בין אם אנו מודעים לכך ובין אם לאו, המיתולוגיה היוונית מהווה חלק ממערכת המושגים שאיתה אנחנו מפרשים את העולם ומתייחסים אליו. ניטשה טען כי התרבות המערבית עומדת על שתי רגליים: רגל אחת של היהדות והאמונה המונותיאיסטית והרגל השנייה היא התרבות היוונית על הפילוסופיה היוונית והמיתולוגיה היוונית.
אין ספק כי הדומיננטיות של התרבות היוונים העתיקה בתרבות המערב של ימינו היא אחת הסיבות לכך ששמות כמו זאוס, פוסידון, הרקולס ואכילס הם שמות מוכרים בתרבות שלנו וסיפורים שמרבית בני החברה המערבית יזהו ברמה כזו או אחרת. הדמויות והסיפורים של המיתולוגיה היוונית משמשים עדיין כחלק ממאגר הדימויים והנרטיבים של התרבות שלנו וככאלו הם נדבך חשוב בתרבות שלנו.
כך למשל אחד הסיפורים המפורסמים ביותר במיתולוגיה היוונית הוא סיפור מסעו של אודיסאוס בחזרה הביתה לאחר מלחמת טרויה המסופר ב"אודיסאה" של הומרוס. מעטים אמנם קראו את האודיסיאה ורק אנשים הבקיאים במיתולוגיה היוונית מכירים את פרטי הסיפור. אך עצם הרעיון "הגדול" של הסיפור, המסע בחזרה הביתה במסגרתו צריך הגיבור לעבור תלאות רבות בטרם ישוב אל המקום "שלו" מהווה עד היום השראה לאינספור ספרים, סרטים ותוכניות טליביזיה הנושאים חלק מהד.נ.א של המיתולוגיה היוונית. בדומה, נרטיבים כמו שושלת אדיפוס או הסיפור של אנטיגונה מוכרים היטב עד היום, נלמדים ומועלים על בימות התיאטראות.
אחד ההיבטים החשובים ביותר של המיתולוגיה היוונית הוא מערכת האלים המשפחתית. האלים במיתולוגיה היוונית הם דמויות מואנשות, כלומר דמויות אדם, המתפקדות כמערכת משפחתית בה כל אל מבטא היבט אחר של הטבע. כך למשל פוסידון הוא אל הים, היפנוס אל השינה, הליוס אל השמש וכן הלאה. המיתולוגיה היוונית כוללת לא רק אלים אלא גם דמויות וגיבורים כמו למשל אכילס או הרקולס שהם על פי רוב חצאי אלים חצאי בני אדם הניחנים לפיכך בתכונות על טבעיות מסוימות או מעלות יוצאות דופן והם מהווים למעשה מתווכים בין בני האדם והאלים במיתולוגיה היוונית. המערכת הזו של אלים וגיבורים מספקת לא רק הסבר של תופעות טבע ומקורותיהם אלא גם סיפורים, נרטיבים, המנסים להסביר ולהציב מודלים של התנהלותו של האדם בתוך עולם הטבע. בסיפורים רבים המיתולוגיה היוונית נענשים בני אדם או גיבורים על מרידה באלים. המרידה באלים היא למעשה פעולה סימבולית של ניסיון למרוד בטבע (המיוצג על ידי האלים) ולנסות לחרוג ממקומו של האדם. בכל משמשת המיתולוגיה היוונית גם כמערכת חברתית המועידה לאדם את מקומו בחיים ובעולם, מלמדת אותו על מערכת היחסים שלו עם הטבע ומציבה לו מודלים של אורח וחיים והתנהגות ראויים בצד המחירים (הקשים) של ניסיון לשבור את המסגרת.