סיכום: "עבודת שדה במדרשה כעבודת בית" מתוך "פסח בא" \ תמר אלאור
סיכום זה הוא חלק מאסופת סיכומי המאמרים בשיטות מחקר איכותניות
בתחילת המאמר דנה תמר אלאור בבעיה של היטשטשות גבולות השדה והבית. לטענתה ההפרדה בין שדה המחקר הרחוק לבין הכתיבה שבבית הולכת ומטשטשת. היא מציגה את התייחסותם של סמדר לביא וטד סווידנברג לגבי סוגיה זו. הם מבקשים להפוך את המחקר האנתרופולוגי לטריטוריה – אזור שבין עולמות אלו ובתוכם. לטענתם האנתרופולוגיה המסורתית הייתה עסוקה בעצוב דמותו של האחר ומטרתה הייתה לחזק את דמותו של הכותב (הלבן האירופאי). על פיהם האנתרופולוגיה יכולה להחליף עכשיו תפקידים ולהפוך לאתר ביקורת והתנגדות. זה תלוי בהפיכת עבודת השדה לעבודת בית, לכן מוקד המחקר הוא הבית- המרחב התרבותי בו חי ופועל החוקר. זו עבודה על הבית. על פי סמדר וטד עבודת בית צריכה להתכוון אל מרכז הכוח של הבית (גם אם היא נעשית בשוליו)או אל מה שמכונה המבצר: אקדמיה, בתי משפט, מוזיאונים, תעשיה ופוליטיקה. תפקיד האנתרופולוגיה במקרה זה הוא לחשוף את תהליכי היצירה של זהויות אלו ולשרטט מפות גיאוגרפיות היסטוריות אחרות של זהות.
מטרת הפרק: לתאר ולנתח את עבודת השדה במדרשה כעבודת בית, כמהלך מחקרי שנעשה בתוך ביתה הלאומי מהישראלי-יהודי של החוקרת וכעבודת כתיבה ופענוח המכוונת אל ליבו של בית זה. הפרק מחולק לחלקים:
חלק ראשון– מפת הבית ממוקד בתצפית ממקם את הנחקרים והחוקרת בשדה לאורך המחקר כולו.
החוקר מספרת על התאמת לבושה לשדה הנחקר כמו כן את הדמויות בשדה. ישנו תיאור כניסה לשדה, הפרק מלווה בתיאורים של השדה. תמר מאפיינת את שלושת השנים שלה במדרשה כמתח בין אנונימיות לבין אבחנה, המדרשה היא מקום ציבורי תחת פיקוח. דרך מיון הכניסה הוא על פי מגדר גיל ודתיות, (ישנה תוכנית למבוגרות). מכיוון שהמדרשה אינה סגורה והיא חלק מאוניברסיטה ציבורית ובגלל הסכמת הרב שמנהל את המוסד לערוך מחקר בתוכו ניתנה לתמר האפשרות. תמר מציינת את הבולטות החיצונית שלה בגלל הגיל, לבוש, זרות קהילתית לבין התמזגות שנובעת מחוסר עניין של התלמידות בנוכחותה.
בסיפור על כישלון מספרת תמר על ניסיונה להיות שקופה בשדה המחקר חוסר הצלחתה הייתה בגלל הערה שנתנה ד"ר וייס וכישלון במערכת יחסים עם מורה שתמר רצתה לצפות בשיעור שלה. היא מסבירה איך נאטמו דלתות המדרשה (מטאפורה) מה שהבהיר את יחסי הכוחות בשדה. בסיפור הכישלון מציגה תמר את הסיפור של הכניסה של גירץ לשדה ואיך הכישלון מתפתח לסיפור הצלחה. באמצעות סיפור הכישלון החוקר נותן טון סמכותי של מי שהיה לו קשה ומשם הם מבקשים את אמונת הקורא. בסיפור אחת המורות מסרבת לכך שתמר תהיה נוכחת בשיעור והיא שולחת אותה לרב שיסביר לה למה. לאחר שהמורה נתנה לתמר את הסכמתה תמר מבינה את מה שעשתה: היא חשבה שאם המנהל אישר לה אז זה בסדר להיכנס לכל השיעורים בלי לבקש רשות מהמורות עצמן בכך נוכחה תמר להבין שישנם גבולות חברתיים והיררכיה אוריינית אקדמית ( שלא כמו שחשבה) והיא אינה בלתי נראית.
רבקה המורה בחרה לא להדיר את תמר כי בכך הייתה מוותרת על הדיאלוג עם החילוניים, מה שחשף בפני תמר אבני יסוד בתפיסת הקהילה הנחקרת: 1. שאיפה לדיאלוג עם חילוניים 2. הענקת חשיבות לשיח אקדמי 3. השתתפות בשדה הציבורי. גם אצל תמר הפך הסיפור לתיקון כי רבקה אמרה דברים שחשובים לתמר ודברה איתה אחרי השיעור. על פי תמר רבקה התערבה במחקר וחשפה את זהותה (של תמר) כדי לקבוע את ייצוגה בשדה.
יחסי הכוח בין החוקר לנחקרים מהווה את "משבר הייצוג" שהוא בעיה מרכזית בדיסציפלינה. משבר זה גרם להימנעות מתיאור חייהם של אחרים פתרון. אחרי המשבר הפוסט מודרניסטי האנתרופולוגיה פתחה פרק חדש שמתאפיין בשלושה כיוונים עיקריים: 1. מחקר ודיון בנושא המשבר עצמו 2. קריאה ביקורתית של המחקר 3. חיפוש דרכים חדשות להפיק אתנוגרפיה שעשויות לעקוף את בעיית משבר הייצוג: ייצוג מחקר רב קולי (לא רק קול החוקר), פנייה לסוגיות כתיבה שחסרות במחקר המדעי(רגשות, פחדים, דיון פוליטי מוסרי, חוסר בהירות וכו') ניתן לומר שרוב הכתיבה הופנתה לסעיף 3 יש יותר ריכוז במיקום החוקר. ישנם חלקים בלתי נשלטים הנובעים ממצב ייחודי של עריכת מחקר בבית (מעגל המחקר ומעגל החיים חופפים מעט). מחקרה של תמר אלאור הושפע ממצב חברתי פוליטי וזה יצר סיטואציות חדשות שאנתרופולוגיה קלאסית לא התמודדה איתם. (דתיים חילוניים, ימניים שמאלנים).
תמר נפגשת עם הרב ועם המורות וכותבת שישנה תופעה בולטת באנתרופולוגיה העכשווית והיא החזרת חומר המחקר אל הנחקרים.
תמר נותנת לאורה תלמידת המדרשה לראיין ומגלה שבעוד שהיא ניסתה למצוא את ה"יוצאות דופן" (שואלות שאלות, אתגרו מורים, התלבשו בצורה שונה וחיפשו אוזן קשבת) אורה הגיעה לרובד יציב ורגוע בחרה מרואיינות ממעגל חברותיה (שהיא חולקת איתן את חווית הלימודים) ההבדלים האלו העשירות את המחקר ואת תוקפו. אורה היוותה אינפורמנטית שיתוף הפעולה שלה עזר לתמר לבסס את מעמדה בעיני חברותיה של אורה.
קריאת קטע מפת הבית מלמד על המיקומים השונים של החוקרת והנחקרים ויחסי הכוח ביניהם. מציגה לעיתים חפיפה בין מרחבי התנועה של החוקרת והנחקרים שיכולים לנוע בין מרחבים אלו.
תמר מציגה את המרחב נוח לא רק בגלל שהיא אישה אלא גם בגלל שהנחקרים הם יהודים ישראלים.
חלק שני – שלום בית תהליך הכתיבה- יצור הידע האנתרופולוגי. הכתיבה נעשתה בשנת שבתון.
היא מתייחסת למושגים כמו שיטוט, מבט מתייר, מעבר ממקום למקום וכו'. היא מפרשת אותם על פי ג'נט וולף שטוענת שמושגים אלו מבקשים לערער את קיומם של מקומות ממשיים בעלי מהות קבועה סדורה ומובנת משל עצמם.במקום זה עולים מהותם של המתבונן המושא ויחסי הכוח ביניהם. (כפמיניסטית היא מקוראת תיגר על קביעה שכולם נודדים בעולם וטוענת שיש אילוצים). תמר אלאור מנתקת את עצמה לצורכי עבודה ועל פיה כמו שאמר קליפורד גירץ כדי להמשיג יש להתרחק מהבית. לטענתה קולות הנשים נשמעו אחרת ממרחק.
תמר מקבלת את הידיעה על רצח רבין וזה מערער לה את הכתיבה כי הכולל לבנים שבו למד יגאל עמיר מקביל למדרשה של הבנות (בה למדה מרגלית הר-שפי). היא מבינה שלא יכולה לכתוב את הדברים כמו שרצתה עד עכשיו.
מהלך ראשון "ערעור הכאן"- המדרשה הייתה בביתה הלאומי של תמר מבחינה עדתית מעמדית ומגדרית אך הכניסה למדרשה הייתה חציית גבול מסוים מבחינת גיל דת עמדות פוליטיות חינוך ואוריינות. היא מציגה את זה כהליכה הלוך ושוב בין זמן למרחב.
האנתרופולוגיה הקלאסית תובעת שהייה בשדה עד הבנה מעמיקה של השדה המחקרי והבנת המציאות החברתית דרך עיניי הנחקרים. תמר חשבה שעשתה אך הרצח שינה את זה.
מהלך שני "רק כאן" – ניסיון לחקור את המושג שלום בית ולראות איך הוא נראה בעיניי ה"אחר". בשלב זה היא מבינה שעליה לחזור הביתה ולברר את הדברים פעם נוספת.
מהלך שלישי- "הבית שקרס קם לתחייה, או רצח רבין כרצח על רקע כבוד המשפחה".
הציונות הדתית לא יכלה להתקיים היא הודרה מהקולקטיב ובמקביל ישראל נחשבה מדינת כל אזרחיה.
הציונות הדתית במהותה לא יכולה להתנכר למדינה ( ניכור מקודש) ועל כן משהו מהמשפחה של הציונות הדתית צריך לתקן את המצב, להחזיר את החלוקה של יהודים נגד ערבים.
ההקבלה בין רצח רבין לבין רצח על כבוד המשפחה אינה מלאה. זו מטאפורה שתחשוף את התשתית האידיאולוגית פוליטית שגרמה לרצח וניהלה את האבל. תמר אלאור מדמה את רבין לנערה שסטתה מדרך הישר- ראש הממשלה עשה אהבה עם האסור- הפר כללי מוסר וצניעות של המשפחה הלאומית. המשפחה שולחת לרצח את המתאים ביותר מי שישיבתו בכלא לא תפגע ברצף חיים ומרקם משפחתי. האבל על רבין דמה לאבל על הנרצחת- גויס לתיקון המשפחה הלאומית.האבל היה רק בין היהודים.
לסיכום: הרצח היה על כבוד הלאומיות היהודית המבטא את חוסר היכולת של הציונות בכלל ושל הציונות הדתית בפרט להכיר במלאכותיות של לאומיות זו. עבודת המחקר במדרשה בקשה לביות עבודת בית – כיוון ללב המובן מאיליו הפוליטי האורייני והמגדרי אודות החברה הציונית הדתית.הכוונה הייתה להציג את האחר הציוני דתי אחרת. אך לתמר היה קשה לבקר את החברה הזו כי היא גרה לידה (או בתוכה).
מתוך התרגול:
תמר כותבת טקסט אנתרופולוגי שבולט בו ייצוג הנוכחות של החוקרת – כתיבה המאופיינת ברב קוליות. מקום החוקר בטקסט הוא בגלל תהליכי הפוסט מודרניזם ומשבר הייצוג. היא דנה דרך פריזמת זרות ומנסה להתחכות אחרי ההבנה שנובעת מזרות. תמר אלאור מצפה להיות נחבאת בתצפית שלה היא רצתה לראות את התנהלות השדה היא לא מצליחה להשתייך ולכן מדברת על נתק ופער. במאמר היא מדברת על מיקומה בשדה כחוקרת מציגה את השונות שלה דרך הסיפור. רצח רבין גרם לה להרגיש שלאומיותה שונה משל הדתיים היא מסבירה את הרצח תוך ראיה תיאורטית רחבה וזאת בגלל שהיא חייבת לפרש את מה שזר לה.
