תקשורת ופוליטיקה בישראל – סיכום

סיכום באזרחות: תקשורת ופוליטיקה בישראל

תקשורת חופשית היא תנאי הכרחי לקיומה של דמוקרטיה במדינה. אמצעי התקשורת במדינה דמוקרטית מבוססים על הכרה בחשיבותן של שתי זכויות דמוקרטיות  : חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת . ללא מימוש של שתי זכויות אלו התקשורת אינה יכולה למלא את תפקידה במדינה .

v חופש הביטוי כזכות עילאית – הזכות לחופש הביטוי היא זכות בסיסית שעליה מבוססת תקשורת חופשית במדינה דמוקרטית . זכות זו נחשבת לזכות עילאית מכיוון שהיא מאפשרת את גילוי האמת בעזרת התקשורת החופשית, היא מבטיחה את התהליך הדמוקרטי במדינה , היא שומרת על יציבות החברה והיא מאפשרת לפרט לבטא את עצמו באופן חופשי בתקשורת .

v זכות הציבור לדעת – זכות של האדם לדרוש ולקבל מידע שיש בו אינטרס ציבורי. זכות הציבור לדעת נגזרת מהזכות הבסיסית של האדם לחופש המידע .זכות הציבור לדעת חשובה גם כדי לממש את חובותיו של האדם כאזרח כי האדם חייב לדעת על המתרחש סביבו , בעיקר ביחס לפעולותיו של השלטון , כדי שיוכל להפעיל שיקול דעת נכון ולגבש את עמדתו .לכן חובתו של השלטון למסור מידע לציבור על תפקודו של השלטון ועל פעולותיו וזאת מכיוון שלשלטון בדמוקרטיה יש אחריות לאזרחים והוא מחוייב למימוש זכותם לדעת .

תקשורת המונים :

מאפייניה של תקשורת ההמונים :

  • קהל היעד- התקשורת פונה לקהל יעד גדול ,  ומגוון מבחינה חברתית כלכלית ופוליטית.
  • תקשורת פומבית – תקשורת המונים היא גלויה ומגיעה אל יעדה באופן פומבי ולא אישי.
  • זמן העברת המסר – המסרים בתקשורת המונים מועברים בזמן קצר ובמהירות , כאשר יש הבדל בין תקשורת כתובה שהיא איטית יותר ,לבין תקשורת אלקטרונית שהיא מהירה יותר.
  • אופן העברת המסר – תקשורת המונים עושה שימוש בטכנולוגיה מתקדמת ומסוגלת לדווח בשידור חי על אירועים בזמן אמת . שימוש בטכנולוגיה זאת מאפשר לתקשורת לשדר מכל מקום ולכל מקום בעולם.
  • מקורות המידע של התקשורות – יש שלושה מקורות מידע עיקריים לתקשורת : הציבור שמוסר אינפורמציה , אירועים שהתקשורת מסקרת(הפגנות/טקסים מיוחדים) והמערכת השלטונית עצמה שמספקת מידע לכלי התקשורת ועושה זאת בשתי דרכים :
  • בדרך רשמית – באמצעות דוברים רשמיים ואנשי יחסי ציבור שמספקים מידע לעיתונאים .
  • בדרך לא רשמית – הדלפות של השלטון שנעשות באופן מכוון כדי לבדוק את תגובת הציבור (למשל בנוגע לעסקה אפשרית לשחרור החייל החטוף גלעד שליט).

תפקידי התקשורת במדינה דמוקרטית :

  1. הבניית המציאות הפוליטית של האזרחים- תקשורת מעצבת את המציאות הפוליטית של האזרחים מכיוון שרוב המידע מגיע לאזרחים מכלי התקשורות.הבניית המציאות פירושה השפעה על עולם המושגים הפוליטי של האזרח ועיצובו. פירושה של הבניית המציאות היא גם עיצוב תמונת העולם הפוליטית הכוללת שהאזרח נחשף אליה .
  2. גיבוש השקפת העולם הפוליטית של האזרח – התקשורת מסייעת לאזרחים לגבש את השקפת העולם הפוליטית שלהם . כלומר,  היא משפיעה על האופן שבו האזרח מגבש את דעתו על השלטון ואת החלטתו האם לתמוך בשלטון או לנסות להחליפו .

האמצעים שבהם משתמשת התקשורת :

  • סיקור – התקשורת מתארת אירועים שמתרחשים בתחומים השונים. מספקת אינפורמציה על תחומים אלו באמצעות ידיעות , חדשות , פרשנות ותכנים תרבותיים .
  • ביקורת – התקשורת חושפת את מחדלי השלטון ויוצרת דעת קהל עוינת או תומכת . היא מדווחת על הפגנות שמתרחשות ובכך מגבירה את השפעתן ומעוררת את מחאת הציבור .
  • מתן במה – התקשורת משמשת כבמה להשמעת רעיונות והצעות למדיניות מסוימת הן מצד השלטון והן מצד האזרחים המבקשים להציע אלטרנטיבה למדיניות השלטון .

 

כוחה של התקשורת :

שלושה גורמים מגבירים את כוחה של התקשורת :

  1. הבניית המציאות  – תקשורת במדינה דמוקרטית צריכה לסייע לאזרחים לבנות את עולם המושגים הפוליטיים שלהם, להכיר ולהבין את המציאות הפוליטית ולעצב את השקפת עולמם הפוליטית.  הבעיה הגדולה הנובעת מהבניית המציאות על ידי התקשורת היא שלא תמיד ניתן להיות בטוחים כי דיווחי התקשורת הם אובייקטיביים לגמרי. לכן כאשר צורכים תקשורת יש לבחון האם היא משקפת את המציאות כפי שהיא, או שהיא משקפת את מה שהעיתונאי בחר להדגיש ע"פ עמדתו או האינטרס שלו . הבניית המציאות על ידי העיתונאים, לוקה לעיתים בחסר, משום שהעיתונאים יכולים לבחור רק בנושאים  המעניינים אותם, וכך יתקבל עיוות של המציאות, והאזרח יקבל תמונה לא אובייקטיבית של המציאות החברתית.
  2.  קביעת סדר היום הציבורי – כלי התקשורת מעלים נושאים שונים לדיון ציבורי ובכך הם קובעים במדיה רבה את סדר היום הציבורי . הנושאים עולים ביוזמתם של העיתונאים עצמם או ביוזמתם של פוליטיקאים או קבוצות אינטרס שונות באוכלוסיה . כאשר נושא מסוים מגיע לידיעת התקשורת היא מעלה אותו לסדר היום הציבורי . הפוליטיקאים מושפעים מסדר היום הציבורי כיוון שהם נדרשים להגיב לנושא שבו דנה התקשורת . הפוליטיקאים , במידה רבה , בוחרים לעסוק בנושאים מסוימים שלתקשורת יש בהם עניין . הדבר עלול לגרום לכך שנושא מסוים יזכה לטיפול רב מצד הפוליטיקאים מכיוון שלתקשורת יש בו עניין רב והפוליטיקאים מצידם רוצים לזכות בחשיפה תקשורתית . לעומת זאת נושא פחות חשוב , יוזנח , כיוון שהתקשורת אינה מעוניינת בו והפוליטיקאים בהתאם מקדישים לו פחות תשומת לב .
  3. תעמולת בחירות -הפוליטיקאים המודעים לעוצמתה של התקשורת, מנסים בתקופת בחירות לכנסת, לנצל את אמצעי התקשורת לצורכי תעמולה. הם משתמשים באמצעי התקשורת במטרה לפרסם את מצעם והבטחותיהם, כדי לשכנע את ציבור הבוחרים להצביע עבורם. ככל שלמועמד יש יותר תקציב ויותר חשיפה בתקשורת, כך יש לו יותר סיכויים להיבחר. לתקשורת יש תפקיד חשוב בתעמולת הבחירות, שכן המועמדים יכולים להסביר בתקשורת את עמדותיהם ומצעם, ולהשפיע על האזרחים לבחור "בחירה נכונה".

 

שלושה גורמים מגבילים את התקשורת בישראל :

  1. חוקים והסדרים –אלו במדינת ישראל מגבילים את עצמאותה של העיתונות :
  • פקודת העיתונות (1933( – קובעת שניתן לפרסם עיתון רק לאחר שהוא מקבל רישיון לכך . שר הפנים יכול לבטל או לשלול רישיון זה.
  • תקנות הגנה (שעת חירום) –הצנזור הצבאי הראשי יכול לאסור בצו פרסום, חומר שעלול להזיק לביטחון המדינה או לשלום הציבור או לסדר הציבורי. הצנזור יכול גם להטיל קנס או לסגור את העיתון .
  • חוק רשות השידור –חוק זה מגביל את חופש העיתונות כיוון שהוא קובע בחוק את תפקיד אמצעי התקשורת הממלכתיים . החוק קובע שאת רשות השידור תנהל מליאה של אנשים המשקפים את הפלורליזם הפוליטי במדינה .
  • חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (1990(  – קובע את תפקידיהם של אמצעי התקשורת הפרטיים במדינהוקובע כיצד מועצת הרשות השניה תפקח על השידורים .
  • חוק בתי המשפט – אוסר על פרסום חומר העלול להשפיע על החלטת בית המשפט בנושא שעדיין נדון בבית המשפט .
  • חוק העונשין –קובע עונש של עד 5 שנות מאסר למי שמפרסם , מדפיס, משעתק פרסום שיש בו המרדה (להביא לידי שנאה , בוז או אי נאמנות למדינה) .
  • הסכם ועדת העורכים – הסכם זה הסדיר את היחסים בן התקשורת ובין גורמי הביטחון במדינה . ההסכם קיים בחלקו עד היום והוא כולל שני חלקים : איסור פרסום מידע סודי , לפיו ועדת העורכים מתחייבת לא לפרסם בתקשורת מידע סודי שיימסר לה ע"י השלטונות .והסכם הצנזורה , לפיו התקשורת מתחייבת להעביר לצנזור הראשי כל מידע לפני שיתפרסם כדי שצנזור הראשי יאשר את הפרסום .
  1.  פסיקת בתי המשפט :  פסיקת בתי המשפט מגבילה את התקשורת ומצד שני מגינה עליה.כאמור, במדינת ישראל יש חוקים העלולים לפגוע בחופש העיתונות כגון : פקודת העיתונות ותקנות ההגנה לשעת חירום. אך המערכת המשפטית מגינה על חופש העיתונות על ידי פסיקות ותקדימי בג"ץ. לדוגמא :
  • בבג"ץ "קול העם" נגד שר הפנים – בשנת 1953 פרסמו שני עיתונים קומוניסטים – "קול העם" ו"אל אתיחאד" ביקורת על ממשלת ישראל, בתגובה לידיעה שפורסמה בעיתון "הארץ" ולפיה ישראל תעמיד לרשות ארה"ב 100,00 חיילים שישתתפו במלחמת קוריאה. העיתונים גינו את החלטת הממשלה וקראה לחיילים להתקומם נגד הפקודה ולא לציית לה במידה ויקבלו פקודה שכזו. בעקבות פרסומים אלו ומתוקף סמכותו על פי פקודת העיתונות, הוציא שר הפנים צו האוסר על הדפסתם ועל פרסומם של שני העיתונים, בטענה שעיתונים אלו הסיתו כנגד הממשלה והם מהווים סכנה לשלום הציבור. "קול העם" עתר לבג"ץ נגד ההחלטה של שר הפנים בטענה שהיא פוגעת בזכות לחופש ביטוי. העתירה התקבלה והצו שהוציא שר הפנים בוטל. השופט נימק את החלטת בג"ץ בכך שחופש הביטוי היא זכות חשובה, שניתן להגבילה רק אם יש וודאות שפרסום עלול לגרום לנזק רציני ומיידי למדינה
  • בג"ץ "מאיר שניצר נגד הצנזור הראשי" – העיתונאי מאיר שניצר רצה לפרסם כתבה ובה ביקורת על ראש המוסד. הצנזור הראשי 1945, דרש לפסול את כל הכתבה, או לצנזר קטעים ממנה. מאיר שניצר נענה לבקשת הצנזור והיה מוכן למחוק מספר קטעים בכתבה, אך לא את כולה. בעקבות זאת אסר עליו הצנזור לפרסם את הכתבה בטענה שפרסומה יפגע בביטחון המדינה. שניצר עתר לבג"ץ וטען שפסילת שני הקטעים נעשתה שלא כדין, שכן החלטה זו פוגעת בזכות לחופש ביטוי ובזכות הציבור לדעת, ואין בקטעים אלו וודאות קרובה לביטחון המדינה. בג"ץ קיבל את העתירה והתיר לפרסם את הכתבה במלואה.
  1. הבעלות על התקשורת הפרטית ועל התקשורת הממלכתית –אמצעי התקשורת פרטיים מופעלים ע"י אמצעי תקשורת ממלכתיים. העיתונות הממלכתית נהנית ממידה לא מבוטלת של עצמאות תקשורתית ואי תלות בשלטון, שכן היא כפופה לרשות ציבורית עצמאית ולא לשלטון. כמו כן, אמצעי התקשורת מודעים לכך כי מידע שלא יפורסם על ידם, יתפרסם תוך זמן קצר מאוד ברשת האינטרנט, ולכן אנשי התקשורת לא יכולים "להעלים מידע" או לצנזרו בצורה מוחלטת, במידה והשלטון מבקש זאת מהם. מאידך, דווקא העיתונות הפרטית, נתונה לא פעם ללחץ מצד בעלי הממון השולטים בה : העיתונות בבעלות הפרטית תלויה במידה לא מבוטלת בהזרמת הכספים ממקורות פרטיים ובעלי הון הרוצים לראות רווחים ופועלים משיקולים כלכליים.

ראו גם: תפקידם של אמצעי התקשורת במדינה דמוקרטית

הסיכום הינו חלק מאסופת הסיכומים באזרחות באתר

חמש פעמים בהן עיתונות חוקרת הגנה על הדמוקרטיה

להעמיק זה לדעת טוב יותר:

ועוד מלא דברים מעניינים:

לכל הסיכומים באזרחות

עוד דברים מעניינים: