סדרת הפילוסופים הגדולים: אפלטון

אפלטון, מגדולי הפילוסופים בהיסטוריה, מצווה עלינו לדעת את עצמנו, להתמסר לאהבה, להבין מהו יופי ולצאת לשנות את פני החברה. כתבה ראשונה בסדרת הפילוסופים הגדולים. 

אתונה לפני כ2,400 שנה הייתה מקום צפוף ושוקק: אמנות, תרבות, מסחר, מרחצאות, אזורי קניות, מקדשים ומה לא. אתונה הייתה גם ביתו של אחד הפילוסופים הגדולים בהיסטוריה: אפלטון.

אפלטון נולד באזור 427 לפנה"ס למשפחה עשירה וידועה באתונה והוא היה עתיד להקדיש את חייו למטרה אחד ויחידה: לסייע לאנשים להגיע למה שהוא כינה "אודימוניה", מילה יוונית עתיקה שהתרגום הכי טוב שלה הוא איפשהו בין "אושר" ו"הגשמה עצמית".

האדם שהכניס את אפלטון לעסקי הפילוסופיה והעזרה העצמית הוא פילוסוף גדול אחר: סוקראטס. ההבחנה בין אפלטון וסוקראטס היא לעיתים מבלבלת. סוקראטס היה מורו וחברו של אפלטון אך מעולם לא כתב ספרים בעצמו. אבל כאשר אפלטון כתב ספרים, כמעט תמיד הכוכב הראשי בהם היה סוקראטס ועל כן קשה לפעמים לדעת מה היו רעיונות מקוריים של סוקראטס ומהם רעיונות של אפלטון שהוא שם בפי מורהו.

אפלטון כתב 36 חיבורים הידועים לנו, כולם דיאלוגים, בניהם: המדינה, המשתה, מנון, האפולוגיה ועוד רבים. בנוסף, ישנן טענות היסטוריות לדוקרטינה בלתי כתובה וסודית של אפלטון שאותה מעולם לא פרסם ורק לימד לתלמידיו הקרובים ביותר.

קשה לסכם את משנתו רחבת המימדים של אפלטון בכל צורה שהיא. אך אם ממש ננסה נוכל להצביע על ארבעה רעיונות מרכזיים של אפלטון שמהווים את הדרך ל"אודימוניה" ולחיים מלאים ומאושרים יותר.

לחשוב יותר

בקצב החיים המהיר שלנו אנחנו לא תמיד עוצרים כדי לחשוב בצורה בהירה ומעמיקה על מה שאנחנו עושים. לפעמים אנחנו פשוט "זורמים" עם מה שהיוונים הקדומים כינו "דוקסה" או בשפתנו: מוסכמות. לאורך כל חיבוריו של אפלטון הוא הראה פעם אחר פעם כמה טעויות ופגמים יש בדרך של הליכה אחרי מה שכולם חושבים. התשובה של אפלטון ואולי הציווי החשוב ביותר שלו: "דע את עצמך!".

הדרך "לדעת את עצמך" (ולא במובן התנ"כי) עוברת דרך צורה מיוחדת מאוד של טיפול עצמי: פילוסופיה. פילוסופיה בעבור אפלטון משמעה לקחת את כל מה שאתה חושב שאתה יודע וכל מה שאתה מאמין בו ולהציב אותו לבדיקה דקדקנית ומחמירה שתוכל להכריע מה אמת ומה שקר. ככל שנדע ונבין את עצמנו טוב יותר, אומר אפלטון, וככל שנשיג לעצמנו ידיעות אמיתיות על העולם, כך נוכל להיות בני אדם שלמים וטובים יותר. זהו "משל המערה" המפורסם של אפלטון בו יוצא האדם מעולם הצללים של השקר ומוצא חירות בגילוי האמת שהייתה נסתרת מעיניו.

תן לאהבה לשנות אותך

הרעיון של אהבה כמשהו שיכול לשנות אותנו יכול להשמע מוזר אם אנחנו חושבים על אהבה כעל למצוא מישהו שמקבל אותנו בדיוק כמו שאנחנו. חיבורו של אפלטון "המשתה" מספר אודות קבוצת חברים המתאספת יחד ואחרי כמה סבבים של יין נגררים לשיחה אודות אהבה, מין ומערכות יחסים. אפלטון, דרך דמותו של סוקראטס, טוען כי "אהבה אמיתית היא הערצה". כלומר, בן הזוג האידיאלי שלכם הוא אדם שיש לו תכונות מאוד טובות שאין לכם בעצמכם: אומץ, חוכמה, כושר יוזמה וכו'. על ידי כך שתתקרבו לאדם הזה תוכלו לקבל חלק מהתכונות הטובות שלו אליכם ובכך להשתפר.

כך, לפי אפלטון, האדם הנכון בעבורנו הוא האדם שמסייע לנו לצמוח ולממש את עצמנו, ולא האדם שמקבל אותנו כמו שאנחנו. אפלטון טוען ב"המשתה" כל כי הפסלים והציורים של אל התשוקה ארוס (מוכר יותר בגרסתו הרומית של "קופידון") המציגים אותו כיפה וחזק הם שגויים מכיוון שאם אהבה היא תשוקה אל היפה, הרי שארוס לא יכול להיות יפה בעצמו כי אז לא היה לא דבר אליו יוכל להשתוקק.

לפענח את היופי

כולנו אוהבים דברים יפים. אך אפלטון היה ככל הנראה הראשון שהעלה את השאלה: למה אנחנו אוהבים אותם? התשובה של אפלטון הייתה יפה בדיוק כמו החפצים עליהם דיבר: היופי מדבר אלינו. לא רק שהיופי מדבר אלינו, אלא מה שיש לו להגיד זה אמיתות חשובות אודות החיים הטובים והנכונים. לדעתו של אפלטון, דברים הם יפים בעינינו כאשר אנו חשים שיש בהם תכונות שאנחנו רוצים או צריכים אך חסרות בחיינו שלנו: הרמוניה, איזון, חדשנות, כוח, שלווה… לפיכך חפצים יפים הם בעלי חשיבות גדולה מאוד בעבור אפלטון שסבור כי הם עוזרים לנו "לחנך" את הנפש שלנו. מאידך כיעור הוא גם תחום חשוב מאחר והוא מציג בפנינו דברים שליליים שלא היינו רוצים שיהיו חלק מאיתנו, ועל כן אנחנו מבקשים להמנע ממנו.

לשנות את החברה

אחד השאלות הגדולות שהעסיקו את אפלטון היא האופן האידיאלי שבו צריכות החברה והמדינה להתנהל. הוא היה ההוגה הראשון שמסווג כ"אוטופי" מכיוון שהוא ביקש לנסח את קווי המתאר של החברה האידיאלית. במסע הזה אפלטון מצא השראה באויבת הגדולה של אתונה – ספרטה. כל דבר בספרטה, החל מהחינוך ועד התרבות והכלכלה כוון למטרה אחת: לייצר לוחמים גדולים. וזה עבד, בגדול. אפלטון התרשם מההצלחה הספרטנית אלא שעיקר התהייה שלו לא הייתה כיצד לייצר לוחמים גדולים, אלא כיצד חברה יכולה לייצר בני אדם שלמים ואמיתיים.

בספר "המדינה" אפלטון מזהה כמה צעדים נחוצים לדעתו: ראשית, החברה האתונאית החשיבה מאוד את עשיריה. זה לא מצא חן בעיני אפלטון שכן לדעתו מושא ההערצה שלנו משפיע מאוד על הדרך שבה אנחנו חושבים ומתנהלים. לכן רצה אפלטון להעניק לאתונה "סלבריטאים" חדשים שיציבו דוגמא ויהיו מושא להערצה וחיקוי. לגמרי במקרה בחר אפלטון בעוסקים במקצוע שלו עצמו: פילוסופים. בנוסף, אפלטון לא היה שבע רצון מהדמוקרטיה האתונאית. הוא שם לב שאנשים לא חושבים מספיק כאשר הם מצביעים והתוצאה היא הנהגה בינונית (נשמע מוכר?). כדי להמנע משלטון של המון נבער, אפלטון הציע שהשלטון ימסר לידיו של, ניחשתם נכון, מלך פילוסוף! לשם כך הקים אפלטון בית ספר, האקדמיה, באתונה שמטרתו הייתה להכשיר את דור העתיד של המנהיגים-פילוסופים. בית הספר שלו שרד 300 שנים ואירח תלמידים כמו אריסטו שלא למדו רק מתמטיקה ורטוריקה, אלא גם איך להיות בני אדם טובים ואיך לסגל נאמנות לאמת. העולם, לפי אפלטון, לעולם לא יהיה טוב יותר עד שפילוסופים יהפכו לשליטים או ששליטים יהפכו לפילוסופים.

מקור: Plato מתוך The School of Life