הפסיכולוגיה של השואה: תיאור הרקע להתפתחות השואה (מבחינת התנהגות המחוללים- הנאצים)

סיכום זה הינו חלק מסיכומי הקורס הפסיכולוגיה של השואה.

ויינריך מתאר את הרקע עליו התפתחה השואה, בעיקר מדבר על התפתחות הדוקטרינה הנאצית (התורה / התיאוריה שמאחורי). איך תרמו הביולוגים, אנתרופולוגים, משפטנים, פילוסופים וכד'.

ניתן עשרה הסברים פסיכולוגיים להתנהגות המחוללים (יסומנו באותיות מא' עד י'):

א. מחקרו של Abel על מאפייני המצטרפים למפלגה הנאצית

• אבל בדק מהן התכונות שמאפיינות של הגרמנים שהצטרפו למפלגה הנאצית.
  על פניו הוא עשה תחרות חיבורים של ביוגרפיות ואמר שמי שיכתוב משהו שהוא שקר יוציא אותו מהתחרות. כך הוא ביקש לבדוק את מאפייני המצטרפים למפלגה.
  רוב המצטרפים היו גברים בשנות ה- 30 לחייהם, עירוניים בני מעמד בינוני נמוך, בנוסף רובם היו חסרי פעילות פוליטית קודמת (זה מעיד שייתכן שרוב האנשים לא הגיעו מסיבות אידיאולוגיות כיוון שלא היו פוליטיקאים קודם לכן).
• אבל זיהה 4 גורמים להצלחה המדהימה של הנאצים בגיוס חברים:

1. חוסר שביעות רצון מהשלטון הקודם  – רבים מהמגויסים הצטרפו למפלגה בשל חוסר שביעות רצון זו, הם חיפשו משהו חדש שיביא להצלחה, משהו שייתקן את העוול שנעשה לגרמניה ויפתור את כל הבעיות. תחושה של אופטימיות לגבי העתיד.
2. אימוץ היבטים בולטים באידאולוגיה הנאצית. יש 3 היבטים כאלו:גימאנשאפט (gemanshaft) – משמעות הביטוי: העדפת הקהילה על פני היחיד – ערכים מרכזיים באידיאולוגיה הנאצית היו אחדות, סיוע לאחר, מסירות לקהילה, אהבת אחים וערכים חברתיים המדגישים אחווה.
   ערך זה נתן למצטרפים למפלגה תחושה של ביטחון ושל ביחד, במקום תחושה של לבד שבה הדרך אבדה (מה שהיה לגרמנים לאחר סוף המלחמה).

• תפיסה נאציונאל סוציאליסטית – תפיסת המפלגה הייתה להביא לשינוי גדול, ליצור רפורמות ולחדש. מבחינת המצטרפים יש פה עניין של חדשנות שסוחף אחריו.
• אנטישמיות – גם היא הייתה במובנים מסוימים מקור משיכה לחלק מהמצטרפים.

 3- טכניקת גיוס חברים: מדובר בטכניקה אינטנסיבית של הבטחת תגמולים כלכליים לכל מי שיתגייס במקביל לפעילות נחושה כנגד המתנגדים (מי שלא רצה להשתייך, והיה עשוי להיות מואשם בבגידה). אבל ביסס את מחקרו על אוסף של נרטיבים שהגישו חברים במפלגה, מתוך הנרטיבים עולה התרשמותם החזקה של חברי המפלגה מאופן פעולתה נמרץ של המפלגה ונכונותה לגייס עוד ועוד חברים.

4- מנהיגות: היטלר היה מנהיג סוחף, כריזמטי, המצטרפים הרגישו שעם מנהיג כזה הם יהיו בידיים טובות, נוצרה תחושה שהיטלר יכול לממש את הרעיון שיעזור להצמיח גרמניה אחרת.

ב- עיצוב התנהגות המחוללים באמצעות ערכים קולקטיביים (Oyserman ו- Lauffer):

יש תרבויות קולקטיביסטיות (הכלל חשוב יותר מהפרט), ויש תרבויות אינדיבידואליסטיות (הפרט הוא לפני הכלל). שני חוקרים בשם אוסרמן ולאופר ניסו להבין איך הערכים הקולקטיביים המאפיינים את המפלגה הנאצית מעצבים את התנהגות חבריה.
השערת החוקרים הייתה שבמערכות חברתיות המדגישות ערכים דמוקרטיביים ומדגישות חשיבות היחיד יש סבירות נמוכה יותר להתפתחות מאבקים אלימים, בהשוואה לתרבויות השמות במרכזן ערכים קולקטיביים. כמו כן, החוקרים האמינו שבקבוצות בהן מדגישים את הקולקטיב היחס כלפי קבוצת החוץ הוא חשדני, ואנשי קבוצת החוץ נתפסים כזרים, בעוד אנשי קבוצת הפנים נתפסים כבעלי קרבת דם.

 החוקרים מצאו 4 השלכות לערכים הקולקטיביים:

1. התנועה הנאצית הצליחה לעורר בקרב חבריה את התחושה שהחברות במפלגה חשובה לעיצוב האישיות (אם ישאלו אותי מי אני – ראשית אציין שאני חבר מפלגה, זה חלק משמעותי בזהות).
2. חברי התנועה האמינו שמטרות התנועה אינן מובחנות מהמטרות האישיות של כל אחד ואחד מהם (אני רוצה מה שהמפלגה רוצה).
3. חשיבות עליונה לקשרים בין החברים בתנועה.
4. התנועה נאצית שמה דגש אדיר על ציות ונאמנות לחברי הקבוצה ובפרט למנהיג.

מצטיירת תמונה דומה לבני נוער שעשויים להפוך להיות מעריצים שרופים של מישהו ונשאבים לזה בכל הכוח, האדם נשאב לקולקטיב שהופך להיות הכי חשוב בחיים שלהם. אוטומטית קורה שקבוצת החוץ הופכת להיות דחויה – קבוצה שמלגלגים עליה. מאוד דומה לגיימאנשפט (gemanshaft) ש- Abel דיבר עליו.

ג- השפעת התעמולה הנאצית על תהליכי קוגניציה חברתית

1. נוצרו תהליכי קטגוריזציה – הכנסת פריטים דומים לתוך קטגוריה (זקנים, סטודנטים).
   קטגוריזציה מאפשר קטגוריה של ארים (=קבוצת פנים), קטגוריה של מי שאיננו ארי (=קבוצת חוץ). זה עוזר לגרמנים לשרטט את גבולות הקבוצה, זה חשוב כיוון שרק אתמול היהודים היו חברים של קבוצת הארים – הם חיו בתוך הקבוצה והיוו חלק נפרד ממנה. לכן שרטוט הגבולות הוא תהליך משמעותי.
2. חוקי נירנברג
3. הגדרת גבולות

ד- השלכת מעמד סולו על קבוצות המיעוט

מעמד סולו – תהליך בו הופכים קבוצת מיעוט למובחנת.

שלושה תהליכים קוגנטיביים שמייצרים את מעמד הסולו:

1. להפוך את האנשים לבולטים ולנראים מבחינה חברתית – יש קשב רב של חברי קבוצת הרוב כלפי קבוצת הסולו, בעלי מעמד הסולו (כיוון שהם מיעוט) הם מוקד לפליאה ולסקרנות ולכן עוקבים אחריהם מקרוב. לכן, בעלי מעמד הסולו מודעים לזה שכל פעולה שלהם (שולית ככל שתהיה) עשויה להשפיע על כל היחס כלפיהם.
   הוספת האות J לתעודת הזהות (Jews), שינוי השמות (מה שלא צלצל יהודי הפך להיות שרה / אברהם), וכמובן תלאי צהוב (במטרה לסמן באופן בולט מי שייך למעמד הסולו).
   גם להומוסקסואליים היה סמל משלהם, גם לנכים. (היהודים שונים)
2. קיטוב התפיסות – קיטוב בתפיסות חברי הקבוצה כלפי המיעוט, כך שהמיעוט נתפס יותר ויותר מובחן מהרוב, והופך להיות מבודד חברתית.
   הפיכת היהודים באמת לשונים, היהודים הם עם אחר, תת-אדם, נחותים, שופכי מוגלה. להפוך את היהודים לעוד יותר שונים. (ליהודים לא מגיע כלום כי הם מגעילים)
3. הטמעת הסטריאוטיפים – מכלול מאפייני מעמד הסולו מותאמים ע"י קבוצת הרוב לסטריאוטיפ שנבנה עבורם.
   תאוות בצע, גניבה, ניצול העם הגרמני. (היהודים רעים ופועלים נגד הגרמנים)

ה- המושג תת-אדם/ Layens

משמעות המושג: פחות מבן אדם, דומה יותר לבעל חיים, רגשותיו פחות מורכבים, תכונותיו פחות מורכבות, בעלי דרך פשוטה לראות את המציאות.

ו- דעה קדומה

מי שחקר הרבה את הנושא הזה הוא אלפורט. הוא מצא שדעה קדומה היא "הבעת עמדה אנטיפטית המבוססת על הכללה (כ-ל היהודים, אין יוצא מהכלל) שגויה, נוקשה שמובעת כלפי קבוצה כמכלול".

אלפורט ציין 5 דרגות בדרך להתפתחות הדעה הקדומה:
(מדובר באופני תגובה בעלי דרגות חומרה שונות המממשים את הדעה הקדומה)

1. מילולית – התייחסות סטריאוטיפית באמצעות הלשון (מטבעות לשון למשל).
2. הימנעות – לא קונים מהיהודים, לא סוחרים איתם, לא יושבים איתם על ספסל, לא מתחתנים איתם.
3. אפליה מוצהרת – חוקי נירנברג. ביטוי מוצהר וגלוי, אפליה ממוסדת ע"י חוק או נוהג.
4. אלימות פיזית – למשל, חילול קברים בבתי קברות יהודיים, או אלימות ממשית כלפי אדם חי. גם ליל הבדולח הוא דוגמה לכך.
5. השמדה – פוגרומים, מעשי לינץ' ורצח עם

ז- המודל האידיאולוגי של השעיר לעזאזל / גליק

1. גליק הוא פסיכולוג שחקר את הנושא של דעות קדומות. הוא מצא שיש 2 סוגי דעות קדומות:
   1. דעות קדומות מזלזלות – מכוונות לקבוצת שאנו חושבים שהיא נחותה, בעלת יכולות ירודות (נכים, מפגרים, חולי נפש). את הקבוצה הזו צריך להמית המתת חסד.
      *המושג "המתת חסד" משמש בתרבות המערבית כלפי מי שהוא חולה סופני וברור שאין עתיד רחוק לחייו והמשך חייו ברובו סבל. בחברה הנאצית המתת חסד אינה כלפי מי שסובל אלא כלפי מי שחי חיים שאינם ראויים למחייה. נכה, חולה נפש, הומוסקסואל – חייהם לא שווים, כיוון שהם נטל על החברה. מטרת המתת החסד היא לא לעזור לאדם הסובל אלא לעזור לחברה הסובלת.
   2. דעות קדומות קנאיות – אלו דעות קדומות כלפי קבוצה שהייתה קבוצה חזקה, מניפולטיבית, מסוכנת שעלולה להוות איום קיומי לחברה הגרמנית.
      היהודים נתפסו כקבוצה בעלת מיקום בולט ורב השפעה, בעלי יכולת הסבירה את הישגיהם – אך כחברי קבוצת החוץ. היהודים זוהו גם כחסרי חום (אינם מפגינים דאגה לרווחתן של קבוצות אחרות), מניפולטיביים, יהירים, מונעים ע"י אינטרס אישי ולכן נמצאו נצלנים ומתחרים מסוכנים.

אפשר לשים לב לפרדוקס לפיו היהודים כאלה נחותים וחסרי יכולת ועם זאת הם מאיימים כ"כ על גרמניה (נראה שהיחס כלפי היהודים נבע גם מדעות קדומות קנאיות וגם מדעות קדומות מזלזלות, בשם כיוניים כ"תת אדם").
גליק טען שרוב האלימות הנאצית הופנתה ליהודים, ולאו דווקא לצוענים, הומוסקסואלים או נכים – כיוון שהם הוגדרו שעיר לעזאזל, וזאת בשם קיומן של דעות קדומות קנאיות כלפיהם.
לפי המודל, סביר שיתפתחו דעות קדומות קנאיות דווקא כאשר קבוצת הרוב חשה ירידה ניכרת המצבה החברתי בהשוואה לחברי קבוצת המיעוט.

ח – מאפיינים פיזיים:

כדי לספק כלי לזיהוי ברור של היהודים, ניסו לאתר מאפיינים פיזיים שהיהודים מתאפיינים בהם (למשל, אף ארוך). אחת הטענות הייתה שיש קשר בין מאפיינים פיזיים לתכונות פסיכולוגיות (למשל, הטענה הייתה שיש להם אף ארוך כי הם דוחפים את האף לכל מקום).
המעניין הוא שמצאו שהאנטישמיים מזהים טוב יותר מאפיינים של יהודים. אם מראים לאנטישמי תמונות של יהודים ושל לא יהודיים, הוא יזהה את המאפיינים היהודיים יותר טוב מלא-אנטישמי. לממצא זה ניתנו מסבר הסברים: הראשון, למשיבים אנטישמיים ההבחנה בין יהודים לשאינם יהודים היא חשובה יותר מבחינה חברתית מאשר אצל מי שאינו אנטישמי (הרי הבדלים אלו הם הבסיס להתנהגות יומיומית שלהם, וההבדל נותן עדות מוצקה שעשויה מבחינתם להסביר את ההתנהגות). השני הוא שעבור אנטישמיים היהודי מהווה איום, וכיוון שכך הכרחי וחשוב לזהות אותו (הכרחי לזהות איום כדי לדעת שיש להתמודד איתו). לכן אנטישמיים מתמקדים בהיבטי מסוימים בפנים של האדם – זוהי רגישות שהם פיתחו, רגישות זו חשובה להם כדי לחדד את הגבולות בין יהודים ללא-יהודים.

ט- שני תהליכים חברתיים מגבירים/מקצינים את תגובות הרוב כלפי המיעוט:

• 1. קיטוב קבוצתי – תהליך שבו הקבוצה מקצינה את העמדות של היחידים בה. בעוד שקבוצת אנשים בעלי דעות מתונות תבחר קו פעולה זהיר, קבוצת אנשים בעלי דעות קיצוניות יבחרו קו פעולה קיצוני יותר מאשר התכוון כל אחד במקור.
     מתכנסת קבוצה של אנשים שלא אוהבים את היהודים – הם עוד יותר ויותר לא יאהבו את היהודים כי הם רק מדברים על זה אחד עם השני.
  2. . האצה חברתית – כאשר אדם עסוק בפעילויות פשוטות ואנשים צופים בו, הפעילויות ייעשו מהר יותר, באופן אינטנסיבי יותר. (כשאני רצה וצופים בי אעשה זאת מהר יותר).ייתכן שהאלימות שהופנתה כלפי היהודים לא הייתה כ"כ כקשה אם היא הייתה נעשית ע"י אנשים יחידים ולא כקבוצה.-

י- מושג ההפצצה / קלדיני וריצ'רדסון

מושג זה עוזר לנו להבין את היחס של המחוללים לקבוצות המיעוט.
קלדיני וריצ'רדסון אמרו שכדי לקדם את העצמי בקבוצה אפשר לעשות 2 דברים:

1. לרומם את העצמי (הצגת מידע חיובי כלפי עצמי)
2. הפצצה – דבלואציה = הפחתת ערך. הצגת מידע שלילי או הפגנת התנהגות שלילית כלפי האחר, להוקיע / לפגוע באחר. שיטה זו משיגה את מלוא היעילות אם היא נעשית בפומבי.

לכן ליל הבדולח (שהינו טקס השפלה פומבי) נקרא "הפצצה" – דרך לרומם את מעמד הנאצים ע"י השפלה של היהודים, העצמת היוקרה ע"י השפלת האחר. כך גם הקריקטורות.