מאמר זה הוא המאמר השביעי בסדרת מבוא לפסיכואנליזה, אם טרם עשיתם זאת, מומלץ להתחיל בפרקים הקודמים.
כפי שראינו כשדנו בתיאורית ההתפתחות הפסיכוסקסואלית שלו, פרויד האמין כי כולנו עוברים מסלול אחיד יחסית של התפתחות האופן בו אנחנו מתעלים את הדחפים שלנו. פרויד חילק את המסלול הזה לשלבים שונים על בסיס האזורים הגופניים אליהם מופנית האנרגיה המינית, כך שהתיאוריה שלו משלבת בין מימד פסיכולוגי-נפשי ומימד ביולוגי-התפתחותי. ככל שאנחנו מתבגרים האנרגיה עוברת בין חלקי הגוף השונים שהופכים למוקד של עונג וסיפוק, אך חלק ממנה תמיד נשאר מאחור והחלוקה הסופית של האנרגיה הזו תקבע במידה רבה את המבנה האישיות שלנו.
אחד המושגים החשובים ביותר בהקשר זה של התיאוריה של פרויד הוא מושג הקיבעון. קיבעון משמעותו בפשטות הצטברות של אנרגיה מרובה בשלב התפתחותי כלשהו. קיבעון יכול להיווצר בשל חוסר סיפוק של הדחפים (קיבעון שלילי) שיותיר תחושת מחסור ותסכול או סיפוק יתר שלהם (קיבעון חיובי) שיותיר חוסר רצון לעבור לשלב הבא.
השלב האוראלי
השלב האוראלי על פי פרויד מתרחש בשנה הראשונה לחיינו בה אנחנו מתמקדים בעיקר בפה שלנו (שימו לב איך תינוקות מכניסים כל דבר לפה, זו הסיבה שאנחנו נותנים להם מוצץ). העניין העיקרי של התינוק בשלב הזה הוא ההזנה והעונג שהיא מסבה לו באופן פסיבי. בחלק המאוחר יותר של השלב האוראלי התינוק מתחיל לגדל שיניים ומגלה גם את היכולת שלו להכאיב על ידי נשיכה (שיכולה, למשל, להיות "נקמה" על חוסר תחושת סיפוק בהנקה). לפי פרויד קיבעון בשלב האוראלי עשוי להתבטא בעתיד בעיסוק רב בפה (כמו עישון, לעיסת מסטיק וכסיסת ציפורניים) וכן בתכונות אופי של תלותיות, כפיות טובה, פסיביות וילדותיות או מאידך נצלנות, קמצנות ועקשנות.
השלב האנאלי
השלב האנאלי על פי פרויד מתרחש בין גיל שנתיים לשלוש ובו הילד ממוקד בפי הטבעת שלו. בשלב זה של החיים הילד בדרך כלל עובר חינוך לעשיית צרכים, כלומר, הוא פוגש לראשונה תביעה שמקורה בסביבה לווסת את עצמו ואת תחושות הפורקן שלו בהתאם לתכתיבים מסוימים. זוהי למעשה ההתנגשות הראשונה בין עקרון העונג ועקרון המציאות (על כך בהרחבה בהמשך). על הרקע הזה הילד גם יפתח מושגים של ניקיון וזוהמה שילוו אותו בהמשך חייו. קיבעון בשלב האנאלי יכול להוביל על פי פרויד לאישיות לחוצה, כפייתית וחולת סדר וניקיון (במידה והדחפים האנאליים דוכאו יתר על המידה) או לחילופין אי סדר קיצוני, אכזריות ואימפולסיביות (במידה והדחפים לא נכבשו דיים).
השלב הפאלי
השלב הפאלי (או האדיפלי) על פי פרויד מתרחש בגילאי 3/4 – 5/6 ובו מגלים הילדים את אברי המין שלהם. לגמרי לא במקרה זהו השלב בו ההורים נדרשים לענות על השאלה מאין באים תינוקות לעולם. בשלב הזה הילד מתחיל להבין את מערכות היחסים המגדריות בעולם ואת מקומו בהן, מה שכרוך בפיתוח של הזדהות עם ההורה בן אותו מין ומשיכה כלפי ההורה מהמין ההפוך (תסביך אדיפוס אצל בנים ותסביך אלקטרה אצל בנות). גם בשלב הזה נפגש הילד עם איסורים חברתיים על גילוי עריות, שמיוצגים דרך האב (לפחות בעבור בנים) ממנו מפחד הילד (חרדת סירוס), מה שמכריח אותו לוותר על המשיכה להורה ולחפש לה (בעתיד) תחליף. לפי פרויד, קיבעון בשלב זה יכול להביא להתנהגות מינית קיצונית לכאן או לכאן (עצורה מאוד או משוחררת מאוד) לבנים חדורי צורך בכיבוש ובנות פתייניות. פרויד אף טען כי הומוסקסואליות היא תוצאה של הזדהות עם ההורה מהמין הנגדי במהלך שלב הפאלי.
שלב החביון
"השקט שאחרי הסערה". שלב החביון בתיאוריה של פרויד מתחיל בגיל 6 לערך ונמשך עד לגיל ההתבגרות (12 לערך). בשלב זה המוקד הפיזי הוא עדיין אברי המין אלא שאלו מודחקים כתוצאה מהניסיון להתגבר על המשבר האדיפלי בשלב הקודם. שלב זה מאופין באפס עניין במין המהופך (ביסודי: "בנות זה איכס"). בשלב זה האנרגיות מופנות לתהליכים חברתיים ו\או אינטלקטואליים.
השלב הגניטלי
בשלב הגניטלי מגיע הילד ל"הבשלה" סופית מבחינת אישיותו ומיניותו ומתחיל להתעורר בו צורך להפנות את הליבידו שלו כלפי מושא מהמין השני. במידה והילד עבר בצורה תקינה ובריאה את כל שלבי ההתפתחות של פרויד הוא יופיע בשלב זה כאדם המסוגל לקיים מערכת יחסים תקינה.
למאמר הקודם: פרויד, תיאורית הדחף והתיאוריה הפסיכוסקסואלית
למאמר הבא: פרויד ותסביך אדיפוס
לכל סדרת המאמרים מבוא לפסיכואנליזה
לקריאה נוספת:
תיאוריית ההתפתחות הפסיכו-סקסואלית של פרויד
–
