שחי לאל (יחידה) \ ר' שמעון אבן גבירול – ניתוח וסיכום

סיכום בספרות: שחי לאל (יחידה) \ ר' שמעון אבן גבירול

סיכום זה הוא חלק ממאגר הסיכומים לבגרות בספרות כאן באתר. ראה גם עמוד ראשי של פרק השירה ושל שירת ימי הביניים

'שחי לאל' של ר' שלמה אבן גבירול הוא שיר משירת ימי הביניים השייך לסוגה של שירי קודש. (כאן תוכלו למצוא את שחי לאל של השיר)

במבט ראשון על 'שחי לאל' ניתן לזהות אקרוסטיכון  בו כל אותה ראשונה בכל שורה  (בחלק מההדפסות – כל שורה שנייה) יוצרת את המילים "שלמה חזק". אך מדוע צריך שלמה אבן גבירול להיות חזק?

תוכן השיר 'שחי לאל' מתחבר אל תוכנו של האקרוסטיכון שכן 'שחי לאל' הוא שיר שבו פונה שלמה אבן גבירול אל עצמו, אל נפשו, בבקשה להפסיק לרדוף אחר ההבל ולהתחבר בחזרה אל עצמה ואל היסוד האלוהי שבה. יש לשים לב כי אבן גבירול משתמש בכינויים לנשמה ('יחידה חכמה') ולאל ('צור', חסין')

בשורה הראשונה של השיר מבקש אבן גבירול מנפשו לדבר עם האל ("שְׁחִי לָאֵל") ולעבוד אותו "בְּאֵימָה" (כלומר ביראה).

בבית השני של השיר מצהיר אבן גבירול כי פניה של הנשמה ביום ובלילה הם "לְעוֹלָמֵךְ" – לעולם הבא, ולכן אין טעם לרדוף אחר ה"הבל" של העולם הזה. השאלה שניתן לשאול בשלב זה היא כיצד מתיישבת הפנייה פנימה אל הנשמה עם הפנייה החוצה לאלוהים? התשובה היא שבעבור אבן גבירול, מדובר באותו דבר – החזרה לאלוהים היא גם החזרה לעצמי – ליסוד הנצחי, הקדוש והטהור שבי.

בשורה השלישית של השיר 'שחי לאל' ההקבלה הזו בין הנשמה והאלוהים מקבלת ביטוי מפורש יותר – "מְשׁוּלָה אַתְּ בְּחַיּוּתֵךְ לְאֵל חַי" (כלומר החיים של הנשמה הם חיי האל), אולם יש גם בעיה שכן אלוהים "נֶעְלָם כְּמוֹ אַתְּ (הנשמה) נֶעֱלָמָה". דהיינו, יש משהו מסתורי ובלתי מובן גם באלוהים וגם בנפש, ומכאן הצורך של המשורר לעודד את עצמו לדבוק בשניהם.

בהמשך השיר ההקבלה בין אלוהים והנשמה ממשיכה, כך למשל בכך שאם אלוהים טהור, הרי שגם הנשמה טהורה (בשורה הרביעית). אולם אם האל ("חֲסִין") נושא את כל השמים (שחקים) על זרועו, הרי שכל מה שהנשמה נושאת הוא "גְּוִיָּה נֶאֱלָמָה", כלומר הגוף. שתי השורות האחרונות של 'שחי לאל' מבקש מהנשמה לשיר ולהלל את יוצרה.

'שחי לאל' של שלמה אבן גבירול נכתב ככל הנראה בהשראת קטע יפה מאוד מהתלמוד הבבלי (מסכת ברכות י), בו נשאלת השאלה מדוע אמר דוד המלך (מחבר ספר תהילים) חמש פעמים: 'בָּרֲכִי נַפְשִׁי אֶת ה". התשובה שנותן התלמוד היא כי ישנם חמישה אופנים בהם הנשמה דומה לאלוהים:

מה הקדוש ברוך הוא מלא כל העולם – אף נשמה מלאה את כל הגוף;

מה הקדוש ברוך הוא רואה ואינו נראה – אף נשמה רואה ואינה נראית;

מה הקדוש ברוך הוא זן את כל העולם כלו – אף נשמה זנה את כל הגוף;

מה הקדוש ברוך הוא טהור – אף נשמה טהורה;

מה הקדוש ברוך הוא יושב בחדרי חדרים – אף נשמה יושבת בחדרי חדרים;

יבוא מי שיש בו חמשה דברים הללו וישבח למי שיש בו חמשה דברים הללו.

כלומר, הנשמה של האדם ואלוהים דומים בכמה מאפיינים, ולכן הנשמה שיש בה את חמשת המאפיינים הללו צריכה לשבח את אלוהים שיש בו את חמשת המאפיינים הללו. ב'שחי לאל', אם כן, מבטא ר' שלמה אבן גבירול תפיסה יהודית עתיקה של הקשר בין הנשמה של האדם ואלוהים.

אמצעים אמנותיים ב'שחי לאל'

להרחבה ראה: האמצעים האמנותיים של שירת ימי הביניים או מילון מושגים לשירת ימי הביניים.

לכל אורך השיר יש חרוז מבריח – "מה".

אנלוגיה בשיר: בין האל והנשמה.

תפארת הפתיחה – יש קשר גם בנושא וגם חריזה בין הדלת והסוגר (יחידה חכמה – באימה)

ניגוד: "עולמך" (העולם הבא) מול "יום ולילה" (העולם הזה).

שאלה רטורית: "לָמָּה תִרְדְפִי הֶבֶל"

רמיזה: המילה "מְשׁוּלָה" ביחס בין הנשמה ואלוהים מתייחסת לדיון בתלמוד הבבלי לעיל.

האנשה של אלוהים: "חֲסִין יִשָּׂא שְׁחָקִים עַל זְרֹעוֹ "

תפארת החיתום: סיום עוצמתי ואופטימי.