סיכום "אישיות: תיאוריה ומחקר": יחידה 4 – תיאוריות אישיות אקזיסטנציאליסטיות והומניסטיות

סיכום זה הינו חלק מאוסף סיכומי הקורס "אישיות: תיאוריה ומחקר"

הפסיכולוגיה האקסיזטנציאליסטית (קיומית) והפסיכולוגיה ההומניסטית הם שני זרמים משיקים (אם כי לא זהים) שהתפתחו במקביל באירופה (אקסזיטנציאליזם) וארה"ב (הומניזם). במובן מסוים גישות פסיכולוגיות אלו יוצרות אלטרנטיבה שלישית למחלוקת בין הפסיכואנליזה והפסיכולוגיה הביהביוריסטית.

גם הפסיכולוגיה האקסיזטנציאליסטית-קיומית וגם הפסיכולוגיה ההומינסטית שואבות את מקורתיהן מהפילוסופיה הקיומית של ראשית המאה ה-20 (הוגים כמו קירקגור, ניטשה, קאמי, היידגר וסארטר).

ביסודן, הפסיכולוגיה הקיומית והפסיכולוגיה ההומניסטית שואפת לנסח תיאוריה של נפש האדם הקשורה ב"מצב האנושי" והחיפוש של האדם אחר משמעות בחייו. על פי גישה זו, לכל אדם יש מציאות ואמת משלו, ולכן החיפוש אחר אמת אחת אובייקטיבית הוא חסר משמעות. הדת, המדינה, ערכי המוסר והאידיאולוגיות השונות פוגעות בחירותו של האדם וביכולתו למצוא את באמת הפנימית שלו.

אחת הגישות הקרובות לפילוסופיה הקיומית היא הפנומנולוגיה (תורת התופעה) של הוגים כמו הוסרל לפיה אין אפשרות להפריד בין התצפית האמפירית והמדען. משמעות התופעה בתודעת האדם היא החשובה. כלומר, מה שמעניין אותנו בתור פסיכולוגית זה המציאות של האדם כמו שהוא חווה אותה, ולא שום בחינה חיצונית שלו.

גורמים משותפים לאקזיסטנציאליזם ולהומניזם:

החקירה מתמקדת בחוויה עצמה והחוקר מנסה לשחרר עצמו מתיאוריות מוקדמות. הפסיכואנליזה והביהביוריזם מתבוננים בנחקר מבחוץ ואילו האקזיסטנציאליזם וההומניזם מנסות להתבונן בנחקר מבפנים ולחוות את החוויה כמוהו.
האדם כבעל בחירה חופשית ויכולתו לשלוט בגורלו.

פסיכופתולוגיה

הפסיכולוגיה האקזיסטנציאליסטית מתנגדת לגישה הפסיכיאטרית המנסה לערוך הבחנות דקות בין סוגים שונים של פסיכופתולוגיות.

ע"פ הפסיכולוגיה האקזיסטנציאליסטית, הפרעה נפשית היא בחירה של האדם באופן הוויה מסוים. מכאן כי כל הפתולוגיות נובעות מהבריחה מאחריות והניסיון להתחמק מתחושת האשמה הקיומית והחרדות הקיומיות. בריחה זו עלולה להביא לתחושות של חוסר אונים הגוררות התנהגות אלימה, התמכרויות שונות, ומגוון של פוביות וסימפטומים כפייתיים, ואפילו לפסיכוזות.