"הקדם-סוקראטיים" שמואל שקולניקוב סיכום פרק 6: היראקליטוס

היראקליטוס נולד באפסוס שבאסיה הקטנה. היה פעיל בסוף המאה השישית לפנה"ס או בתחילת המאה החמישית לפנה"ס. הרבו בכתיבה עליו או בהבאת אנקדוטות עליו, אך לרובן אין בסיס היסטורי, ומעט ידוע לנו על חייו. כנראה שהיה בן למשפחה מלכותית, הוא ויתר על זכויותיו ותאריו לטובת אחיו- מתוך זלזול בעירו. הוא לא רק בז לבני עירו אלא גם להוגים ומשוררים אחרים.

הדעות חלוקות אם כתב ספר בימי חייו או לא. אריסטו מעיד שכנראה היה חיבור של היראקליטוס. בזמן העתיק כונה "איש חידות" ו"האפל", בשל סגנונו הקשה. [שקולניקוב טוען שלא כתב פרוזה רציפה אלא אמרות-אמרות העומדות כל אחת בפני עצמה אך איך ניתן לדעת זאת אם כל מה שנותר מתקופתו אלו פרגמנטים?] טוענים שזה מדגיש את הטיעון הרצוף, שאינו מתקדם צעד צעד.

הפילוסופים היוונים הראשונים חיפשו את אחדותו של העולם בראשית אחת, חשבו שהאופן בו יכול העולם להיות מאוחד הוא שיהא מחומר אחד. כיוון מחשבה זה נתקל בבעיות רבות, ביניהן בעיית הריבוי והאחדות. אם המקור הוא אחד עולה שהריבוי הוא לא אמיתי אלא תופעה.

היראקליטוס מתנגד לעמדה זו. לדידו זו עמדה שמבטלת את הריבוי, השוני והתנועה בעולם אשר נחשבות בעיניו כעובדות בסיסיות של הטבע. גם אם נגיע להומוגניזציה של העולם עדיין היו הבדלים בין הדברים המצריכים הסבר לפיכך אין לדבר על חומר ראשוני במובן המילטי.

היתרון של המילטים הוא שהם הציגו שיטה המתארת את העולם. לריבוי של העולם חשיבות פילוסופית, הפילוסופים לטענתו של היראקליטוס צריכים לחקור דברים רבים. בנוסף אומר שעדות החושים אינה מהימנה למי שאיננו מבין את משמעות הדברים שהוא רואה ושומע.

התופעות צריכות פירוש, אך לא על ידי יסוד בסיסי יותר אלא על ידי ניתוח אימננטי, של הסברת יחסיהן ההדדיים. אין לבטל את הריבוי אלא לפרשו. אותם הדברים הם לעיתים בעלי תכונות מנוגדות לסובייקטים שונים (זהב לאנשים וחמורים, מי ים לאנשים ודגים) ולעיתים, התייחסות הסובייקט היא לאספקטים שונים של אותו הדבר (הנקודה היא גם התחלתו וגם סופו של העיגול), ישנם גם ניגודים המשלימים זה את זה (לא תהיה בריאות ללא חולי) ואי אפשר להעריך אחד כטוב והשני כרע כי לא היו קיימים ללא השני.

ההבחנות בין סוגי הניגודים יסודן בהבחנת אספקטים שונים באובייקט: האספקט הקבוע והאספקט המשתנה. הבחנה זו לא נעשית בימי היראקליטוס ועל כן קיימת סתירה בדבריו, מאחר והניגודים אינם באמת ניגודים אלא אם עושים את ההבחנה הזאת. ניתוק הניגודים זה מזה מביא להצגת אספקטים חלקיים של העולם, שאין לתפוס את הדבר הפרטי אלא בהקשר של ניגודו.

להיראקליטוס לא הייתה הבנה של אספקט יציב מול אספקט משתנה, אם היה כזה הוא היה מחוץ למערכת הניגודים כמו האפירון של אנאכסימנדרוס. לפי היראקליטוס אין לנתק ולבודד אספקטים של האחדות המורכבת של העולם אלא לראות את הכל כמגוון. כל ניסיון לבודד אספקט מסוים חוטא ללוגוס, ודומה לחלום המנתק גזרה מסוימת של התנסות הכרתית ומעמיד אותה בפני עצמה, כבעלת היגיון מיוחד משלה.

התנועה והשינוי הם הביטוי לניגודיות אצל היראקליטוס. בפרגמנט "אין אתה נכנס לאותו נהר פעמיים" התנועה היא מרכיב מתמיד והכרחי של העולם, בלעדיה הדברים לא יכולים להיות. לטענתו התנועה אינה כאוטית, הלוגוס מסדר את העולם ומאחד אותו.

לוגוס- ביוונית עתיקה הייתה בעלת משמעות רחבה: סיפור, נאום, מאמר, דיבור, הסכם, פקודה, פרק בספר, דין בחשבון.. מי שראוי ללוגוס הוא מי שראוי שידברו בו, ומכאן לוגוס במשמעות של ערך או שם טוב. לוגוס הוא גם מחשבה או דעה, טעם ונימוק (היגיון). כמונח טכני המילה ציינה יחס מתמטי ופרופורציה, בעקבות היראקליטוס קיבלה משמעות של עיקרון או חוק כללי- שכל או תבונה.

הלוגוס הוא העיקרון האובייקטיבי המסדיר את העולם, המחשבה האנושית וביטויה במילים. הלוגוס הוא הביטוי של הסדר האימננטי בעולם. הלוגוס משותף לעולם ולבני האדם כולם אך לא כולם מכירים בו. הכרת טבע הדברים תלויה בהשגת הלוגוס, במגע ביין האדם ללוגוס הכללי. כשמגע זה לא מתרחש הדברים זרים לאדם ועומדים מבודדים כריבוי.

במצב כזה, אפשרות של טעות היא שאלה קשה מאחר ומקבלים את המסגרת של קבלה בין הכרה למציאות. הלוגוס משותף לאדם ולעולם ואף על פי כן הרבים חיים כאילו הייתה להם הבנה פרטית משלהם.

טבעו של הלוגוס כהיגיון האנושי וכעיקרון היסוד של העולם באה לענות על השאלה מה מבטיח כי הכרתנו היא אמנם הכרת העולם? המילטים יישבו סוגיה זו על ידי מתן הסבר חומרי אחד לבני האדם ולעולם. היראקליטוס מדגיש את היסוד הרציונלי בראשית המשותפת להכרה ולעולם. אף על פי כן, היראקליטוס לא נמלט מתפיסת ראשית זו במונחים מוחשיים, כאש.

בגלל הטבע הכפול של הלוגוס כראציונליות של העולם וכראציונליות האנושית, היראקליטוס יכול להצביע לראשונה על חשיבות הרפלקסיה הפילוסופית- חקירה עצמית גם היא דרך לחקירת העולם. לפני היראקליטוס הפילוסופיה היא פילוסופיית טבע, פיסיולוגיה. היראקליטוס שינה אותה בכך שהיא בראש ובראשונה תורת הלוגוס, חקר הטבע עדיין חשוב אך הוא כפוף במפורש להבנת האחדות הכוללת של הלוגוס הקוסמי והאנושי.

אחדות זו היא אחדות מורכבת בה הריבוי איננו מתבטל אלא נשמר בכל תוקפו. הנהר הוא אחד, אף כי המים הזורמים הו שונים תמיד. הניגודיות והמתחים בעולם הם המבחינים בין דברים שונים. התפיסה המילטית ההומירית, לפיה האידאל הוא המצב הסטאטי של חוסר מתיחות, ראויה בפי היראקליטוס לגינוי. המתח בין הניגודים יוצר סדר. לסדר זה היראקליטוס קורא התאמה (המשמעות המקורית של המילה הרמוניה היא מתיחה או התאמה, כמתיחתו של מיתר בכינור על מנת להפיק ממנו את הצליל הנכון). ההתאמה אינה סותרת את המתח והניגוד, אלא אדרבא היא נוצרת מתוך המתח והניגוד. "ההתאמה הנסתרת חזקה מן הגלויה" – טבעם האמיתי של דברים איננו ניכר מיד אלא הוא דורש הבנה מעמיקה.

סדר העולם עומד בפני עצמו. הוא לא נברא ולא יכלה, אלא היה תמיד, הווה ויהיה. אך זהו סדר שבשינוי מתמיד. העולם הוא אש, האש מבטאת באופן מוחשי את התנועה, המתח וההרמוניה הכללית שבעולם: הלהבה משתנה כהשתנות הנהר הזורם ומתחדשת מדי רגע, אך בכל זאת נראית עומדת על עומדה וחייה הם מותו של מה שהיא מאכלת. לפיכך, היא בעיני היראקליטוס האספקט החומרי של הלוגוס. האש היא סמל, תמורה, ביטוי אנאלוגי לדברים ולסדר המצוי בתוכם. להיראקליטוס לא היה המושג של ישות בלתי-גופנית, ועל כן נזקק לתת ללוגוס התגלמות פיסיקלית באש. על ידי כך שהדגיש כי האש איננה חומר העולם, הוא סלל את הדרך ליצירת המושג של ישות לא חומרית. גם הנפש היא אש. אצל היראקליטוס, הנפש היא הפונקציה המרכזית המאחדת את איברי הגוף: הנפש היא העושה את אוסף האיברים לאדם אחד.

היראקליטוס ראה את האופי כקובע את התנהגות האדם, ולא הפעולות של אלים ודימונים. בנוסף אמר שחוקים אנושיים מבוססים על החוק האלוהי ולוקחים את תוקפם ממנו. בכך, היראקליטוס לראשונה מבחין בין החוק האנושי לאלוהי.

עוד דברים מעניינים: