לגדול עם הטלוויזיה: טלוויזיה ולימוד מיומנויות

סיכום זה הינו חלק מאסופת הסיכומים בקורס "לגדול עם הטלוויזיה", מאגר הסיכומים של האוניברסיטה הפתוחה.

טלוויזיה ומיומנויות מיוחדות

נשאלת השאלה – אם הטלוויזיה סוכן חיברות חשוב – יתכן שהיא מפתחת כישורים קוגניטיביים שלא היו קיימים בעבר?

מושגים חדשים –

AIME  – מושג שהגה גבריאל סלומון, הכוונה – לכמות המאמץ המנטלי שמשקיע הפרט בזמן הצפייה.

סלומון אומר – שמאמץ מנטלי מקביל למאמץ פיזי, בזמן צפייה בטלוויזיה הפרט נדרש לרמות שונות של מאמץ מנטלי, אם התוכן חדש בלתי צפוי, מעניין אז כמות המאמץ המנטלית שהפרט ישקיע תהיה יותר גבוהה, ולהיפך, כאשר התוכן מוכר וצפוי ולא מגנטי אז כמות המאמץ המנטלי תהיה נמוכה.

יש לזכור שאצל ילדים גורם ה-AIME משתנה, משום שהצפייה בטלוויזיה מחייבת אותם להתייחס לרבדים שונים של מידע שבחשיפה אצל בוגר נתפסים כמכלול אחד.

כלומר, בגלל שאצל מבוגר יכולת המיקוד שלו מגובשת הוא יכול לעשות מס' פעולות בו זמנית, לשים לב לפסקול, לדמויות, להיזכר בסרטים קודמים, לעומת זאת, ככל שהילד צעיר יותר בכל צפייה מחודשת באותו סרט, מוקדשת תשומת לב  לרובד מסוים, לכן קיימת נטייה אצל ילדים לראות את אותה הקלטת מספר פעמים, כי כל פעם שמים לב לפריטים אחרים.

רמת ה AIME מושפעת מאוד ממעורבות של הורים ושל הסביבה בכלל.

רמת ה AIME גבוהה כאשר התוכן מעניין.

רמת AIME נמוכה כאשר התוכן משעמם.

אינטליגנציה מרחבית

סוג של אינטליגנציה שבודקת את היכולת של פרטים לייצג באופן מנטלי ומדויק יחסים מרחביים ולהבין את ההשלכות של שינויים שחלים על היחסים האלו.

הכוונה היא לתפיסה מרחבית – היכולת להבין מידע חזותי שסותר את הפלט החושי (את מה שהחושים עיבדו) איך מתמודדים עם מה שרואים בסביבה לא תואם למה שעובדתי.

חלק מהחוקרים טוענים שהטלוויזיה משפרת את האינטליגנציה המרחבית, פעם היו עורכים ניסויים שקשורים לאינטליגנציה מרחבית.

הטענה היא שהטלוויזיה מאוד משפרת את היכולות המרחביות.

האם באמת החשיפה לטלוויזיה בגיל צעיר משפרת את האינטליגנציה המרחבית?

האם אפשר להשפיע על תהליך הלמידה בכדי לשפר את האינטליגנציה המרחבית?

בכדי לבדוק את הנושא יש לבדוק את ההשפעה לטווח קצר.

מחקר של סלומון ב 1979 ו ב 1994 – 2 מחקרים ואותם תוצאות, סלומון לוקח 2 קבוצות של ילדים בגילאי ביה"ס יסודי ולכל קבוצה הוא נותן לראות את אותה תמונת נוף, רק בכלים טכנולוגים אחרים.

קבוצה א – ראתה תנועה של מצלמה שחושפת בצורה איטית את תמונת הנוף ברוחב של 180 מעלות.

קבוצה ב – ראו את אותה תמונה, רק בחלוקה לתמונות סטילס, הציגו את כל התמונות בו זמנית.

סלומון לאחר מכן ערך ניסויי מבחן שנקרא "זווית הראייה הנתפסת" מבחן שפיתח פיאז'ה,

הילדים שצפו בתנועות המצלמה – מרביתם זיהו נכון את התמונה הרלבנטית.

הטענה היא שהטכניקה של תפיסת המרחב שנרכשה בחלק הראשון של המחקר, השפיעה על התפיסה המרחבית בחלק השני.

ניתן לראות שלמדיום ויזואלי, טלוויזיה, יש השפעה חיובית על האינטליגנציה המרחבית.

זה המחקר היחידי שניסה לקשור בין טלוויזיה לתפיסה מרחבית.

מחקרים אחרים לא תמיד הציגו תוצאות חד משמעיות, כאשר הציגו את המחקרים שלא הצליחו.

סלומון טען שבנוסף להשפעת המדיום יש לקחת בחשבון את רמת ה AIME של הילדים השונים, כלומר ילדים שונים ברמת החשיפה שלהם לגירויים ויזואליים, ושליטה ביכולות קוגניטיביות, יתכן שיש ילדים שמשקיעים מאמץ יותר מילדים אחרים.