אז מה בעצם מניע אותנו בחיים ולמה אנחנו מתנהגים כפי שאנחנו מתנהגים. לא בטוח שלפסיכולוגיה יש תשובה סופית וברורה לשאלות האלו אבל בהחלט יכול להיות שיש לה כמה גילויים מעניינים ונקודות למחשבה.
1. כמה חברים יכולים להיות לכם?
עם כמה אנשים אנשים אתם יכולים לקיים מערכת יחסים מתמשכת בה אתם מכירים את האדם ואת הנסיבות החברתיות שלו (חברי פייסבוק, כמובן, לא נחשבים)? מספר דנבר הוא חוק בפסיכולוגיה חברתית שטוען כי יש גבול קוגניטיבי למספר האנשים עימם יכול אדם לקיים מערכת יחסים חברתית והמספר הזה הוא כ-150 איש בלבד.
2. מה הכוח שמניע אותנו בחיים?
למה אנחנו רוצים דברים? למה אנחנו עושים דברים? למה אנחנו מרגישים כפי שאנחנו מרגישים כלפי דברים מסוימים? אם אנחנו מוכנים לקבל את העובדה שהתודעה שלנו היא בסך הכל מערכת כימית-חשמלית מורכבת מסתבר שלפסיכולוגיה יש תשובה ברורה: דופאמין. דופאמין הוא נוירוטרנסמיטור (מוליך עצבי) שמתווך את פעולת העצבים במוח ואחראי לפעולות כמו חשיבה, תנועה, שינה, מצב רוח, קשב, מוטיבציה ועוד ועוד. ברמה הכי בסיסית דופאמין הוא מערכת ה"רצון" שלנו, מה שגורם לנו להמשיך לנוע בעולם, ללמוד ולשרוד. רמות נמוכות של דופאמין קשורות, באופן לא מפתיע, לדיכאון.
3. למה אנחנו יכולים להתרכז רק בדבר אחד?
מולטיטקסקינג? תשכחו מזה. מחקר פסיכולוגי מראה שהמוח שלנו לא מסוגל להתמקד על יותר מדבר אחד בכל רגע נתון ולחלק את הקשב שלנו. חלק מאיתנו יכולים להיות מאוד טובים בלעבור מהר ממשימה למשימה ואפילו ללמוד לבצע פעילות פיזית תוך כדי פעילות מנטלית, כמו ללכת ולדבר בטלפון, אבל אז אנחנו נאבד את היכולת לשים לב לאירועים ואנשים סביבנו, מה שמכונה בפסיכולוגיה "עיוורון בלתי מכוון".
4. האם אנחנו הגיוניים?
רובנו נוטים לחשוב שאנחנו מקבלים את ההחלטות שלנו בצורה הגיונית ומתוך מחשבה צלולה ומודעת. אולם המחקר בפסיכולוגיה מצייר תמונה שונה למדי. אם ניקח דוגמא של קניית מוצר כלשהו אנחנו נרצה לחשוב שאנחנו מחליטים על סמך איכות המוצר, ההתאמה שלנו לצרכים שלנו והמחיר. אך למעשה אנחנו מושפעים ממגוון סיבות בלתי מודעות כמו השפעה של הסביבה (מה אנשים אחרים קנו), דימוי עצמי ונטיות אישיותיות כמו פזרנות, לקיחת סיכונים וכו'. לכל הדברים הללו אנחנו קוראים "תחושת בטן" שאומרת לנו מה לעשות מבלי להתייחס יותר מידי למה שהמוח עושה. מחקרים בפסיכולוגיה התנהגותית מראים פעם אחר פעם כמה אנחנו למעשה לא רציונליים בקבלת החלטות ועל מערכת היחסים במורכבת בין היגיון ואינטואיציה.
5. איך אנחנו לומדים לעשות דברים חדשים?
יכולת הלמידה של האדם מבוססת על היכולת שלו לחזור אחר פעולות של אחרים אותן הוא ראה. אם חבר מלמד אותנו איך לסרוג אנחנו ראשית נביט בתנועות שלו ואז ננסה לבצע אותן בעצמנו. היכולת לעשות את זה היא קריטית ומשפיעה על חיינו כבר מרגע לידתנו. מסתבר שהטבע צייד אותנו במה שנקרא נוירוני מראה המאפשרים לנו להביט במישהו אחר מבצע פעולה כלשהי ולהרגיש כאילו אנחנו הם אלו שעושים אותה. לאחר מכן אנחנו נוכל גם לחזור על הפעולה הזו. אותם נוירונים אחראים גם היכולת שלנו לייצר אמפתיה ולחוש מצוקה או שמחה של אדם אחר כאילו היא הייתה שלנו (לעוד על נוירוני מראה ואמפתיה פנו לסרטון הנפלא הזה).
6. מתי אנחנו מנסים דברים חדשים?
אם אתם רוצים לשכנע מישהו לנסות משהו חדש בעבורו הטקטיקה הכי טובה שלכם תהיה לשמח אותו קודם. מחקרים בפסיכולוגיה מראים כי כאשר אנחנו מדוכדכים אנחנו בדרך כלל נרצה את מה שכבר מוכר לנו ולא נמהר לפרוץ את הגבולות של עצמנו. כאשר אנחנו שמחים, לעומת זו, אנחנו ניטה לחפש את התנסויות חדשות ולא נהסס לעשות ולפגוש דברים בלתי מוכרים.
7. איך אנחנו זוכרים?
הזיכרון שלנו לא עובד כמו אחסון במחשב, הוא אינו פשוט אוסף של סרטונים ותמונות שאנחנו פותחים בכל פעם שאנחנו רוצים. כל זיכרון שלנו מאוחסן בחלקים רבים ושונים של המוח שפועלים ביחד כאשר הזיכרון עולה. למעשה, אנחנו משחזרים את החוויה מחדש בכל פעם שאנחנו חושבים עליה. זוהי הסיבה שבגללה אנחנו לפעמים מערבבים שני אירועים שונים אך דומים או משחזרים משהו באופן לא מדויק.
8. איך אנחנו יודעים את כל הדברים האלו?
כאשר מדברים על גילויים בפסיכולוגיה כדאי לזכור כי הרוב המכריע של המחקרים בתחום נערך רק על בני החברה המערבית ולמעשה בעיקר על סטודנטים לפסיכולוגיה שמסקנות המחקרים תקפות בראש ובראשונה בעבורם, ולא בהכרח לגבי אחרים. זה נעשה חשוב כאשר אנחנו שומעים ממחקרים כי האופן בו אנחנו חושבים ומתפקדים מושפע עמוקות מהתרבות בה אנחנו חיים, החברה סביבנו וכן המעמד שלנו בתוכה.
9. למה אנחנו אוהבים רשימות?
מסתבר שהדרך הכי נוחה בעבורנו לקלוט מידע היא במנות קטנות. יהיה לנו הרבה יותר קל לקרוא טקסט שמחולק לפסקאות מאשר אחד שכתוב בגוש אחד רציף. המוח הקצת עצלן שלנו מעדיף לקבל את המידע שלנו בצורה מסודרת ומעובדת ולא אוהב לטרוח יותר מידי על להפיק בעצמו את המסקנות בצורה שהוא יכול לזכור.
המאמר בהשראת הסרטון הזה.
–
אולי יעניין אתכם גם:
תעתועי הנפש: 10 ניסויים פסיכולוגיים עם לקח לחיים
–
בחייכם, טקסטולוגיה – הגהה אינה מילה גסה! עריכה לשונית, משהו!!!
יש טעות כתיב :
למה אנחנו אוהבים רשימות?
מסתבר שהדרך הכי נוחה בעבורנו—- -לקלוט ולא לקלות (טוסט)——מידע היא במנות קטנות. יהיה לנו הרבה יותר קל לקרוא טקסט שמחולק לפסקאות מאשר אחד שכתוב בגוש אחד רציף. המוח הקצת עצלן שלנו מעדיף לקבל את המידע שלנו בצורה מסודרת ומעובדת ולא אוהב לטרוח יותר מידי על להפיק בעצמו את המסקנות בצורה שהוא יכול לזכור.
למה אנחנו אוהבים רשימות?
טעות כתיב: "לקלות מידע"… זה לטוסטים… 🙂