אתיקה ופוליטיקה בהגותו של אריסטו

אתיקה ופוליטיקה בהגותו של אריסטו

הסיכום שלפניכם הינו חלק מאוסף הסיכומים בקורס תולדות המחשבה המדינית, תת נושא אריסטו. וחלק ממאגר הסיכומים בפילוסופיה באתר.

אצל אפלטון הקשר בין תורת המדינה ותורת האתיקה הוא מוחלט ללא הפרדה- יש אתיקה אחת הנובעת מהאידיאה. רובנו לא מסוגלים על פי אפלטון לזהות מהי האידיאה לכן יש שליטים- פילוסופיים הרואים מהי האידיאה ומלמדים אותנו איך לחיות כדי להיות מאושרים. לכן כללי המוסר יתאימו לכל תחום חיים.

אריסטו מייצר אבחנה חלקית- יש כללי התנהגות מוסריים לעולם הפוליטי ויש כללי התנהגות מוסריים לעולמות אחרים. בתחום הפרטי יש אתיקה מוסרית שונה מהתחום הציבורי. בתחום הפרטי אלימות והכאה הן נורמות כשרות (לקח שנים עד שנחקקו חוקים האוסרים על כך וקיימות מדינות שעד היום חוקים אלו לא נחקקו). בנורמות המערביות המקובלות אם החוק לא אומר כי אסור להכות בבית זה אומר שמותר, המקור הוא אריסטוטלי- תפיסות אתיות שונות לעולמות שונים.

האופן בו זה מתבטא בחיי היום יום הוא מגוון. חלק ניכר מהעשייה המשפטית והמאבקים הציבוריים של השנים האחרונות היה לחסל תפיסה זו שיש אנשים רבים הסבורים כי היא עדיין נכונה- יש לך זכות כהורה להכות את הילד כדי לחנכו. עד היום משתמשים בתפיסה כי פוליטיקה צריכה להיעשות דרך השכל ולא דרך הרגש, ככה צריך להתנהל תהליך קבלת החלטות נכון. יש היום הרבה כתיבה המערערת על תפיסה זו- האם באמת החלטות צריכות להתקבל רק דרך השכל.

האתיקה והפוליטיקה:

אריסטו מבחין בין האתיקה לפוליטיקה וממקם את הפוליטיקה מעל לאתיקה. הוא מדבר על כך שהמדינה היא תוצר טבעי (כמו אפלטון), ולכן אנו לא יכולים למצוא אדם שלם ללא המדינה- אדם לא יכול להתקיים בלי המדינה. לטענת אריסטו המדינה מספקת משהו קריטי בפיתוח האישי התורם לפיתוח הקהילתי ששום מסגרת אחרת אינה תורמת.

ישנם סוגים שונים של התקשרות חברתית כאשר כל אחד מספק צרכים שונים:

• בית/ זוגיות/ משפחה- רעב, צמא, מין וצרכים רגשיים.
• כפר- בטחון
• קהילה- כלכלה
• מדינה- סדר מוסרי ורוחני, חוק- שהוא הפרקטיקה של המוסר. עד המדינה מקבלים מימוש לצרכים הגשמיים מהמדינה מקבלים סיפוק של צרכים מוסריים ורוחניים. צרכים רוחניים באים לידי ביטוי בהשכלה, צדק וכו'… הפוליטיקה נותנת לנו מסגרת אתית מוסרית ולכן האתיקה היא חלק מהפוליטיקה.

ללא הסדר הקהילתי מדיני אין לנו יכולת לפתח עצמנו ולכן אומר אריסטו: מה שטוב עבור המדינה הוא מה שטוב עבור האזרחים. לפוליטיקה אין משמעות ללא אתיקה משמע הפוליטיקה חייבת להיות מוסרית. אנשים חייבים מסגרת של מדינה- מי שחי מחוץ למדינה הוא או מעל המדינה (אלים) או מתחת (חיות) שאין להם הזדקקות של הכתבה של סדר רוחני  ומוסרי. תפקיד המדינה היא לחנך את האזרחים על פי אמות הסגולה הטובות, לכן הוא מדבר על מנגנונים של חינוך. התפיסה המקובלת לגבי האזרחות עד העת המודרנית היא תפיסה שאזרחות היא אקסקלוסיבית היא מדירה ומרבית האנשים אינם אזרחים בעלי זכויות, המיעוט הוא אזרח.

פיקוח ציבורי וחקיקה: אפלטון בניגוד לאריסטו טוען כי בשלב מסוים לא יהיה צורך בחוק ובפיקוח ציבורי. אריסטו משתמש בחקיקה אינטנסיבית על מנת לקיים פיקוח- המדינה משרתת את המוסר המשותף של חבריה ואיננה ניטראלית מבחינת מוסר, על כן היא מלאת חוקים השומרים על החברה. הפעם הראשונה שמערערים על תפיסה זו היא בחשיבה הליברלית בה אין תפיסה אחת של מוסר והמדינה.

הסגולות הטובות:  כשאריסטו מדבר על הסגולות הטובות הוא אינו מסתפק בחלוקה היוונית המוכרת כמו למשל רשימת הסגולות הטובות המציג סוקרטס, אלא הוא נותן רשימה ארוכה יותר של סגולות/ תכונות והוא גם מחלק את הרשימה לשלושה חלקים (זוהי רשימה חלקית בלבד המקורית היא בעלת 14 תכונות):

השלכות לפוליטיקה: אריסטו אומר כי האדם בעל גדלות נפש הוא אדם שההכרה שלו בערך עצמו שווה לאיכויות האמיתיות שלו כלומר, מדובר באדם שיודע מה הוא שווה בדיוק- הוא לא חסר בטחון ולא שחצן יתר על המידה. מצד שני אדם בעל גדלות נפש יכול להיות כזה רק אם בנוסף לגדלות נפש יש לו את כל המעלות האחרות- לפי הרשימה. כלומר צריך להיות אדם שיודע מה שהוא שווה ותכונת הביניים עוברת אצלו כחוט השני בכל הצדדים של האישיות. בנוסף הכבוד שנותנים לו מהיותו גדול נפש לא מתקבל אצלו בהתרגשות גדולה, זה גורם לו הנאה מתונה. אריסטו מייחס לדמות זו התנהלות פיזית מסוימת- דיבורו שקט ואיטי, התנהלות גופנית מתונה וכו'…