות, עבודות במחנות צבאיים, פינוי הרחובות מהחורבות שנערמו בהם בעת ההפצצות.
ביום הקמת הגנרל גוברמן פורסמה הוראה המחייבת את הגברים בגיל המתאים לצאת לעבודות כפייה, בניהן וויסות נהרות, סלילת כבישים, חיזוק ביצורים, בניין וחקלאות. התנאים הקשים והמחסור במזון הביאו לפריצת מגיפות ולתמותה רבה.
5. פגיעה חינוכית ותרבותית באמצעות תקנות:
– סגירת מערכות החינוך היהודיות, שבימים קשים אלו יכלו לשמש עבור הנוער והילדים מסגרות לתמיכה ועוגן.
– תקנות דת – איסור תפילה בציבור, איסור שחיטה כשרה, איסור לימוד תורה.
– רבו מקרי השפלת רבנים, גזיזת זקנים פומבית, חילול ספרי קודש ושריפת בתי כנסת.
6. יצירת עמימות בחיי היהודים:
חייהם של היהודים הפכו בהדרגה לבלתי נסבלים, לא צפויים ורצופי התעללות והשפלות. חטיפת יהודים לעבודות כפייה הפכה לדבר שבשגרה. יהודי למעשה לא ידע מה מותר ומה אסור – חוק בלתי כתוב אמר כי על יהודי להסיר את כובעו בפני גרמני לובש מדים. היו גרמנים שהיכו יהודים מפני שהסירו את כובעם, ואחרים מפני שלא הסירו אותו.

3. איגרת הבזק של היידריך
פורסמה ב-21 בספטמבר, 1939 ע"י ריינהרד היידריך, ראש המשרד הכללי לביטחון הרייך שהיה ממונה על המלחמה האידיאולוגית להבטחת הסדר החדש. האיגרת נשלחה למפקדי האייזנצגרופן והתייחסה ליהודי פולין הכבושה בשני שלבים:
• שלב ראשון – טווח מיידי:
א. הוראה לריכוז היהודים במספר ערים גדולות בשטח הגנרל גוברמן, סמוך למסילות ברזל כדי שיהיה קל להעביר אותם בעתיד, וטיהור השטח הצפוי להיות מסופח לרייך. גם יהודים שחיו בקהילות קטנות המונות פחות מ-500 איש יועברו לערים הגדולות (ללא הוראה מפורשת להקמת גטאות).
ב. הקמת יודנרט (מועצת זקנים) במקומות בהם רוכזו היהודים. משימותיהם הראשונות היו לערוך מפקד אוכלוסין עפ"י גיל, מקצוע ומין ולדאוג לשיכון היהודים בערים הגדולות.
ג. המשך תהליך האריזציה – העברת רכוש יהודי לידיים אריות תוך התחשבות בצרכים הכלכליים והביטחוניים של גרמניה, ולכן בשלב זה לא גורשו יהודים שיכלו לתרום לכלכלה הגרמנית.
• שלב שני– הטווח הרחוק – "מטרה סופית":
באיגרת הבזק של היידריך אין הבהרה מהי "המטרה הסופית". הדעה הרווחת היא כי לא מדובר ב"פיתרון הסופי", מפני שבשלב זה לא הייתה קיימת תוכנית לחיסולם הפיזי של היהודים וההוראה לריכוזם נועדה לבודד אותם בלבד.
משמעות האיגרת – מימוש האידיאולוגיה הנאצית:
א. שלילת זכויותיהם האזרחיות הבסיסיות של יהודי פולין וערעור הבסיס הכלכלי שלהם.
ב. השלב הראשון לבידוד היהודים עד שיוחלט מה לעשות איתם.

4. הקמת הגטאות
גטו הינו מונח שמקורו בוונציה שבאיטליה ומתייחס לשכונה יהודית נפרדת וסגורה שהוקמה לראשונה בשנת 1516. גם באיגרת הבזק של היידריך וגם הנס פרנק לא נתנו הוראה מפורשת על הקמת גטאות. הגטאות הראשונים הוקמו בסוף שנת 1939, אך רובם הוקמו בין השנים 1940-1941.
תוך חודש מצאו עצמם היהודים מפוצלים בין מסגרות שלטון שונות כשלכל שלטון הייתה מדיניות שונה כלפיהם – החלק שסופח לברית המועצות, האזור שנועד להיות מסופח לרייך לאחר המלחמה ואזור הכיבוש, ה'גנרל גוברנמן'.
• התירוצים – המטרות המוצהרות של הנאצים להקמת הגטאות:
א. מניעת בזבוז מצרכי מזון.
ב. היהודים התנהגו בתוקפנות לצבא הגרמני.
ג. מניעת פגיעת היהודים בכלכלת המדינה בימי המלחמה (למרות שכלל לא הייתה להם השפעה עלייה).
ד. מניעת הפצת מחלות ומגיפות ע"י היהודים (למעשה הצפיפות בגטו גרמה למחלות ולמגיפות להתפשט).

• המטרות האמתיות להקמת הגטאות:
מימוש האידיאולוגיה הנאצית לפיה יש להוקיע את היהודים מהחברה הגרמנית.
א. בידוד היהודים מסביבתם וריכוזם לשם פיקוח עליהם ביתר קלות.
ב. ניתוק הקשר בין הקהילות היהודיות השונות.
ג. נישול היהודים מרכושם ע"י הגברת האריזציה.
ד. שימוש ביהודים ככוח עבודה.
ה. הפיכת היהודים לתת אדם ולאבד צלם אנוש, תוך הכחדתם בתנאי המצוקה בגטו.

• השפעת הגטאות על האוכלוסייה:
• האוכלוסיה המקומית: הגטו יצא מובלעת בעיר שנאסרה הכניסה אליה וגרם לפינוי התושבים הלא יהודים מבתיהם, והיה על המקומיים ליצור תחבורה עקיפה. שני אלה הגבירו את הכעס של האוכלוסיה הלא יהודית על האוכלוסיה היהודית.
• האוכלוסיה היהודית: המעבר לגטאות היה כרוך בסבל, צער ופחד בעקבות הניתוק ממסגרת החיים. הם לא ידעו כמה זמן ישארו בגטו, היכן הוא נמצא, והושפעו משמעוות את חוסר הוודאות. למרות זאת, היו יהודים שקיוו שהגטו יהווה מקום מוגן מפני הנאצים והאוכלוסייה המקומית העוינת.

• האחריות על הפיקוח על הגטאות:
א. פלוגות S.S של השלטון הנאצי – שמירה על הגטו מבחוץ באמצעות סיורים מסביב לגדר על מנת לבודד את הגטו מהאוכלוסיה, תוך פיקוח ומתן הוראות ליודנרט.
ב. המשטרה הפולנית – לרוב פעלה בגטאות הגדולים והייתה אחראית על הכניסה והיציאה מהגטו ועל בידודו.
ג. המשטרה היהודית – זרוע של היודנרט ותפקידה היה לסייע למשטרה הגרמנית ולמשטרה הפולנית בפיקוח על הגטו מבפנים. אנשי המשטרה היהודית נהנו מזכויות יתר, שכללו מזון, ביגוד ופטור מעבודות כפייה, אך נתפסו כמשתפי פעולה עם השלטון הנאצי. שוטרים שלא הצליחו לבצע את תפקידם הוענשו לרוב בעונש מוות. תפקידיהם בגטו:
– אחראים על שמירת הסדר, השקט ועל ציותם של היהודים לגרמנים.
– איסוף והחרמת חפצים וחלוקת קנסות.
– תפיסת אנשים והעברתם לעבודות כפייה.
מפני שלא הייתה הוראה מפורשת להקמת הגטאות, הם לא הוקמו באותו הזמן ולא הייתה אחידות באופן סגירתם וברמת השמירה עליהם. הגטאות הגדולים הוקפו בחומות אבן, עץ או טייל, בעוד גטאות קטנים כלל לא סומנו או הוקפו. לדוגמא:
• גטו לודז' – היה סגור וכל כניסה ויציאה ממנו הותנתה באישור הגרמנים.
• גטו ורשה – מנה בשיאו כ-500 אלף יהודים והיה מוקף חומה שלאורכה ניצבו שומרים גרמנים ופולנים במטרה למנוע בריחות והברחות. אך למעשה, היו יהודים שהורשו לצאת מהגטו ולפולנים לא מעטים היה אישור להכנס אליו.

• ניהול הגטו ע"י היודנרט (מסוכם בחלק 7)

5. תנאי החיים בגטו:
א. צפיפות:
הגטאות הוקמו באזור המוזנח והעני של העיר, בו התנאים הסניטרים גרועים ועל שטח קטן מאד. דוגמא לכך הוא גטו ורשה שהכיל שליש מאוכלוסיית העיר והתפרס רק על 3% משטחה, בשיאו הכיל כמעט חצי מליון יהודים. בחדר היו בין 6-10 נפשות, הרחובות היו הומי אדם והמשטרה היהודית נאלצה להקצות כוח אדם לוויסות התנועה ברחובות.
ב. מחסור במזון:
הגרמנים הקציבו מזון על בסיס גזעי: ארי קיבל 2,000 קלוריות ביום, סלאבי כ-800 קלוריות ביום ויהודי כ-200 קלוריות ביום. גם המזון שקיבלו היהודים היה באיכות ירודה (לא טרי, אוכל שבכל מצב אחר היה נזרק כמו קליפות תפוחי אדמה).
היו מספר פתרונות למחסור במזון:
• הברחות: הברחות מזון ע"י ילדים ויחידים שטיפסו מעל חומות הגטו או הסתננו מפתחי הביוב כדי לספק מזון למשפחותיהם, הברחות ע"י נשים בעלות חזות ארית או באמצעות קבוצות מאורגנות שהשתמשו בעגלות המתים.
• מכירת שאריות הרכוש עבור מזון, אך ככול שעבר הזמן לא נותר בידיהם דבר.
• הפעלת מטבחים ציבוריים בגטאות.
לדוגמא, בגטו ורשה 80% מהמזון היה מוברח. המבריחים נהגו להחליף בגדים בשירותי בית המשפט שהיה ממוקם על הגבול בין שני חלקי העיר: הגטו והחלק הפולני.
ג. מחלות:
בעקבות התנאים הסנטרים הירודים, המחסור במים ובסבון, הצפיפות והקור העז החלו להתפרץ מגיפות שהתפשטו במהירות. עם התקדמות המלחמה גם המחסור בתרופות הלך והחמיר והרופאים בגטאות מצאו עצמם מקבלים החלטות של חיים ומוות.
ד. עבודות כפייה ופירוק התא המשפחתי:
יהודים רבים רצו לצאת לעבוד מפני שהדבר זיכה אותם במנת מזון גדולה יותר ואפשר להם להבריח מזון לתוך הגטו. אחרים נחטפו לעבודות כפייה. גברים רבים מצאו את מותם בעבודות אלו ובניסיון להבריח מזון, ופרנסת המשפחה הוטלה על הנשים והילדים. בעוד הנשים עמדו בתורים ארוכים לקבלת מזון, ילדים ניסו להבריח מזון לגטו. ילדים שהתייתמו משני הוריהם ולא נקלטו בבתי היתומים שהיו מלאים עד אפס מקום שוטטו ברחובות, קיבצו נדבות והבריחו מזון.
ה. מהפך במעמדות:
אנשי רוח, דת, בעלי מקצועות חופשיים ובעלי עסקים מצאו עצמם בין לילה חסרי כל, בעוד שאנשים שחיו עד כה בשולי החברה וידעו להסתדר, מצאו עצמם בראש הפירמידה הכלכלית-חברתית החדשה. אנשים שהיו עבריינים בעלי קשרים עם המאפיה המקומית יכלו להמשיך ולהסתדר, להבריח מזון לגטו ולמכור אותו למרבה במחיר.

6. קידוש החיים
רעיון הדבקות בחיים הוטבע ע"י הרב יצחק ניסנבוים בגטו ורשה באמרו: "זוהי שעה של קידוש החיים ולא קידוש השם בהליכה למוות". בעבר, האנטישמיות רצתה את נפש היהודים ולכן התנצרות הייתה מצילה אותם. האנטישמיות הגזעית רוצה את גוף היהודי ולכן כדי להלחם בה חייבים להמשיך לחיות. מדובר גם על קיום פיזי וגם על קיום רוחני למרות תנאי החיים הבלתי נסבלים של היהודים.
פעילות היהודים בגטאות:
א. מסגרות חינוכיות:
תחילה פעלו מערכות חינוכיות גלויות וסמויות ברחבי הגטאות. כאשר הנאצים הורו על איסור הפעלת מערכות החינוך בטענה כי קיים סיכון רפואי של התפשטות מחלות, המשיכו מערכות החינוך לפעול בבתים ובמרתפים ועברו ממקום למקום כדי לא להשאיר עקבות. מטרת המוסדות החינוכיים הייתה להכין את הנוער לחיים אחרי הגטאות, להרחיק אותם מהמוות ברחובות וליצור סולידריות וזהות יהודית. במסגרות הגטו פעלו גם תנועות נוער.
ב. מסגרות תרבויות:
בגטאות רבים התקיימו בתמיכת היודנרט פעילות של תזמורות, תיאטראות, הרצאות ואירועים לציון החגים. העט היווה את נשקו של החלש, ויהודים רבים ראו ביצירה הספרותית סמל לרצון לחיות, לשרוד ולשמור על צלם אנוש. רבים התמודדו עם הקשיים באמצעות כתיבת יומנים כדי להבטיח שהעולם ידע מה קרה.
ג. פעולות תיעוד:
הייתה הרגשה שהעם היהודי על סף כליון וצריך להעלות על דפי ההיסטוריה מה קרה באמצעות רישום, צילום ושמיעת עדויות. כך נוהלו ארכיונים חשאיים בהם תועדו קורות הגטו. הארכיון הידוע ביותר היה בגטו ורשה וזכה לשם "עונג שבת". הוא נוהל ע"י ההיסטוריון ד"ר עמנואל רינגלבוים. התיעוד הוחבא באדמה, ואחרי המלחמה נמצא ושימש כעדות ראשונה וחשובה על מה שאירע בגטו.
ד. עיתונות:
בגטאות קמו עיתונים שונים. בגטו ורשה לדוגמא, היו כ-50 עיתונים באידיש ובפולנית.
חשיבות העיתונות המחתרתית של תנועות הנוער:
• מנעה את הניתוק של יהודי הגטו מהעולם החיצון.
• חשפה את מזימת הנאצים ואת משמעות השילוח "ליישוב מחדש במזרח".
• הבעירה את אש המרד בגטאות.
חשיבות העיתונות בגטאות:
• עוגן ומקור לשמירה על תפיסת העלם היהודית, הציונית, החלוצית וכו'…
• העברת מידע על המתרחש בגטו ועל מחנות הריכוז.
• העלאת ביקורת על המשטרה היהודית והיודנרט, חשיפת שחיתויות.
• שימשה כשופר שקרא להתקומם נגד הגרמנים.
ה. התארגנות דתית:
הדת תפסה מקום מרכזי אצל יהודים רבים. הדתיים ראו בהמשך קיום המצוות חלק מהמשך חייהם כבני אדם למרות ההרגשה כי אלוהים נטש אותם. אחרים התייעצו עם הרבנים כדי לשמוע דברי עידוד וחוכמה. הנאצים אסרו על קיום טקסים יהודיים (מלבד קבורה), ולכן כל התפילות, החגים ובתי המדרש התנהלו באופן מחתרתי. ימי החג היהודיים הפכו יעד לפורענות בגטו עבור הנאצים.

7. ניהול הגטו ע"י היודנרט
יודנרט = מועצת יהודים או מועצת זקנים. הפקודה על הקמת יודנרט בכל קהילה יהודית (גם מחוץ לגטאות) התקבלה באיגרת הבזק של היידריך ועפ"י הנחייה של מושל הגנרל גוברמן, ד"ר הנס פרנק.
מאפיינם:
א. מספרם לא יעלה על 24 חברים בעלי השפעה. תחילה נבחרו או מונו מנהיגים ואנשי ציבור מתוך הקהילות, ובגטאות מסוימים מונו תוך איום על חייהם. היו שסירבו לשתף פעולה עם הנאצים, אחרים שראו בתפקיד אופציה והזדמנות לשפר את חיי היהודים בגטו ואחרים הסכימו משיקולי תועלת אישית.
ב. נשיאה באחריות אישית לביצוע פקודות הנאצים: משימתם הראשונה הייתה לערוך מפקד עפ"י קריטריונים של גיל, מקצוע ומין ולדאוג להעברתם ולשיכונם של היהודים מהקהילות הקטנות לתחומי הגטו.
ג. מדיניות ומעמד היודנרט: מדיניות הנאצים כלפי היודנרט לא תמיד הייתה אחידה, ובהתאם לכך גם מעמדם היה שונה בכל מקום.

הסיבות להקמת יודנרט:
א. מבטיח ביצוע יעיל של המדיניות הנאצית תוך חיסכון בכוח אדם גרמני.
ב. צמצום החיכוך בין הנאצים ליהודים (בהתאם לאידיאולוגיה הנאצית).
ג. לתת ליהודים תחושה כי הם מנהלים את הגטו בעצמם.
ד. הקמת חוליה המקשרת בין הציבור היהודי לשלטון הנאצי (שאלות על אסירים, רכוש וכו').

תפקידי היודנרט עבור הגרמנים:
• העברת היהודים ממקומות מגוריהם לשטח הגטו ושיכונם שם.
• עריכת מפקד עפ"י גיל, מין ומקצוע לצרכי הגרמנים, לשליחה לעבודות כפייה ולחלוקת מזון.
• החרמת רכוש שהועבר לידי הגרמנים.
• ביצוע חלוקת הטלאי הצהוב.
• מתווכים בין הנאצים לבין יהודים תושבי הגטו.
• עם תחילת השילוחים – סיפוק רשימות היהודים הנשלחים להשמדה. הדבר העלה דילמות רבות בפני חבריי היודנרט:
– האם לסרב או לציית? הנאצים יוכלו להחליף את ראש היודנרט באחד אכזרי יותר. כ-80% מראשי היודנרט הוחלפו בתחילת האקציות או במהלכן.
– כיצד להשתמש בכוח? למי להעניק מזון ותרופות, לצעירים חולים או זקנים.
– "העבודה כהצלה" – להמשיך להיות גטו יצרני ומועיל, למרות שהדבר עוזר למאמץ המלחמתי של גרמניה, על מנת למשוך זמן. בשלב ההשמדה, היה ברור כי עבודה היא רק דחיית הקץ.

תפקידי היודנרט עבור היהודים:
א. דיור: שיכון ומציאת קורת גג לכל היהודים שהועברו לגטו.
ב. מזון: חלוקת המזון שהוקצב ע"י הגרמנים עפ"י הרשימות שסופקו (פעמים רבות היו הרשימות מזויפות). מפני שהמנות היו זעומות, קנו חברי היודנרט מזון או שיתפו פעולה עם מבריחי מזון. במקביל, נפתחו מטבחים ציבוריים וחולק אוכל עפ"י כרטיסי מזון.
ג. בריאות: הרעב, הצפיפות, הקור והיעדר תנאי תברואה גרמו להתפרצות מחלות ומגיפות. חברי היודנרט גיסו תרומות, הקימו מרפאות ובתי חולים וגיסו רופאים ואחריות לעבודה. תרופות נקנו או הוברחו לתחומי הגטו. בגטו לודז' היו חמישה בתי חולים ומרפאות (אחת לנשים בהריון).
ד. פעולות סעד ומוסדות ציבור: בעידוד חברי היודנרט התקיימו פעילויות תרבותיות שונות, הופעלו בתי יתומים ובתי ספר יסודיים שהמשטר הנאצי אפשר לפתוח בתחילת המלחמה. ברווחים השתמשו לפעולת סעד ורווחה ואף נפתחו מטבחים ציבוריים לנזקקים.
ה. "עבודה למען הצהלה": התפיסה כי ככול שהגטו יעיל יותר עבור הגרמנים כך לא יחסלו אותו. לכן הוקמו ע"י היודנרט בתי מלאכה ותעשייה (טקסטיל, הנעלה וכו'). העובדים קיבלו מנת מזון גדולה יותר. בהמשך אף הוקמה לשכת עבודה, ונוצר שיתוף אינטרסים עם הגרמנים, מה שהביא להגדלת מספר בתי המלאכה. מלבד להישרדות הגטו, הדבר אפשר לייצר סחורות, להבריחן ולהכניס לתחומי הגטו מזון.
ו. המשטרה היהודית: הגרמנים הורו על הקמת המשטרה היהודית על מנת להבטיח את שיתוף הפעולה של יהודי הגטו. תפקידה היה שמירה על הסדר הציבורי, איסוף אנשים לעבודות כפייה, גבית כנסות ומסים וחטיפת אנשים לגירוש. הם היו זרוע של היודנרט ובתמורה קיבלו הטבות, לדוגמא חסינות מפני גירוש להם ולמשפחותיהם ומזון נוסף.

8. ארגונים נוספים שפעלו בגטו
• היודנרט מפורט למעלה.
• הצ'נטוס
ארגון יהודי לעזרה עצמית שפעל בסיוע הג'וינט האמריקאי ובידיעת הגרמנים. הוא שלח מזון ולבוש לגטו. הגרמנים רצו ואפשרו את עזרתם עד כניסת ארה"ב למלחמה, מפני שהארגון הכניס מטבע זר לשטח הכבוש ופרטי היבוא היו תוצרת נדירה ואיכותית.
• ועדי בתים
התארגנות ספונטנית של דיירי בניינים בהם התגוררו מאות אנשים. תחילה הם רק דאגו למקלט עבור התושבים, ובהמשך התנדבו לטיפול בבעיות תברואתיות, הקמת מטבחים ומציאת מקומות מגורים. הם ארגנו פעילויות חינוכיות עבור הילדים הקטנים, סייעו ליתומים ואף אימצו ילדים.
• תנועות הנוער
'היינו שם אך לא חיינו שם' – נכתב באחד מעיתוני תנועות הנוער כביטוי למציאות החדשה שיצרו לעצמם חברי תנועות הנוער.
עם התמוטטות המנהיגות היהודית המסורתית, מילאו חברי תנועות הנוער את החלל שנפער. חברי תנועות הנוער קיימו מאבק יומיומי להמשך קיומם, תוך שמירה על עולמם הרוחני והאידיאולוגי. הם פעלו למען כלל תושבי הגטו, והתארגנותם ביחד עם ארגונים נוספים הצליחה להביא לירידה בתמותה. לצעירים לא היו משפחות או ילדים, ולכן הם היו משוחררים מאחריות, דבקים באידיאלים ונמנו בין מעט המארגנים של המרידות בגטאות.
– התחום הרעיוני: יצירת תחושת ליכוד ושותפות בתנאי המחייה הקשים בגטו. חלמו על העלייה לארץ ודבקו באידיאולוגיה שלהם.
– פעילות חינוכית ותרבותית: קיום חוגי לימוד ופעילויות תרבותיות. ריכוז חדרי עיון וספריות.
– עזרה לזלות: סייעו למשפחות במצוקה, לילדים בודדים ומעוטי יכולת, הקמת בתי תמחוי
– הברחה לתחומי הגטו: מזון, עיתונים, כרוזים ונשק.
– התנגדות לנאצים: מתנדבים בעלי חזות ארית עברו בין הגטאות על מנת לשמור על הקשר בין הקהילות היהודיות תוך סיכון חייהם, פרסום כרוזים בהם חשפו את המתרחש במהלך המלחמה ואת משמעות השילוח לישוב מחדש, הובלת המרידות.

¬¬¬נאציזם מלחמת העולם השנייה והשואה
חלק שלישי – 1941-1945
א. הקשר בין תחילת ההרג ההמוני ל"מבצע ברברוסה"
1. אידיאולוגי – מאבק בין שתי אידיאולוגיות סותרות – הקומוניזם והנאציזם. הקומוניזם, התבסס על כתביו של קרל מרכס ("המניפסט הקומוניסטי"), ולכן המלחמה בקומוניזם ובבולשביזם וחיסולם יהיה חיסול היהודים.
2. מספר היהודים ו"מרחב מחייה" – כחלק מהאידיאולוגיה הנאצית, היה להגדיל את "מרחב המחייה" של הגזע הארי באמצעות פינוי השטחים הכבושים והעברת אוכלוסיה ארית לשטחים אלו. עם כיבוש שטחים עצומים מברית המועצות, נפלו בידי הגרמנים כ-2 מליון יהודים (כ-5 מליון בברית המועצות כולה). לכן, היו חייבים למצוא פיתרון אחר ליהודים מריכוזם ובידודם כפי שעשו עד כה.
3. פונקציונאלי – כחלק מההכנות לפלישת גרמניה לברית המועצות, הוכשרו האייזנצגרופן – יחידות שהצטרפו לצבא הגרמני ותפקידן היה לטהר את השטח שנכבש. הם רצחו את מתנגדי המשטר והיהודים, ועודדו את האוכלוסיה המקומית לפעול באופן זהה. בנוסף לכך, גם מדינות העולם לא הביעו התנגדות נמרצת למעשי הגרמנים, והעובדה שהיו שרויים במלחמה חיזקה את התחושה כי אין להתייחס לדעת הקהל העולמית שכמעט ולא נשמעה בכל מקרה.

ב. השלבים בביצוע הפיתרון הסופי
1. בורות הירי
בורות הירי – הרצח בוצע בסמוך למקום מושבם של היהודים ובשטחים שנכבשו במהלך מבצע ברברוסה.
התחיל עם מבצע ברברוסה בקיץ 1941. התבצע ע"י כוחות האייזנצגרופן שהצטרפו לצבא הגרמני. באמצעות שיתוף פעולה עם האוכלוסיה המקומית. ההערכה שרצחו עד תום המלחמה כמיליון וחצי יהודים.
שיטה: איסוף יהודי הכפר/העיר במקום מרכזי תוך איום על חייהם אם לא יתייצבו, ואיום על חיי מי שיסתיר אותם. הם השתמשו בשיטה של הטעייה ורמייה ואמרו להם כי הם מתוכננים להגיע למחנה עבודה או לעיר אחרת. משם הובלו ברגל או במשאיות לבורות שנחפרו לפני כן או לגאיות, הועמדו על שפתם ונורו.
• באבי יאר: קרוב לקייב, בירת אוקראינה – נרצחו בחמישה ימים כ-60 אלף מיהודי קייב.
• פונאר: ליד וילנה, בירת ליטא – נרצחו כ-70 אלף יהודים, כ-55 אלף מתוכם יהודי וילנה.
הסיבות להפסקת השיטה:
• פסיכולוגית – לרוצחים היה קשה לבצע את הרצח (חלקם ביצעו אותו שיכורים).
• הרצח היה איטי ולא יעיל. הוא לא עמד בקצב הרצוי של ההשמדה וחפירת הבורות דרשה השקעה ומשאבים רבים.
• תחמושת – בזבוז רב של תחמושת, דבר שהביא לעלויות גבוהות.

2. הקמת מחנה ההשמדה חלמנו והבאת היהודים אליו ורצח באמצעות משאיות גז
משאיות גז: בסוף 1941, הובאו היהודים למשאיות, שם נצטוו להתפשט והועמסו עליהן. צינור המפלט חובר למשאית, ולאח נסיעה קצרה מתו האנשים. הגופות נפרקו לקברי אחים.
הקמת מחנה ההשמדה חלמנו: מחנה ההשמדה הראשון שהוקם באוקטובר 1941 בסמוך לעיר לדוג'. למחנה הובלו יהודים מהאזור כולו, שם הוכנסו לטירה ונצטוו להתפשט. הם הועלו למשאיות גז ונקברו בקברי אחים. לקראת סיום המלחמה הוצאו הגופות ונשרפו על מנת לטשטש את עקבות הנאצים. בשיטה זו נרצחו מעל ל-300 אלף יהודים.
מדוע מדובר בקפיצת מדרגה בשלבי הרצח?
• לראשונה הובלו היהודים למקום קבוע בו התבצע הרצח.
• לראשונה יושמה שיטת ההטעיה והיהודים הובלו למקום הרצח בטענות שווא.
• לראשונה הרצח לא התקיים בברית המועצות, כי אם בשטח שליטה גרמני בפולין.
הסיבות להפסקת השיטה:
• חוסר יעילות – רק 50-70 יהודים הוכנסו למשאית אחת בכל פעם.
• קושי פסיכולוגי – טיפול הגרמנים בגופות, מוות איטי ושמיעת קולות הנרצחים.
• טכני – חוסר יכולת להסתיר את הרצח מתושבי האזור ותקלות במשאיות עצמן.

3. מבצע ריינהרד – הקמת מחנות ההשמדה הראשונים
מבצע ריינהארד – הקמת מחנות ההשמדה בלז'ץ, סוביבור וטרבלינקה – הבאת יהודי פולין ומדינות נוספות.
הוקמו בעקבות ועידת ואנזה. מבצע ריינהרד נקרא על שמו של ריינהרד היידריך, שנרצח במאי 1942 ע"י המחתרת הצ'כית. במסגרתו, הוקמו שלוש מחנות השמדה: בלזץ, טרבלינקה וסוביבור. המחנות הוקמו על אדמת פולין ויועדו ליהודי הגנרל-גוברמן. מקומות אלה נבחרו מפני שהיו קרובים למסילות ברזל, מה שאפשר להביא למחנות יהודים מכל האזור, ובשל ריחוקם מאזורי אוכלוסיה.
שיטת ההרג: מאות אלפי יהודים נשלחו למחנות בקרונות בקר. הם הופשטו ונשלחו לתאי הגזים בטענה שמדובר במקלחות. במחנות אלו לא נערכו סלקציות, אך מפעם לפעם נבחרו שתי קבוצות של יהודים שיפעילו את המחנה. האחת הייתה ממונה על מיון הרכוש ושליחתו לגרמניה, והשנייה, הזונדרקומנדו, היו אחראים על פינוי הגופות ושריפתן.
מספר הנרצחים: בפחות משנתיים נרצחו כ 1.7 מליון איש, רובם יהודים.
טרבלינקה – כ-870 אלף.
סוביבור – כ-400 אלף.
בלזץ – כ-600 אלף.
מדוע מדובר בקפיצת מדרגה בשלבי הרצח?
• מחנות אלו היו "בתי חרושת למוות", שתפוקתם והצלחתם נמדדו במספר היהודים שהושמדו מידי יום. היו אלה מחנות קבע בעלי אמצעים מיוחדים לרצח.
• לראשונה מונתה מנהלה שתפקידה לרכז ולתכנן את ההשמדה.
• היקף הרצח גדל משמעותית.
הסיבות להפסקת השיטה:
• רוב יהודי הגנרל גוברמן הושמדו.
• מרידות שבוצעו בטרבלינקה והבריחה מסוביבור.

4. הקמת מתקני השמדה המוניים
הקמת מתקני ההשמדה ההמוניים במחנות מיידנק ואושוויץ והבאת כלל יהודי אירופה.
א. אושוויץ – עם קבלת ההחלטה להשמדת כל יהודי אירופה, הוחלט לחפש אחר אתר הרג מרכזי, שיהיה קרוב למקום מפגש של מסילות ברזל ממרכזה ומערבה של אירופה. אושוויץ, מחנה שפעל משנת 1940 ונכלאו בו שבויי מלחמה ומתנגדים פוליטים, חולק לשלוש מחנות:
1. אוושויץ 1 – המרכז המנהלי של המחנה (משרדי הגסטפו, מגורי שומרים).
2. אושוויץ 3 – מפעלים אליהם נשלחו האסירים לעבודה.
3. אושוויץ בירקנאו (2) – שם נבנו מתקני השמדה עם משרפות. את הבאים קידם שלט "העבודה משחררת", ברציף המכיל 60 קרונות עם מוזיקה נעימה, שם נאמר לאסירים שהגיעו למחנה עבודה. רופאים נאצים ערכו סלקציה כאשר 70% נשלחו להשמדה, והיתר נשלחו לעבוד במחנה העבודה או בקרבתו, או שהפכו להיות שפני ניסיונות לביצוע ניסויים רפואיים, וקועקע מספר על ידיהם. ליהודים נאמר שהם עומדים לעבור מקלחת טיהור. הם הופשטו והוכנסו לתאי הגזים ונרצחו באמצעות גז "צקלון B". את הגופות העבירו למשרפות יהודי הזונדרקומנדו.
באושוויץ נרצחו כ-1.2 מליון איש, מתוכם כ-1.1 מליון יהודים מרחבי אירופה.
ב. מיידנק – שימש כמחנה לשבויי מלחמה עד שנת 1941. בשנת 1942 הוחלט לבנות בו תאי גזים ומשרפות. המחנה פעל עד שצבא ברית המועצות שחרר את כל אזור לובלין ביולי 1944. במיידנק הושמדו כ-300 אלף איש, כ-100 אלף מתוכם יהודים.

ג. צעדות המוות
לקראת סיום המלחמה, 1944-1945, עם התקדמות צבא ברית המועצות, האסירים שנותרו במחנות הוצעדו אלפי קילומטרים לכיוון גרמניה ואוסטריה בחורף הקשה של אירופה, בתנאים בלתי אנושיים ללא ביגוד, מזון או אמצעים רפואיים. אסירים שלא עמדו בקצב נורו במקום ואחרים מצאו את מותם בקור ובחולי. בצעדות נרצחו כ-250 אלף אסירים, כ-150 אלף מתוכם יהודים.
דוגמא: צעדה של אסירות יהודיות משטוטהוף בצפון מערב פולין בימיה האחרונים של המלחמה לנמל על החוף בלטי. שם הועלו לסירות שנקשרו לאוניות גרר שהטביעו אותן. אירוע זה מבליט את ייחודה של השואה כטוטאלית והמונית, וגורל האסירים שנותרו בחיים במחנות לקראת סוף המלחמה.
מטרת הצעדות לא עוגנה בכתב, אך מחקרים מצביעים על מספר מטרות עיקריות:
1. המשך הרצח ההמוני של היהודים שנותרו בחיים לאחר סגירת מחנות ההשמדה.
2. העלמת הפשעים – לא יישארו ניצולים שיוכלו לספר על הנעשה במחנות ההשמדה.
3. ניצול האסירים לעבודות כפייה בגרמניה שיסיעו למאמץ המלחמתי ולכלכלת גרמניה.
4. שימוש בניצולים כקלף מיקוח במידת הצורך, במשא ומתן עתידי.

ד. ועידת ואנזה
עם תחילת מבצע ברברוסה, כחצי שנה לפני כינוס הועידה, החל בפועל תהליך ההשמדה ההמונית של יהודי אירופה (בורות ירי).
ב-20 בינאור 1942, כונסה הועידה בוילת ואנזה, סמוך לאגם ואנזה בברלין. מדובר בפגישת עבודה שערכה כשעתיים, ומהותה הייתה הארגון הטכני לרצח. משתתפי הועידה ידעו על הרצח בשטחים הכבושים ובמחנה ההשמדה חלמנו. מטרתה הייתה לגייס את כל המשטר והמערכת השלטונית לביצוע הפיתרון הסופי ולתאם בין הרשויות השונות שלוקחות בו חלק. מיד אחריה החלה המכונה המשומנת של הרצח לפעול.

המשתתפים בועידה – סה"כ 15 איש:
• נציגי S.S, הגסטאפו והמשטרה (אדולף אייכמן – כתב את פרוטוקול הועדה ושימש כראש המחלקה היהודית בגסטאפו).
• נציגי הגנרל גוברמן.
• נציגי משרדים רלוונטים: משרד הפנים, משרד המשפטים, המשרד לענייני גזע, המשרד לשטחים כבושים במזרח.

מדוע כינס היידריך את הועידה:
1. חשיבות הפיתרון הסופי והתיאום בביצועו – מבצע מקיף הכולל את כל הזרועות ברייך. זוהי משימתו המרכזית של הרייך, ועל כולם לפעול בתיאום מלא על מנת לממש מטרה זו.
2. כל יהודי אירופה – היידריך הדגיש כי הרצח עתיד להתפשט לכל אירופה ללא כל מגבלה גיאוגרפית, זאת עפ"י הוראה של היטלר.
3. הכרה בהיידריך כמוציא לפועל של השמדת יהודי אירופה על פי הוראותו של היטלר.
4. ביצוע הפיתרון הסופי בידי ה-S.S – בכל מקרה של אי הבנות או חילוקי דעות, ה-S.S יהיה זה שיכריע, והסמכות לכך ניתנה לו ע"י היטלר.

הנושאים שנידונו בועידה:
1. סקירה על מצב היהודים והמדיניות כלפיהם עד למועד כינוס הועידה, ותיאור המצב בעקבות מבצע ברברוסה.
2. הצגת טבלת סטטיסטיקה על מספר היהודים באירופה שיכללו בפיתרון הסופי (200 יהודי אלבניה).
3. תיאום בין כל זרועות המנהל שלוקחות חלק בהיבטים השונים בביצוע הפיתרון הסופי, שיובל ע"י הימלר, מפקד ה-S.S. (תיאום הביצוע, התקציב, הובלה, בנייה וכו').
4. גורלם של צאצאי נישואי התערובת – מישלינגה (לא הגיעו להחלטה בנושא זה והחליטו לדון בו בהמשך).
5. המלצה לביצוע הפיתרון הסופי בשטחי הגנרל-גוברמן, שבהמשך נקרא מבצע ריינהרד.

חשיבות הועידה:
1. טוטאליות – השמדת כל יהודי אירופה, בסך הכל 11 מליון יהודים. מ-5 מליון יהודית בברית המועצות ועד ל-200 יהודי אלבניה.
2. גלובליות – רצח העם לא התרחש במקום אחד, כי אם בצורה כלל אירופאית בה הובלו יהודים מכל קצבות היבשת למחנות ההשמדה.
3. מרכזיות – גיוס כל המערכות ברייך הגרמני למשימה המרכזית המבטאת את האידיאולוגיה של המשטר.
4. הסיבה לרצח – האשמה אידיאולוגית – הוצאו להורג רק משום היותם יהודים.
5. המושג "הפיתרון הסופי" – משמעותו היא כי הסוף המוחלט של היהודים הוא הפיתרון לכל הבעיות האחרות והתנאי המרכזי למימוש הסדר החדש.

ה. הדילמות של היודנרט בתקופת הפיתרון הסופי
דילמות עד לתחילת הפיתרון הסופי:
1. האם ועד כמה לשתף פעולה עם הוראות הגרמנים תוך מחשבה על תוצאת שיתוף הפעולה.
2. האם לאפשר פעילות של ארגונים נוספים בגטו, שפעילותם נאסרה ע"י הנאצים (תנועות נוער, ועדי בתים וכו').

ארבעת דפוסי ההתנהגות העיקריים של היודנרט:
1. הסתייגות משיתוף פעולה גם הגרמנים החל מהשלב הראשון של גזל רכוש וגזירות כלכליות.
2. עד קצה גבול היכולת החומרית – התנגדות מוחלטת לדרישה למסור אנשים לידי הנאצים.
3. הצלת חלקים מהאוכלוסייה – השלמה עם פגיעה בחלק מהאוכלוסיה היהודית על מנת להציל אחרים.
4. שיתוף פעולה מלא עם הנאצים – מתוך תקווה לרווח ולהצלה אישית להם ולמשפחותיהם.

הדילמות בעת ביצוע הפיתרון הסופי:
1. האם וכיצד לבצע את הוראות הגרמנים בתקופת השילוחים?
חברי היודנרט ידעו ש"שילוח לישוב מחדש במזרח" משמעותו השמדה.
א. התנגדות ללקיחת חלק ברצח בני עמם ולשחק בתפקיד "אלוהים". היו שבחרו להתפטר ונשלחו בעצמם למחנות ההשמדה, או להתאבד.
– יו"ר היודנרט בגטו ורשה, אדם צ'רניאקוב – עם התפשטות השמועות על השילוח לטרבלינקה, ביקש אישור מיוחד להכחיש אותן. כשנמסרה לו פקודת השילוח, שבינתיים תציל חלק מהאוכלוסיה, עבד מול הגרמנים על מנת להגדיל את חוג המוגנים. אך בערב בו התבקש להעמיד 6,000 מיהודי הגטו לשילוח למחרת, הבין את תמונת המצב והתאבד.
ב. הצלת חלק מתושבי הגטו שחייבה את ראשי היודנרט לקבל החלטה את מי לשלוח ראשונים: ילדים, זקנים או חולים (כל מי שאינו מועיל לגטו).
– יו"ר היודנרט בגטו לודז', חיים רומקובסקי – גטו לודז' היה אחד מהגטאות החיוניים ביותר עבור הגרמנים ומנה למעלה מ-200 אלף איש. כשנצטווה לשלוח 20,000 יהודים מעל גיל 65 ומתחת לגיל 10, פנה רומקובסקי לתושבי הגטו וקרא להורים לשלוח את ילדיהם בטענה כי הם אינם עובדים ולכן לא יוכלו להינצל ואמר כי "מוכרחים לקטוע איברים כדי להציל את הגוף". הוא קיווה כי השילוח יאפשר לגטו להשיג עוד זמן עד לניצחון בעלות הברית.

2. "עבודה למען הצלה" – האם להמשיך ולקיים גטו יצרני ומועיל?
א. החלטה להמשיך ולהיות גטו יצרני ומועיל למרות שהדבר עוזר למאמץ המלחמתי של גרמניה, מתוך מטרה "לדחיית הקץ", ולחכות עד שבעלות הברית יביסו את גרמניה
– יו"ר היודנרט בגטו לודז', חיים רומקובסקי
ב. הפסקת העבודה היצרנית של הגטו והתנגדות לספק רשימות יהודים לשילוחים.
– גטו קובנה – על חברי היודנרט נגזר לחלק 5,000 תעודות לבנות לבעלי המלאכה ולמשפחותיהם מתוך 24,000 תושבי הגטו. כשהבינו כי רק בעלי התעודות ינצלו, הועלה הרעיון להחזיר את התעודות לגרמנים. אלפי אנשים התקהלו סביב משרדי היודנרט וטענו כי אין להם זכות לשלול מבעלי המלאכה את ההזדמנות להינצל, והתעודות חולקו. מספר ימים לאחר מכן בוצעה האקציה וחסרי התעודות נשלחו למחנות ההשמדה.

3. טרם ידיעתם של כל יהודי הגטו על ההשמדה, התלבטו חברי היודנרט האם לשתף את ציבור הגטו בידיעותיהם על ההשמדה ומה משמעות השילוח ליישוב מחדש במזרח.
4. כיצד להתייחס לארגוני המחתרות ולמאבק בגרמנים?
א. שיתוף פעולה עם המחתרות – למרות החשש ששיתוף הפעולה של היודנרט עם המחתרות יביא לחיסול הגטו, היו שבחרו להעלים עין מהארגונים השונים, למסור נתונים כוזבים לגרמנים על מנת להסתיר את הבורחים ואף להשתתף בארגון המרידות.
• יו"ר היודנרט בגטו טוצ'ין (אוקראינה), גצל שוורצמן – היה יו"ר היודנרט וממארגני המחתרת הלוחמת בגטו. בעקבות ידיעות על חיסול גטו רובנה, התארגנו יו"ר היודנרט וסגנו להתקוממות. הם אספו נשק וחומרים דליקים להצתת בתי הגטו וארגנו קבוצות לוחמים וציידו אותם בתחמושת. כשהגיעו שוטרים גרמנים ואוקראינים וכיתרו את הגטו וירו עליו, השיבו אנשי המחתרת באש, שרפו את הגטו וביתי הכנסת (ששמשו מחסנים לגרמנים) והגדר נפרצה. כ-2.000 מתושבי הגטו נמלטו ליערות וכ-1,000 נרצחו במהלך המרד. מחצית מהבורחים נתפסו בשלושת הימים לאחר מכן ונרצחו, וכ-300 נשים וילדים שלא הצליחו להסתדר ביערות חזרו לטוצ'ין ונרצחו שם. מספר ימים לאחר מכן, התייצבו שוורצמן וסגנו והסגירו עצמם כמארגני המרד. לבקשתם, הם נרצחו ונקברו בבית העלמין היהודי. כשהעיר שוחררה בידי הצבא האדום, רק כ-20 מיהודי הגטו נותרו בחיים. האחרים מתו, נרדפו ע"י המקומיים או מתו בקרבות הפרטיזנים.
ב. חברי היודנרט ראו במחתרות הודאה בחולשת מנהיגותם והודאה בקיומה של מנהיגות מחתרתית. הם חששו כי פעילות המחתרות תביא לחיסול הגטו. לעיתים אך החליטו להלשין על המחתרות לגרמנים (יעקב גנס, גטו וילנה).
• יו"ר היודנרט בגטו וילנה, יעקב גנס – אנשי היודנרט הודיעו לצעירי המחתרת שיסגירו אותם לגרמנים. כאשר 100 צעירים ברחו בחשאי מהגטו, נאם יעקב גנס ואמר כי הוא קצין לשעבר ויתקבל בזרועות פתוחות אצל המורדים, אך אם היה במקום מפקד הגסטאפו, היה מחסל את הגטו מפני שמספק כוח אדם לפרטיזנים.
• במקרה נוסף בגטו וילנה, קבוצה מחתרתית של יהודים קומוניסטים ברחה ליערות ונתפסה ע"י הגרמנים, חלקם נפלו בקרב נגדם וחלקם הוצאו להורג. מפקד הגסטאפו דרש אחריות קולקטיבית למקרה: משפחת הבורח תוצא להורג, אם לא תמצא יהרגו את מי שגר בביתו, ואם גם הם לא ימצאו יהרגו את כל האנשים המתגוררים בבנין. בנוסף, בעת היציאה לעבודה חולקו האסירים לעשיריות, ונאמר להם כי על כל התנגדות או ניסיון בריחה יהרגו עשירייה שלמה. בתקרית נהרגו 32 מיהודי הגטו. בעיתון היודנרט נכתב כי הדם השפוך הוא באחריות אנשי המחתרת מפני שבריחתם מסכנת את קיום הגטו ואת חיי יקיריהם.
בחשבון היסטורי, מתברר כי שיתוף הפעולה או חוסר שיתוף הפעולה לא שינה את התוצאה הסופית, מפני שבסופו של דבר כל הגטאות חוסלו, וגם מרבית מאנשי המשטרה היהודית והיודנרט הוצאו להורג.
ו. דרכי הלחימה של היהודים בזמן הפיתרון הסופי:
1. המרד בגטאות
התנגדות באה לידי ביטוי במרידות בגטאות ובחלק ממחנות ההשמדה והצטרפות ללחימה הפרטיזנית.
הקריאה הראשונה למרד:
כרוז שהפיץ אבא קובנר, חבר תנועת "השומר הצעיר" בגטו ולינה בתחילת 1942. הכרוז חשף את מטרת הנאצים – חיסול העם היהודי וקרא להתקוממות "אל ניתן שיובילנו כצאן לטבח". בעקבות ההבנה והידיעה כי בורות הירי ביער פונאר הם אינם תופעה מקרית או מקומית, והגעת השמועות על מחנות ההשמדה, החלו לקום מחתרות בגטאות גם בגטאות רבים אחרים.

מדוע דווקא חברי תנועות הנוער ארגנו את המרידות?
• גילם הצעיר ללא קיבעון מחשבתי: הדור המבוגר לא האמין שקיימת אפשרות של רצח עם. לעומתם, הדור הצעיר שגדל תחת משטרים טוטליטריים היה מסוגל להפנים את התופעה. הצעירים היו מהפכניים ואידיאליסטים, והתחנכו על הקרבה ונתינה למען הכלל כדי להשתתף בבניית המולדת בארץ ישראל.
• ללא מחויבות למשפחה: לאחר שהופרדו ממשפחותיהם, לא היו להם מחויבויות וידעו כי התקוממותם לא תפגע בקרוביהם ויקיריהם מפני שהם אינם.
• תנועות מאורגנת עוד לפני הכניסה לגטאות: התנועות אורגנו במבנה היררכי המזכיר מבנה צבאי (מפקד, סגנים, חיילים, גדודים). הדבר אפשר להם התארגנות מהירה: הם הפעילו רשת ריגול של נשים בעלות מראה ארי ששימשו כקשריות ועברו ממחנה למחנה על מנת לשמור על הקשר בין המחנות ולהעביר מידע ותחמושת.
• הראשונים בהתנגדות לפני המלחמה: עוד לפני תחילת המלחמה לקח הנוער חלק פעיל בהתנגדות למשטר הנאצי כמו הברחת מזון והפצת ידיעות. היה טבעי שהם אלה שיובילו את ההתנגדות בנשק.

הדילמות שעמדו בפני חברי המחתרת:
• מקום הלחימה:
– מרד בתוך הגטאות: יהיה מזוהה כסמל למלחמתו הלאומית של העם היהודי. הלוחמה הפרטיזנית הייתה בשיתוף עם תנועות לא יהודיות ורק החזקים והבריאים, בעיקר הגברים, יוכלו לקחת חלק בלחימה.
– לחימה פרטיזנית: טענו כי מרד הוא התאבדות קולקטיבית. אין כל סיכוי להגן על הגטו באמצעות מרד ואין סיכויי הצלחה.
• עיתוי הלחימה והמצב בחזיתות:
– מרד בתוך הגטאות: התקיים כשהגרמנים הגיעו לחסל את הגטו. עמדה בפניהם הדילמה האם מדובר באקציה האחרונה ולפתוח במרד שיחיש את חיסול הגטו, או לחכות כי קיים סיכוי שבינתיים תסתיים המלחמה. ידיעות שהגיעו בהמשך על תבוסת הגרמנים בחזיתות השונות עודדו את היהודים ונטעו בהם תקווה כי סיום המלחמה קרב ולכן אין צורך לפתוח במרד.
– לחימה פרטיזנית: העדיפו לברוח מהגטו כל עוד מצבם הגופני טוב כדי שיוכלו להצטרף ללחימה ולשרוד ביערות לאורך זמן.
• אחריות קולקטיבית:
הגרמנים נהגו בשיטה של אחריות וענישה קולקטיבית., רבים מתושבי הגטו נענשו בעקבות מעשיהם של יחידם. הייתה זו שאלה מוסרית עבור חברי המחתרות: האם מותר להם לסכן את הגטו כולו בעצם הקמת תנועות התנגדות ולמרות.
• מטרת הלחימה:
שתי הקבוצות רצו להביע מחאה כנגד מכונת ההשמדה הנאצית ולנקום את נקמת משפחותיהם וכלל הדם היהודי שנשפך.
– מרד בתוך הגטאות: ידעו כי הסיכוי להצלחה הוא אפסי. המרד היה עבור כבוד עמם, מוות בכבוד, מימוש זכותם לבחור להתנגד באופן אקטיבי ולא ללכת כצאן לטבח.
– לחימה פרטיזנית: לנגד עיניהם עמדו גם סיכוי ההצלחה שהיוו דחף לבריחה מהגטו והצטרפות ללוחמה הפרטיזנית.

הקשיים בדרכה של תנועת ההתנגדות היהודית:
• זירת הלחימה: הגטו היה קטן ונתון תחת שמירה קפדנית. הדבר השפיע על היכולת לארגן מרד גדול, זמן הלחימה היה מוגבל ולא היה סיכוי לנצח בקרב או אפילו להישאר בחיים.
• מתנגדים למחתרות מתוך הגטאות – היעדר תמיכה בקרב ההנהגה: מרבית המחתרות של העמים קיבלו תמיכה ממשלותיהם הגולות ומאוכלוסיית מדינתם. לעומתם, לצעירים היהודים לא הייתה תמיכה בקרב אנשי הגטו, בעיקר אנשי היודנרט והמשטרה היהודית. בנוסף, חלק נרחב מהאוכלוסיה פחד מהענישה הקולקטיבית וראה בפעילות סכנה אישית לסיכויים להינצל ולא סייע למחתרות.
• מחסור בנשק ובידע צבאי ומודיעיני: קניית נשקים בסכום מופרז תוך סיכון להלשנה ומעט פריטים למסחר עבור הנשק. חלק מהנשק יוצר בבתי מלאכה זעירים בתוך הגטאות והחלק האחר הוכנס לשטח הגטו תוך סיכון רב. רק מעטים ידעו לתפעל את הנשק ועברו אימונים במחנות. בנוסף, לא היה להם מידע מודיעיני שיסייע בארגון המרד.
• הקשר עם המחתרת הפולנית: בפולין פעלו שתי מחתרות: "המחתרת הלאומית" שביקשה לדחות את פעילותה עד להחלשות גרמניה וברית המועצות והסתייגה ממרד יהודי. לעומתה, "המחתרת הקומוניסטית" בפולין תמכה במרד היהודי, אך כוחה היה דל. במקומות אחרים האוכלוסיה המקומית שיתפה פעולה עם הנאצים, וליהודים לא היה איך להיעזר בהם.
• מכשול המסורת: במזרח אירופה יהודים רבים השתייכו לזרם החרדי. הם האמינו כי משמעות הגבורה היא הקרבה למען הדת. לכן הם לא הצטרפו לתנועות הנוער המחתרתיות שנוהלו בעיקר ע"י תנועות ציוניות.

מטרת הלחימה בגטאות:
• "למען שלוש שורות בהיסטוריה": ביטוי שהוטמע ע"י מחתרת החלוץ הלוחם בגטו קראקוב. המטרה במרד היא להיזכר כלוחמים ולשמש מופת ודוגמא לדורות הבאים.
• מוות בכבוד – "לא נלך כצאן לטבח": הוכחה כי היהודים אינם נכנעים בקלות וגם בדרכם האחרונה הם נלחמים.
• נקמה בגרמנים: על מעשים כלפי היהודי ואף באופן אישי כלפי האבל שנעשה למשפחות המרודים.
• מימוש רעיונות אידיאולוגים של חברי תנועות הנוער הציוניות: המרד נשען על גבורת לוחמים מהעבר ההיסטורי של העם היהודי ושימש דוגמא ומופת לחברי התנועה.

2. מרד גטו ורשה
רקע:
האקציה הגדולה החלה ב-22 ביולי 1942, ערב תשעה באב, במהלכה גורשו לטרבלינקה כ-300 אלף מתושבי הגטו. בסיום האקציה, באמצע ספטמבר, נותרו בגטו רק כ-60,000 יהודים שעבדו במפעלים עבור הגרמנים. בתום השבוע הראשון של האקציה הגדולה, הוקם ארגון אי"ל – ארגון יהודי לוחם, ע"י חברי תנועות הנוער השומר הצעיר, דרור ועקיבא. בהמשך, קיבל מרדכי אנילוביץ', איש השומר הצעיר את הפיקוד על הארגון והצטרפו אליו תנועות נוער נוספות. אחת הפעולות הראשונות של האי"ל הייתה טיהור גטו ורשה ממשתפי פעולה יהודיים שסייעו לגרמנים באקציות והתנגדו לניסיונות הנאצים לרכז את היהודים ברחובות הגטו לקראת גירושם לטרבלינקה. מעט לאחר מכן הוקם הארגון אצ"י – ארגון צבאי יהודי ע"י תנועת ביתר והמפלגה הרביזיוניסטית. בין שני הארגונים הייתה יריבות על ההנהגה, והם החלו לשתף פעולה במידה מסוימת רק עם פרוץ המרד. באפריל 1943 יזם הארגון את תנועת ההתנגדות היהודית ועמד בראש מרד גטו ורשה.

מהלך המרד:
• שלב ראשון – 18.01.43 – האקציה החדשה: אי"ל עדיין לא היה מוכן לקרב, אך הפעם רק מעטים התייצבו לגירוש. הגרמנים עברו בין הבתים והוציאו יהודים. לוחמים שונים הפתיעו את הגרמנים ופתחו באש לעברם, שהביאה לסיום האקציה תוך ארבעה ימים. הנותרים בגטו הבינו כי גם הם צפויים לגירוש ועליהם להתכונן למרד. בחודשים הבאים החלו לבנות בונקרים, תעלות קישור, לרכוש ולהכין נשק ולתכנן את המרד. הם ידעו כי סיכויי הצלחתם קלושים, אך מטרתם הייתה לזעזע את העולם ולהוכיח שהיהודים לא נכנעים.
• שלב שני – 19.04.43 – ערב חג הפסח: כ-2,000 חיילים גרמנים נכנסו לגטו במטרה להשמידו. שם הם נתקלים במתקפת אש קשה ונסוגים בלי לאסוף את היהודים לגירוש. שלושה ימים לאחר מכן החלו הגרמנים לשרוף את הגטו, וכשהתחילו להשליך גז מדמיע וגז רעיל לבונקרים, נאלצו היהודים לצאת ממקומות המסתור.
• שלב שלישי – 08.05.13 – נפילת בונקר מפקדת אי"ל ברחוב מילא 18. בבונקר שהו רבים ממנהיגי המחתרת, בניהם גם מפקד המרד ואי" מרדכי אנילוביץ'. רובם נהרגו מהרעלת הגז, אחרים התאבדו ו-75 לוחמים הצליחה לברוח דרך תעלות הביוב.
• שלב רביעי – 16.05.43 – דיכויו הסופי של המרד ע"י הגרמנים עם הריסת בית הכנסת הגדול של ורשה והודעתו של מפקד הגטו כי בורשה כבר לא קיים גטו יהודי.

ייחודו של המרד:
• היקף ההכנות המקדימות והתשתיות: בניית בונקרים, ייצור ורכישת כלי נשק, צבירת מזון ומים, תעלות תת קרקעיות.
• התקוממות עממית: יהודי ורשה ידעו כי הרכבות מובילות למחנות ההשמדה וכולם לקחו חלק במרד. אחוז הלוחמים היהודים היה גבוה ביחס למספר תושבי הגטו. גם מי שלא לחם באופן פעיל, לקח חלק באופן פסיבי לא יצא לאקציות ולנקודות האיסוף והמשיך להסתתר.
• אורך המרד: המרד ערך כארבעה שבועות, בעוד שבמרבית הגטאות שבהן נערכו מרידות, הן הסתיימו תוך ימים ספורים. גם לאחר דיכוי המרד בגטו ורשה, המשיכו קבוצות של לוחמים להתנגד לנאצים.
• המרד העירוני הראשון באירופה תחת כיבוש נאצי: המרד הראשון בעיר כבושה באירופה, בעוד מרידות של עמים אחרים בנאצים פרצו רק כשנה לאחר מכן. לראשונה היהודים נלחמו בשטח בנוי. עם פרוץ המרד הניפו חברי אצ"י דגל בצבעי כוחל לבן ואת דגל פולין שנראו למרחקים ברחבי העיר כולה.
• השפעה: יהודי גטאות אחרים, המחתרת הפולנית והפרטיזנים. המרד עורר הדים בכל פולין הכבושה וגרם להערכת יהודי הגטו לאחר היחס המזלזל בהם.

3. לוחמים יהודים בצבאות בעלות הברית
כמיליון וחצי יהודים לחמו בצבאות בעלות הברית. התרומה הבולטת ביותר הייתה "בצבא האדום". רבים הצטרפו לצבאות השונים כיחידים ולא הצהירו על יהדותם, ולכן מספר החיילים היהודים בצבאות הזרים בעת המלחמה בנאצים אינו מדויק.

הצבאות אליהם הצטרפו היהודים:
• הצבא הפולני וצבא אנדרס (יוצאי פולין): כ-10% מכלל המגויסים לצבא פולין היו יהודים, כ-120 אלף לוחמים. חלקם נפלו בקרבות, נשבו ע"י הגרמנים ורבים ברחו מזרחה לתחומי ברית המועצות. אחרי מבצע ברברוסה, אפשר סטאלין להקים צבא פולני על אדמת ברית המועצות שנקרא צבא אנדרס על שם מפקדו. כ-40% מכלל מגויסיו היו יהודים. צבא אנדרס נלחם בחזית איטליה תוך שיתוף פעולה עם הצבא הבריטי.
• "הצבא האדום": מעל חצי מליון יהודים שירתו בצבא האדום ונלחמו בכל החזיתות, רבים חשו כי הגנו על ביתם ומולדתם, היו מהראשונים ששחררו את מחנות ההשמדה וכבשו את ברלין. בצבא האדום היו אלפי קצינים יהודים ולמעלה מ-100 גנרלים יהודים. כמעט 160,000 יהודים זכו באותו הצטיינות. כ-200,000 יהודים נהרגו במהלך הקרבות.
• צבא ארה"ב: כ-550,000 שירתו בצבא ארה"ב בכל החזיתות, 40 הגיעו לדרגות הפיקוד הגבוהות ביותר. כ-20 אלף יהודים נהרגו וכ-36 אלף זכו בעיטורי גבורה. בחיל האוויר האמריקאי מספר היהודים היה הגבוה ביותר, כל טייס חמישי היה יהודי. רבים מהלוחמים היהודים היו פליטים מאירופה שהקדימו לברוח עם עלייתו של היטלר לשלטון, ועזרו בריגול, תרגום והדרכת הכוחות בשטח. גם כ-300 רבנים הצטרפו לכוחות הלוחמים, ועזרו לשארית הפליטה באירופה עם שחרור הגטאות ומחנות ההשמדה באמצעות קשריהם עם הצבא.
• הצבא הבריטי: חלק מהיהודים ששירתו בצבא הבריטי היו פליטים ממדינות אירופה שהורשו להצטרף לצבא ומכל העולם (לדוגמא, באוסטרליה גויסו כ-3,000 יהודים לצבא הבריטי). היהודים בא"י לחצו על הבריטים להקים בריגאדה יהודית בצבא הבריטי, וזו הוקמה לבסוף ב-1944. הייתה זו חטיבה לוחמת שכל חבריה היו יהודים בלבד, בעלת סמלים יהודי ומשמעות לאומית רבה. בין מקימה נמנה משה שרת, ששימש כראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית. בסה"כ, שירתו בצבא הבריטי כ-62 אלף לוחמים יהודים, בנוסף לכ-40 אלף איש תושבי היישוב היהודי שהצטרפו לצבא הבריטי.

המניעים להצטרפות היהודים לצבאות בעלות הברית:
• פטריוטיות לאומית: נלחמו מתוך מסירות למולדתם כאזרחי המדינה שנלחמו בצבאה.
• מלחמה למען העם היהודי: הלוחמים היהודים האמינו כי הם לוקחים חלק במלחמה על הישרדות העם היהודי. הם האמינו כי לחימתם תתרום לתבוסת הנאצים ולהקלה ועזרה ליהודי אירופה. רבים מתוכם ברחו מאירופה בשנות ה-30 ואיבדו בני משפחה וחברים.
• הגנה על ארץ ישראל: עד הקרב באל-עלמיין באוקטובר 1942, התקדם הצבא הגרמני במהירות לכיוון מצרים. בישוב היהודי עלה החשש כי הגרמנים עשויים לכבוש את מצרים ומיד אחריה גם את ארץ ישראל, ולכן דרשו ראשי היישוב לשתף פעולה עם צבא בריטניה על מנת לבלום את התקדמות הגרמנים.
• נקמה והצלת שארית הפליטה: לקראת סיום המלחמה ראו היהודים בצבאות השונים וגם ב"בריגאדה היהודית" דרך לנקום בגרמנים את נקמת הנרצחים ולהציל את היהודים ששרדו.

תרומת הלוחמים היהודים וחשיבות פעילותם:
• הלוחמים היהודים בצבאות בעלות הברית השתתפו בלחימה בכלל החזיתות: אירופה, מזה"ת, צפון אפריקה ובמזרח הרחוק.
• הלוחמים היהודים שירתו בכל החיילות ובכל התפקידים – רופאים, לוחמים, אנשי מודיעין ובחילות עזר.
• היהודים שירתו בכל הדרגים – מלוחמים פשוטים ועד מפקדים בכירים בדרגים הגבוהים ביותר.

ז. יחס האוכלוסיה כלפי היהודים בארצות הכיבוש הנאצי:
1. הגורמים שהשפיעו על יחס האוכלוסיה כלפי היהודים:
• החברה והמשטר: במדינות לא דמוקרטיות, בהן הייתה האנטישמיות מושרשת שהלכה וגברה בעקבות התעמולה הנאצית במהלך המלחמה היה שיתוף פעולה עם הנאצים וגילויי אנטישמיות רבים (קרואטיה, רומניה, פולין בהן נמחקו קהילות יהודיות שלמות). לעומתן, במדינות דמוקרטיות המובלות ע"י ערכים של הגנה ושמירה על האזרח (דנמרק, בלגיה) נצלו יהודים רבים בזכות העם והשלטון שהגישו עזרה מתוך מניעים הומאניים ומחובת השלטון לדאוג לאזרחיו.
• עוצמת שלטון הכיבוש הנאצי: ככול שמעורבות הנאצים בשלטון הייתה גבוהה יותר, התרבו מקרי שיתוף הפעולה איתם (שטחי ברית המועצות הכבושים לדוגמא). במדינות להן ניתן יותר מקום לשלטון פנימי עצמאי בשל הקרבה הגזעית, היהודים היו נתונים להגנת העם והשלטון מפני שראו בהם כחלק מהעם (דנמרק).
• מחתרות אנטי נאציות: במקומות בהם היו מחתרות היה סיוע רב יותר ליהודים. הסיוע ליהודים היה חלק מתפקיד המחתרת ותנועת ההתנגדות. בבלגיה, המחתרת לקחה על עצמה למצוא מקומות מסתור ליהודים ואף חילצה יהודים מתוך הרכבות בדרך למחנות ההשמדה. לעומתה, המחתרת הפולנית הסתייגה מכוונות המרד של היהודים ולא עזרה להם.
• מספר היהודים ומיקום המדינה: במקומות בהם היו מעט יהודים, הם נטמעו והשתלבו באוכלוסיה המקומית ולכן היא פעלה להצלתם. מקום המדינה השפיע על יכולתה להבריח ממנה את היהודים לחוף מבטחים, כפי שהבריחה דנמרק את תושביה היהודים לשוודיה.

2. דפוסי ההתייחסות ליהודים במדינות השונות:
א. משתפי פעולה עם הנאצים:
• אנטישמיות: במדינות בהן האנטישמיות הייתה כבר מושרשת, היא גדלה בעבות התעמולה הנאצית. דוגמא לכך היא פולין, ששיתפה פעולה עם האוכלוסיה הנאצית והייתה אנטישמית גם לפני כן.
• חמדנות לרכוש יהודי: קבלת הרכוש שהוחרם, בתים, עסקים וכו'.
• זיהוי היהודים עם הקומוניזם: היהודים שנחשבו לבולשביקים הואשמו בבגידה ובתמיכה בצבא האדום במדינות שאותן כבש. הצבא האדום נחשב למדכא ועוין.
• טובות הנאה: במקרים רבים הטיבו הנאצים בדרכים שונות עם מי שהסגיר יהודים: דיווח של איכרים ורשויות על אנשים חדשים שהגיעו לכפרים, הלשנה והסגרת האנשים שהגישו עזרה לידי הרשויות המקומיות או לידי הנאצים, ואף השתתפות פעילה ברצח יהודים ובפוגרומים.

ב. הרוב הדומם – "העומדים מן הצד":
מדובר במרבית אזרחי המדינות הכבושות שלא נקטו אף צעד על מנת לעזור ליהודים.
• מצוקה בשל המלחמה: התמודדות אישית עם תנאים קשים, עוני, מחסור במזון ואובדן קרוביהם, ולכן היהודים לא היו בראש דאגותיהם.
• פחד מהגרמנים: אדם שסייע ליהודים סיכן לא רק את חייו, אלא גם את בני משפחתו וקרוביו, תוך פחד מענישה קולקטיבית, לדוגמא, שריפת כפר שלם.

ג. חסידי אומות עולם – המעטים שסכנו את עצמם על מנת להציל יהודים
בהתאם לחוק יד ושם משנת 1953, ניתן אות "חסיד אומות עולם" למי שאינו יהודי ופעל למען הצלת יהודים בשואה תוך סיכון חייו. מקור הביטוי "חסידי אומות עולם" הוא בהלכה, ומתייחס לגוי המקיים את שבע מצוות בני נח (מצוות החלות על גויים) ולאו דווקא עזר ליהודי. בדרך כלל פעלו המצילים ביחידים ולא בקבוצות.
עד היום הוענקו מעל 25,000 תארים אלה, מעל 6,000 מתוכם בפולין.

הקריטריונים להכרה כחסיד אומות עולם:
1. מעשה הצלה ממשי או עזרה בהצלחה.
2. הצלה מתוך סיכון עצמי.
3. המציל לא דרש ולא קיבל תמורה בעד מעשה ההצלה.

מניעי המצילים:
1. מניע מוסרי והומאני: הצורך לעמוד מול הרוע הנאצי כאשר היהודים סובלים מפגיעות קשות כל כך.
2. מניע דתי: נוצרים שראו בפגיעה באדם באשר הוא אדם מעשה שאינו תואם את הנורמות הדתיות שלהם ולכן עזרו ליהודים.
3. מניע אישי: היו שהכירו יהודים באופן אישי עוד לפני המלחמה, וכאשר החלו לפגעו ביהודים עזרו לחבריהם משכבר הימים. כך היה לדוגמא במקרה של משפחת פרנק.
4. עזרה ליהודים כחלק מהמאבק בשלטון הנאצי.

דפוסי הפעולה של חסידי אומות העולם:
1. מתן מסתור: יהודים רבים יחסית הוחבאו בבתים, בחוות, במרתפים ובאתרים נוספים. המסיעים סיפקו להם מזון, לעיתים זהות בדויה באמצעות תעודות מזויפות ושמרו עליהם לתקופות זמן ארוכות תוך סיכון עצום. גילויים היה עלול להביא למותם ולמות משפחתם. גם מנזרים אימצו ילדים יהודים והחביאו אותם, ומשפחות נוצריות אימצו כך ילדים יהודים.
2. תעסוקה: היו שהצילו יהודים בכך שהעסיקו אותם במפעליהם ובכך דחו את שליחתם למחנות ההשמדה, מפני שנחשבו כעובדים נחוצים. דוגמא לכך היא פעילותו של אוסקר שינדלר.
3. ניצול מעמד דיפלומטי: היו דיפלומטים בדרגות שונות ושל מדינות שונות אשר ניצלו את מעמדם והזכויות המיוחדות שלהם כדי להציל יהודים. הדיפלומטים נתנו אשרות מעבר ליהודים לארצם או העניקו להם תעודות המעידות כי הם אזרחי המדינה. בחלק מהמקרים היו המדינות בעלות בריתה של גרמניה (לדוגמא צ'יאונה סוגיהארה, קונסול יפן בליטא שהנפיק ויזות יפניות לאלפי יהודים ליטאים והציל אותם) ובחלק מהמקרים היו אלו מדינות ניטרליות (ראול ולנברג השבדי והקונסול הכללי של פורטוגל בבורדו שבצרפת).

דוגמאות לחסידי אומות עולם:

• אוסקר שינדלר 1908-1974:
תעשיין גרמני אשר עם פלישת הגרמנים לפולין ב-1939 קנה שני מפעלים אשר היו בעבר בידי יהודים והעסיק בהם עובדי כפייה יהודים. עם המשך המלחמה, השתנו מעיניו של שינדלר להעסקת יהודים והוא החל לנסות ולהציל כמה שיותר מהם ע"י הגדרתם כ"פועלים חיוניים" במפעלים בראשם עמד. הוא השתמש בכאלף יהודים ממחנות עבודה שונים, ובאמצעות שוחד ושכנוע הצליח להציל בסופו של דבר כ- 1,300 יהודים.
בסיום המלחמה עבר שינדלר לארגנטינה, אך לאחר שפשט את הרגל חזר לגרמניה. הוא זכה להיות "חסיד אומות העולם" וליון פעולתו ע"י הניצולים וע"י ממשלת ישראל וגרמניה. ספר וסרט בשם "רשימת שינדלר" זכו לפרסום רב בעולם.

• ראול וולנברג (1912-?):
בן למשפחת תעשיינים שוודית אשר היה נציג חברה הונגרית בשוודיה. עם תחילת מבצע ההשמדה של יהודי הונגריה ב-1944, הוא נשלח להונגריה במטרה להציל יהודים תוך שימוש במעמדו הדיפלומטי. הוא הציל יהודים ע"י הענקת דרכונים שוודים והגן עליהם בבתים אשר הוגדרו כשטחים דיפלומטים של שוודיה. יותר מ-30 בתים כאלה פעלו בבודפשט, לצד מרפאות ובתי תמחוי שהקים וולנברג. הוא הציל כמה עשרות אלפי יהודים (ההערכות נעות בין 20 אלף למאה אלף) ופעילותו הניעה גם דיפלומטים אחרים להציל יהודים באמצעות זיוף תעודות והקמת "בתים מוגנים".
עם כיבוש הונגריה ע"י הסובייטים, הוא נלקח למטה הצבא הרוסי (כשהיה בן 33) ומאז נעלמו עקבותיו. שמועות אמרו שהוא חיי עד שנות ה-70 במחנות רוסיים למרות שממשלת ברית המועצות טענה כי מת מהתקף לב בשנת 1957.
הוא זכה בתואר "חסיד אומות העולם" מידי יד ושם, והענקה לו אזרחות כבוד של ארה"ב, קנדה וישראל.
בדצמבר 2000 הודו לראשונה השלטונות הרוסים כי וולנברג אכן נעצר בחשד לריגול וכי הוא נפל קורבן לטיהורים של סטאלין ומת בכלא הרוסי ב-1957. למרות ההודעה, יש הטוענים כי וולנברג מת רק שנים מאוחר יותר ולעומתם יש הגורסים שהוא נרצח ביריות בכלא הנודע לשמצה של הק.ג.ב "לוביאנקה" 10 שנים לפני כן, ב-1947. ממשלת שבדיה הודתה כי לא עשתה מספיק על מנת לשחררו (כמו החלפתו במרגלים רוסים).

מועדון 27 – מיתוס או מציאות?

מה משותף לג'ימי הנדריקס, ג'ניס ג'ופלין, ג'ים מוריסון, קורט קוביין, איימי וויינהאוס? והאם בשביל תהילת עולם צריך למות צעיר? מיתוס מועדון 27

עוד דברים מעניינים: