פנאופטיקון – האח הגדול הראשון היה בית כלא

פנאופטיקוןפנאופטיקון הוא מבנה שבנוי בצורה עגולה כאשר לכל אורך צידו החיצוני פרוסים תאים מוארים מופרדים זה מזה. במרכז הפנאופטיקון עומד באפלה מגדל אחד ויחיד ממנו ניתן לראות פנימה אל כל התאים. היכולת של אדם העומד במגדל לראות כל תא ותא, מבלי ששוכני התאים ידעו מתי מסתכלים עליהם ומתי לא, מאפשר לפנאופטיקון יעילות מקסימלית של פיקוח מכיוון שאדם אחד יכול כך לשמור על עשרות ומאות אנשים שמתנהלים בכל רגע כאילו מישהו עשוי לצפות בהם.

פנאופטיקון: כלא, מפעל ובית ספר

את הרעיון של מבנה הפאנאופטיקון הציע לראשונה הפילוסוף ג'רמי בנת'ם. בנת'ם היה אחד מההוגים המוקדמים של הליברליזם והקפיטליזם וככה הוא היה חובב גדול של יעילות. המבנה האדריכלי שתכנן בנת'ם ב-1787 אומנם נשמע כמו בית כלא, אך הוא יועד על פי יוצרו לשמש גם כמפעל ואפילו בתור בית ספר (וזה כנראה אומר משהו על האופן שבו הליברלזים תופס את החינוך). הפנאופטיקון מבוסס על הרעיון הפסיכולוגי של חשיפה ובידוד, מעשיו של האסיר\פועל\תלמיד תמיד גלויים לעין בלתי נראית ובה בעת הוא אינו יכול לתאם את פעולותיו עם האסירים\פועלים\תלמידים האחרים, מה שמשיג בעבור מפעילי מתקן הפנאופטיקון שליטה מלאה על יושבי התאים.

 pan2

האח הגדול הקפיטליסטי

הסוציולוג והפילוסוף הצרפתי מישל פוקו, בספרו "לפקח ולהעניש" טען כי מבנה הפנאופטיקון הוא מטאפורה מאירת עיניים לאופן שבו מופעל כוח בחברה המודרנית. במקום להעמיד שומר צמוד על כל אדם על מנת לוודא כי הוא פועל באופן שבו רוצים שיפעל, הפנאופטיקון מנצל את החשיפה והבידוד של האדם על מנת לגרום לו "להפנים" את הכוח (במשל: של האדם במגדל) ולהתנהל באופן עצמאי כאילו יש מישהו שמשגיח עליו כל הזמן. כך, טוען פוקו, מתנהלים בני אדם בחברה המודרנית לכאורה כאשר הם חופשיים אך למעשה ישנה הפנמה של הכוח המופעל עליהם והם מתנהלים תמיד באופן המצופה מהם.

במישור היותר פרקטי אנחנו פוגשים את הפנאופטיקון, אותה טכניקה של מודעת לפיקוח היוצרת שליטה, במקומות רבים בחיינו. עצם נוכחותו של השלט "מקום זה נמצא תחת מעקב של מצלמות אבטחה" היא מספיקה על מנת לגרום לנו להיות מודעים יותר להתנהגות שלנו ולהמנע מלעבור על חוקים. הדרישה בתחום הציבורי לשקיפות גם היא מבטאת את התפיסה הזו לפיה אדם שאור הזרקורים מופנה אליו פחות ירשה לעצמו לעשות מעשים שליליים.

הפנאופטיקון הדיגיטלי

הפנאופטיקון הדיגיטלי. איור מאת joelle L

לפני מספר שנים עורר מנכ"ל גוגל אריק שמידט סערה קטנה כאשר, בתגובה לטענות על הפרת הזכות לפרטיות של משתמשי גוגל, אמר: "אם אתה לא רוצה שאנשים ידעו מה אתה עושה, אולי לא כדאי שתעשה אותו מלכתחילה". בכך ביטא שמידט תפיסה לפיה אין עוד מקום לפרטיות בעולם האינטרנט ובנוסף שהעדר הפרטיות הזו דווקא יכולה להוביל אנשים להתנהגות חוקית ומוסרית יותר. מהצד השני נשמעות טענות רבות אודות הסכנה הטמונה בכך שגורמים שונים, ממשלתיים ופרטיים, מנהלים מעקב אחרי השימוש של אנשים באינטרנט ואחר המידע הפרטי שלהם. מה שבטוח הוא שבינתיים יותר ויותר מחברי המין האנושי משתפים בשמחה פעולה עם "אחים גדולים" שעוקבים אחרי כל מהלך שלהם. האם זה מוביל אותנו לחברה טובה ומוסרית יותר או שמא לחברה בה לבני אדם יש פחות חופש בחירה? האם שני הדברים האלו בעצם קשורים אחד בשני? ימים יגידו.

בטח יעניין אותך גם:

אפקט הות'ורן: האם זה שצופים בי משנה את התנהגותי?

איך הפך 'האח הגדול' מסיוט לחלום?

עוד דברים מעניינים: